ביקורות קולנוע (עמוד 111)

14 באוקטובר 2009 בשעה 10:00, מאת יונתן דורון

ביקורת #1: לבנון

מתוך לבנון. צילום: אליתיאל ציון

סרט ישראלי שלישי בשלוש שנים על מלחמת לבנון אחרי "בופור" ו"ואלס עם באשיר", שמצליח להיות שונה מהם ויחודי בזכות נקודת המבט שלו וההישגים הטכניים שלו. הסרט כולו מתרחש במשך יממה אחת בטנק בשישה ביוני, יומה הראשון של מלחמת לבנון – לשעבר מלחמת שלום הגליל. ההחלטה המגבילה הזאת הביאה לסרט את תהילתו והיא מעלתו העיקרית, אך לפעמים נדמה שבמקום לספר סיפור מתגולל כאן משל, כשכולם יודעים מהו מוסר ההשכל.

ארבעה חברי צוות הטנק הם: אסי המפקד (איתי טיראן), יגאל הנהג (מיכאל מושונוב), הרצל הטען (אושרי כהן) ושמוליק התותחן (יואב דונט). רוב הסרט מוצג מנקודת מבטו של שמוליק, ולא במקרה שמו כשם התסריטאי-במאי שמוליק מעוז, שזהו סרטו הראשון באורך מלא. דרך הכוונת של שמוליק עוקבים אחרי החיילים הישראלים מחוץ לטנק והמראות הקשים, הנזקים והעוולות שנעשים בכל מלחמה – במקרה הזה בלבנון 1982 – ובעיקר אחרי ג'מיל (זהר שטראוס), מפקד הגזרה ששב ומבקר בטנק.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

8 באוקטובר 2009 בשעה 11:00, מאת יונתן דורון

ביקורת: מה שעובד

לארי דיויד ואוואן רייצ'ל ווד. מתוך מה שעובד.

אחרי ארבעה סרטים שצולמו באירופה – שלושה באנגליה ואחד בספרד, כולל שניים מהסרטים המצליחים ביותר שלו ("נקודת מפגש" ו"ויקי כריסטינה ברצלונה") – שב וודי אלן אל מכורתו מנהטן. "מה שעובד", הסרט השנתי של אלן, שכותב ומביים סרט מידי שנה מאז 1982(!), היא קומדיה לא אחידה שעובדת יותר טוב בחלקה הראשון וכשהוא לא מנסה להצחיק. ועדיין, סרט בינוני של וודי אלן הוא טוב יותר מהרבה סרטים של במאים אחרים.

כבר למעלה מעשור שאלן לא מתקרב לרמה של סרטיו הטובים ביותר, דוגמת "בעלים ונשים" (1992), "חנה ואחיותיה" (1986) ו"הרומן שלי עם אנני" (1977). במהלך הצפיה ב"מה שעובד" נדמה שהוא שבוי בתדמית ובתבנית הסרטים הקודמים שלו והוא לא עושה מספיק כדי להשתחרר מהן, או שצופים בניסיון של מישהו לביים סרט וודי אלני. ובכל זאת, אני מעריץ נאמן שלו ואהיה הראשון בתור ב-2010 לסרט שצילם בלונדון עם אנתוני הופקינס, נעמי ווטס, אנטוניו בנדרס, ג'וש ברולין ועוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

4 באוקטובר 2009 בשעה 10:00, מאת יונתן דורון

ביקורת: מחוז 9

שרלטו קופלי וחייזר, מתוך מחוז 9.

כל כמה שנים מגיח כמו משום מקום סרט מתח/אימה שמצולם כמו סרט תיעודי, ללא שחקנים מוכרים, ומצליח באופן מפתיע. ב-1999 היה זה "פרויקט המכשפה מבלייר" דל התקציב שהתרחש ביער, בשנה שעברה "קלוברפילד" על מפלצת ענק שמאיימת על ניו יורק והשנה מגיע תורו של הסרט המדע בדיוני, הטוב ומרשים מהם, "מחוז 9".

