ביקורות קולנוע (עמוד 2)

"הדבר הזה" – ביקורת: כוכב "דברים מוזרים" בסרט מהנה שעדיף היה קצר יותר

"הדבר הזה". ג'ורג'ינה קמפבל, ג'ו קירי.

"הדבר הזה" הוא מהנה ומותח, אך יש תחושה שהיה יכול להיות מבדר יותר. זה לא סרט אימה אבל יש מעט קטעים דוחים.

פטרייה במעבדה מתחנת חלל שהתפרקה מיושן מגיעה חזרה לכדור הארץ והופכת למסוכנת. שנים לאחר מכן שוב עולה איום ההתפשטות של המוטציה הקטלנית. רוב 99 הדקות של הסרט מתרחשות במתחם של יחידות אחסון רב קומות תת-קרקעיות, לא צריך יותר מכך לסרט כזה, ועדיין הוא טיפה ארוך מדי, בעיקר בגלל הקדמה ארוכה כל כך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אין ברירה אחרת" – ביקורת #2: קומדיה לא מצחיקה ואינפנטילית

"אין ברירה אחרת". לי ביונג-הון.

"אין ברירה אחרת" מחזיר את היוצר החלוצי של הקולנוע הקוריאני, פארק צ'ון-ווק, עם ביקורת חברתית וכלכלית, כרגיל אצל הקוריאנים. הוא עושה את זה עם קומדיה ולא דרמה או סרט אקשן, ברם המזרח-אסיאתים לא ממש מצטיינים בהומור, כך שהתוצאה צולעת למדי.

מאן סו (לי ביונג הון, "משחק דיונון") הוא עובד מצטיין שמפוטר מעבודתו בחברה לייצור נייר, לאחר שהיא נרכשת על ידי חברה אמריקאית. בשל הפיטורין ועד שמאן סו ימצא עבודה חדשה, הוא ומשפחתו נאלצים לקצץ ברמת החיים שלהם: הבת, רי וואן, לא תוכל לקבל את שיעורי המוזיקה שלה והם לא יוכלו לשלם את המשכנתה עבור הבית המפואר שלהם. הבעיה היא שמאן סו לא מצליח למצוא עבודה בתפקיד דומה, ולכן הוגה תוכנית מקורית ומרושעת כאחת – להתנקש בחיי מועמדים פוטנציאלים על מנת שיהיה לו סיכוי טוב יותר להשיג את המשרה הנכספת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אין ברירה אחרת" – ביקורת #1: פסיכי ומקורי

"אין ברירה אחרת". לי ביונג-הון.

"אין ברירה אחרת" הוא סרט קוריאני טוב שהיה יכול להיות טוב מאוד ואפילו יותר מכך; הוא פסיכי ומקורי (מצרך נדיר בימינו) אך סובל מבעיה שגם סרטים "מערביים" רבים מדי חוטאים בו: הוא הרבה-הרבה יותר מדי ארוך.

הבמאי פארק צ'אן-ווק צבר מעריצים בכל העולם עם סרטיו "אזור הביטחון" המומלץ, "שבעה צעדים" (Oldboy), "המשרתת" ו"החלטה לעזוב" שהבעיה העיקרית שלו היתה שהוא ארוך מדי (שעתיים ו-19 דקות, בדיוק כמו "אין ברירה אחרת").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הצילו" – ביקורת: מותחן קליל עם כימיה בין הכוכבים

"הצילו". רייצ'ל מק'אדמס.

"הצילו" הוא סרט מהנה, משעשע, על גבר ואישה על אי בודד, אך במקום להתאהב כפי שמצופה מסרטים כאלה מדובר בסרט בסגנון שונה, שבנוי יותר כמותחן קליל עם מאבקי כוח בין השניים והישרדות, וכשזה אלים זה גרפי, אכזרי, מדמם, מוגזם, כואב.

כבר נעשו סרטים על גבר ואישה על אי בודד שנאלצים להתמודד עם איתני הטבע, הייאוש וזה עם זה (רשימה חלקית: "סחף חושים", "הלגונה הכחולה", "שישה ימים שבעה לילות")… גם "הצילו" עוסק ביחסי הכוחות המשתנים בין התקועים עם הנסיבות המאיימות, אבל הפעם במקום צמד שאנחנו יודעים שיתאהב ויהפוך לזוג, יש קשר אחר בין לינדה (רייצ'ל מקאדמס) וברדלי (דילן אובריאן).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בקצב הג'ונגל 2" – ביקורת: הרפתקאות מהנות ותואמות לגיל צעיר

"בקצב הג'ונגל 2".

"בקצב הג'ונגל 2" הוא כמובן סרט המשך, ויש בו אזכורים לדברים שקרו בסרט הראשון משנת 2020, אך לא חייבים לראות אותו. הוא מוקרן בבתי הקולנוע בישראל רק בגרסה המדובבת לעברית, מה שמצביע שנועד לילדים צעירים בלבד, אבל יש בו אלמנטים שיעברו מעל ראשם של הילדים ומילים שלא צריכות להיות בסרט בעברית לילדים.

קוף בשם קופיף ופילה בשם חדק הם חברים טובים, וחברות הוא הנושא המרכזי של הסרט. דרכיהם נפרדות בטעות כשהיא מוחזרת לעבר הרחוק כשדינוזאורים הילכו על כדור הארץ. זה קורה בעקבות ביקור (חוזר) של חייזרים בג'ונגל שבו מתגוררים צמד החברים. בעלי חיים, חייזרים, דינוזאורים, מה עוד ילדים יכולים לבקש?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האמנט" – ביקורת #2: כל המניירות הקלישאתיות ללא שביב מודעות עצמית

"האמנט". פול מסקל, ג'סי באקלי.

בסרט "האמנט", קלואי ז'או ("ארץ נוודים") חוזרת עם אדפטציה לספרה של מגי אפרל משנת 2020, שבאופן מקורי למדי בוחרת להתמקד לא בווליאם שייקספיר עצמו אלא בזוגתו, הדי אלמונית מבחינה היסטורית. המטרה היא להעניק מימד נוסף ליצירתו הספרותית, אולם התוצאה איננה מספקת מבחינה אמנותית ומבחינה רגשית.

בזמן שוויליאם שייקספיר הצעיר (פול מסקל) מתפרנס משיעורי הוראה בישוב הקטן סטרטפורד שנמצא ליד ברמינגהאם, כ-150 קילומטר מלונדון, הוא פוגש את אגנס (ג'סי באקלי) ומתאהב בה מיד. הם מתחתנים למרות התנגדות המשפחות שלהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המנט" ו"הסוכן החשאי" – ביקורת כפולה

"המנט". ג'סי באקלי.

מה הקשר בין סרטי הדרמה "המנט" על ויליאם שייקספיר ואשתו בתחילת המאה ה-17 ו"הסוכן החשאי", סרט ברזילאי שמתרחש ב-1977? שניהם זוכים ליחסי ציבור ותשומת לב של פסטיבלים וגופים שונים שמחלקים פרסים ברחבי העולם, כולל מועמדויות לאוסקר לסרט הטוב ביותר. זה קורה בכל שנה שקומץ סרטים מוזכרים שוב ושוב, גם כשחלקם לא ראויים לכך ושיש סרטים טובים מהם בהרבה שלא זוכים למועמדות בודדת. שניהם גם ארוכים מדי וזכו ממני לציון דומה.

"המנט" מתחיל עם סיפור ההיכרות של ויל העני לאגנס, שבאה ממשפחה טובה. בהמשך הם מתחתנים, בניגוד לדעת הוריה, נולדת להם בת ותאומים, בת ובן ששמו המנט. בהתחלת הסרט יש ציטוט מתוך ספר שנקרא "מותו של המנט וכתיבת המחזה המלט", אז הסוף ידוע מראש, וגם שם הסרט (שמבוסס על ספר) ממקד אותנו בדמות מסוימת על אף שההתמקדות היא בהוריו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הקיץ ההוא בפריז" – ביקורת: סתמיות ושיממון

"הקיץ ההוא בפריז".

"הקיץ ההוא בפריז" הוא פרוייקט יוצא דופן שניצל את התפאורה האולימפית שעטפה את בירת צרפת לפני שנה וחצי, כרקע לדרמה המתוארת בו. הבעיה היא שאפילו תפאורה של פעם במאה שנה לא מצליחות להציל את היצירה הזאת (אם אפשר בכלל לקרוא לזה יצירה) מתהומות הסתמיות והשיממון.

סרט הביכורים של הבמאית ואלנטן קאדיק מתרחש בבירת צרפת, פאריז, בקיץ של 2024, עת התקיימה בה האולימפיאדה, ועוסק בבלנדין, רווקה בת ה-30, שמגיעה מנורמנדי על מנת לצפות במשחקים וספציפית בתחרויות השחיה המתקיימות בלה-דפנס, בגלל אהדתה לשחיינית בריל גסטלדלו. בנוסף, אחותה למחצה של בלנדין, אותה לא ראתה כעשור, מתגוררת בפריז וזאת היא הזדמנות טובה עבורה להיפגש עימה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מפלצות אמיתיות" – ביקורת: הכול בו לא נכון

"מפלצות אמיתיות". מדס מיקלסן, סופי סלואן.

שום דבר לא עובד כמו שצריך ב"מפלצות אמיתיות". הכול בו לא נכון: הטון, הקצב, האין-עלילה. הוא חוזר על עצמו ללא הרף, ובנוסף לכול, הוא גם ארוך מדי. הרעיון היה יכול, אולי, להיות בסיס מצוין לסרט קצר, אבל לסרט באורך מלא צריך הרבה יותר ממה שיש בו.

זהו סרט הקולנוע הראשון של בריאן פולר, יוצר הסדרות החביבות והמקוריות "חיים על פי נד" (Pushing Daisies שטוענים לאחרונה שיש סיכוי לעונה שלישית) ו-Wonderfalls קצרות היומין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עוזרת הבית" – ביקורת #2: לא מחדש אבל המודעות העצמית מצילה

"עוזרת הבית". סידני סוויני.

אמנדה סייפריד והסלבית הגדולה של התקופה, סידני סוויני, מככבות (וגם היו בין המפיקים) במותחן חדש שלא מחדש כלום "עוזרת הבית", אבל לפחות מודע לעצמו ובכך מציב את עצמו מעל הרוב המוחלט של הסרטים ההוליוודים בז'אנר הזה.

הסרט נפתח כשמילי קאלוויי (סוויני) מתראיינת למשרת עוזרת בית אצל נינה וינצ'סטר (סייפריד), אמא לילדה בשם ססיליה. היא משוכנעת שלא תקבל את העבודה מכיוון ששיקרה בקורות חיים שלה, אולם להפתעתה היא דווקא כן מתקבלת לעבודה בבית של נינה ובעלה אנדרו. במהרה היא מבינה שמשהו אינו כשורה אצל מעסיקתה. האחרונה נוטה לבקש ממנה מטלות מסוימות ואז מכחישה שביקשה אותן וגם מאשימה את מילי בשקרים ונוטה להתעצבן לעיתים קרובות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עוזרת הבית" – ביקורת #1: אמריקאי להחריד, ומותח רק לעתים

"עוזרת הבית". אמנדה סייפריד, סידני סוויני.

הסיכוי ליהנות מ"עוזרת הבית" עולה אם ראיתם פחות סרטים מהגיל הנוכחי שלכם. יש סרטים אמריקאיים נפלאים אבל המותחן הארוך מדי הזה, שרק לעתים הוא מותח, הוא אמריקאי להחריד במובן הכי רע שאפשר. שימו לב שהסרט גם כולל התעללות גופנית ואלימות גרפית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מרטי סוּפּרִים" – ביקורת: סרט טוב שצפוי למועמדויות רבות לאוסקר

"מרטי סופרים". טימותי שאלאמה.

"מרטי סוּפּרִים" הוא סרט טוב, דרמה עם רגעים מצחיקים שהיה יוצא נשכר מקיצור השעתיים וחצי שלו, מוטיב חוזר בסרטים השנה, גם הטובים שבהם. הסרט צפוי להיות מועמד לאוסקר בקטגוריות רבות, כולל לסרט הטוב ביותר ולשחקן ראשי. כרגע מסתמן שיצא בידיים ריקות.

"מרטי סוּפּרִים" הוא טימות'י שאלמה ("חולית", "וונקה"), שמופיע כמעט בכל קטע. מרטי עובד כמוכר בחנות נעליים בניו יורק ב-1952, עונד שרשרת עם מגן דוד, בעל עור פנים פגום וחלומות גדולים מאוד. הוא מוכר מלידה, תחמן, נוכל אבל לא נכלולי, והכי היה רוצה להתפרנס ממשחק טניס שולחן (שהפך לענף ספורט אולימפי ב-1988).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »