ביקורות קולנוע (עמוד 44)

"קריד 2" – ביקורת

"קריד 2". מייקל ב. ג'ורדן.

"קריד 2". מייקל ב. ג'ורדן.

"קריד 2" הוא יותר מסרט גרוע. הוא מבקש מהצופים הרוצים להנות ממנו, לשכוח מכל סרטי הקולנוע שהם ראו בחייהם. מלבד סדרת רוקי, כמובן.

רוב הסרטים בנוים על תבניות ואין עם זה בעיה. מה שהופך אותם למעניינים הוא האופן בו הסיפור מסופר – הדמויות, המסע אותו הן עוברות, סיפורי המשנה והיכולת של היוצרים לרגש. כל אלה כמעט ולא נמצאים בסרט הזה. במקום זה יש לנו תבנית בסיסית שאת מהלכה תוכלו לנחש מהשנייה הראשונה של הצפייה בסרט. נראה שהיוצרים ויתרו על הניסיון לייחד את הסרט באופן כלשהו ובחרו להישאר עם סצינות ערומות ונטולות כל רגש או עומק. סיפורי המשנה כל כך משעממים שהם רחוקים מלעזור.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" – ביקורת #2

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד". אדי רדמיין.

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד". אדי רדמיין.

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" הוא סרט המשך נפלא בסדרת הסרטים החדשה של ג'יי. קיי. רולינג, יוצרת עולמו של הארי פוטר. העולם החדש שיצרה בסדרה זו אינו סתם הרחבה של העולם המוכר מסדרת הספרים והסרטים של פוטר, אלא עולם עשיר יותר ומרתק לא פחות.

הסרט הקודם בסדרה, התקבל בתחושה שרולינג, תסריטאית סדרת הסרטים הנוכחית, מנסה לגזור קופון על הצלחת סדרת הארי פוטר – ברם הסרט עצמו הוכיח שאין זה כך. בסרט שהיה קסם בפני עצמו, הוצגה לנו הדילמה המרכזית של עולם הקוסמים (להמשיך להתחבא בקרב בני האדם מבלי לתת להם לדעת על קיומם של קוסמים אל מול הרצון לקחת את השליטה בעולם בידיים) והכירו לנו את הגיבורים ואוייבם. "הפשעים של גרינדלוולד" מתחיל ישר בסצינת אקשן עם הבריחה של גרינדלוולד הרשע מהכלא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מרדף חצות" – ביקורת

"מרדף חצות". צ'ארלס גרודין, רוברט דה נירו.

"מרדף חצות". רוברט דה נירו למעלה עם צ'רלס גרודין.

ציפיתי שוב ב"מרדף חצות" (1988), שלא זכרתי דבר ממנו מלבד זה שאהבתי אותו בזמנו. נהניתי ממנו גם הפעם.

הסיפור מלא תפניות, הפתעות ודמויות אך העלילה פשוטה בבסיסה: ג'ק וולש (רוברט דה-נירו) הוא צייד ראשים (bounty hunter) שמקבל משימה לתפוס ולהעביר מניו יורק ללוס אנג'לס את "הדוכס" (צ'רלס גרודין) בתוך ימים ספורים, עד יום שישי בחצות, תמורת 100 אלף דולר. "הדוכס" הוא רואה חשבון, ובנוסף לג'ק, דולקים אחריו מאפיונרים (את ראשם מגלם דניס פרינה), עמית למקצוע של ג'ק (ג'ון אשטון, "השוטר מבוורלי הילס") שנשכר בידי אדי (ג'ו פנטוליאנו), המעביד של ג'ק, ואיש אף-בי-איי (יפת קוטו) שג'ק גנב לו את תג הזיהוי שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אלמנות" – ביקורת #2

"אלמנות". ויולה דיויס.

"אלמנות". ויולה דיויס.

"אלמנות" הוא סרט דרמה עם שוד, סרט טוב עם רגעים אלימים שהיה יכול להיות טוב בהרבה עם מספר קיצוצים.

הסרט מבוסס על מיני סדרה בריטית מ-1983 ואת התסריט כתבו במאי הסרט, סטיב מקווין, וגיליאן פלין, שכתבה את הספרים שהפכו ל"נעלמת" של דיויד פינצ'ר והסדרה "חפצים חדים". יש לשער שאחת הסיבות שהביאו אותה היא העובדה שהסרט עוסק בעיקר בנשים עם תפנית מפתיעה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" – ביקורת

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד". אדי רדמיין, קתרין ווטרסטון.

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד". אדי רדמיין, קתרין ווטרסטון.

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" הוא סרט פנטזיה מעולמו של "הארי פוטר" (קסמים, רבותי, קסמים) שופע אפקטים ודל בעלילה שיתאים בעיקר לצעירים ולחובבי הז'אנר. זהו סרט המשך לסרט הראשון בסדרה "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" ולכן עליי להזהיר כי הביקורת תכלול ספוילרים לסרט הקודם. הסרט החדש טוב יותר מקודמו, אך גם הוא מרגיש כמו אקספוזיציה לסרט הבא, ולעומת הקודם, הסיפור בו הזיז רק במעט את הכלים במשחק והיה בעיקר חסר פואנטה. יש בו קטעי אקשן מעניינים, אבל דרמה פשטנית ושטוחה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אלמנות" – ביקורת #1

"אלמנות". סינתיה אריבו, ויולה דיויס.

"אלמנות". סינתיה אריבו, ויולה דיויס.

"אלמנות" מצליח להיות, רוב הזמן, סרט מתח-אקשן אינטליגנטי ומרתק, ששם דגש על הדרמה יותר מאשר על הפעולה.

"אלמנות" מספר את סיפורן של נשות חברי קבוצת פושעים שנהרגו בשוד האחרון שלהם. לאחר מות בעליהן הן מגלות כי הן בחובות וזקוקות בדחיפות לכסף. אם זה לא מספיק, אז הגנגסטר ממנו גנבו הבעלים שלהם באותו שוד אחרון שהשתבש, דורש את כספו בחזרה מהן. בלית ברירה בהתחלה, שמתפתח לרצון להעמיד את עצמן על הרגליים ולהוכיח שהן מסוגלות לדאוג לעצמן, הן יוצאות לשוד הבא שתכנן ראש קבוצה השודדים, הארי רולינס (ליאם ניסן).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"החיים האלה" – ביקורת #2

"החיים האלה". אוסקר אייזק, אוליביה ווילד.

"החיים האלה". אוסקר אייזק, אוליביה ווילד.

הסרט "החיים האלה" מתחיל חלש ומשם ממשיך לחלש מאוד, גרוע ואיום ונורא. סרט כל כך מניפולטיבי ומרגיז לא ראיתי הרבה זמן.

המלודרמה עמוסת הסבל הזו עוקבת אחר סיפורם של מספר זוגות ומספרת על הקשר הגורלי שנוצר בינהם. הסיפורים מתחילים באושר ונגמרים באומללות או גרוע מכך, כשהכל נעשה בעדינות ורגישות של פיל. מכיון שהסרט הזה כל כך משעמם, לפחות אשאיר לכם לגלות מהו סיפורו של כל זוג ולא ארחיב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"החיים האלה" – ביקורת #1

"החיים האלה". אנטוניו בנדרס.

"החיים האלה"

לא במקרה "החיים האלה" הוא אחד הסרטים עם הפתיחה הגרועה ביותר אי פעם בסוף השבוע הראשון להקרנותיו בארה"ב (לפי ממוצע הכנסות לכל מסך), מה שמוכיח שלפעמים אפילו הקהל האמריקאי צודק.

דן פוגלמן, יוצר הסדרה "החיים עצמם" והבמאי והתסריטאי של "החיים האלה", כתב סרטי אנימציה טובים ("פלונטר" ו"בולט") ואת "טיפש, מטורף, מאוהב" המקסים. הסרט הקודם והראשון שכתב וגם ביים היה "דני קולינס" (2015, גם הוא עם אנט בנינג) שראוי לצפייה בזכות הופעתו של אל פצ'ינו בתפקיד הראשי (לא דבר של מה בכך בהרבה שנים האחרונות). לסדרה שלו This Is Us קוראים בארץ "החיים עצמם", אז נאלצו לקרוא ל-Life Itself "החיים האלה". זהו אחד הסרטים הגרועים שאסור לכם לראות השנה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"השתלטות מהירה" – ביקורת

"השתלטות מהירה". רוב ריינר, ג'יימס מרסדן.

"השתלטות מהירה". רוב ריינר, ג'יימס מרסדן.

"השתלטות מהירה" עוסק בסיפור המעניין על הנסיבות שהביאו להכרזת המלחמה של הנשיא ג'ורג' ו. בוש נגד עיראק אחרי הפלת מגדלי התאומים בספטמבר 2001.

לפני שלושה עשורים היה לבמאי הסרט רוב ריינר את אחד הרצפים הטובים ביותר של במאי. אחרי קריירת משחק, בעיקר בטלוויזיה כולל "הכל נשאר במשפחה", ביים שני סרטים: את סרט הפולחן "ספיינל טאפ" (1984) והקומדיה הרומנטית "רומן על בטוח" (1985). ואז הוא הפציץ עם "אני והחבר'ה" (1986), "הנסיכה הקסומה" (1987), "כשהארי פגש את סאלי" (1989), "מיזרי" (1990) ו"בחורים טובים" (1992). מיד אחזור לאחרון ברשימה, אך לפני כן אתאבל על המשך הקריירה של ריינר שביים סרטים בינוניים וגם גרועים עד כאב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רפסודיה בוהמית" – ביקורת #2

"רפסודיה בוהמית".

"רפסודיה בוהמית".

הסרט "רפסודיה בוהמית" כל כך סוחף, ועשיר במוסיקה כה מופלאה, שגם שלל פגמיו לא מצליחים לפגום בהנאה הגדולה שהוא מספק לצופיו.

הסרט מספר את סיפורו של פרדי מרקורי ולהקת קווין. הוא מתחיל במפגש בין חברי הלהקה בתחילת שנות ה-70, באוניברסיטה בה הם למדו, ומסתיים בהופעתם ב"לייב אייד" ב-1985. בין לבין הוא מציג ומסביר את דמותו המורכבת של פרדי מרקורי ומתאר את ההצלחה המטאורית של הלהקה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רפסודיה בוהמית" – ביקורת #1

"רפסודיה בוהמית". רמי מאלק.

"רפסודיה בוהמית". רמי מאלק.

"רפסודיה בוהמית" הוא סרט על פרדי מרקורי, סולן להקת קווין (Queen), עם כל הלהיטים שאתם מכירים, לאוהבי שירי קווין (כמובן) וביוגרפיות מוזיקליות. הוא פחות סרט על הלהקה, כי פרדי מופיע בכל סצנה, לכן הרבה נשען על הליהוק של השחקן הראשי, במיוחד במקרה כמו זה כשמדובר בדמות אייקונית ומוכרת כל כך. לרוב לא מציינים את העריכה בסרט. היא לא בהכרח צריכה להיות "בלתי נראית", כזאת שלא שמים לב אליה כדי להיות טובה, או גרועה כדי שתהיה ראויה לציון (גנאי). "רפסודיה בוהמית" הוא סרט שלעריכה המצוינת שלו יש חלק חשוב בהצלחה שלו, ולא רק בקטעים המוזיקליים שהם החלקים הטובים ביותר לאורך כל 134 דקותיו. הסרט "נקי" מאוד מהבחינות הגרפיות והשפה. לא מתעלמים ממין ומסמים אך לא רואים שום דבר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לצוד את האויב" – ביקורת

"לצוד את האויב". ג'ררד באטלר.

"לצוד את האויב". ג'ררד באטלר.

חששתי מהצפיה בסרט "לצוד את האויב", בו ג'רארד באטלר מגלם מפקד צוללת הנשלח להציל את נשיא רוסיה מסגנו הסורר. אני סובל ממצב די יחודי: מקלסטרופוביה קולנועית. קשה לי עם סרטים המתקיימים בחלל סגור וחשוך (בעוד שבמציאות אין לי בעיה עם זה; אם כי לא הייתי בצוללת או בחללית – אז לך תדע). לשמחתי, "לצוד את האויב" אינו מוגבל רק לצוללת אלא מתאר את ההתפתחות מכמה מוקדים השונים במהותם – דבר היוצר סרט אקשן-מתח פוליטי מוצלח למדי, רק שהוא אינו אחיד ברמתו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »