ביקורות קולנוע (עמוד 3)

"קונטיננטל 25'" – ביקורת פסטיבל הסולידריות: הרבה דיאלוגים ומעט התפתחות עלילתית

"קונטיננטל 25'".

"קונטיננטל 25'", יצירתו זוכת פרס התסריט מפסטיבל ברלין 2025 של המאסטר הרומני המהולל ראדו ג'ודה, מוקרנת בפסטיבל הסולידריות בסינמטק תל אביב, ומתגלה כנסיגה מסויימת מבחינת מקוריות ועניין לעומת מרבית סרטיו הקודמים.

אורסוליה עובדת כפקידת הוצאה לפועל בבירת טרנסילבניה, קלוז', שזה אומר שהיא צריכה לפנות דיירים מביתם אם הם לא מצליחים לעמוד בתנאי התשלום של שכר הדירה. כשאירוע טראגי מתרחש לאחר אחד מהפינויים האלה, אורסוליה נכנסת לדיכאון ולא מצליחה לשכוח את שאירע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לנצח נצחים" – ביקורת: רגעים יפים בהשפעת מישל גונדרי וספייק ג'ונז

"לנצח נצחים". קאלום טרנר, מיילס טלר, אליזבת' אולסן.

"לנצח נצחים" הוא סרט מוצלח, שבמרכז משולש רומנטי מיוחד, שלולא הרבע האחרון שלו (בערך) היה מופיע ברשימת הסרטים הטובים של השנה. גם השניות האחרונות מיותרות והיה צריך לעצור רגע לפניהן.

לארי נשוי מזה עשרות שנים לג'ואן, שכעת היא חולת סרטן. לשניים יש ילדים ונכדים, ואז הוא מת. בעולם המעניין של הסרט כשמתים לא הולכים לגן עדן או לגיהינום אלא למגורי ביניים למשך שבוע ימים שבמהלכם יש להחליט לאיזו רכבת לעלות, רכבת שנוסעת לעולם שבו יחיו לנצח (לנצח על חוף הים, לנצח בפריז של שנות ה-60 ועוד ועוד אפשרויות מגוונות).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"זוטרופוליס 2" – ביקורת: מוצלח בזכות צמד הדמויות הראשיות

"זוטרופוליס 2".

"זוטרופוליס 2" הוא סרט המשך חביב, פחות טוב מהסרט הקודם מלפני 9 שנים. לצמד בלשי משטרה תמיד אפשר למצוא עוד תיק חקירה מעניין אז בקלות ניתן להפיק עוד סרט(י) המשך, כפי שרומז הסוף של הסרט הנוכחי, ולא צריך לחכות כל כך הרבה זמן עד שזה יקרה, ויש לקוות שיהיו טובים יותר אף מהסרט הראשון.

ניק השועל (ג'ייסון בייטמן, בתפקיד שנכתב למידותיו) וג'ודי הארנבת (ג'ניפר גודווין בתפקיד חמוד), שהצטוותו בסרט הקודם -הסרט מתחיל עם תזכורת לסוף הסרט ההוא, בעיקר כי הרעה שם מופיעה בסרט הנוכחי- צריכים להוכיח שהם יכולים לעבוד יחד לפי החוקים ולהמשיך לעבוד בשירות המשטרה. השלבים הראשונים של החקירה, שמביאים אותם לחלקים שונים בעיר שמאוכלסת בבעלי חיים בלבד, מתנהלת יפה, וזה הולך ומסתבך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מרשעת 2" – ביקורת: ישירות פוליטית שמשדרגת

"מרשעת: חלק 2". סינתיה אריבו, ג'ף גולדבלום.

"מרשעת 2" מגיע למסך הגדול שנה לאחר "מרשעת" הראשון, וביחד הם מהווים עיבוד קולנועי למחזמר הבימתי משנת 2003, שבתורו מבוסס על הרומן באותו שם משנת 1995. לכאורה אנחנו מקבלים פה עוד קצת מאותו הדבר, אבל יש בכל זאת כמה הבדלים משמעותיים: הטון הקומי המבודח מפנה את מקומו לנימה דרמטית יותר שטומנת בחובה גם ביקורת פוליטית נדירה בישירותה בהתחשב בקהל היעד של הסרט.

עלילת החלק השני נפתחת כחמש שנים לאחר ארועי החלק הקודם, כשאלפיבה (סינתיה אריוו) כבר מוכרת בשם "המכשפה הרעה ממערב" ואילו גלינדה (אריאנה גרנדה) משמשת כדוברת של הקוסם (ג'ף גולדבלום) ומאורסת לפיירו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנרדף" (2025) – ביקורת #2: סרט נטול מודעות עצמית

"הנרדף". גלן פאוול.

"הנרדף" חוזר בשנת 2025 עם הבמאי הבריטי החם של הרגע, אדגר רייט, חידוש לסרט מ-1987 שהיה אדפטציה לרומן הדיסטופי של סטיבן קינג. לא הצלחתי להבין בשביל מה ובשביל מי זה טוב, חוץ מחשבון הבנק של אולפני פארמאונט. המשחק מזעזע, ובמיוחד זה של גלן פאואל, התסריט כלל לא אמין (אפילו בסרטי אקשן מטומטמים צריך מינימום של הגיון פנימי), והכי חשוב: ב-1987 הסרט המקורי היה יכול להיחשב כסרט עתידני שבדיעבד צדק בול בנבואה שלו, אבל ב-2025 כשאנחנו חיים כבר את הדיסטופיה הזאת, בשביל מה אנחנו צריכים נבואה שאנחנו כבר יודעים שהגשימה את עצמה?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנרדף" (2025) – ביקורת #1: שומר על עניין אבל חסר את המשהו יוצא הדופן

"הנרדף". גלן פאוול.

"הנרדף" הוא סרט פעולה שמתרחש בעתיד, שהיה עדיף שיהיה קרוב יותר ל-100 מאשר ל-131 דקותיו. רוב הזמן הוא שומר על עניין ובסדר, אבל לא מתעלה בשום אופן. חסר בו מאוד משהו יוצא דופן, יוצא מן הכלל, מגניב במיוחד, מקורי ביותר, מלהיב מאוד, והוא זקוק נואשות להברקות ולרגעים בלתי נשכחים כפי שניתן אולי לצפות (עדיין?) מאדגר רייט ("בייבי דרייבר" וטרילוגיית הקומדיות עם סיימון פג).

בן ריצ'רדס (גלן פאוול) מאבד את עבודתו, בתו בת השנתיים חולה, והוא מקווה ששעשעוני טלוויזיה נושאי פרסים כספיים יעזרו לו מעט עם הצרות הכלכליות שלו ושל אשתו. הוא הולך לבחינות קבלה בתחנת הטלוויזיה שמפיקה את כל התכניות, ומתקבל לתכנית שהוא הבטיח לאשתו שלא ישתתף בה: "הנרדף" (The Running Man), שבה הפרס הכספי הענק מוענק למתמודד ששורד את 30 היום שבמהלכם הוא מסתובב ברחובות כשאחריו חמישה ציידים-מתנקשים והכול מתועד לתכנית מציאות רצחנית שהצופים והאנשים ברחוב מעורבים בה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הים" – ביקורת: מנסה לצאת בסדר עם כולם ולא להרגיז

"הים". מוחמד גזאוי.

"הים" של שי כרמלי פולק, עורר שערורייה כששר התרבות מיקי זהר יצא כנגדו בעקבות זכייתו בחמישה פרסי אופיר לאחרונה, כולל פרס הסרט הטוב ביותר. זה די תמוה בהתחשב בעובדה שהסרט מנסה לצאת בסדר עם כולם ולא להרגיז אף אחד.

חאלד, בן ה-14 מכפר פלשתיני בשטחים יוצא לטיול לחוף הים לראשונה בחייו, ביחד עם בני כיתתו, אולם במחסום הצבאי נאמר לחאלד שאין לו אישור יציאה תקף ולכן הוא חייב להישאר ולא יכול להמשיך עם האוטובוס הלאה.
בייאושו, הוא מחליט לצאת לים בגפו, בלי לספר לאף אחד וכשאביו מגלה על כך, הוא יוצא לחפשו מבלי לדעת היכן הוא נמצא ומבלי יכולת לתקשר עימו מכיוון שהנער לא נושא עמו טלפון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המוזיקאים" – ביקורת: קטן ומומלץ

"המוזיקאים".

"המוזיקאים" הוא סרט דרמה צרפתי "קטן", שבקלות היה יכול להיות מחזה, ומומלץ מאוד לחובבי מוזיקה קלאסית.

אביה של אסטריד קרלסון (ולרי דונזלי) מת. אחיה מונה לעמוד בראש החברה הגדולה של אביהם ואסטריד לוקחת על עצמה להגשים חלום של אביה שקשור לאהבתו הגדולה למוזיקה. היא רוצה לאתר ולרכוש ארבעה כלי נגינה עתיקים של סטרדיוואריוס, לחבר ארבעה נגנים לרביעייה שתנגן יצירה מיוחדת למאורע שאביה הטיל על מלחין לחבר כ-30 שנה לפני כן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בוגוניה" – ביקורת: מהנה ולא מחדש

"בוגוניה". אמה סטון.

לא באמת חשבתם שתסתיים לה שנה קלנדרית מבלי שיצא אל המסכים סרט של יורגוס לנתימוס. "בוגוניה" הגיע השנה מתוצרתו, ויש לי שתי בשורות: הבשורה הטובה היא שמדובר עוד מאותו הדבר בדיוק, וזה אמור לשמח את מעריציו המתרבים והולכים; והבשורה הרעה היא שמדובר עוד מאותו הדבר בדיוק, וזה אמור לתסכל את אלה שאהבו את המקוריות של סרטיו הקודמים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ספרינגסטין: הדרך משום מקום" – ביקורת: יושרה אמנותית נדירה

"ספרינגסטין: הדרך משום מקום". ג'רמי אלן ווייט בתור ברוס "הבוס" ספרינגסטין.

"ספרינגסטין: הדרך משום מקום" הוא ביוגרפיה מוסיקלית של סקוט קופר ("אחים בדם-מחוץ לתנור", "לב לא שפוי") המבוססת על הביוגרפיה באותו שם מאת וורן זיינס, ועוסקת באייקון הרוק האמריקני "הבוס" ברוס ספרינגסטין. היא מצליחה היכן שרוב הביוגרפיות המוזיקליות האחרונות נכשלו, מכמה סיבות ובעיקר בגלל יושרה אמנותית שלא הייתה קיימת, למשל ב"רפסודיה בוהמית", רק חבל שליהוק תמוה של ג'רמי אלן וייט קצת מקלקל את התוצאה הסופית.

עלילת הסרט מתרכזת בשנים 1981-2 שבהן ספרינגסטין עבד על אלבומו האישי "נברסקה" לאחר ההצלחה הגדולה של אלבומו הקודם "הנהר". הסרט מתמקד בתהליכי העבודה אחר האלבום בביתו של ספרינגסטין ובאולפן ההקלטות וגם עוסק בחייו האישיים ובטראומות הילדות שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ילדות גרמנית" – ביקורת: משחק טוב וכתיבה אמינה אבל נשאר זניח

"ילדות גרמנית". יאספר בילרבק.

"ילדות גרמנית" ("אמרום") של הבמאי הגרמני ממוצא תורכי פאטי אקין ("עם הראש בקיר", "סול קיטשן"), שהוצג בבכורה עולמית בפסטיבל קאן 2025, עוסק בנושא רגיש ומבוים באופן ריאליסטי-מינימליסטי למדי, נטול גימיקים סגנוניים שהיו יכולים להרוס את התוצר הסופי. בנוסף, יש בו משחק טוב וכתיבה אמינה בסך הכל, אבל הוא סובל מכמה בעיות שמונעות ממנו להיות סרט טוב באמת.

אמרום הוא אחד מהאיים הפריזאיים שנמצאים בים הצפוני ומשתייכים לגרמניה (והוא גם שם הסרט בשפת המקור, לפני שהתרגום העברי הרס אותו, כרגיל). תושביו רואים בעצמם כאנשי הים הנעלים על אנשי היבשה שמתגוררים בחלקים המרכזיים של המדינה ומתייחסים בחשדנות לכל מי שאיננו תושב המקום. יש להם אפילו ניב משלהם ששונה משמעותית מהגרמנית שאנחנו רגילים אליה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מזל משמים" – ביקורת: דמויות מוצלחות וכוונות טובות

"מזל משמים". עזיז אנסרי, סת' רוגן, קיאנו ריבס.

"מזל משמים" הוא סרט דרמה קליל שעוסק בעניינים רציניים ומוכר את עצמו כקומדיה. הוא מהנה ומשעשע, בעל כוונות טובות, ובעיקר בחצי הראשון שלו גם מצחיק.

את הסרט כתב, ביים ומככב בו עזיז אנסרי (הסדרות "מחלקת גנים ונוף", "מומחה לכלום") ואולי הרעיון שלו היה מתאים יותר למיני סדרה בת 4-3 פרקים. במרכז העלילה ארבע דמויות טובות, מוצלחות, אמינות, שאת שלוש מהן מגלמים שחקנים שיודעים להצחיק: אנסרי, סת' רוגן וקיקי פאלמר. הרביעי הוא קיאנו ריבס, שכרגיל מביע מעט מאוד רגש במשחקו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »