ביקורות קולנוע (עמוד 84)

"פופולרית" – ביקורת

"פופולרית". דבורה פרנסואה.

כואב הלב לתת לסרט שני כוכבים, אבל קשה מאוד להביט בעיניים ליצירה שמגדירה מחדש את המושג 'משקל נוצה' ולתת לה יותר. "פופולרית" הוא שמה של קומדיה המעלה על נס את היכולת המרתקת של הקלדה מהירה באמתלה של סרט תקופתי שאמור להיות קסום ונאיבי. בסופו של דבר מדובר ב- 111 דקות שאמורות להיות מוקרנות, אולי, בטלוויזיה. אז, הייתם מביטים בהן, נאנחים בנחת לזכר שנות ה- 50 היפות ובין סצינה לסצינה מתפנים לנקות את הבית, לפתור תשבץ ואז לבדוק מיילים מבלי שהפסדתם ולו טוויסט אחד בעלילה המחוכמת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ארגו" – ביקורת

"ארגו". בן אפלק.

"ארגו" הוא פשוט סרט מצוין: מרתק, סוחף, מעניין ואפילו מרגש – ומובטח כי תישארו דבוקים לכיסא מבלי שתשימו לב שחלפו שעתיים. עבור הבמאי וכוכב הסרט בן אפלק, מדובר גם ב'תיקון' של "גנב עירוני", הסרט הקודם בו כיכב וביים – והרס, באמצעות כפיה של עצמו על הצופה בתצלומי קלוז-אפ עצמיים ארוכים-להחריד, ומיותרים.

נראה כי אפלק השחק-במאי התבגר ב"ארגו", והפנים כי טובת הסרט לא תמיד מחייבת את הצגת פרצופו הסובל על המסך, בכל רגע נתון. ביחס ל"גנב עירוני", כאן אפלק לוקח צעד אחורה מתפקיד השחקן, ובה בעת זינק קדימה כבמאי – ואפשר רק להתרשם ולהתפעל מהתוצאה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סקייפול" חצה את קו מיליארד הדולרים בקופות

"סקייפול". דניאל קרייג.

בלי תלת מימד ועם סוכן חשאי 007 יחיד בגילומו של דניאל קרייג, "סקייפול" של סם מנדז, הרוויח עד כה למעלה ממיליארד הדולרים בקופות ברחבי העולם (1.000.2 מיליארד), והצטרף למועדון האקסקלוסיבי.

הסרט ה-23 בסדרת ג'יימס בונד רץ כ-8 שבועות בבתי הקולנוע והתברג בינתים למקום ה-14 ברשימת הסרטים המצליחים ביותר בכל הזמנים בעולם, מתחת ל"האביר האפל" (1.004 מיליארד דולרים). מבין הסרטים המצליחים ביותר בהיסטוריה ללא תלת מימד, נמצא "סקייפול" כרגע במקום השביעי, גם כן מתחת ל"אביר האפל".

"שומרי הסף" – ביקורת

"שומרי הסף".

"שומרי הסף" הוא סרט ישראלי טוב, וכמו רוב הסרטים הישראלים הטובים של השנים האחרונות הוא סרט תיעודי. סרטי התעודה שנעשים כאן מתחלקים לשני סוגים: על 'המצב' ואלה שלא. "שומרי הסף" שייך לסוג הראשון, אך כמו "שלטון החוק" המוצלח, "שומרי הסף" מספק שיעור היסטוריה מאלף, מבט מבפנים לנעשה פה עד היום, דרך עדויותיהם של דמויות מפתח שהיו בשטח, שהיו בסוד העניינים.

ישראל הפכה למעצמה בתחום סרטי התעודה. בשנים האחרונות מוקרן סרט תעודה ישראלי במסגרת כלשהי בכל פסטיבל נחשב, כולל הגדולים ביותר (קאן, ברלין, ונציה, סאנדאנס, טורונטו). גם ל"ואלס עם באשיר" המצויר, שזכה להצלחה בינלאומית, יש מבנה של סרט תעודה. וכך, הזרקור שהופנה לסרטים השונים מאיר גם את הסרטים הישראלים העלילתיים, שנופלים בהרבה באיכותם לעומת סרטי התעודה שנעשים כאן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אופטימיות היא שם המשחק" – ביקורת

"אופטימיות היא שם המשחק". מימין: רוברט דה נירו, ג'קי וויבר ובראדלי קופר.