"מחוז 9", סרטו הראשון באורך מלא של ניל בלומקמפ, מבוסס על סרטו הקצר מ-2005. בין מפיקי הסרט פיטר ג'קסון (טרילוגיית "שר הטבעות") ופיליפה בויאנס (שהיתה שותפה בכתיבת "שר הטבעות" ו"קינג קונג") ובתפקיד הראשי שרלטו קופלי, שלפני "מחוז 9" הופיע רק בסרט הקצר ההוא. הוא משחק נהדר ונושא את הסרט על כתפיו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

30 בספטמבר 2009 בשעה 11:00, מאת יונתן דורון

ביקורת: שומרת אחותי

סופיה וסילבה (מימין) וקמרון דיאז. מתוך שומרת אחותי.

לא קשה לסחוט דמעות מקהל כשמראים נערה חולת סרטן קירחת מקיאה. השחקנים טובים, ישנם קטעים מרגשים, אך הסרט לא ממוקד, הכל בו צפוי והוא לא משאיר חותם או מעורר דיון כפי שהיה יכול (אני לא בטוח שאפילו היה רצון אמיתי לעשות זאת).

"שומרת אחותי" נפתח בשיא הדרמה: אנה, נערה בת אחת עשרה, פונה לעורך דין כדי לתבוע חזקה על גופה מהוריה שהביאו אותה לעולם כדי שתוכל לתרום מח עצם לקייט, אחותה חולת הסרטן. ואז חוזרים אחורה לנקודות זמן שונות במהלך חיי המשפחה וחולת הסרטן, וכמעט לא רואים את האחות שהובאה לעולם לעזרתה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

29 בספטמבר 2009 בשעה 11:00, מאת יונתן דורון

ביקורת: לקחת את וודסטוק

דמיטרי מרטין. מתוך לקחת את וודסטוק.

שִחזרו את וודסטוק 1969. ארבעים שנה אחרי פסטיבל וודסטוק הנודע מובא סיפור מאחורי הקלעים: כיצד בא לעולם אחד מאירועי המוסיקה הגדולים של המאה העשרים (שהתקיים בעיירה בת'ל כשבעים ק"מ מוודסטוק). "לקחת את וודסטוק" אינו סרט מוזיקלי, יש התעלמות כמעט מוחלטת מהאמנים המופיעים – לא רואים זמר או זמרת מפורסמים – והמוסיקה על הבמה נשמעת רק חלושות ברקע.

שחזור המצוין מכניס אותך לאווירה של סוף שנות השישים, שואב אותך לתוך הסרט המעניין והמשעשע שעל אף הקצב הנינוח שלו, אינו משעמם. כך הם סרטיו של אנג לי, הבמאי הטאיווני המגוון והמצוין, גם בסרטיו הלא-טובים הבימוי מוקפד, מהודק, שקול, רגוע, לא מתלהם מתלהב או מתאמץ. בדרך כלל אני לא אוהב סרטים חסרי עלילה, אולם הסרט הזה מצליח להיות מעניין בלי שיתרחשו בו דברים רבים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

16 בספטמבר 2009 בשעה 12:00, מאת יונתן דורון

ביקורת #2: ממזרים חסרי כבוד

מימין: בראד פיט ואלי רות'. מתוך ממזרים חסרי כבוד.

"ממזרים חסרי כבוד" הוא מעשייה ארוכה שמתרחשת בצרפת הכבושה בימי מלחמת העולם השנייה. לכל מי שמצפה לראות יחידה של חיילים יהודים כותשת ורומסת לנאצים את הצורה, מצפה אכזבה: כמעט לא רואים בפעולה את החבורה שעל שמה קרוי הסרט, ולמעשה, אין כל כך הרבה אלימות (אך זו שישנה – אכזרית וגרפית למדי). כמו כן, התפקיד הראשי אינו של בראד פיט (כמפקד הלא-יהודי של היחידה המיוחדת המכונה 'ממזרים') אלא של השחקן האוסטרי כריסטוף וולץ, המגלם מפקד אס.אס. בשם האנס לנדה. למרות שהוא מופיע בסרט יותר מכולם, וולץ זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון.

אין ספק שקווינטין טרנטינו יודע למצוא מוסיקה מתאימה לסרטים שלו. במקרה הזה, מקורות רצועות המוזיקה השונות כוללות מוסיקה מסרטי מלחמה ישנים ומסרטים בהלחנת אחד מגדולי מלחיני הסרטים אניו מורקוני ("הטוב, הרע והמכוער"). טרנטינו, שכתב וביים, יודע ליצור מתח, לבנות סיפור ואני מעריך את השימוש בקטעים ארוכים, אך הוא לקח את זה לכיוון מוגזם (הקטע האינסופי בפאב במרתף, למשל). חבל שהוא מרגיש צורך לתבל את הסרט בתוספות האופייניות לו שמעייפות במקרה הזה: החלוקה לפרקים, פלאשבקים קצרים עד ארוכים (כולם מיותרים), כתוביות על המסך, הניסיון ליצור מיתולוגיה לדמויות בעלות שמות וכינויים הלקוחים מספרי קומיקס (בדומה לדמויות ב"להרוג את ביל", שם זה התאים לסגנון הסרט), בעיקר כי הן לא מתאימות לסיפור שהוא רצה לספר פה והן פוגעות בעלילה שבין כה וכה בדיונית ולא צריך להכביד עליה שטיקים להנאת מעריציו. וכרגיל אצל טרנטינו חובב הציטוטים הקולנועיים, נזרקים לאוויר שמות של סרטים ושחקנים גרמנים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

בשעה 11:00, מאת אלי שגב

ביקורת #1: ממזרים חסרי כבוד

בראד פיט. מתוך ממזרים חסרי כבוד.

שישה מיליון יהודים ועוד כ-50 מיליון איש וחייל נוספים מצאו את מותם במלחמת העולם השניה, אבל קווינטין טרנטינו רצה לעשות סרט על המלחמה שיהיה כיף לצפות בו. מילותיו שלו. ספק אם הרעיון והמסרים העוברים ב"ממזרים חסרי כבוד" היו 'עוברים' אצל איזה-שהוא קולנוען אחר, אבל לטרנטינו – החשוב בעיני רבים בימינו כגאון קולנועי – מרשים יותר. ואם אכן נרשה לו יותר ונתעלם מכל הבעיתיות המציקה שבכל התוכן המועבר לצופה בסרטו הזה, "ממזרים חסרי כבוד", בכל זאת מדובר בסרט משעמם, ארוך, וכמעט ולא מצחיק או מהנה. דווקא כשהאוירה אחרת לגמרי, מצליח לטרנטינו הרבה יותר.

השם "ממזרים חסרי כבוד" הוא תרגום לא רע לשם הלועזי, Inglorious Basterds, שהוא מחוה לשמו האנגלי של סרט מלחמה איטלקי לא מלהיב במיוחד. איפה שהוא במהלך עשר השנים שפיתח טרנטינו את התסריט שלו, היה בכוונתו לשלב בסרט מן הסגנון של מערבוני הספגטי והוא רצה לקרוא לסרט "פעם אחת בצרפת שתחת כיבוש נאצי". לבסוף, אגב, השם הזה ניתן לסצינת הפתיחה של הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

15 בספטמבר 2009 בשעה 11:30, מאת אלי שגב

ביקורת: להתאהב מחדש

קתרין זיטה ג'ונס וג'סטין בארת'ה. מתוך להתאהב מחדש.

"להתאהב מחדש" בכיכובה של קתרין זיטה ג'ונס כאישה מבוגרת המתפתה להתעסק ברומנטיקה עם צעיר בן 24, נוחת בארץ כשבוע לפני יום הולדתה הארבעים. נשים מבוגרות וגברים צעירים הם זוגות מוזרים בנוף של ימינו, בניגוד כמובן למצב בו הפרש הגילאים פועל הפוך. עבר עשור שלם מאז שון קונרי, אז בן 69, אמר על זיטה ג'ונס (אז בת 30) בסרט "מילכוד", שאם היא מסתובבת, סימן שהיא מעוניינת – פתח להתקדם בכיוון הרומנטי. כמעט ארבעים שנות הפרש? קטן על גברים כמו שון קונרי. אומרים עלינו הגברים, שאנחנו מתפתחים אמוציונלית, הרבה יותר מאוחר מנשים, ולכן הגיוני שאישה צעירה יוצאת עם גבר מבוגר, ושההיפך לא תקף.

את הרעיון הזה בדיוק תוקף בארט פרודליך ("תסמכי עליו") בסרטו החדש, אותו גם ביים, גם כתב, וגם הפיק. ב"להתאהב מחדש", מציג פרודליך בפני האישה המבוגרת, צעיר בוגר בדעתו (ג'סטין בארת'ה), ובודק האם קשר רומנטי בינהם יכול להתקיים בהצלחה. חרף העובדה שמדובר בסרט סימפטי לגמרי בסך הכל, הבימוי לוקה במאמץ יתר פעמים רבות, ובפעמים אחרות ולא מעטות, פשוט מתסכל את הצופה בדיאלוגים משונים עד כדי מגוחכים, שמבוצעים בצורה לא הולמת בידי השחקנים כולם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

6 בספטמבר 2009 בשעה 8:05, מאת אלי שגב

ביקורת: אילי ובן

יובל שבח (מימין) וליאור אשכנזי. מתוך אילי ובן.

בספרו "בגן השלום", כתב הרב שלום ארוש, "כאשר יש אהבה, אחוה, רעות ושלום אמיתיים בין איש לאשתו, אפילו יעשו טעויות בחינוך זה לא יזיק לילדים כלל." מאחורי ציטוט זה אני מסתתר כאשר אני ממליץ בחום על סרט המשפחה המצוין, "אילי ובן". למען האמת, אני מותח את הציטוט קימעה כדי שיתאים לרעיוני, משום שספק אם צפיה בסרט מקסים כל כך – אך בד בבד גדוש באלימות מילולית ופיסית רבה וחמורה כל כך – הוא מה שחשב עליו הרב כאשר התנסח ב"טעויות בחינוך".

סרט הביכורים של אורי רביד לכל המשפחה הוא פשוט מקסים. האלמנט היחיד שהפריע לי בו הוא אותה רמת אלימות גבוהה וחמורה, הן פיסית והן מילולית, המתוארת בו – אך לולא היה בוחר רביד להסתכן כך, היה מאבד את אמינותו של הסרט ויוצר סרט מיופיף ומשעמם לבטח. מאידך, ורק לשם הויכוח, ראוי לציין שהאלימות הפיסית הבהילה אותי במיוחד ותפסה אותי בהפתעה מוחלטת. הרי מי מצפה לדבר כזה (ואמנע מלהכביר עוד במילים פן אפלוט את דבר העבירה) בסרט לכל המשפחה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

3 בספטמבר 2009 בשעה 10:00, מאת נטלי וגיא דולינגר

ביקורת: האחד והיחיד

רנה זלווגר. מתוך האחד והיחיד.

חיכיתם כל הקיץ לסרט "פשוט, פשוט, פשוט"? לדרמה תקופתית בלי פיצוצים, מרדפים, אפקטים ואחרים? לסיפור אמיתי נוגע ללב שיעביר לכם ערב בכיף ויוציא אתכם עם חיוך על הפנים? אם הנהנתם לכל השאלות הללו, כנראה שתאהבו את "האחד והיחיד". בתור כאלו שבאו ללא כל ציפיה ועם ידיעה מינימאלית על סיפור המסגרת – נשבינו בקסם של הסיפור הפשוט (והאמיתי! פרטים בהמשך) והופתענו לטובה.

"האחד והיחיד" מבוסס בגדול על תקופה של כמה חודשים מאוד משמעותיים בצעירותו של השחקן (הותיק) האמריקאי המפורסם, ג'ורג' המילטון. בתפקיד הבמאי, ריצ'ארד לונקריין ("פריצה ברשת", "ווימבלדון") שלקח את התסריט של צ'ארלי פיטרס שהסתובב בערך 10 שנים לפני שהחליטו להריץ אותו סופית. לונקריין עושה עבודה לא רעה, עם ליהוק משכנע ובעיקר ניואנסים קטנים והתעקשות אסתטית להעביר את רוח התקופה שבה הסרט מתרחש, בצורה אותנטית לחלוטין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

20 באוגוסט 2009 בשעה 11:00, מאת יונתן דורון

ביקורת: אשתו של הנוסע בזמן

אריק באנה ורייצ'ל מק'אדמס. מתוך: אשתו של הנוסע בזמן.

מה שיותר גרוע מסרט לא טוב הוא סרט שהיה יכול להיות מצוין, וסיפור האהבה הזה ששואל רעיון מספרי מדע בדיוני, רחוק ממצוין. כמו הספר של אודרי ניפנגר, "אשתו של הנוסע בזמן", שלא קראתי, הסרט מתמקד יותר בנוסע בזמן מאשר באשתו. למדע בדיוני, הרי, יש יותר מעריצים גברים מאשר נשים וקהל היעד העיקרי של הספר הוא נשים, ולכן קראו לו "הנוסע בזמן". רק מי שיסתפק ברעיון הרומנטי שבבסיס הסיפור יצליח ליהנות מהסרט המפוספס הזה.

הנוסע בזמן, הנרי (אריק באנה, "טרויה"), לא נהנה מהמצב שממנו הוא סובל מאז שהוא ילד, שבו ללא כל התראה הוא נעלם מהמציאות שבה הוא חי ומופיע עירום בעבר או בעתיד. בהווה של הסרט הוא פוגש את קלייר (רייצ'ל מק'אדמס, "שם המשחק") שמכירה אותו מצוין (מסתבר שבעתיד הוא יחזור בזמן ויופיע בפניה פעמים רבות מאז שהיתה ילדה).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

19 באוגוסט 2009 בשעה 11:00, מאת יונתן דורון

ביקורת: ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ

מימין: מרלון וויינס, רייצ'ל ניקולס, סעיד טמאורי, דניס קוויד וצ'אנינג טאטום. מתוך: ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ.

בחיים כך גם בנוגע לצפייה בסרטים: אם לא מצפים, לא מתאכזבים. מי שמצפה לגרסה חיה של הסדרה המצוירת שהוא זוכר מילדותו צריך לחשוב על "רובוטריקים", "משימה בלתי אפשרית" ו"המלאכים של צ'רלי", רק שלוש דוגמאות מתוך סרטים רבים שלקחו שם ורעיון כללי של סדרה מצליחה, ועשו בהם כרצונם. ובימינו גם לא ניתן לצפות מסרט פעולה הוליוודי יקר (175 מיליון דולר) שמבוסס על סדרה מצוירת ומופק בידי חברת הצעצועים שרוצה למכור יותר צעצועים, לעומק, מקוריות ודיאלוגים אינטליגנטיים.

"ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ" נע במהירות, עניינים בו מתרחשים סימולטנית והחיתוכים מהירים בכדי שלא נשים לב או נספיק לפקפק באמינות של מה שקורה. צריך לדעת כי החליטו מראש לוותר על היגיון ופיתוח דמויות לטובת קטעי פעולה ואפקטים, וזה מה שמקבלים. הפעלולנים ואנשי פעלולי המחשב עבדו שעות נוספות, והמאמץ ניכר – אמנם המים והדגים בסרט לא נראים אמיתיים, אך המרדף ברחובות פריז אכן מרשים מאוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »