"הסיפור של יוסי" – ביקורת
10 שנים לאחר "יוסי וג'אגר", חוזר הבמאי איתן פוקס לאחד מגיבורי הסיפור ההוא בדרמה חדשה הקרויה בפשטות על שמו- "הסיפור של יוסי". עלילת ההמשך חושפת מה עלה בגורלו של המפקד שאיבד את אהובו בלבנון ולמעשה את האדם היחיד שידע על נטיותיו המיניות. תוך בדיקה של מחיר אותו אובדן, הסרט ברובו מציע חווית צפייה עצורה שלא מצליחה להתעלות ולהיפתח, אם כי בסופה כן מצליחה לרגש.
פוקס, במאי ישראלי מוכר ומוערך, עוסק ברבות בסרטיו והסדרות בהם הוא מעורב בנושא ההומוסקסואליות ("הבועה", "תמיד אותו חלום", "ללכת על המים"). הפעם, כהמשך ל"יוסי וג'אגר", נושא זה שוב מטופל אך בשונה ממקרים קודמים הוא לא נבדק לצד או אל מול רעיונות אחרים כגון תפיסת הגבריות הצבאית או בחינת הזהות הישראלית. ב"סיפורו של יוסי" מבקש פוקס להתמקד בפן האישי ולתאר סיפור קטן שבמרכזו הקשיים הפרטיים והחברתיים הכרוכים בתהליך היציאה מהארון.