הבטחה לקומדיה רומנטית בנושא לא-שגרתי, במאי טוב וקאסט מרשים – כל אלה מאפיינים את הסרט החדש "אופטימיות היא שם המשחק". הרבה לפני צאת הסרט לאקרנים נוצר סביבו באז משמעותי ונבנו ציפיות גבוהות, ולאחר צפייה ששמחה להגדיר את עצמה "ראשונה", נראה כי יש סיבה להיות אופטימים. גם אם לא הכל מושלם, גם אם ניכר שמדובר בסרט המבוסס על ספר ובהתאם יש ניסיון לדחוס פרטים, עצם החשק לצפות בסרט שוב, אומרת הכל. הסרט נעים, מצחיק, שומר על ערנות ובעיקר מתהדר בקאסט מלא דינמיקה מחשמלת.

דיויד או. ראסל ביים וגם עיבד לתסריט את הספר בעל השם הזהה. היצירה המצליחה ביותר שלו עד היום היא "פייטר" שהעניקה את פרס האוסקר לכריסטיאן בייל, אך הוא גם זה שעומד מאחורי הסרט "אני אוהב האקביז". חשוב לציין גם את הסרט הזה מכיוון שגם בעזרתו, בדומה לדמותו של בייל ב"פייטר", ניתן לראות שראסל אוהב לעסוק בדפוסי התנהגות שאינם נורמטיביים. במה שעוד אפשר להבחין דרך שני סרטים אלה הוא שראסל אינו עוסק בנושא זה בצורה כבדה מדי ומקפיד לשמור על הומור. ב"אופטימיות היא שם המשחק" הוא לוקח את ההומור סביב הנושא צעד אחד קדימה ומצליח לייצר דרמה מקסימה, רומנטית מאוד, שלא מעלה שאלות הרות גורל סביב התנהגות שאינה נורמטיבית – אלא חוגגת אותה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רובוט ופרנק" – ביקורת

"רובוט ופרנק". פרנק לנג'לה.

בסרט "רובוט ופרנק", פרנק, הנאבק בשלביה הראשונים של מחלת האלצהיימר, נאלץ להתמודד עם מטפל סיעודי חדשני אותו הוא מקבל מבנו. העלילה, המתרחשת 'בעתיד הקרוב', מציגה עולם בו רובוטים הם חלק מכוח העבודה הנפוץ וכך מתמקד הסיפור בקשר הנרקם בין קשיש זעוף לבין רובוט טיפולי מתוחכם. הסרט מתחיל כקומדיית פשע משעשעת ומעלה חיוך מדי פעם אך בסופו של דבר מתפספס ואינו יותר מסתמי ומלאה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'ק ריצ'ר" – ביקורת

"ג'ק ריצ'ר". טום קרוז.

"ג'ק ריצ'ר" הוא בדיוק מה שהוא מתיימר להיות: סרט אקשן פשוט ומהנה, העוסק בשליחותו חסרת הפשרות של חוקר משטרה צבאית לשעבר לחלוקת צדק נוסח צ'ארלס ברונסון ("משאלת מוות"), תוך התעלמות ממערכת החוק והסדר האמונה על משימה זו והצגתה באור מגוחך. זהו סרט שנתפר לפי מידותיו של השחקן הראשי, טום קרוז, וכל השאר כבר לא ממש משנה.

הבמאי והתסריטאי של "ג'ק ריצ'ר" הינו כריסטופר מק'קרי, המוכר לרובכם כתסריטאי של "החשוד המיידי". אין זה סרטם הראשון של מק'קרי וקרוז, שכן הם שיתפו פעולה ב"מבצע ואלקירי" ואף צפוים להם פרויקטים נוספים כגון "משימה בלתי אפשרית 5" ומי יודע – אולי גם ב"אהבה בשחקים 2" (טרם פורסמה רשימת הצוות). בכל מקרה, מק'קרי נותן תמורה נאה לכרטיס לקולנוע, ומספק סרט אקשן מהנה, שמעט ארוך מהצפוי ומהנחוץ.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חיי פיי" – ביקורת

"חיי פיי". סורג' שרמה.

"חיי פיי" הוא סרט שכדאי/שווה לראות בבית הקולנוע לא רק כי הוא בתלת מימד אלא בעיקר בשל היופי העצום שלו. האפקטים (בעיקר: החיות) באמת מדהימים, גם ההרפתקה בלב ים מהנה ואני אוהב כשמשקיעים בכתוביות הפתיחה של סרט (ולא בהכרח שמשקיעים בהן מיליונים כמו בסרטים של דיויד פינצ'ר, אלא שמשקיעים בהן מחשבה).

הסרט מבוסס על רב המכר "חיי פיי" של יאן מרטל, מהספרים הבודדים שהתחלתי לקרוא ולא צלחתי. אנג לי הוא במאי מצוין, שעשה סרטים מעולים ("אוכל שתיה גבר אישה", "על תבונה ורגישות"), סרטים טובים ("נמר, דרקון", "לקחת את וודסטוק") וסרטים איומים ("לרכוב עם השטן", "הענק") אך יכולתו כבמאי מתגלית בכל הסרטים שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הרווקה" – ביקורת

"הרווקה". איילה פישר, קירסטן דאנסט, ליזי קפלן.

בסרט "הרווקה", 3 חברות ילדות רווקות מתאחדות שוב על מנת לחגוג את חתונתה של חברתן הרביעית מימי התיכון. מאחר וזו הנישאת נתפסת על ידן כפחות אטרקטיבית מהן, השלוש מקבלות את מסיבת הרווקות בהרבה מרירות ורואות בה בעיקר הזדמנות לחגוג את איחודן. התוצר הוא קומדיית בנות משעשעת, שהשחקניות המצוינות בתפקידים הראשיים הן למעשה מוקד העניין המרכזי. בזכותן, על אף הבעיות בתסריט ובבימוי, מדובר סך הכל בסרט מהנה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הבלתי אפשרי" – ביקורת

"הבלתי אפשרי". נעמי ווטס.

אל תצפו בקדימון של "הבלתי אפשרי". צפיתם? תוכלו ליהנות מהסרט בכל זאת, אך עדיף שלא לראות אותו.

"הבלתי אפשרי" מבוסס על סיפורה האמיתי של משפחה שנפשה בתאילנד בסוף דצמבר 2004 כשהצונמי הענק הכה בחופי המדינה. שחזור האסון ותוצאותיו ההרסניות יוצא מן הכלל, הסרט מרתק ורק מהלך הדברים האחרונים מונע ממנו להיות סרט מצוין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ההוביט – חלק 1" – ביקורת

"ההוביט – חלק 1: מסע בלתי צפוי".

"ההוביט – חלק 1: מסע בלתי צפוי" מצדיק את כל האיתותים הרעים שהיו בדרך שלו לבתי הקולנוע: הוא ארוך הרבה-הרבה-יותר-מדי, מכיל יותר מדי הופעות אורח ושמח הרבה יותר מדי. לא רק הסרט שמח מדי, אלא גם הגיבור הראשי שלו, ההוביט בילבו באגינס – אשר מרטין פרימן מגלם בצורה המעצבנת ביותר שניתן לצפות. מעולם לא התגעגעתי כל כך לפנים המייבבות של אלייז'ה ווד בתור פרודו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המדריך לאהבה" – ביקורת

"המדריך לאהבה". מוניקה בלוצ'י, רוברט דה נירו.

"המדריך לאהבה" מציג שלושה סיפורים על שלוש התאהבויות, כל אחת אמורה לייצג שלב אחר בחיים. במרכז כל עלילה מככבות סצינות קלילות ומטופשות, קומדיות מצבים תמימות עד חסרות תיחכום והתוצאה היא קומדיה מבוגרת נוטפת רומנטיקה, שרק שפה כמו איטלקית מסוגלת להחזיק בה מעמד בצורה סבירה. הסרט מתאים בעיקר לגיל השלישי שיוכל להיאנח בנחת אל מול שלל סיטואציות מיניות וקומיות שכיום בעיקר נראות על בימות התיאטרון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »