ביקורות קולנוע (עמוד 112)

6 באוגוסט 2009 בשעה 11:00, מאת יונתן דורון

ביקורת: חייה הפרטיים של פיפה לי

רובין רייט פן וקיאנו ריבס. מתוך חייה הפרטיים של פיפה לי.

"חייה הפרטיים של פיפה לי" היא דרמה לא-אחידה ברמתה שכתבה וביימה רבקה מילר (על פי ספר שלה שלא תורגם לעברית), עם צוות שחקנים מצוין, ובראשם רובין רייט פן היפה (שגם אחרי עשרים שנה תמיד תהיה הנסיכה הקסומה). זהו סרט לאנשים שלא מוצאים מה לראות ביבול הדל של סרטים בקיץ הזה – רווי סרטי ילדים, קומדיות מטופשות וסרטי פעולה חסרי עלילה.

פיפה הנשואה להרבּ הזקן (אלן ארקין, הסבא ב"מיס סאנשיין הקטנה") עוברת איתו לשכונה שמאוכלסת בפנסיונרים. היא דואגת לבריאותו של בעלה אחרי שעבר שלושה התקפי לב ומתעקש להמשיך לעבוד כעורך ספרים, ומנסה להתרגל לחייה החדשים. במקביל, פיפה נזכרת באירועים מילדותה שהשפיעו עליה ובסיפור היכרותה עם הרב כשהיתה נערה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

30 ביולי 2009 בשעה 13:30, מאת יונתן דורון

ביקורת: למעלה

מתוך למעלה.

הסרט העשירי של פיקסר, סרט האנימציה הראשון אי פעם שפתח את פסטיבל הסרטים בקאן, אינו מהטובים ביותר שלהם. כמו כל סרטיהם, "למעלה – תלת מימד" נראה מדהים ועשוי כהלכה, אך מה שמתחיל כסרט דרמה מעולה לכל המשפחה נופל בהמשך למחוז ילדותי מדי. זהו עדיין סרט האנימציה הטוב ביותר של השנה עד כה (ומבין הטוענים לכתר אפשר למצוא גם את "מפלצות נגד חייזרים", "פוניו על הצוק ליד הים", "עידן הקרח 3").

"למעלה", סרט מסע, כמו רוב סרטי האנימציה, הוא סרט דרמה עם קטעים מצחיקים, שנראה יפהפה, הדמויות הראשיות שלו מקסימות וההתחלה סוחפת ומרגשת. וכמו שמקובל היום, הסרט מוקרן בגרסת תלת מימד, שמוסיף למראה הסרט. במקרה הזה לא משתמשים בטכנולוגיה לגימיקים אלא ליצירת עומק משגע וצבעוני. הזקן הנרגן והילד השמנמן, שבקלות היו יכולים לצאת מרגיזים ונודניקים, יוצרים צמד מוצלח. את קולו של הזקן מספק אד אסנר ("לו גרנט") הידוע בגילום תפקידים של אדם קצר רוח ונזפני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

28 ביולי 2009 בשעה 10:10, מאת נטלי וגיא דולינגר

ביקורת: בדרך לחתונה עוצרים בווגאס

מימין: אד הלמס, בראדלי קופר, זאק גליפינקאיס ותינוק. מתוך: בדרך לחתונה עוצרים בווגאס.

"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" (או באנגלית: האנגאובר – הרבה יותר פשוט לא?) הוא ללא ספק אחד הסרטים היותר מצחיקים שיצא לנו לראות לאחרונה (וזה נאמר אחרי צפיה לא קלה ב"ברונו"). אמירה כזאת מחייבת, ידוע לנו, אבל בהתחשב בעובדה שיחד איתנו אולם שלם מפוצץ באנשים כמעט ועשה במכנסיים מרוב צחוק (או אולי לא כמעט?) – אנחנו מוכנים להתחייב. כן, האנגאובר זה הסרט המצחיק ביותר הרשמי של השנה, סרט שללא ספק מעמיד סטנדרט גבוה לבאים אחריו.

טוד פיליפס אחראי להתקפי הצחוק הקשים שאתם הולכים לעבור, במידה ותחליטו (בתבונה) ללכת לראות את הסרט. פיליפס, כידוע, אחראי על סרטים גדולים לא פחות כגון "אולד סקול" ו"רוד טריפ". מי שלא ראה את הראשון – ראשית כל שיסטור לעצמו – ואחר כך שידאג לתקן את הטעות הזאת. ובכן, פיליפס ממשיך במיטב המסורת השנונה של סרטי קומדיה קרועים, מוטרפים, הזויים, רדודים ובעיקר – מוצלחים. לא נפחד להשוות את הסרט הזה לקומדיות אחרות שלא הצלחנו להירגע מהן, כגון "פיינאפל אקספרס" ו"אחים חורגים" (למרות שאם צריך לדרג, הרי שהשניים האחרונים גוברים על האנגאובר בכל זאת).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

23 ביולי 2009 בשעה 10:00, מאת יונתן דורון

ביקורת: חטיפת הרכבת התחתית 123

ג'ון טרבולטה. מתוך חטיפת הרכבת התחתית 123.

"חטיפת הרכבת התחתית 123" הוא מותחן שמצליח לתפוס אותך מהרגע הראשון אך לא מצליח לשמור על המתח לכל אורכו, והצילום העצבני של טוביאס א. שליסלר מרגיז ממש, וכמעט מקלקל את הסרט. לא עוזרות גם ההתפתחויות והתפניות הלא מפתיעות והחלק האחרון הבנאלי. מי שיצטרף לנסיעה לא יתאכזב, כל עוד לא מצפים לגדולות ולנצורות.

מדובר בשיתוף הפעולה הרביעי של דנזל וושינגטון ושל הבמאי טוני סקוט. סקוט מתמחה במותחני פעולה, ובעבר ביים סרטים מעניינים דוגמת "אהבה בשחקים", "רומן על אמת" ו"אויב המדינה", אך סרטיו האחרונים נעדרים מקוריות ונראים כולם אותו דבר. "חטיפת הרכבת התחתית 123" נבלע הקיץ בין קומדיות וסרטים עם אפקטים מרשימים, ולא הצליח בארצות הברית כפי שקיוו, בגלל או למרות שירד מפס הייצור של הוליווד בשנים האחרונות: לוקחים סרט ישן עם רעיון טוב, מעדכנים אותו, מוסיפים שני כוכבים (דנזל וושינגטון וג'ון טרבולטה במקרה הזה) ומרפדים בשחקני משנה מוכרים שאפשר לסמוך עליהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

15 ביולי 2009 בשעה 11:00, מאת נטלי וגיא דולינגר

ביקורת: הארי פוטר והנסיך חצוי הדם

אמה ווטסון ודניאל רדקליף. מתוך הארי פוטר והנסיך חצוי הדם.

בשורה רעה לכל אלו שקיוו למשהו מרענן וטוב הקיץ הזה: זה לא הולך לקרות – או לפחות לא מהכיוון של "הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם". בהתאם לציפיות שהיו לנו (ונודה שהיו כמה), אם נכפיל אותן במספר תלת ספרתי – רק אז אולי נצליח לתאר את האכזבה שהסרט הזה גרם. ובמילים יותר פשוטות: לא משנה אם קראתם את הספר, אם התייאשתם באמצע סדרת הספרים הארוכה והמוצלחת של רולינג, או אם מראש וויתרתם על התענוג הצרוף – את הסרט האחרון מסדרת הארי פוטר ממש, אבל ממש, לא כדאי לכם ללכת לראות, ולו רק כדי לא להוריד מהאיכות הסבירה-יחסית של הסרטים הקודמים.

אחרי שעשה גם את הסרט החמישי בסדרה ("הארי פוטר ומסדר עוף החול"), חוזר דיויד ייטס למלאכת העברת הפנטסיה הקסומה למסך הגדול. ובכן, הצופה הממוצע ישאל עצמו "מה כל כך קשה?" שהרי ייטס קיבל את התסריט מבוסס הספר רב המכר, כמו מן השמים. ובכל זאת, אנו לא ניזהר בדברנו ונמליץ אפילו להעמיד לדין את הפושעים שלקחו ספר פנטסיה תמים על טובים, רעים, קוסמים ואנשים רגילים – והפכו אותו לקומדיה רומנטית (גרועה) לצעירים – גרסה של "המורדים" שבמקום ארגנטינה, מתרחשת בהוגוורטס עם קוסמים מסביב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

8 ביולי 2009 בשעה 11:00, מאת יונתן דורון

ביקורת: אויבי הציבור

ג'וני דפ, מתוך אויבי הציבור.

לצופים וליוצרי קולנוע יש משיכה ותיקה לסרטים על פושעים מהוללים. "אויבי הציבור" אינו הסרט הראשון על הפושע ג'ון דילינג'ר, שהפך לגיבור בעיני הציבור האמריקאי בשנות ה-30 של המאה העשרים, וקשה להמליץ דווקא עליו. על אף שמדובר בסרט פעולה עשוי לעילא, הוא אינו סוחף או מרתק, ולא מצליח לחדש מספיק בז'אנר הסרטים על שודדי בנק מהוללים.

שמונים מיליון הדולרים שעלה ניכרים בכל שניה: צילום יפה, תלבושות מוקפדות, שחזור נהדר של המועדונים והרחובות של שיקגו והסביבה בשנות ה-30, צלילי כלי הנשק היורים שנשמעים בבירור תורמים כולם לאווירה. בין מספר קטעים מצוינים (המצוד ביער, בריחה מהכלא) במהלך השעתיים ועשרים הדקות שלו יש יותר מדי דברים המוכרים לנו מסרטים קודמים שעסקו בנושא הזה ובתקופה הזאת. ראינו כבר תיאורי שוד בנקים כאלו ופושעים שזוכים לאהדת הציבור ("אנשים לא אוהבים חטיפות", אומר דילינג'ר כשמציעים לו לעבור לעסק משתלם יותר משוד בנק) בסרטים טובים ומעניינים יותר דוגמת "בוני וקלייד", "הבלתי משוחדים", "באגסי" ו"רוצחים מלידה".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

2 ביולי 2009 בשעה 10:30, מאת נטלי וגיא דולינגר

ביקורת: עידן הקרח 3: עלייתם של הדינוזאורים

מתוך עידן הקרח 3.

אין ספק שהציפיות היו נמוכות, הרי כמה אפשר כבר למחזר את הסנאי עם הבלוט האבוד, את הממותה עם האיטיות האינסופית ואת העצלן הטיפש שמכניס את עצמו לסיטואציות… לא עלינו… ובכל זאת, "עידן הקרח 3: עלייתם של הדינוזאורים" מספק את הסחורה ומעביר שעה וחצי בכיף, עם הרבה צחוקים וממש מעט שיעמום – כל כך מעט, שעדין שווה לראות את הסרט. סרט האנימציה של הקיץ בהחלט חוזר, ובהחלט בגדול – עם דינוזאורים ענקיים, בדיחות גדולות, דמויות בינוניות והפתעה מזערית. ואם אפשר בתלת מימדי – הרי זה משובח.

עידן הקרח 3 החליף חברת הפקה (והפעם: Blue Sky Studios) אבל זה בהחלט לא בעוכריו. להיפך, הסרט מספק אנימציה מופלאה, כזו שהתרגלנו אליה בשני הסרטים הקודמים. העלילה, בנאלית להפליא, גם כן עושה את העבודה, במיוחד בזכות הוספת חבר חדש לקאסט, הלא הוא באק הסמור (פרטים בהמשך). בקצב מהיר, כיאה לעידן הקרח, הוא מטשטש את הצופה עם בדיחות מכל הסוגים ובעיקר כאלו קטנטנות שלא משאירות אותך אדיש לרגע (איכות הבדיחות אינה מובטחת בגרסה המדובבת).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

1 ביולי 2009 בשעה 11:00, מאת נטלי וגיא דולינגר

ביקורת: חיבוקים שבורים

פנלופה קרוז ולואיס הומאר. מתוך חיבוקים שבורים.

"חיבוקים שבורים" רחוק מלהיות מאכזב, אבל גם אינו סרטו המוצלח ביותר של פדרו אלמודובר. מדובר בסרט מורכב מאד, עם אלמנטים אפלים, קצת ארוך מידי, עם תסריט מעורפל שבסופו של דבר קצת צפוי, ובעיקר עם מסר אחד ועיקרי והוא: "סרטים חייבים לסיים". יש ניסיון לשחזר מן ההצלחה של "דבר אליה", או להתקרב מינימלית להרגשה של "הכל אודות אמא", "חינוך רע", או אפילו "לחזור" המשמים-יחסית (רק יחסית!); ומה שבטוח הוא שרף הציפיות האסטרונומי שהקהל יביא איתו לצפיה בסרט יהיה עקב האכילס הגדול של הסרט.

פדרו אלמודובר, במאי נערץ שמתקרב לגיל 60, מרגיש שכוחו עודנו בשיאו וכך בעשור אחד בלבד הוא מוציא את הסרט החמישי ברציפות, וממשיך לקטוף מועמדויות (ולעיתים גם זוכה, אלא שהפעם לא) לפרסים עטורי יוקרה בעולם כולו. הפעם אלמודובר משתמש באלמנטים חוזרים של מגדר ונשים חזקות (מעין פאם-פטאל), מוות, חושניות ושימוש חכם בצבעים חזקים כגון האדום. עם אותם אלמנטים שכה מאפיינים אותו, ועם עלילה שקשה להאמין שאין לו קשר אישי אליה, הוא מרתק בעוד סרט משגע שמאדיר את גוף האישה, והפעם גם את עבודת הבימוי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

30 ביוני 2009 בשעה 11:00, מאת יונתן דורון

ביקורת: אקסיות לכל הרוחות

משמאל: ג'ניפר גארנר, מתיו מקונוהיי ודניאל סונג'טה. מתוך אקסיות לכל הרוחות.

כדי לא להתאכזב חשוב לדעת לאיזה סוג סרט הולכים, ולפנינו פנטזיה רומנטית – לא קומדיה רומנטית כפי שלמדנו לצפות ממתיו מקונוהיי ("איך להיפטר מבחור ב-10 ימים", "מארגנת החתונות"). בסך הכול, "אקסיות לכל הרוחות" הוא סרט מעשיה חביב למדי: סרט קליל שלא מתיימר להיות רציני מדי, עם מספר קטעים משעשעים. הסרט שזור קלישאות פה ושם, אך בסך הכול נחמד לצפות בשחקנים היפים האלה.

כשצ'רלס דיקנס פרסם ב-1843 את הרומן "מזמור חג המולד" (וויקי באנגלית) הוא לא היה יכול לנבא שתסריטאים אמריקאים יתאהבו ברעיון של שלוש רוחות המבקרות אדם קמצן/חסר רגישות ומראות לו את עברו, את השפעתו על האנשים סביבו בהווה, ואת עתידו. "אקסיות לכל הרוחות" שם דגש על העבר, ומכאן שמו באנגלית: Ghosts of Girlfriends Past. אך בעצם מדובר באקסית אחת – רוח העבר, המראה לגיבורנו את יחסיו עם מושא עניינו הנוכחי בילדותם, בנערותם ובשנות העשרים לחייהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

23 ביוני 2009 בשעה 11:30, מאת נטלי וגיא דולינגר

ביקורת #2: רובוטריקים 2: הנקמה

שייה לביוף ומייגן פוקס. מתוך רובוטריקים 2: הנקמה.

אופטימוס פריים. מתוך רובוטריקים 2: הנקמה.

גיא: חשבתם שהשמדתה של ה"אול-ספארק" תביא לסיום המלחמה בין השקרניקים ובין הרובוטריקים? או שלפחות תביא לסיום התעניינותם של הראשונים בכדור הארץ? – אז טעיתם! או כך לפחות רוצה מייקל ביי שתחשבו…
למרות ש"רובוטריקים 2: הנקמה", המשכו של שובר הקופות מקיץ 2007, אינו מחדש דבר או מעלה את הרף בנוגע לכלום ומדובר למעשה בסרט טיפשי למדי – הרי שבדומה לקודמו, מדובר בסרט מהנה, כיפי, רווי אקשן ומעט הומור.

ולמה ציפיתם מבמאי כגון מייקל ביי, במאי המפורסם ביותר בגין כשרונו הבלתי יתואר לפוצץ ולהעיף רכבים, להרוס מבנים, ובאם אפשר – להחריב ערים שלמות? לכן, בדברים הללו – ורק בהם – מצטיין רובוטריקים 2, ותו לא – ולא יעזור שעל רשימת המפיקים נמנה השם סטיבן שפילברג, בכדי לתקן את זה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

בשעה 11:00, מאת אלי שגב

ביקורת #1: רובוטריקים 2: הנקמה

שייה לביוף ומייגן פוקס. מתוך רובוטריקים 2: הנקמה.

אני מאד מחבב את מייקל ביי. מאידך, אני מוכרח להודות שהחיבור עם "רובוטריקים" הראשון שביים לא היה מיידי כמו עם "בחורים רעים" ואפילו לא כמו עם "ארמגדון", ונדרשו ממני לפחות חמש-שש צפיות רק כדי שאצליח להבין מתי המצב בשליטה והטובים מנצחים. ב"רובוטריקים 2: הנקמה", עוד כן הצלחתי לעקוב פחות או יותר מי נגד מי כבר מהצפיה הראשונה (שזה אומר הרבה), אבל נהנתי ממנו כל כך פשוט בגלל שהוא אחת הקומדיות הטובות שרצות עכשיו בקולנוע.

בכך למעשה דומה יותר "רובוטריקים 2" ל"בחורים רעים" מאשר לסרטיו האחרים (והפחות מוצלחים ומהנים) של מייקל ביי. לתת לבמאי הזה לעשות סרט בלי שיהיו לו שני אנשים שיצליחו להתמודד עם הראש המצחיק שלו וידעו להנחית את הקיטש המטורף לרמות מדודות וסבירות זה פשוט לא אחראי, וככה יוצאים סרטים כמו "איילנד". לא מזיקים מדי, אבל בטח שלא מפילים מהכיסא. מייקל ביי זקוק לוויל סמית' הגבוה והמגניב שלו, ולמרטין לורנס הנוירוטי שלו – והפעם מי שנטלו את התפקיד הם ג'וש דוהמל ושייה לביוף בהתאמה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

בשעה 10:30, מאת יונתן דורון

ביקורת: ההצעה

סנדרה בולוק וריאן ריינולדס. מתוך ההצעה.

"ההצעה" היא קומדיה רומנטית חמודה אך די צפויה בכיכובם של סנדרה בולוק וריאן ריינולדס. השחקנים החביבים יוצרים זוג מוצלח, שמעלה חיוך על השפתיים, בעוד העלילה נעה בנתיבים מוכרים. אין בסרט קטע בלתי נשכח או רעיון מקורי שיהפכו אותו למשהו מעבר לסרט שגרתי. בכלל, אין יותר מדי דברים מקוריים בַּסרט שמתחיל בהוצאת ספרים במנהטן.

מאז שנות ה-30' יש נוסחה מוכרת בהוליווד לקומדיות רומנטיות: ברור שהזוג שלפנינו הולך להתאהב ולהיות יחד בסוף, ומה שחשוב הוא הדרך, איך יגיעו לשם. ומאז ומתמיד נשענים הסרטים הללו על החן של שני השחקנים בתפקידים הראשיים והכימיה ביניהם. מי שאוהב את סנדרה בולוק לא יתאכזב – היא מספקת את הסחורה. היא מצליחה להצחיק למרות שהדמות שלה לא סימפתית, וריאן ריינולדס טוב איתה ומולה ביחסי המשיכה-דחיה ביניהם. הסרט מתקדם במהירות מעניין לעניין, לפעמים מדלג על עניינים חשובים, אך מצליח להראות בצורה אמינה את ההתחבבות של השניים אחד על השני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »