"מסייה אזנבור" – ביקורת: מבט מוצלח על אישיות נחושה עם חוש הומור
"מסייה אזנבור". טאהר רחים. צילום: ANTOINE AGOUDJIAN.
"מסייה אזנבור" הוא סרט צרפתי על הזמר שארל אזנבור. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי סזאר: שחקן ראשי, עיצוב אמנותי, עיצוב תלבושות ואפקטים חזותיים (בין השאר כי הסרט מתרחש בעבר ונעזרים במחשבים לכך). העיצוב נהדר בכך שהוא משרת את הסיפור מבלי למשוך אליו תשומת לב. רוב הזמן הסרט מתקדם בעניין ונראה שהצליחו לתפוס את האישיות הנחושה וחוש ההומור של הזמר הנודע הפורה מהמוצא הארמני.
מאז ומתמיד נעשו סרטים ביוגרפיים על זמרים. בעקבות ההצלחה של "רפסודיה בוהמית" על פרדי מרקורי ולהקת קווין, ולפניו -במידה פחותה יותר- של "אדית פיאף- החיים בוורוד", זה חזר שוב לאופנה ונאלצנו לסבול את "רוקטמן" על אלטון ג'ון, "ריספקט" על ארית'ה פרנקלין, "אנונימי לגמרי" על בוב דילן וסרטים אחרים, כשיש נוספים בדרך (השנה על ברוס ספרינגסטין, בעתיד על להקת הבי ג'יז). אין הרבה זמרים צרפתיים ידועים בכל העולם כמו אדית פיאף, אך שארל אזנבור הוא טוען רציני לכתר. מעבר לעובדה שלזמרת אדית פיאף היה חלק חשוב בקריירה של אזנבור, לסרט מ-2007 בכיכובה של מריון קוטיאר גם היתה השפעה על הסרט, במעברים בין הקטעים, בסגנון הצילום.
