"ליידי טיטי" – ביקורת
"ליידי טיטי". אלזה עלמו, צביקה היזיקיאס. צילום: נחשון ארי קפלן.
לפני שאתחיל את הסקירה על הסרט הישראלי "ליידי טיטי", רגע של גילוי נאות. אסתי עלמו-וקסלר, התסריטאית והבמאית של הסרט היא חברה שלי. אלעד וקסלר, המפיק של הסרט, הוא חבר ילדות אהוב. לכן לא תהיה זו ביקורת רגילה, אלא יותר המלצה על סרט מקסים שאהבתי במיוחד.
"ליידי טיטי" מספר את סיפורו של וורקו, מוזיקאי אתיופי כושל שמסתבך בתל אביב עם טיפוסים מפוקפקים מהשוק האפור. כדי לברוח מהם וורקו חוזר לשכונה בה גדל, בבית שמש. כשקדוש, גובה הכספים מתל אביב מגיע לשכונה ומפתיע את וורקו בביתו, הוא נאלץ לאלתר על מנת למצוא דרך מילוט והוא עושה זאת כשהוא מתחפש לבחורה בשם טיטי. בנקודה זו, הקומדיה המקסימה הזו יוצאת באמת לדרך. טיטי/וורקו מתחילה לעבוד במתנ"ס המקומי ומנסה לגייס נשים אתיופיות לכנס העצמה נשית. זה לא פשוט. בדרך הוא ילמד שלהיות אשה אתיופית הוא דבר קשה אף יותר מלהיות גבר אתיופי וגם, איך לא, ימצא אהבה.
עלמו-וקסלר לא מנסה להמציא את הגלגל בסרט הזה. היא בוחרת בתבנית שקיימת מתחילת ימי הקולנוע – קומדיה של החלפת זהויות. במישור הזה הסרט מתפקד כקומדיית טעויות מוצלחת מאוד שפועלת על פי חוקי הז'אנר ועוסקת בנושאים של גבריות ונשיות. הייחוד של הסרט הוא במישור אחר.
