ביקורות קולנוע (עמוד 2)

"אהבה משוגעת" – ביקורת: אלים וארוך מדי

"אהבה משוגעת".

"אהבה משוגעת" הצרפתי, דרמה רומנטית לא-מתקתקה, מהולה באלימות, הוא סרט ארוך מדי; נכון, זו בעיה של סרטים רבים (מאז ומתמיד), ורק לאחרונה הלנתי על כך לגבי "אנורה", וזה נכון גם לגבי "הברוטליסט" שאפשר יהיה לקרוא בהרחבה עליו בשבוע הבא. "אהבה משוגעת" ארוך מדי בשעה, שעה מיותרת שמשכיחה את הדברים הטובים שיש בו, כשהסוף הולך ונמרח. כשלקראת הסוף אתה רוצה שייגמר וזאת ההרגשה שאתה יוצא איתה מהאולם, זה מקלקל כל הנאה שהיתה. הסרט מועמד ל-13(!) פרסי סזאר -אך לא לסרט הטוב ביותר או לתסריט מעובד- והשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן בשנה שעברה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנונימי לגמרי" – ביקורת: בכתוביות הסיום יש יותר מידע על דילן מבסרט

"אנונימי לגמרי". טימותי שאלאמה, אדוארד נורטון.

אם תמיד רציתם לראות שחקן שר כמו בוב דילן צעיר אז "אנונימי לגמרי" הוא הסרט בשבילכם. במהלך הסרט מטיחה בו החברה שלו שהיא לא מכירה אותו, לא יודעת מאיפה הוא בא, לא יודעת שום דבר עליו. אחרי 141 דקות נשארים כמעט עם אותה תחושה לגבי דמותו של בוב דילן כי רוב הסרט רואים אותו שר; יש מעט מאוד דרמה או עלילה.

למרבה המזל החליטו להתמקד בחמש שנים בלבד בקריירה הארוכה של הזמר בן ה-83 ובתקופה הכי מעניינת של אמן: השנים הראשונות שלו, כך נמנעים מהנפילות, מבעיות השתייה/סמים/המריבות באמצע הלילה עם אשתו השלישית, ואין טראומות או טרגדיות אישיות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מעבר לגיהנום" – ביקורת: סבל לשם סבל, בלי שום גאולה

"מעבר לגיהנום".

"מעבר לגיהנום" של הבמאי ואמן המולטימדיה הצרפתי, קווארקס, עוסק בעולם הבא, או ליתר דיוק, בגיהנום – ואין דבר שממחיש טוב יותר את הגיהנום מאשר הסבל והיסורים שהיוצר מעביר בו את הקהל שהגיע לצפות בסרטו.

נתן מתעורר ומוצא את עצמו שרוע על הכביש כשלצדו מכוניתו המרוסקת. הוא מודה למזלו הטוב על כך שלא נהרג בתאונה ושיצא לחלוטין ללא פגע. לפתע הוא פוגש בדניאל, רוכב האופנוע שבו התנגש עם מכוניתו וגם הוא לא נפגע בכלל. האחרון סבור שהסיבה ששניהם לא נפגעו בתאונה היא בגלל שהם מתו. נתן לא מוכן לקבל זאת, אבל נאלץ להתמודד עם האמת המרה לאחר שהוא מוצא את גופתו מוטלת בתוך המכונית ההרוסה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"5 בספטמבר" ו-"Saturday Night" – ביקורת כפולה על שני סרטים מוצלחים

"5 בספטמבר".

"5 בספטמבר" מגיע עכשיו לבתי הקולנוע בארץ, בעוד Saturday Night אינו מוקרן בבתי הקולנוע בארץ ומלבד היותם שני סרטים מוצלחים וטובים יש עוד כמה דברים משותפים להם.
הראשון נוגע במיוחד לישראלים כי הוא עוסק ב-11 הספורטאים שלנו שנלקחו כבני ערובה באולימפיאדת מינכן ב-1972; אנחנו יודעים איך זה ייגמר, ובימים אלה עדיין מוחזקים בשבי עשרות ישראלים חטופים ברצועת עזה. קשה להאמין שמישהו בעולם מבין וקשור לסרט בצורה דומה.
השני עוסק בתכנית מערכונים, אבן דרך בטלוויזיה האמריקאית שבארץ מכירים בעיקר מקטעים ביוטיוב, חיקויים של ידוענים ופוליטיקאיים בתכנית, הסרט "עולמו של ויין" (שצמח ממערכון מהתכנית) ומהשחקנים שהתפרסמו שם, כולל טינה פיי, ג'ימי פאלון, ויל פארל, מייק מאיירס, דן אקרויד, ג'ון בלושי, גילדה רדנר ועוד ועוד. שני הסרטים נותנים מבט מאחורי הקלעים של שידורים חיים שאפשר לומר ששינו את מפת הטלוויזיה העולמית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עד שיצא עשן לבן" – ביקורת: רייף פיינס מדויק והמוזיקה מכניסה מתח ודרמה

"עד שיצא עשן לבן". רייף פיינס.

"עד שיצא עשן לבן" מגולל סיפור בדיוני על תהליך בחירת אפיפיור בזמן המודרני. הסרט מבוסס על רב המכר של רוברט האריס.

תהליך הבחירה מתנהל על פי חוקי טקס שנקבעו בעבר. הקרדינלים מכל העולם מתקבצים בכנסייה הסיסטינית שבוותיקן, מבודדים מהעולם, ללא הטלפונים שלהם, ובהצבעה חשאית באמצעות פתקים בוחרים בנציג שלהם לאפיפיור בעקבות מות האפיפיור המכהן. צריך רוב של 66% מהקולות של 118 המצביעים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"נוכחות" – ביקורת: אין בו מספיק

"נוכחות". קלינה ליאנג.

"נוכחות" הוא סרט צנוע על בית רדוף של סטיבן סודרברג ("ארין ברוקוביץ'", "אושן 11" והמשכיו) שמביים, מצלם ועורך את סרטיו. ההחלטה המהותית לגבי הצילום בסרט הופכת אותו למשהו מיוחד ומעניין: הכול קורה מנקודת המבט של רוח רפאים (הנוכחות). אבל אין פה מספיק מעבר לכך, וזאת בעיה כשסרט בן פחות מ-90 דקות מרגיש ארוך מדי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש זאב" – ביקורת: מותח בלי להפתיע

"איש זאב". מטילדה פירת', ג'וליה גרנר.

"איש זאב" הוא סרט אימה עם סיפור קלוש, מעט דמויות, שמצליח להיות מותח על אף שאינו מפתיע בדבר. הוא לא רע, הוא בעיקר סתמי. דמויות לא קיימות, יש מעט מאוד דיאלוגים, וטוב שיש מוזיקה שתורמת רבות.

גבר ננשך בידי חיית פרא (לרוב בזרוע), ולאחר האירוע הוא משתנה. לאט לאט יש סימנים של שינויים באישיות שלו ובגוף שלו. בחלק מהמקרים זה קורה בעיקר בלילות ירח מלא, והוא הופך לאיש זאב שמטיל אימה על סביבתו. הסיפור הישן-נושן הזה הפך לחלק במיתולוגיה של היצורים הפנטסטיים שקיימים בסרטי אימה (וגם בדמות של אוז באחת הסדרות הכי טובות אי פעם, "באפי ציידת הערפדים") ובספרים רבים, כולל "דמדומים" שעובדו לסרטים ו"דם אמיתי" שעובדה לסדרה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סחורה יקרה מכל" – ביקורת פסטיבל חיפה ינואר 2025: סרט שואה מצוין שאינו בדיוק סרט שואה

"סחורה יקרה מכל".

פסטיבל חיפה – "סחורה יקרה מכל", סרט האנימציה המצוין של הבמאי הצרפתי ממוצא ליטאי עם שורשים יהודיים, מישל חזנוויצ'יוס, שנכלל בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן האחרון, הוא סרט שואה שאיננו בדיוק סרט שואה. מבוססת על ספרו של ז'אן קלוד גרומברג, ומאויירת גם על ידי הבמאי עצמו, אין ביצירה אזכורים היסטוריים מפורשים למעט התייחסות כללית ל"מלחמת עולם" ופעם אחת, לקראת הסוף גם איקונוגרפיה של מגן דוד וזאת על מנת לשוות לסרט הילה של אגדה על זמנית בעלת מטען הומני אוניברסלי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"5 בספטמבר" – ביקורת פסטיבל חיפה ינואר 2025: פרו-ישראלי ומאשים ללא סייג את הגרמנים

"5 בספטמבר".

פסטיבל חיפה – סרטו הגרמני המוצלח של טים פלבאום "5 בספטמבר", הוא יצור כלאיים מוזר. הבמאי נולד בשוויץ, הסרט עצמו הוא קו פרודוקציה גרמנית-אמריקנית (שון פן הוא אחד המפיקים), מתרחש בגרמניה אבל דובר 90 אחוז אנגלית – מכיוון שהוא עוסק בצוות השידור של רשת ABC האמריקנית באותו יום שבו התחוללה דרמת י"א בני ערובה הישראלים באולימפיאדת מינכן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כאב אמיתי" – ביקורת #1: סתמי ויכל לעסוק בכל נושא אחר במקום השואה

"כאב אמיתי". ג'סי אייזנברג, קירן קולקין.

"כאב אמיתי", סרטו השני של ג'סי אייזנברג ככותב וכיוצר – קופרודוקציה אמריקאית-פולנית בתקציב צנוע מאוד של 3 מיליון דולר, מנסה להיות סרט "חשוב" ו"איכותי", ואיזה נושא יכול להיות "חשוב" יותר מאשר סרט של זכרון השואה? וכשאתה יהודי אז בכלל יש לך ליגיטימציה אוטומטית לעסוק בכך, כביכול. הבעיה היא שהסרט היה יכול לעסוק בכל נושא בעולם, נניח במסע לירח, ולכלול כמעט בדיוק את אותן שורות דיאלוג בתסריט – והתוצאה הייתה זהה וסתמית בדיוק באותה המידה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"החדר הסמוך" – ביקורת: שחקניות מעניינות והאדום האופייני של אלמודובר

"החדר הסמוך". טילדה סווינטון.

"החדר הסמוך", סרטו הראשון באנגלית (באורך מלא) של פדרו אלמודובר, הוא דרמה נוגה שבמרכזו שתי שחקניות נהדרות, טילדה סווינטון וג'וליאן מור. בזכות השמות של שלושתם הסרט הבינוני זוכה לתשומת לב ולצופים.

פחות או יותר מאז סוף שנות ה-80 ובעקבות המועמדות לאוסקר של "נשים נשים" בקטגוריית הסרט הזר, דובר על כך שפדרו אלמודובר יביים סרט באנגלית. עלתה אפשרות ואף התקדמות בעניין לפני שהוא נסוג ממנה שיביים את "חולייטה" באנגלית בכיכובה של מריל סטריפ.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנורה" – ביקורת #2: פורטרט מרשים של אישה "עובדת"

"אנורה".

זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון "אנורה" הוא אכן הסרט הטוב והראוי ביותר מבין סרטי הפסטיבל שכבר הופצו בארץ, ולמרות שאורכו כשעתיים וחצי, הוא לא משעמם לרגע אחד וגדוש בסצנות משעשעות ומצחיקות מאוד, תודות לכתיבה האיכותית והמשחק המשובח של כלל השחקנים.

אנורה מיכייבה (מייקי מדיסון) היא חשפנית שעובדת במועדון חשפנות בברייטון ביץ' בברוקלין, מעוז הקהילה הרוסית בניו יורק, ויום אחד היא מעניקה שירות לבחור רוסי בשם איוון זכרוב (מרק אדלשטיין), בנו של אוליגרך רוסי שנמצא בארהב למטרות לימודים, והוא מתלהב ממנה ומבקש ממנה להיות צמודה אליו במשך שבוע ולהשתכן באחוזתו הסופר מפוארת, בתמורה ל-15 אלפי דולרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »