ביקורות קולנוע (עמוד 2)

"ספיידרמן: יום חדש" – ביקורת: אין הרבה חדש

"ספיידרמן: יום חדש".

"ספיידרמן: יום חדש".

"ספיידרמן: יום חדש" הוא הסרט הרביעי שבו טום הולנד מככב בתפקיד פיטר פרקר/ספיידרמן, שאותו גילם -כמובן- בסרטים רבים נוספים מבית "מארוול". אין הרבה חדש בסרט הנחמד, הרציני והארוך מדי הזה.

פיטר פרקר חי בבידוד מרצון ומקדיש את כל זמנו ללחימה בפשע, לכן הוא חווה כאבי ראש ובעיות בקורים שלו. הוא מתחקה אחרי נבל שמצליח להשתלט טלפתית על בן אדם כדי שיעשה כרצונו, כשזהותו ומטרתו לכך לא ברורות בהתחלה. במקביל, פיטר מתפתה ליצור קשר עם חבריו מהסרטים הקודמים מרי ג'יין ונד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תיכון מגשימים" – ביקורת: כתיבה, עיצוב ומשחק מצוינים

"תיכון מגשימים". יונתן הורנצ'יק, אמיר בנאי.

"תיכון מגשימים". יונתן הורנצ'יק, אמיר בנאי.

לאחר שהביא לנו את "העיר הזאת" הפילם-נוארי, חוזר אלינו עמית אולמן עם "תיכון מגשימים", אופרת ראפ המתרחשת בתיכון, גיבוריה הם נערים, ומכוונת לדור ה-זד. הוא מוצלח ועשוי להתגלות כלהיט המפתיע של השנה, ממש לא רק בקרב ילדים, אלא גם אצל חובבי ראפ וחובבי קולנוע מקורי, שרוצים לראות משהו קצת אחר.

כשיואב (אמיר בנאי) מגיע לבית ספר חדש, הוא מגלה שלמילים יש כח ומי שיודע לחרוז הכי טוב הוא מלך הכיתה, ובתור תלמיד חדש כדאי לו ללמוד את העבודה כדי לטפס במעלה הסולם החברתי. לאחר שהוא מושפל ב"באטל" מול חנן (יונתן הורנצ'יק, שנראה קצת כמו ג'ון סינה ישראלי), יואב נאלץ להיעזר בחמורבי האגדי (עמית אולמן בכבודו ובעצמו, או פדרו גראס, כפי שהוא מעדיף לקרוא לעצמו), מלך ה"באטלים" של פעם, שעוזר לו ללמוד את רזי הריימינג, כדי שיוכל להחזיר לחנן כגמולו, להפוך לתלמיד פופולרי ולהשיג את מאיה השווה (יעל שלביה).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אשליות מתוקות" – ביקורת: שחקנים יוצאים מן הכלל

"אשליות מתוקות". פייר לוטין, לואי גארל.

"אשליות מתוקות". פייר לוטין, לואי גארל.

"אשליות מתוקות" הוא סרט צרפתי חביב, ספוג-נוסטליה, שנשען על הדמויות ולא כל כך על סיפור או דרמה. הוא עשוי טוב, עם שחקנים יוצאים מן הכלל.

לפני 15 שנה צמד התסריטאים-במאים אוליביה נקש ואריק טולדנו זכו להצלחה בין-לאומית אדירה עם "מחוברים לחיים", ומאז כל סרטיהם מוקרנים בארץ והוא המוצלח שבהם. "אשליות מתוקות" יצא בצרפת באפריל, הסרט הצרפתי השלישי הכי מצליח בצרפת השנה, וכבר מגיע אלינו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

האודיסיאה – ביקורת: חלקים מרשימים שטובעים בים הניסיונות להרשים

"האודיסיאה". מאט דיימון.

"האודיסיאה". מאט דיימון.

"האודיסיאה", סרטו החדש של כריסטופר נולאן, כולל את כל המרכיבים המוכרים מסרטיו. מי שאוהב אותו יאהב את הסרט הזה, ומי שפחות התלהב מ"האביר האפל" או מ"התחלה", יקבל תחושה דומה מהעיבוד שלו לאפוס של הומרוס מלפני הספירה.

מאט דיימון מוצלח כאודיסיאוס, אבל הסרט בכלל מתמקד בחלקו הראשון בבנו טלמכוס (טום הולנד). לשחקנים מוכרים רבים יש תפקידים מצומצמים, די חד-ממדיים: שרליז ת'רון, רוברט פטינסון, סמנת'ה מורטון, לופיטה ניונגו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ההזמנה" – ביקורת: ארוך יותר ומוצלח יותר מהמקור הספרדי

"ההזמנה". אדוארד נורטון, פנלופה קרוז, סת' רוגן, אוליביה ווילד.

"ההזמנה". אדוארד נורטון, פנלופה קרוז, סת' רוגן, אוליביה ווילד.

"ההזמנה" הוא סרט דרמה מצחיק המבוסס על הסרט הספרדי "השכנים מלמעלה", שהוקרן בארץ באוגוסט 2022. אפשר לומר שזהו פיתוח שלו, מכיוון שהגרסה האמריקאית ארוכה מהמקורית ב-25 דקות, והיא מוצלחת יותר.

אנג'לה (אוליביה ויילד, שגם ביימה) ובעלה ג'ו (סת' רוגן) גרים בדירה בסן פרנסיסקו ועומדים לארח זוג שכנים מהבניין שלהם: פינה והוֹק (פנלופה קרוז ואדוורד נורטון). ג'ו היה מעדיף לבטל, אבל כשהוא מבין שאין ברירה אז הוא מחליט לעלות טענות שיש לו בפני זוג השכנים, לחרדתה של אשתו. גם לזוג המתארח יש אג'נדה מעבר לרצון לראות את תוצאות השיפוץ הארוך שנעשה בדירת השכנים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מה שמחבר בינינו – ביקורת: דמויות מעניינות ולא תבניתיות

"מה שמחבר בינינו". ולריה ברוני-טדסקי, סזאר בוטי.

"מה שמחבר בינינו". ולריה ברוני-טדסקי, סזאר בוטי.

"מה שמחבר בינינו" הוא סרט דרמה צרפתי שהיה מועמד השנה ל-8 פרסי סזאר, כולל לשחקנית ראשית ולשחקן ראשי, וזכה על הסרט הטוב ביותר(!), תסריט מעובד ושחקנית משנה (וימלה פונס, שמגלמת את רופאת הילדים).

סרטים צרפתיים נוהגים להתרחש בפריז או בכפר קטנטן, אז נחמד לראות עיר אחרת לשם שינוי, רֶן במקרה הזה.
בקטע הראשון ססיליה ובעלה אלכס דופקים על דלת הדירה של סנדרה, השכנה שלהם, כדי להשאיר אצלה את בנם אליוט בדרכם לבית החולים כי סיסיליה עומדת ללכת את בתם לוסיל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

המכוון – ביקורת: דמות ראשית מעניינת וליאור רז מדבר עברית

"המכוון". ליאו וודול.

"המכוון". ליאו וודול.

"המכוון" הוא סרט דרמה עם דמות ראשית מעניינת וטובה, אבל גם חלקים רבים שאינם משתלבים בהרמוניה מושלמת, וסיבוך אחד יותר מדי לקראת הסוף.

ניקי (ליאו וודל, מהעונה השנייה של "הלוטוס הלבן" וסרט בריג'יט ג'ונס הרביעי ונקווה שהאחרון אך יש סיכוי שנראה את סבתא בריג'יט ג'ונס מתאהבת בשנות ה-70 לחייה) סובל מהיפראקוזיס, רגישות יתר לרעש, אז באופן טבעי הוא מתגורר בעיר ניו יורק, אחת הערים הרועשות בעולם (וידאתי, האינטרנט מסכים). ניקי עובד עם הארי הורוביץ (דסטין הופמן בתפקיד משנה קטן) כמכוון פסנתרים

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

צעצוע של סיפור 5 – ביקורת: הומור ופיתוח דמויות טובים, אך גם מעט חזרתיות

"צעצוע של סיפור 5".

"צעצוע של סיפור 5".

"צעצוע של סיפור 5" מגיע לבתי הקולנוע 31 שנה לאחר ש"צעצוע של סיפור" (1995) היה לסרט הראשון באורך מלא שנוצר כולו במחשב. מאז הפכו וודי ובאז שנות-אור לדמויות מוכרות ואהובות וכיף לראות אותם ואת שלל דמויות הצעצועים האחרות בהרפתקה נוספת, גם אם היא פחות מוצלחת מאלו בשלושת הסרטים הראשונים. הסרט טיפונת מתיש אך צפוי להיות הצלחה ענקית וסרט נוסף בסדרה הוא רק עניין של זמן.

בסרט השני (הטוב ביותר בסדרה) הוצגה דמותה של ג'סי הבוקרת (ג'ואן קיוזאק), והפעם היא תופסת את מרכז הבמה. היא ושאר הצעצועים, מלבד וודי וחברתו בו-פיפ, שייכים לילדה בוני, שמתקשה לתקשר עם בנות גילה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"התגלית" – ביקורת: עשיה מצוינת שמאחוריה תסריט לא מספיק טוב

"התגלית". אמילי בלאנט.

"התגלית". אמילי בלאנט.

"התגלית", סרטו החדש של סטיבן ספילברג, עשוי מצוין. ספילברג בן 79 ועדיין יש לו כישרון ויכולות לביים, אך זה כמו זמר מעולה שמבצע שיר לא טוב.

אחד החלקים החשובים בקריירה של שחקן הוא לדעת לבחור תסריטים. זו חולשתו הגדולה של ספילברג בעשרים השנים האחרונות. התסריטים אינם מספיק טובים, או שיש בהם פגמים רבים מדי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אובססיה" – ביקורת: נכשל בכל פרמטר, מגוחך ומשעמם

"אובססיה". מייקל ג'ונסטון.

"אובססיה". מייקל ג'ונסטון.

במהלך חמש השנים שאני כותב ביקורות לאתר, היו הרבה סרטים שאהבתי והרבה סרטים שלא אהבתי, אבל טרם יצא לי לכתוב על סרט שנכשל בכל פרמטר ובכל קטגוריה כמו "אובססיה": שחקנים נטולי יכולת וכריזמה; תסריט לא מקורי ובוודאי שלא אמין, אפילו ברמה בסיסית מינימלית; סאונד מיקס גנרי לסרטי אימה הוליוודים, כולל כל הג'אמפ-סקרז הטיפוסיים לסרטים, שאינם מספיק אפקטיביים בפני עצמם – וכל אלה הופכים את הסרט למגוחך ומשעמם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"צבעי הזמן" – ביקורת: נועם וקלילות לאוהבי אמנות ופריז

"צבעי הזמן". סוזן לינדון.

"צבעי הזמן". סוזן לינדון.

"צבעי הזמן" הוא סרט דרמה צרפתי שאפתני ששוזר יפה שתי עלילות בהפרש שנים גדול. בזכות העלילה שמתרחשת במאה ה-19 הסרט היה מועמד לסזאר לעיצוב אמנותי ועוד יותר בצדק לתלבושות. הסרט מתאים לקהל מבוגר (או למבוגרים בנשמתם), אוהבי סרטים צרפתיים, אמנות ופריז.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנדריי הוא אידיוט" – ביקורת פסטיבל דוקאביב: אדם מיוחד, מעניין ומצחיק

"אנדריי הוא אידיוט".

"אנדריי הוא אידיוט".

"אנדריי הוא אידיוט" הוא סרט תיעודי אמריקאי מצחיק ועצוב, אשר יוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב 2026. סרטים תיעודיים אחרים ידועים בכך שהם עוסקים בנושאים רציניים -שלא לומר מדכאים- וגם הנושא של "אנדריי הוא אידיוט" לא נשמע מעורר חיוך, אולם בזכות האדם שבו עוסק הסרט, יש גם רגעים קלילים ומצחיקים.

אנדריי הוא אנדריי ריקרדי, איש פרסום מסן פרנסיסקו, שבגיל 52 אובחן עם סרטן סופני. הסרט מתעד את חייו לאחר האבחון, וחלק חשוב שלו הוא תשדיר עידוד לבדיקות קולונסקופיה, אך הוא לא היה מעניין ומוצלח לולא היה אנדריי אדם מיוחד ומעניין, שמתמודד עם הכול עם חוש הומור טוב.
וכן, אפשר וצריך היה לקצר את הסרט. הקטע סביב הפרטיות של אביו של אנדריי, למשל, הוא חביב אך יותר רעיון נחמד מאשר הכרחי לסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »