ביקורות קולנוע (עמוד 5)

"אבודים בבולטימור" – ביקורת פסטיבל ירושלים: סרט הגילוי של מייקל סטרסנר

"אבודים בבולטימור". ליזי לרסן, מייקל סטרסנר.

"אבודים בבולטימור" (The Baltimorons) הוא סרט עצמאי קומי שמתרחש במהלך ערב חג המולד. הוא מוקרן בימים אלו במסגרת פסטיבל ירושלים (נכון לכתיבת שורות אלו עוד נותרו כרטיסים לשתי ההקרנות האחרונות מתוך השלוש), סביר להניח שיופץ באופן מסחרי בבתי הקולנוע -על אף שאין בו שחקנים ידועים- ובכל מקרה כדאי לצפות בו, גם אם בטלוויזיה בסופו של דבר.

את הסרט כתבו יחד במאי הסרט ג'יי דופלאס והשחקן הראשי שלו מייקל סטרסנר.
ג'יי דופלאס הוא החצי השני בצמד עם אחיו מארק דופלאס, שכתב ביימו ו/או הפיקו מספר סרטים עצמאיים בשנים האחרונות, חלקם עם שחקנים ידועים כמו ג'ייסון סיגל וסוזן סרנדון ב"ג'ף שחי בבית" שגם עלילתו נמשכת במהלך יום אחד ו"סיירוס" עם ג'ונה היל ומוריסה טומיי. ג'יי ומארק ידועים גם כשחקנים, הראשון שיחק ב"טרנספרנט" וב"מתה לסקס", והשני משחק בסדרה "תכנית הבוקר".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סופרמן" – ביקורת: חסר את המרכיב הבלתי נשכח

"סופרמן". דיויד קורנסווט.

יש סרט "סופרמן" חדש, למקרה שאיכשהו עברה מעליכם מכונת יחסי הציבור הענקית של הסרט. סופרמן היא דמות אהובה, שמעבר לקומיקס כיכבה בסדרות טלוויזיה ("סמולוויל", למשל) ובסרטים.

סופרמן הוא חזק מאוד, עף מהר, יש לו עיני רנטגן שגם יכולות לירות לייזר הרסני, הוא עיתונאי בעיתון ה"דיילי פלאנט" בעיר מטרופוליס. הכול יש פה, יחד עם הוריו המאמצים בקנזס, הודעה מוקלטת של הוריו הביולוגיים ששלחו אותו מכוכב קריפטון לפני חורבנו. כולם מכירים את סופרמן, לכן נהדר שלא מראים לנו איך סופרמן בא לכדור הארץ כתינוק. את שמיעתו יוצאת הדופן שמרו להמשך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חייו של צ'אק" – ביקורת: מתנהל בסבלנות ראויה לשבח אך ארוך מדי

"חייו של צ'אק". טום הידלסטון.

"חייו של צ'אק" הוא סרט דרמה על פי נובלה של סטיבן קינג. קשה לדבר על הסרט מבלי לגלות מה קורה בו. הרעיון שלו יותר טוב מהביצוע והסרט ארוך מדי (בעיקר החלק הראשון; הוא מחולק לשלושה חלקים ברורים, כשבין הראשון לשני אחד המסכים השחורים הארוכים בתולדות הקולנוע, כנראה), וגם כשיש קטע מצוין אז הוא ארוך מדי. העורך, הבמאי והתסריטאי הוא מייק פלניגן.

מייק פלניגן, שכתב וביים את "חייו של צ'אק", יוצר סדרות אימה, כתב וביים את הסרטים "דוקטור סליפ", על פי ספר ההמשך ל"הניצוץ" ו"המשחקים של ג'ראלד" -שניהם עיבודים מסטיבן קינג-, ובשנה הבאה תעלה הסדרה שלו "קארי" על פי הספר הראשון של קינג (שעובד כבר פעמיים למסך הגדול).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כשהאור נשבר" – ביקורת: כמו סרט סטודנטים רע במיוחד

"כשהאור נשבר". אלין האל, קטלה ניאלסדוטיר.

"כשהאור נשבר" הוא סרט איסלנדי שלאורך חלקים גדולים ממנו מישהו בוכה, וזה גרם לי לחשוב כמה עצוב מצב הקולנוע שסרט כזה מוקרן מחוץ לכיתת אוניברסיטה כתרגיל, על כך שהשקיעו בזה כסף, שמפיצים אותו בעולם, שהוא התקבל לפסטיבל קאן. איך יודעים שזה סרט אמנותי? יש אין-סוף טייקים ארוכים שאפשר היה לקצר לעשירית מאורכם ולקבל את אותו אפקט – ללא השעמום, העייפות, הטרחנות, הפלצנות והפוזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כשהקיץ הופך לסתיו" – ביקורת: מתחיל נהדר והופך לבסדר

"כשקיץ הופך לסתיו". ז'וזיאן בלאסקו, הלן ונסן.

"כשהקיץ הופך לסתיו" הוא סרט דרמה צרפתי של התסריטאי-במאי הפורה פרנסואה אוזון. ארבעים הדקות האחרונות הרבה פחות טובות מהשעה הראשונה ובסופו של דבר אפשר להדביק את השורה התחתונה שזה סרט שאפשר לראות.

הסרט מתחיל נהדר, בתיאור סיפור פשוט למדי על אנשים והיחסים ביניהם, בקצב שקול מתאים ונכון. מישל חובבת החצאיות (הלן וינסן, ילידת 43', שהיתה מועמדת לסזאר על הסרט), אישה בערוב ימיה, מתגוררת בכפר קטן ושקט בחבל בורגונדי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי" – ביקורת: לא משעמם אבל ארוך וסתמי מדי

"משימה בלתי אפשרית 8: חשבון סופי". היילי אטוול, סיימון פג, טום קרוז, גרג טרזן דיויס, פום קלמנטיף.

"משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי" הוא הסרט השמיני (והאחרון?) של טום קרוז כאית'ן האנט שמוביל צוות שלוקח על עצמו משימות בין-לאומיות. הסרט הקודם בסדרת הסרטים, שהחלה ב-1996, נקרא "נקמת מוות- חלק 1" אך הוא לא הצליח כמו שלושת הסרטים שלפניו, אז הסרט הנוכחי אינו חלק 2 על אף שמדובר בהמשך ישיר למה שקורה בו. הפעם מדובר בסרט הארוך והגרוע ביותר בסדרת הסרטים המצליחה. חבל שקרוז דבק בכריסטופר מקוורי, שכתב וביים את כל הפרקים האחרונים, ולא חזר לברד בירד (שביים את הסרט הרביעי, הטוב מכולם) או ניסה מישהו אחר שירענן את הסגנון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"התיאוריה של מרגריט" – ביקורת

"התיאוריה של מרגריט". אלה רומפף.

"התיאוריה של מרגריט" הוא סרט דרמה צרפתי (שאינו עוסק בצייר הבלגי) אודות מתמטיקאית בת עשרים וחמש, שכל חייה הם משוואות מתמטיות מורכבות שממלאות מספר לוחות גיר גדולים. רוב האנשים לא מבינים את השפה המתמטית שבה משתמשים ובכל זאת הסרט מעניין בזכות הדמות הראשית שלו.

למרגריט אין חברים, תחביבים, זווית הראייה שלה צרה ונעה בהיגיון שהיא מכירה ממספרים והוכחות מתמטיות. היא ניצבת לפני נקודת מפנה חשובה בקריירה שלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"טווס" – ביקורת: לא מספיק מורכב

"טווס". אלברט שוך.

אפשר להגדיר את סרט הביכורים "טווס" של הבמאי הגרמני ברנרד ונגר בתור קומדיה שחורה, ובאופן ספציפי יותר – כיצירה שנעה בין ההומור הביזארי של נייתן פילדר ("חזרה גנרלית") לסגנון הבימוי המנוכר של רובן אוסטלונד. "טווס", שהוצג בפסטיבל ונציה 2024, מאכזב בעיקר כי הוא מונוטוני למדי ולא מספיק מורכב.

גיבור הסרט מתיאס (אלברט שוך) עוסק במשלח יד מעניין – הוא משכיר את עצמו כבן לוויה לכל מי שידו משגת לשכור את שירותיו. בזכות עבודתו הוא מגלם מגוון רב של תפקידים, החל מהתחזות לבן של אבא מאוד עשיר, וכלה בווכחן לעת מצוא שמתאמן בוויכוחים עם אישה הנשואה לבעל עצבני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תאנדרבולטס" – ביקורת: מבדר, קליל והטוב ביותר של מארוול מזה זמן רב

"ת'אנדרבולטס". פלורנס פיו, דיויד הרבור.

"תאנדרבולטס" הוא סרט פעולה קליל ומבדר ולא קר, דבר שהפך לנדיר בהרבה שנים האחרונות, והוא הטוב בסרטי "מארוול" ("איירון-מן", "שומרי הגלקסיה") מזה זמן רב.

אחרי "הנוקמים: סוף המשחק" מ-2019 "מארוול" נקלעו לבעיה. רוב הסרטים שלהם לאחר מכן לא התקרבו להצלחה שלו, כולל "קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא" מהשנה; הבעיה לא היתה נעוצה רק בכוכבי הקולנוע שהחוזה שלהם הסתיים (חלקם הפכו לכאלה בזכות סרטי "מארוול"), גם התוצרת שהופקה הצליחה להיות עוד פחות מעניינת, מלהיבה ומבדרת מהסרטים שקדמו להם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המערכה השניה" – ביקורת: יותר קומוניקטיבי אבל עדיין עמוס מוזרויות מהנות

"המערכה השניה". רפאל קוונרד, ליה סיידו.

"המערכה השניה" של קוונטן דופייה, אשר פתח את פסטיבל קאן 2024, מגיע למסכים בישראל וסביר להניח שיפצל את קהל הצופים, כמו כל יצירותיו הקודמות של הבמאי הצרפתי. מי שמתחבר לסגנון האולטרה ביזארי/נונסנסי שלו, יהנה כנראה גם מיצירתו החדשה, ומי שמחפש מהות ריאליסטית כלשהי, סביר שיעקם את האף.

לדויד (לואי גארל) יש חברה בשם פלורנס (ליה סיידו) והיא מאוהבת בו, אבל הוא לא מאוהב בה, אז הוא רוצה לסדר אותה לחבר הטוב שלו ווילי (רפאל קנאר) שבתורו, חושד שיש פה עוקץ כלשהו שנועד לדפוק אותו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תיק שחור" – ביקורת: סרט ריגול מותח ועשוי מצוין

"תיק שחור". מייקל פסבנדר.

"תיק שחור" הוא סרט ריגול מותח טוב של סטיבן סודרברג. לא מדובר בסרט פעולה נוסח ג'יימס בונד או "משימה בלתי אפשרית" עם מרדפים רגליים, קרבות פיזיים ובריחה ממטר יריות קולני אלא בעלילה שמתרחשת בעיקר בתוך משרדים ובארוחות ערב ביתיות. הוא עשוי מצוין, מעניין, משעשע (הומור הפך למצרך נדיר בימינו).

מייקל פסבנדר וקייט בלנשט -שני שחקנים שתמיד משחקים מעולה- מגלמים את ג'ורג' וקתר'ין, זוג נשוי שעובד באותה סוכנות ביון ממשלתית באנגליה. על ההתחלה מקבל ג'ורג' הודעה שיש חפרפרת בסביבתו ועליו למצוא במי מדובר. תחילה חששתי שזה יהיה דומה ל"החפרפרת" על פי ספרו של ג'ון לה קארה, שבגרסה מ-2011 גארי אולדמן גילם את ג'ורג' סמיילי – ושמחתי להתבדות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שלושת המוסקטרים: דארטניאן" – ביקורת: הסרט הטוב ביותר בקולנוע מזה זמן רב

"שלושת המוסקטרים – חלק ראשון: דארטניאן".

"שלושת המוסקטרים: דארטניאן", הגרסה הצרפתית הקולנועית הראשונה זה עשרות שנים לספרו המפורסם של אלכסנדר דיומא, הוא סרט יוצא מן הכלל, מלהיב, מרשים, אחד הטובים ביותר שהוקרן בארץ בקולנוע מזה זמן רב, וכדאי מאוד לראותו בקולנוע. חשוב לדעת שהסרט נגמר עם הכתובית "המשך יבוא", וההמשך צפוי להיות מוקרן בארץ בקיץ; בצרפת הוקרן החלק הראשון בפסחא 2023 והחלק השני בחג המולד 2023, אז נצטרך לחכות פחות זמן מהם לסרט השני.

יש סיבה שחוזרים ומעבדים את הספר הקלאסי. יחד עם המחזה "סרנו דה ברז'רק", יצירתו של אלכסנדר דיומא היא אחת מאבני הדרך בתרבות הצרפתית, שמרבים להזכיר ולצטט. כולם מכירים את המוטו "כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם" ואת המונח "שלושת המוסקטרים" שמודבק בקלות רבה לכל שלושה שעושים משהו יחד. ההצלחה הגדולה של הספר הובילה לספרי המשך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »