ביקורות קולנוע (עמוד 15)

"היוצר" – ביקורת: בילוי חביב ורווי אקשן מד"בי, בלי הרבה עומק

"היוצר". ג'ון דיויד וושינגטון. באדיבות פורום פילם, 20th Century Studios. © 2023 20th Century Studios. All Rights Reserved.

"היוצר" הוא סרט מד"ב על חייל לשעבר שמחפש את אשתו האבודה כשנקלע בעל כורחו למשימה גורלית שתשנה את מאזן הכוחות במלחמה בין תומכי אינטיליגנציה מלאכותית רובוטית לבין מתנגדיה. האפקטים מדהימים והסרט מעביר תחושה עתידנית שנמנעת ממלאכותית, עם הרבה מאוד יריות ואלימות גרפית במידה. הסיפור עצמו די שחוק וכולל אלמנטים צפויים מראש, מה שלא מפריע לו להיות סרט מהנה ברובו. לאוהבי אקשן עתידני בלבד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משפחה אמיתית" – ביקורת: סיפור לא נפוץ ומשחק נהדר

"משפחה אמיתית".

"משפחה אמיתית" הוא סרט דרמה צרפתי שמציג בצורה פשוטה מקרה עצוב על משפחה אומנה.

אנה (מלאני תיירי) ובעלה מגדלים בביתם את שני הילדים הביולוגיים שלהם ואת סימון בן השש, ילד אומנה שקורא לה "אמא" וגר אצלם מאז שהוא בן שנה וחצי. אחרי שנים של היעדרות חוזר לתמונה אביו הביולוגי האלמן של סימון ומשבש את חיי השגרה שהמשפחה היתה רגילה אליהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רדופים בוונציה" – ביקורת: טוב מקודמיו אבל בכל זאת בינוני

"רדופים בוונציה". קנת' בראנה.

"רדופים בוונציה" (במקור: A Haunting in Venice) הוא הסרט השלישי של קנת' בראנה בתפקיד הרקול פוארו, הבלש הבלגי המשופם של הסופרת אגתה כריסטי. בניגוד לשני הסרטים הקודמים ("רצח על האוריינט אקספרס", "מוות על הנילוס"), הפעם כלולים אלמנטים קלים של סרטי אימה (בעיקר מהסוג המבהיל של בית מכושף).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ההר" – ביקורת: מאבד גובה אחרי כשעה ולא מתאושש

"ההר". תומא סלבדור.

"ההר" הוא סרט צרפתי שאחרי כשעה מאבד את זה בצורה קשה, קיצונית, בלתי נסלחת. הוא הוקרן בשנה שעברה בפסטיבל קאן ולאחר מכן בפסטיבל חיפה, והוא מתאים כסרט שלישי ביום החמישי של פסטיבל, כשהעיניים כבר מזוגגות ומצפים לראות כתוביות תרגום כשמסתכלים על אנשים מדברים מחוץ לאולם הקולנוע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גולדה" – ביקורת #3: לגלות נרטיב מעט שונה ממה שחינכו אותנו

"גולדה". הלן מירן.

"גולדה" הוא סרט המגולל את סיפור מלחמת יום הכיפורים מהזווית של ראשת הממשלה גולדה מאיר, ומאיר נקודות שנעלמו מהעין הציבורית הישראלית. אמת היסטורית בצד, סרט אמור להזיז בנו משהו ובעוד שהוא לא חף מבעיות, את זה הוא עושה בהצלחה. הבעיה העיקרית שלו הוא שהוא באופן קבוע שובר את האשליה של המציאות, שאמורה להיות חלק מהקסם הקולנועי, באמצעות שילוב קטעי ארכיון וערבוב של אנגלית ועברית לכל אורכו. האלמנט הרגשי עשוי לעבוד על אנשים שהם ישראלים-יהודים, ועבורם בהחלט שווה צפייה – ספק גדול לגבי האחרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גולדה" – ביקורת #2: מרשים חזותית ובעייתי משאר הבחינות

"גולדה". הלן מירן.

"גולדה" הוא סרט מרשים חזותית, אבל בעייתי ביותר מכל הבחינות האחרות (כן, גם מבחינת הלן מירן).
ראשית אפרגן באמת לבמאי גיא נתיב, שהגיע הכי רחוק שאפשר. חוץ ממשה מזרחי, הוא הבמאי הישראלי (לשעבר) היחיד שזכה באוסקר ולהגיע כל כך גבוה בהוליווד זה ממש מרשים. ללהק את הלן מירן זה חלום ואני בטוח שהוא עוד יגיע להישגים גדולים. יש משמעות גדולה בלקבל שחקנית A-ליסט כזאת וזה לפעמים חשוב כמו המהות. בנוסף, זו הפקה מרשימה. יש סצינות שמצולמות יפה, ערוכות טוב ומעוצבות יפה. אבל לגבי היתר, הסרט בעייתי מאוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חיים שלמים" – ביקורת: רוגע וחוכמה שמהווים מעלות גדולות

"חיים שלמים". גרטה לי, טאו יו.

"חיים שלמים" הוא סרט דרמה אמריקאי, שרובו דובר קוריאנית. זוהי דרמה מאופקת, וכולה סביב מערכות יחסים בין אנשים לאורך שנים, דרמה אנושית בסיסית שמתרחשת בסיאול ובניו יורק. זהו סרט שיימצא חן בעיני מי שאהב את "לפני הזריחה" והמשכיו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ברבי" – ביקורת: תסריט שנון ורושם עז

"ברבי". מרגו רובי, ריאן גוסלינג.

הבמאי האחרון שהייתי יכול לחשוב עליו שיהיה חתום על אדפטציה קולנועית למותג של ברבי, הוא, או בעצם היא, גרטה גרוויג, במאית (ושחקנית) האינדי, שברזומה שלה הסרטים הצנועים למדי "ליידי בירד" ו"נשים קטנות" ועכשיו אחראית לפרוייקט עתיר תקציב בכיכובם של סופרסטארים כמארגו רובי וריאן גוסלינג. אולם משמח לגלות שההימור הצליח ולאחר כ-3 שנים שבהן התוצרת ההוליוודית הקולנועית הצטמצמה בעיקר לסרטי מארוול וזוועתונים סוג ז'- הסרט "ברבי" שלה מעניק סוף סוף סיבה טובה לצאת מהבית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אופנהיימר" – ביקורת #2: מספיק בשביל ללמוד קצת, לא מספיק בשביל להעמיק

"אופנהיימר". קיליאן מרפי.

"אופנהיימר" הוא סרט דרמה תקופתי בן שלוש שעות (!) המגולל את סיפור חייו של "אבי פצצת האטום" במסגרת שימוע שנעשה לו מספר שנים לאחר החרבת הערים היפניות הירושמה ונגאסקי. אמנם הסרט מרגיש מעט פחות ממשכו בפועל, אבל הוא עשוי בצורה שמנסה לעורר איזו ארשת חשיבות וחוויה "גדולה מהחיים" שאפשר לראות את התפרים – כלומר, להפריד בין הסאונד (החזק במיוחד) לבין הוידאו האבסטרקטי והתסריט שמלא במשפטי מחץ שלרוב לא מרגישים טבעיים. ללא ספק, גיליתי פרטים שלא ידעתי על אופנהיימר, אבל בהחלט לא מבין את דמותו, ובטח שלא התעוררה בי הזדהות כלשהי לקורות חייו המורכבים.

כריסטופר נולאן פיתח מוניטין של במאי שמעניק מבט קולנועי שמעורר מחשבה לגבי המציאות שלנו, מעיוות הזכרון ב"ממנטו" (2000), לעיוות האמת ב"היוקרה" (2006), להטמעת רעיונות ב"התחלה" (2010) ולאחרונה, תפיסות זמן – "בין כוכבי" (2014), "דנקירק" (2017) ו"טנט" (2020). גם הפעם הוא מערער את המציאות שלנו, עם תסריט שעיבד מספר, על סיפור היסטורי, שמשלב גם אמת, גם תורת קאוונטים וגם המצאה ששינתה את פני האנושות. הסגנון בסרטיו האחרונים די דומה, וניסיון זול (לא בתקציב) לגרום לנו לחשוב שאנחנו צופים בגאונות אומנותית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אופנהיימר" – ביקורת #1: הקטעים המעניינים נבלעים בבליל שעמום

"אופנהיימר". קיליאן מרפי, בני ספדי.

כריסטופר נולאן ("טנט", "התחלה", "בין-כוכבים"), שכתב וביים את "אופנהיימר" על ג'יי. רוברט אופנהיימר, אבי פצצת האטום, רוצה להרשים, רוצה שיתלהבו ממנו ואוהב לעשות רעש, לא במובן של "מכה גלים" אלא במובן של רמקולים רועמים עד רעידות של הכיסאות באולם. עם "אופנהיימר" הוא רצה לעשות סרט לא שגרתי על אדם חשוב מאוד בהיסטוריה האנושית, ויצא בידיים ריקות. הכול מרגיש כמו הקדמה לקראת משהו שבקושי קורה, וכמעט כל רגע וכל משפט של דיאלוג מכל דמות כמו כוונו לקדימון. כולם מדברים קדימונית וזה לא עובד. במקום להוביל לקטע הבא, בא לך לראות את הסרט שהם מפרסמים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גולדה" – ביקורת פסטיבל ירושלים: משעמם ועם בחירות תסריטאיות רעות

"גולדה". הלן מירן.

"גולדה" של הישראלי זוכה האוסקר גיא נתיב, מבקש לבחון את דמותה של ראשת הממשלה הרביעית של מדינת ישראל, גולדה מאיר, אולם הבעיה היא שהוא מקרטע ברמה הקולנועית ומוטה ברמה האידאולוגית.

לפני ארבע שנים זכה היוצר הישראלי גיא נתיב בפרס האוסקר על סרטו הקצר "סקין" והפך בכך לבמאי הישראלי השני (אחרי משה מזרחי שזכה באוסקר הזר עם סרטו הצרפתי "כל החיים לפניה") שזוכה באוסקר. הסרט הראשון שנתיב ביים לאחר אותה זכיה באוסקר, "גולדה", פתח את פסטיבל הקולנוע ירושלים רגע לפני שיעלה על המסכים בישראל. הוא מתמקד בדמותה של גולדה מאיר, בעיקר בזמן מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, ובהשתתפותם של שני כוכבי הקולנוע המפורסמים: הלן מירן שמגלמת את גולדה מאיר וליב שרייבר בתפקיד הנרי קיסינג'ר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אלף ואחד" – ביקורת פסטיבל ירושלים: תנופת הסיפור הולכת ואובדת

"אלף ואחד". טיאנה טיילור.

פסטיבל ירושלים 2023 – "אלף ואחד", זוכה פסטיבל סאנדאנס השנה, הוא סרט עצמאי טיפוסי בכך שהוא דרמה על מישהו מסכן, כמעט על גבול של ניצול המסכנוּת, ומציג את הקשיים של חייו עם עצמו, עם הסביבה, עם הנסיבות, בידיעה שלא יהיה סוף לגמרי טוב, גם אם לא נעדר אופטימיות מסוימת.

במקרה הזה, אינז (טיאנה טיילור, ששיחקה בגרסה החדשה של "גברים לבנים אינם יכולים" שעשו משום מה) שמשתחררת מהכלא ומאתרת את בנה טֶרי בן ה-6, שבזמן היעדרה עבר בין בתי אומנה. הסרט מתרחש בניו יורק ב-1994; אין שום סיבה לציון המקום והתאריך בכתובית אחרי שרואים את העיר המוכרת כל כך ושומעים חדשות שמסגירות את התקופה. זה אמור להוסיף אותנטיות, כאילו זה סיפור אמיתי?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »