ביקורות קולנוע (עמוד 3)

"שטח אפור" – ביקורת: כמו טעימה לא מספקת מבידור

"שטח אפור". ג'ייק ג'ילנהול, הנרי קאוויל.

סרט פעולה שטחי ויעיל יכול להיות בידור נהדר, צריך גם כאלה, אך "שטח אפור", סרט הפעולה שכתב וביים גאי ריצ'י, הוא כמו שקית מיני של חטיף מלוח (35 גרם). הוא חולף מהר ועשוי טוב אבל כבידור הוא לא מספיק מבדר; הוא ממלא לרגע חור, מקבלים טעם של משהו ואין הרגשה של שובע, ואחרי כשעה לא זוכרים בכלל אם אכלתם או לא.

אייזה גונסלס מובילה את הסרט ומתחילה את הסרט עם קריינות ("קוראים לי …", כאילו זה חשוב שתגיד את זה או שלא היינו מגלים את שמה אחרי זה), ומספקת הסברים אין-סופיים למה שקורה. וזה נשמע יותר מסובך ומורכב ממה שזה, והפרטים ממש לא חשובים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משמרת מאוחרת" – ביקורת: רק תעריכו את אחיות בתי החולים

"משמרת מאוחרת". לאוני בנש.

"משמרת מאוחרת" הוא סרט דובר גרמנית שהיה נציג שוויץ לאוסקר האחרון, ונועד כנראה רק לגרום לצופים להעריך אחיות בתי חולים, במקרה ומעולם לא הייתם מאושפזים, ביקרתם מטופל או ראיתם פרק של סדרה רפואית כלשהי.

שם הסרט במקור הוא "גיבורה" וזוהי פלוריה (לאוני בנש, "חדר מורים" הגרמני; איפה היא תעבוד בסרטה הבא?), שמופיעה בכל קטע וקטע בסרט, פרט לדקה לקראת הסוף.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האחות המכוערת" – ביקורת: גיוון ז'אנרי מרשים

"האחות המכוערת". ליאה מירן מימין.

"האחות המכוערת" היא אדפטציה נורווגית אלטרנטיבית לסיפורה של סינדרלה, המשלבת בין אימה לקומדיה שחורה ונעה באיזורים שבין פנטזיה אפלה לגרוטסקה מקברית. לפעמים משעשעת, לפעמים מטרידה, אבל בטוח שאף פעם לא משעממת ולא קלישאתית.

לרבקה האלמנה יש שתי בנות- אלווירה ואלמה. היא מתחתנת עם אוטו האלמן, לו יש בת אחת, בשם אגנס.גם רבקה וגם אוטו מגיעים לנישואים האלה בהנחה שהצד השני הוא אמיד ובעל עושר, רק כדי לגלות שלא כך הוא הדבר ושמדובר בתפרנים גמורים. אגנס מתייחסת בהתנשאות אל רבקה ובנותיה בשל הסטטוס החברתי הנמוך שלהן לעומת שלה ושל אביה, אולם לאחר מותו של האב, המצב מתהפך ועכשיו זאת רבקה והבנות שלה שעושות ככל העולה על רוחן בטירה שהוריש להן הנפטר ומחזירות לאגנס כגמולה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הדבר הזה" – ביקורת: כוכב "דברים מוזרים" בסרט מהנה שעדיף היה קצר יותר

"הדבר הזה". ג'ורג'ינה קמפבל, ג'ו קירי.

"הדבר הזה" הוא מהנה ומותח, אך יש תחושה שהיה יכול להיות מבדר יותר. זה לא סרט אימה אבל יש מעט קטעים דוחים.

פטרייה במעבדה מתחנת חלל שהתפרקה מיושן מגיעה חזרה לכדור הארץ והופכת למסוכנת. שנים לאחר מכן שוב עולה איום ההתפשטות של המוטציה הקטלנית. רוב 99 הדקות של הסרט מתרחשות במתחם של יחידות אחסון רב קומות תת-קרקעיות, לא צריך יותר מכך לסרט כזה, ועדיין הוא טיפה ארוך מדי, בעיקר בגלל הקדמה ארוכה כל כך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אין ברירה אחרת" – ביקורת #2: קומדיה לא מצחיקה ואינפנטילית

"אין ברירה אחרת". לי ביונג-הון.

"אין ברירה אחרת" מחזיר את היוצר החלוצי של הקולנוע הקוריאני, פארק צ'ון-ווק, עם ביקורת חברתית וכלכלית, כרגיל אצל הקוריאנים. הוא עושה את זה עם קומדיה ולא דרמה או סרט אקשן, ברם המזרח-אסיאתים לא ממש מצטיינים בהומור, כך שהתוצאה צולעת למדי.

מאן סו (לי ביונג הון, "משחק דיונון") הוא עובד מצטיין שמפוטר מעבודתו בחברה לייצור נייר, לאחר שהיא נרכשת על ידי חברה אמריקאית. בשל הפיטורין ועד שמאן סו ימצא עבודה חדשה, הוא ומשפחתו נאלצים לקצץ ברמת החיים שלהם: הבת, רי וואן, לא תוכל לקבל את שיעורי המוזיקה שלה והם לא יוכלו לשלם את המשכנתה עבור הבית המפואר שלהם. הבעיה היא שמאן סו לא מצליח למצוא עבודה בתפקיד דומה, ולכן הוגה תוכנית מקורית ומרושעת כאחת – להתנקש בחיי מועמדים פוטנציאלים על מנת שיהיה לו סיכוי טוב יותר להשיג את המשרה הנכספת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אין ברירה אחרת" – ביקורת #1: פסיכי ומקורי

"אין ברירה אחרת". לי ביונג-הון.

"אין ברירה אחרת" הוא סרט קוריאני טוב שהיה יכול להיות טוב מאוד ואפילו יותר מכך; הוא פסיכי ומקורי (מצרך נדיר בימינו) אך סובל מבעיה שגם סרטים "מערביים" רבים מדי חוטאים בו: הוא הרבה-הרבה יותר מדי ארוך.

הבמאי פארק צ'אן-ווק צבר מעריצים בכל העולם עם סרטיו "אזור הביטחון" המומלץ, "שבעה צעדים" (Oldboy), "המשרתת" ו"החלטה לעזוב" שהבעיה העיקרית שלו היתה שהוא ארוך מדי (שעתיים ו-19 דקות, בדיוק כמו "אין ברירה אחרת").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הצילו" – ביקורת: מותחן קליל עם כימיה בין הכוכבים

"הצילו". רייצ'ל מק'אדמס.

"הצילו" הוא סרט מהנה, משעשע, על גבר ואישה על אי בודד, אך במקום להתאהב כפי שמצופה מסרטים כאלה מדובר בסרט בסגנון שונה, שבנוי יותר כמותחן קליל עם מאבקי כוח בין השניים והישרדות, וכשזה אלים זה גרפי, אכזרי, מדמם, מוגזם, כואב.

כבר נעשו סרטים על גבר ואישה על אי בודד שנאלצים להתמודד עם איתני הטבע, הייאוש וזה עם זה (רשימה חלקית: "סחף חושים", "הלגונה הכחולה", "שישה ימים שבעה לילות")… גם "הצילו" עוסק ביחסי הכוחות המשתנים בין התקועים עם הנסיבות המאיימות, אבל הפעם במקום צמד שאנחנו יודעים שיתאהב ויהפוך לזוג, יש קשר אחר בין לינדה (רייצ'ל מקאדמס) וברדלי (דילן אובריאן).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בקצב הג'ונגל 2" – ביקורת: הרפתקאות מהנות ותואמות לגיל צעיר

"בקצב הג'ונגל 2".

"בקצב הג'ונגל 2" הוא כמובן סרט המשך, ויש בו אזכורים לדברים שקרו בסרט הראשון משנת 2020, אך לא חייבים לראות אותו. הוא מוקרן בבתי הקולנוע בישראל רק בגרסה המדובבת לעברית, מה שמצביע שנועד לילדים צעירים בלבד, אבל יש בו אלמנטים שיעברו מעל ראשם של הילדים ומילים שלא צריכות להיות בסרט בעברית לילדים.

קוף בשם קופיף ופילה בשם חדק הם חברים טובים, וחברות הוא הנושא המרכזי של הסרט. דרכיהם נפרדות בטעות כשהיא מוחזרת לעבר הרחוק כשדינוזאורים הילכו על כדור הארץ. זה קורה בעקבות ביקור (חוזר) של חייזרים בג'ונגל שבו מתגוררים צמד החברים. בעלי חיים, חייזרים, דינוזאורים, מה עוד ילדים יכולים לבקש?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האמנט" – ביקורת #2: כל המניירות הקלישאתיות ללא שביב מודעות עצמית

"האמנט". פול מסקל, ג'סי באקלי.

בסרט "האמנט", קלואי ז'או ("ארץ נוודים") חוזרת עם אדפטציה לספרה של מגי אפרל משנת 2020, שבאופן מקורי למדי בוחרת להתמקד לא בווליאם שייקספיר עצמו אלא בזוגתו, הדי אלמונית מבחינה היסטורית. המטרה היא להעניק מימד נוסף ליצירתו הספרותית, אולם התוצאה איננה מספקת מבחינה אמנותית ומבחינה רגשית.

בזמן שוויליאם שייקספיר הצעיר (פול מסקל) מתפרנס משיעורי הוראה בישוב הקטן סטרטפורד שנמצא ליד ברמינגהאם, כ-150 קילומטר מלונדון, הוא פוגש את אגנס (ג'סי באקלי) ומתאהב בה מיד. הם מתחתנים למרות התנגדות המשפחות שלהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המנט" ו"הסוכן החשאי" – ביקורת כפולה

"המנט". ג'סי באקלי.

מה הקשר בין סרטי הדרמה "המנט" על ויליאם שייקספיר ואשתו בתחילת המאה ה-17 ו"הסוכן החשאי", סרט ברזילאי שמתרחש ב-1977? שניהם זוכים ליחסי ציבור ותשומת לב של פסטיבלים וגופים שונים שמחלקים פרסים ברחבי העולם, כולל מועמדויות לאוסקר לסרט הטוב ביותר. זה קורה בכל שנה שקומץ סרטים מוזכרים שוב ושוב, גם כשחלקם לא ראויים לכך ושיש סרטים טובים מהם בהרבה שלא זוכים למועמדות בודדת. שניהם גם ארוכים מדי וזכו ממני לציון דומה.

"המנט" מתחיל עם סיפור ההיכרות של ויל העני לאגנס, שבאה ממשפחה טובה. בהמשך הם מתחתנים, בניגוד לדעת הוריה, נולדת להם בת ותאומים, בת ובן ששמו המנט. בהתחלת הסרט יש ציטוט מתוך ספר שנקרא "מותו של המנט וכתיבת המחזה המלט", אז הסוף ידוע מראש, וגם שם הסרט (שמבוסס על ספר) ממקד אותנו בדמות מסוימת על אף שההתמקדות היא בהוריו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הקיץ ההוא בפריז" – ביקורת: סתמיות ושיממון

"הקיץ ההוא בפריז".

"הקיץ ההוא בפריז" הוא פרוייקט יוצא דופן שניצל את התפאורה האולימפית שעטפה את בירת צרפת לפני שנה וחצי, כרקע לדרמה המתוארת בו. הבעיה היא שאפילו תפאורה של פעם במאה שנה לא מצליחות להציל את היצירה הזאת (אם אפשר בכלל לקרוא לזה יצירה) מתהומות הסתמיות והשיממון.

סרט הביכורים של הבמאית ואלנטן קאדיק מתרחש בבירת צרפת, פאריז, בקיץ של 2024, עת התקיימה בה האולימפיאדה, ועוסק בבלנדין, רווקה בת ה-30, שמגיעה מנורמנדי על מנת לצפות במשחקים וספציפית בתחרויות השחיה המתקיימות בלה-דפנס, בגלל אהדתה לשחיינית בריל גסטלדלו. בנוסף, אחותה למחצה של בלנדין, אותה לא ראתה כעשור, מתגוררת בפריז וזאת היא הזדמנות טובה עבורה להיפגש עימה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מפלצות אמיתיות" – ביקורת: הכול בו לא נכון

"מפלצות אמיתיות". מדס מיקלסן, סופי סלואן.

שום דבר לא עובד כמו שצריך ב"מפלצות אמיתיות". הכול בו לא נכון: הטון, הקצב, האין-עלילה. הוא חוזר על עצמו ללא הרף, ובנוסף לכול, הוא גם ארוך מדי. הרעיון היה יכול, אולי, להיות בסיס מצוין לסרט קצר, אבל לסרט באורך מלא צריך הרבה יותר ממה שיש בו.

זהו סרט הקולנוע הראשון של בריאן פולר, יוצר הסדרות החביבות והמקוריות "חיים על פי נד" (Pushing Daisies שטוענים לאחרונה שיש סיכוי לעונה שלישית) ו-Wonderfalls קצרות היומין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »