ביקורות קולנוע (עמוד 36)

"משפחת אדאמס" – ביקורת #2

"משפחת אדמס".

גרסת האנימציה החדשה של "משפחת אדאמס" מוותרת על כל יחוד אמיתי שהיה למשפחה בעבר. אני מניח שהסיבה העיקרית לכך היא שהסרט מיועד הפעם לילדים קטנים והדמויות פשוט לא מתאימות להם.

"משפחת אדאמס" בגרסתו המצויירת החדשה מספר על הזוג הצעיר מורטישה וגומז, שבורחים בליל כלולותיהם ממקום מושבם, לאחר שתושבי העיירה מגרשים אותם. תושבי העיירה לא מוכנים שמפלצות יגורו בקרבתם. הם מגיעים אל ניו ג'רסי ושם, במקם מרוחק מבני אדם, לצד הביצה, הם מקימים את ביתם בבית חולים נטוש לחולי נפש, יחד עם לארצ' משרתם האהוב ו"זה", היד הקטועה והאהובה המלווה אותם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קסם של מפלצת" – ביקורת

"קסם של מפלצת".

"קסם של מפלצת" הוא סרט שראיתם כל כך הרבה פעמים, שעוד לפני שהוא יסתיים כבר תשכחו אותו או לפחות תבלבלו אותו עם עשרות סרטים אחרים.

הפוסטר של הסרט מתהדר בכך שמדובר בסרט מהאנשים שהביאו לכם את "הדרקון הראשון שלי". אל תלכו שולל אחר המשפט הזה. אני מניח שנכון יותר יהיה לכתוב על הסרט הזה שהוא הגיע מהאנשים שצפו ב"הדרקון הראשון שלי" ובכל סרט אנימציה אחר שהיה בנמצא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משפחת אדמס" – ביקורת #1

"משפחת אדמס".

ילדים הם קהל היעד המרכזי של "משפחת אדמס" המצויר החדש, וזו בחירה מצערת של היוצרים כי מדובר במותג שיכול להתאים לסרט לכל המשפחה (מה שהיה מגדיל את פוטנציאל הרווחים) או לסרט לקהל מבוגר בלבד.

סרט האנימציה מבוסס על קומיקס שכבר הפך לסדרת טלוויזיה מצליחה, שני סרטי קולנוע בשנות ה-90, סדרת טלוויזיה פחות מצליחה ושתי סדרות מצוירות. בזכות השם "משפחת אדמס" ולא התסריט, כנראה, הצליחו למשוך סוללה מרשימה מאוד של שחקנים, שכל סרט לא-מצויר היה שמח בהם: שרליז ת'רון ואוסקר אייזק כמורטישה וגומז, קלואי גרייס מורץ ופין וולפהרד ("דברים מוזרים") כילדיהם ונדזיי ופאגסלי, ובתפקידים קטנים יותר בט מידלר, קת'רין או'הארה ומרטין שורט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'וקר" – ביקורת #2

"ג'וקר". חואקין פיניקס.

"ג'וקר" הוא לא סרט רע, אלא שהוא גם לא טוב במיוחד, ובטח לא עומד ברף שהציבו לו סרטים טובים אחרים בז'אנר. הוא מגיע אלינו לאחר שהיה לסרט הראשון מעולם גיבורי העל שזכה בפרס הגדול בפסטיבל חשוב (פסטיבל ונציה). הדיווחים הנלהבים הבטיחו יצירת מופת יוצאת דופן בעולם הקולנועי אליו משתייך הסרט. אז הבטיחו.

"ג'וקר" מספר את סיפור ההפיכה של ארתור פלק, קומיקאי כושל בעל הפרעות נפשיות, לג'וקר, אחד הנבלים הידועים ביותר בעולם הקומיקס, אם לא המוכר שבהם. הסרט כולו מוקדש לדרך היסורים אותה הוא עובר. ארתור, שמטפל באמו החולה (שסובלת גם היא ממחלת נפש) מנסה בכל כוחו לעמוד אל מול החברה שדורסת אותו פעם אחר פעם. בעקבות מקרים חוזרים ונשנים של אלימות פיזית ומילולית ומפחי נפש רבים, ארתור נשבר בסופו של דבר. הפיכתו של ארתור לג'וקר אינה נובעת מרצון להפוך לפושע, אלא מהווה תגובה לרוע ולאדישות של החברה שכמו מכריחה אותו להגיב בצורה אלימה ליחס בו הוא נתקל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'וקר" – ביקורת #1

"ג'וקר". ואקין פניקס.

בחודש שעבר חגגו 80 שנה לבאטמן. האויב המפורסם ביותר של אחת מדמויות הקומיקס המפורסמות ביותר הוא הג'וקר עם הפנים הלבנים והחיוך התמידי. הסרט "ג'וקר", שזכה בפסטיבל ונציה השנה, לא מבוסס על חוברות קומיקס מסוימות אך נשען על פרטים מהביוגרפיה של ג'וקר ושל ברוס ויין/באטמן.

הדמות של ג'וקר והשם טוד פיליפס כבמאי עלולים לגרום לך לחשוב שמדובר בסרט מצחיק, משעשע, פרוע או קליל. הסרט הזה הוא בדיוק ההיפך מכל הבחינות. פיליפס ביים לפני כן את שלושת "בדרך חתונה עוצרים ב…" (The Hangover) וקומדיות נוספות. סרטו הטוב ביותר היה הקודם, "כלבי מלחמה" (2016), עם ג'ונה היל. שום דבר לא נראה כהכנה לסרט השונה, המדכדך והמהורהר הזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש מזל התאומים" – ביקורת #2

"איש מזל התאומים". וויל סמית'.

"איש מזל התאומים" הוא דרמת פעולה מלאת אפקטים (לא האפקטים שהייתם מצפים מסרט פעולה), שעוסקת במוסר, בזהות, בשייכות ובכלל באנושיות על רקע פוליטיקה ארגונית של סוכנות ביון. העלילה לא ממש מעניינת וגם המשחק הטוב בסך הכל של הקאסט לא מצליח להרים אותו. הוא לא מספיק מלהיב בשביל סרט פעולה טוב ולא מספיק מרגש, נוגע או עמוק בשביל סרט דרמה טוב. בקיצור, שעטנז לא מוצלח, שאולי רק בני נוער יהנו ממנו.

בעיקר משונה שבמאי מעוטר שבחים כמו אנג לי יסתפק בתסריט חסר מעוף כמו זה. מה שמפתיע הוא שדיוויד בניוף שחתום על התסריט, ביחד עם בילי ריי (שעיבד את הספר "משחקי הרעב" לתסריט מעולה) ודרן למקה, כתב את "השעה ה-25" הגאוני ואת סדרת "משחקי הכס". לי אוהב לחקור טכנולוגיות חדשות (כמו ב"חיי פיי", ב"הענק הירוק" ואחרים) והוא לא חושש לשבור מוסכמות חברתיות (כמו שעשה ב"הר ברוקבק" שלא אהבתי), אך הפעם האלמנט החדשני שסביבו נע כל הסרט הופך אותו לחסר טעם. מאכזב שבמאי שיצר ויזואליות מהממת כמו ב"נמר, דרקון", יצר הפעם מראה קולנועי סתמי כל כך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש מזל התאומים" – ביקורת #1

"איש מזל התאומים". ויל סמית'.

"איש מזל התאומים" אינו גרוע והדיאלוגים טעונים שיפור, אך הוא לא מממש את ההבטחה שבו (מה שמאכזב מאוד) ואינו סוחף או מלהיב. יש מרדף אחד, על אופנועים וברגל, שמתקרב לכך, אבל חוץ מזה זה לא ממש עובד כסרט פעולה. זה נע ומתקדם כמו סרט דרמה, אבל גם דרמה ממשית אין פה. אין פה עיסוק אמיתי בסוגיה, שגם אינה מהפכנית בימינו (התסריט נכתב בשנות ה-90 ואז אולי היה נשמע מעט מקורי וחדשני יותר). והרגעים של ה"נאומים", שבהם במקום דיאלוג אמיתי ישנה דמות שבעיקר מדברת ומעבירה לנו מסרים, הם די משעממים ומיותרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אד אסטרה" – ביקורת

"אד אסטרה". בראד פיט.

בראד פיט מצוין ב"אד אסטרה" ("עד הכוכבים" בלטינית). האם זה מספיק כדי לראות סרט בן שעתיים? לא.

גלים חשמליים מהחלל פוגעים בכדור הארץ וזה איכשהו כנראה קשור לרוי (בראד פיט), אסטרונאוט שמגלה שאביו, שנעלם במשימת חלל בפיקודו 29 שנים לפני כן והוכרז כמת, בחיים ככל הנראה, והוא יוצא ליצור קשר עמו מטעם חברת חלל, שיכול להיות שיש לה אג'נדות נסתרות (זה פחות נכלולי ממה שזה נשמע). את אביו מגלם טומי לי ג'ונס; דונלד סאת'רלנד משום מה מופיע כאסטרונאוט זקן; ליב טיילר נראית עצובה ומודאגת כפי שהיא יודעת בתפקיד מצומצם ביותר שלולא היתה מפורסמת לא הייתי טורח להזכיר; ולרות' נגה תפקיד שמרגיש שאפשר היה לפתח יותר אבל זה לא הסיפור שלה או של האנושות אלא על רוי ואביו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"השורד" – ביקורת

"השורד". מדס מיקלסן.

"השורד" הוא דרמת הישרדות של אדם מול איתני הטבע הפוסעת קדימה בצעדים איטיים, אך בכל זאת מצליחה להשאיר את הצופים מאחור, אם כי לא לאבד אותם לגמרי. על אף שבמקרה זה הבחירה בתרגום שם סרט הסוטה מן המקור מובנת לצרכים מסחריים, השם המקורי "Arctic" טומן בחובו את הסביבה הקפואה בה צריך לשרוד. הסרט כמעט נטול סצינות פעולה ועוסק במאבקים חיצוניים ופנימיים של דמות אחת, ולמרות שהוא לא משעמם לחלוטין, הוא גם לא מחזיק יותר מדי עניין במהלכו.

ג'ו פנה לקח איתו לסרטו הראשון באורך מלא את שותפו התסריטאי בשלושה סרטים קצרים, ריאן מוריסון, והוא משתף איתו פעולה גם בסרטו הבא, סרט מד"ב בשם Stowaway בכיכובן של טוני קולט ואנה קנדריק, המיועד לצאת ב-2020. פנה הדגיש את ההתמודדות הקיומית של הדמות מלאת התקווה של הסרט ולא ויתר על מראות מעט קשים לצורך אותנטיות והבנת כובד המצב בו היא נמצאת. בחלק הראשון הוא מצליח לשמור על קצב טוב, הוא אמנם איטי, אך מושך ומסקרן. לאחריו, דווקא כשהדמות מתחילה במסעה ויוצאת מהשגרה הקבועה שלה, יש שחרור לחזרתיות שמאבדת את העניין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"נוכלות בלי חשבון" – ביקורת

"נוכלות בלי חשבון". קונסטנס וו, קיקי פאלמר, ג'ניפר לופז, לילי ריינהארט.

לג'ניפר לופז בת ה-50 יש פחות שומן מאשר ל"נוכלות בלי חשבון" שבמקום להיות 90 דקות מהודקות מגיע למשקל של 105 דקות עם המון קטעים ארוכים בלי סיבה שמתחבא בהן סיפור טוב. במקום להיכנס, להמם, לעשות את המכה וללכת, נמשך הסרט יותר מדי, מדשדש ומתפזר, ומרגיש בסופו של דבר כפספוס קטן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אחוזת דאונטון: הסרט" – ביקורת

"אחוזת דאונטון: הסרט". אליזבת' מקגאוורן, יו בונוויל, מאגי סמית' ולורה קרמייקל

הסרט "אחוזת דאונטון" מיועד בעיקר למעריצים (הרבים) של סדרת הטלוויזיה שהחלה ב-2010. סרטי המשך בקולנוע לסדרות הם דבר נדיר. מפני שחלפו ארבע שנים מאז ירידת הסדרה וזה לא בא מיד אחרי זה אז הגעגועים לסדרה יביאו להצלחה של הסרט בקרב הצופים הנאמנים -כיף לחזור ולראות את הדמויות הרבות- אבל קשה להאמין שאחרים יאהבו את הסרט או יתרשמו ממנו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פנים רבות לאמת" – ביקורת

"פנים רבות לאמת". נעמי ווטס, קלווין האריסון ג'וניור, אוקטביה ספנסר.

"פנים רבות לאמת" הוא סרט דרמה (עם מעט מתח) הגדוש במסרים חברתיים על נורמות, ציפיות, מעמדות, גזעים ומשפחה תוך היצמדות לאותנטיות, קצב הולם ועניין. אז נכון, אולי אין בו יותר מדי עלילה, אבל הסיפור על המסך עשיר ברבדים ובפרטים, הדמויות עגולות ומרתק ללמוד על דרך המחשבה שלהן ככל שהסרט מתקדם. לא מעט צופים ילכו לאיבוד בין כל המסרים בסרט, והוא באמת משחק על הגבול של להיות מחנך מדי, אך אלו שבכל זאת יישארו איתו, יזכו לפֶּתח חדש בזווית הראיה החברתית (האמריקאית, בכל אופן).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »