ביקורות קולנוע (עמוד 5)

"ספרינגסטין: הדרך משום מקום" – ביקורת: יושרה אמנותית נדירה

"ספרינגסטין: הדרך משום מקום". ג'רמי אלן ווייט בתור ברוס "הבוס" ספרינגסטין.

"ספרינגסטין: הדרך משום מקום" הוא ביוגרפיה מוסיקלית של סקוט קופר ("אחים בדם-מחוץ לתנור", "לב לא שפוי") המבוססת על הביוגרפיה באותו שם מאת וורן זיינס, ועוסקת באייקון הרוק האמריקני "הבוס" ברוס ספרינגסטין. היא מצליחה היכן שרוב הביוגרפיות המוזיקליות האחרונות נכשלו, מכמה סיבות ובעיקר בגלל יושרה אמנותית שלא הייתה קיימת, למשל ב"רפסודיה בוהמית", רק חבל שליהוק תמוה של ג'רמי אלן וייט קצת מקלקל את התוצאה הסופית.

עלילת הסרט מתרכזת בשנים 1981-2 שבהן ספרינגסטין עבד על אלבומו האישי "נברסקה" לאחר ההצלחה הגדולה של אלבומו הקודם "הנהר". הסרט מתמקד בתהליכי העבודה אחר האלבום בביתו של ספרינגסטין ובאולפן ההקלטות וגם עוסק בחייו האישיים ובטראומות הילדות שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ילדות גרמנית" – ביקורת: משחק טוב וכתיבה אמינה אבל נשאר זניח

"ילדות גרמנית". יאספר בילרבק.

"ילדות גרמנית" ("אמרום") של הבמאי הגרמני ממוצא תורכי פאטי אקין ("עם הראש בקיר", "סול קיטשן"), שהוצג בבכורה עולמית בפסטיבל קאן 2025, עוסק בנושא רגיש ומבוים באופן ריאליסטי-מינימליסטי למדי, נטול גימיקים סגנוניים שהיו יכולים להרוס את התוצר הסופי. בנוסף, יש בו משחק טוב וכתיבה אמינה בסך הכל, אבל הוא סובל מכמה בעיות שמונעות ממנו להיות סרט טוב באמת.

אמרום הוא אחד מהאיים הפריזאיים שנמצאים בים הצפוני ומשתייכים לגרמניה (והוא גם שם הסרט בשפת המקור, לפני שהתרגום העברי הרס אותו, כרגיל). תושביו רואים בעצמם כאנשי הים הנעלים על אנשי היבשה שמתגוררים בחלקים המרכזיים של המדינה ומתייחסים בחשדנות לכל מי שאיננו תושב המקום. יש להם אפילו ניב משלהם ששונה משמעותית מהגרמנית שאנחנו רגילים אליה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מזל משמים" – ביקורת: דמויות מוצלחות וכוונות טובות

"מזל משמים". עזיז אנסרי, סת' רוגן, קיאנו ריבס.

"מזל משמים" הוא סרט דרמה קליל שעוסק בעניינים רציניים ומוכר את עצמו כקומדיה. הוא מהנה ומשעשע, בעל כוונות טובות, ובעיקר בחצי הראשון שלו גם מצחיק.

את הסרט כתב, ביים ומככב בו עזיז אנסרי (הסדרות "מחלקת גנים ונוף", "מומחה לכלום") ואולי הרעיון שלו היה מתאים יותר למיני סדרה בת 4-3 פרקים. במרכז העלילה ארבע דמויות טובות, מוצלחות, אמינות, שאת שלוש מהן מגלמים שחקנים שיודעים להצחיק: אנסרי, סת' רוגן וקיקי פאלמר. הרביעי הוא קיאנו ריבס, שכרגיל מביע מעט מאוד רגש במשחקו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"נגמרה החגיגה" – ביקורת: הומור מיושן וצפוי שאמור להיות פאסה

"נגמרה החגיגה!".

"נגמרה החגיגה" היא קומדיה צרפתית בבימויו של אנתוני קורדייה, שניתן לשייכה למסורת הקומדיה הצרפתית הפופולרית, בסגנון סרטיהם של פרנסיס וובר ודני בון, רק בלי בדיחות מצחיקות ועם סצינות של פיפי-קקי. אפילו בארץ כבר לא עושים את הדברים האלה יותר.

לפיליפ ולור יש בית קיץ מפואר בדרום צרפת, בו הם מבלים את חופשתם מדי שנה. השנה הם מגיעים לשם עם בתם, גראנס ובן זוגה, מהדי.
תקוותם לחופשה שקטה ונעימה נכזבה לאחר שסכסוך פורץ בינהם לבין טוני ונאדין, הזוג שאמון על משק הבית. העניין מתדרדר כמיטב המסורת בסרטים אלה ומגיע למחוזות קיצוניים שבו כל אחד מהזוגות מנסה לגבור על המשפחה היריבה, באמצעות תעלולים כאלה ואחרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תזמורת המצעדים" – ביקורת: קשר יפה בין אחים

"תזמורת המצעדים". בנז'מין לאוורן, פייר לוטין.

"תזמורת המצעדים" הוא סרט דרמה צרפתי שהיה מועמד ל-7 פרסי סזאר, כולל לסרט הטוב ביותר. בסרט יש לא מעט מוזיקה קלאסית והוא כמו שילוב של "התזמורת", הסרט הבריטי מ-1996 עם יואן מקגרגור, מכרה פחם בסכנת סגירה והתזמורת המקומית, ועשרות סרטים צרפתיים שבהם שתי דמויות מרקע שונה נפגשות (בדרך כלל שני גברים) ומשפיעות זו על זו.

טיבּו (בנז'מן לוורן) הוא מנצח תזמורת מצליח בפריז עם קריירה בין-לאומית. כשהוא מאובחן עם לוקמיה וצריך תרומת מוח עצם (זה "מוֹח" ולא "מֵח" כמו שכתוב בכתוביות התרגום), אחותו הצעירה עושה בדיקת דם והם מגלים שהיא לא אחותו. הדבר מוביל לגילוי שטיבו מאומץ ושיש לו אח צעיר: ג'ימי (פייר לוטן, "כשקיץ הופך לסתיו" של פרנסואה אוזון) שעובד בקפיטריה של בית ספר וגר עם אמו המאמצת מחוץ לפריז.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קרב רודף קרב" – ביקורת: מרשים, בזכות הבימוי של פול תומאס אנדרסון

"קרב רודף קרב". ליאונרדו די'קפריו.

"קרב רודף קרב" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר של פול תומאס אנדרסון, וזה אומר הרבה על מי שכתב וביים את "לילות בוגי" ו"מגנוליה". כן, כמו הרבה יותר מדי סרטים זה עוד סרט ארוך מדי, שהיה מועיל לחתוך דברים מ-161 דקותיו, הוא והצופים רק היו יוצאים נשכרים מכך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"השלישייה" – ביקורת: בידור חביב עם רגישות ובגרות

"השלישייה". רובי קרוז, זואי דויטש, ג'ונה האוור-קינג.

"השלישייה" היא קומדיה חמודה ומשעשעת, שהרגעים הדרמטיים הרבים שבה מטופלים ברגישות ובבגרות.

קונור בלייק (ג'ונה האוור-קינג, שגילם את אריק ב"בת הים הקטנה"), שעובד באולפן הקלטות, מאוהב במלצרית אוליביה (זואי דויטש, "מושבע מס' 2", ובתם של הבמאי האוורד דויטש וליאה תומפסון, האמא מ"בחזרה לעתיד"), שבוכה רק ברוב הקטעים בסרט ולא בכולם, ולא נענית לחיזוריו …עד שהיא רואה אותו מבלה עם מישהי אחרת (רובי קרוז, "מרימות" [Bottoms]). השלושה מבלים יחד לילה אחד שישנה את חייהם. ועדיף לא לדעת את כל המשך העלילה. דמויות המשנה אמינות ונחמדות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הרועה" – ביקורת: חן של סרט שעיקרו בחיק הטבע

"הרועה". פליקס-אנטואן דובל, סולין ריגו.

"הרועה" הוא סרט דרמה קנדי שמתרחש בפרובנס ומבוסס על סיפור אמיתי. יש חן בסרט שמתרחש בעיקר בחיק הטבע, וחלק נכבד מהסרט תופסים כבשים.

מתיאס הוא בחור צעיר מקנדה שמתייר בדרום צרפת. הוא מתפטר מעבודתו בחברת פרסום ומחליט לא לחזור למולדתו ובמקום זאת לשנות את חייו, להתרחק מהציוויליזציה ולהיות רועה צאן. הוא קונה ספרים שעוסקים בנושא ומציע את שירותיו לכל מי שמוכן לקחת מישהו ללא ניסיון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שלושת המוסקטרים: מיליידי" – ביקורת: מרתק לצפות בהמשך ההרפתקאות

"שלושת המוסקטרים – חלק שני: מיליידי".

"שלושת המוסקטרים: מיליידי" הוא סרט המשך ישיר ל"שלושת המוסקטרים: דארטנאן", אחד הסרטים הטובים ביותר של השנים האחרונות. החלק השני פחות טוב ומרשים מהראשון, אך עדיין מדובר בסרט טוב, על אף הסיום של "המשך יבוא" שלו, כשלא בטוח אם או מתי הוא יבוא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האקדח מת מצחוק" (2025) – ביקורת: הבחירה בליאם ניסן היא טעות איומה

"האקדח מת מצחוק". ליאם ניסן.

"האקדח מת מצחוק" הוא סרט קומדיה אבל הוא לא מספיק מצחיק ויש בו שני פגמים מהותיים, מעבר לחוש הומור לוקה בחסר.

בניגוד ל"באפי ציידת הערפדים" שהיה סרט כושל אך הפך לסדרה מעולה ומצליחה בת שבע עונות (וסדרת-בת, חוברות קומיקס וסדרת המשך שבדרך), "האקדח מת מצחוק" היא דוגמה נדירה לסדרת טלוויזיה בת שישה פרקים בלבד שהיוותה בסיס לשלושה סרטי קולנוע מצליחים, כל אחד פחות טוב מהקודם, אך שלושתם מצחיקים והראשון שבהם טוב מאוד. היוצרים של הסדרה והסרט, האחים ג'רי ודויד צוקר וג'ים אברהמס, שיצרו את שני סרטי הפרודיה המעולים והמקוריים "טיסה נעימה" ו"סודי ביותר", אינם מעורבים בהפקה החדשה, שבה אגב מוזכרת הסדרה "באפי ציידת הערפדים".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בעל החלומות" – ביקורת: אאוטסיידר נצחי

יוסף שילוח. צילום באדיבות הפקת הסרט "בעל החלומות".

"בעל החלומות" הוא דוקו המסכם את הקריירה של אחד האייקונים הגדולים בתרבות הישראלית, יוסף שילוח, שמגיע סוף סוף כעבור 14 שנים ממותו. צמד הבמאים הדוקומנטריים קובי פרג' ומוריס בן מיור ("סרט בסנטר", "להאיר את יוסי") משתף כאן פעולה עם עומר שילוח, בתו של יוסף, שערכה עם אביה סדרת ראיונות בטרם הלך לעולמו בשל מחלה קשה. יחד הם יוצרים פורטרט מעניין המשלב בין האישי ללאומי, בין החלום שהתגשם לזה שלא.

חומר הגלם העיקרי ביצירת "בעל החלומות" הוא הריאיונות שקיימה עומר שילוח עם אביה, מושא הסרט, בפרויקט הדוקומנטרי השישי של צמד הבמאים פרג' ובן מיור. הסרט ערוך בסדר כרונולוגי פחות או יותר, ומגולל את חייו האישיים והמקצועיים של שילוח.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מאץ' מושלם" – ביקורת: רעיון טוב שהיה יכול לקבל ביצוע יותר טוב

"מאץ' מושלם". פדרו פסקל, דקוטה ג'ונסון. צילום: Atsushi Nishijima.

"מאץ' מושלם" הוא סרט דרמה על רומנטיקה ואהבה בימים אלו. את הסרט ביימה סלין סונג, שביימה והיתה מועמדת לאוסקר על התסריט של "חיים שלמים", אחד הסרטים המוצלחים בשנים האחרונות, ו"מאץ' מושלם" אינו מספיק טוב. יש לו רעיון בסיסי מבטיח ושלושה כוכבים (עם או בלי מרכאות) אך גם לגבי הליהוק יש לי השגות.

ב"מאץ' מושלם" לוסי הרווקה (דקוטה ג'ונסון) עובדת בחברת שידוכים בעיר ניו יורק, לקוחה שלה עומדת להתחתן ולקוחה אחרת מתקשה למצוא מישהו שמוצא חן בעיניה באותה מידה שהיא מוצאת חן בעיניו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »