ביקורות קולנוע (עמוד 91)

"הסיפור של יוסי" – ביקורת

"הסיפור של יוסי". אוהד קנולר, עוז זהבי.

"הסיפור של יוסי". אוהד קנולר, עוז זהבי.

10 שנים לאחר "יוסי וג'אגר", חוזר הבמאי איתן פוקס לאחד מגיבורי הסיפור ההוא בדרמה חדשה הקרויה בפשטות על שמו- "הסיפור של יוסי". עלילת ההמשך חושפת מה עלה בגורלו של המפקד שאיבד את אהובו בלבנון ולמעשה את האדם היחיד שידע על נטיותיו המיניות. תוך בדיקה של מחיר אותו אובדן, הסרט ברובו מציע חווית צפייה עצורה שלא מצליחה להתעלות ולהיפתח, אם כי בסופה כן מצליחה לרגש.

פוקס, במאי ישראלי מוכר ומוערך, עוסק ברבות בסרטיו והסדרות בהם הוא מעורב בנושא ההומוסקסואליות ("הבועה", "תמיד אותו חלום", "ללכת על המים"). הפעם, כהמשך ל"יוסי וג'אגר", נושא זה שוב מטופל אך בשונה ממקרים קודמים הוא לא נבדק לצד או אל מול רעיונות אחרים כגון תפיסת הגבריות הצבאית או בחינת הזהות הישראלית. ב"סיפורו של יוסי" מבקש פוקס להתמקד בפן האישי ולתאר סיפור קטן שבמרכזו הקשיים הפרטיים והחברתיים הכרוכים בתהליך היציאה מהארון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנותנת" – ביקורת

"הנותנת". הגר בן-אשר. צילום: ורד אדיר.

"הנותנת". הגר בן-אשר. צילום: ורד אדיר.

סרטה של הגר בן-אשר "הנותנת", הוא יצירה יפהפיה המזכירה לצופה כי הקולנוע הוא קודם כל מדיום אמנותי. על אף הימנעות כמעט מוחלטת מדיאלוגים, הצופה נחשף לעלילה מורכבת, שבה מערכות יחסים אנושיות וצילומי טבע ונוף משלימים את מקום המלל, תומכים זה בזה ומביאים את הסיפור לכדי יצירה שלמה. במידה ואינכם נרתעים משוטים ארוכים ומסר מופשט, מדובר באחד הסרטים היפים שתראו השנה.

בן אשר, המוכרת לקהל הרחב בעיקר כשחקנית ("רביעיית רן"), אמונה על התסריט, הבימוי והתפקיד הראשי. הסרט הנוכחי הוא הרחבה לסרטה הקצר "משעולים", שהשתתף בשבוע המבקרים של פסטיבל קאן 2007, וזכה לשבחים כולל פרס הסרט הקצר הטוב יותר בפסטיבל הקולנוע של שטוקהולם. בן אשר עצמה זכתה עבורו בפרס 'היוצרת המבטיחה' של פסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות וכן במלגת כתיבה מטעם תכנית השייכת לפסטיבל קאן ומטרתה תמיכה בקולנוענים מבטיחים. מלגה זו אפשרה את פיתוח התסריט הנוכחי ונראה כי בן אשר בהחלט עומדת בציפיות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנוקמים" – ביקורת #2

"הנוקמים". כריס אוואנס, כריס המסוורת'.

"הנוקמים". כריס אוואנס, כריס המסוורת'.

לראות יחד על מסך אחד את איירון מן, הענק הירוק, קפטן אמריקה ות'ור, בתוספת עוד כמה מהדמויות האייקוניות של חברת הקומיקס הוותיקה מארוול (Marvel), זו הפנטזיה עליה עונה סרט הפעולה וההרפתקאות "הנוקמים". הסרט, עתיר כוכבים וסצינות פעולה, מבטיח הנאה צרופה לאוהבי סרטי קומיקס בכלל ומעריצי הדמויות בפרט. לעומת זאת, אלה שאינם נמנים על חברי מועדוני מעריצים של אחת מהדמויות, ועדיף כמה מהן, לא בטוח שיצליחו להיסחף לחגיגה בה מוקרבת עלילה מעניינת לטובת סצינות קרב מרובות.

בשנת 1963 ולאחר כיכוב בסדרות קומיקס משלהן, אוחדו כמה מגיבורי הקומיקס של חברת מארוול לקבוצה אחת ששמה "הנוקמים". תפקיד החבורה היה להילחם באויבים שהבסתם דורשת שיתוף פעולה של כמה גיבורי על, ומעלליהם זכו באהדת הציבור ומודפסים עד היום. בשנים האחרונות כיכבו אחדים מגיבורי החבורה בסרטים שהוקדשו להרפתקאותיהם ובעקבות הצלחתם, במיוחד זו של סדרת סרטי "איירון מן", החליטו אולפני מארוול כי הגיע הזמן לאחד את הדמויות גם על המסך הגדול.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנוקמים" – ביקורת #1

"הנוקמים". סקרלט ג'והנסון, כריס אוואנס, ג'רמי רנר.

"הנוקמים". סקרלט ג'והנסון, כריס אוואנס, ג'רמי רנר.

בשנים האחרונות היו לנו את הסרטים "הענק", "איירון-מן", "קפטן אמריקה" ו"ת'ור" המצליחים, ועכשיו גיבורי-העל של כל הסרטים הללו מצטרפים יחד כדי ליצור את קבוצת "הנוקמים" (אליהם מצטרפת האלמנה השחורה מ"איירון-מן 2"), ויחד הם נלחמים בלוקי מ"ת'ור" וצבא חייזרים שמגיעים אחריו לכדור הארץ. אם אהבתם ונהניתם מהסרטים שהוזכרו בהתחלה, תיהנו גם מ"הנוקמים".

באופן מפליא (או בעיקר: לא צפוי, אם זה לא אותו דבר) רוב הסרט מתרחש על כלי מעופף אי שם בשמי כדור הארץ. הקטעים בין גיבורי-העל השונים נחמדים; אני מבין את ההיגיון שבקרבות ביניהם, אך הם לא היו מעניינים במיוחד. כולם טובים בתפקידים שלהם אך רוב הזמן השאיר אותי די אדיש למתרחש עד קטע הפעולה שחותם את הסרט. כך גם מוות שמתרחש בסרט משפיע על הדמויות וקשה להשתתף בצערם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חמש החברות האחרונות שלי" – ביקורת

"5 החברות האחרונות שלי". ברנדן פטריקס.

"5 החברות האחרונות שלי". ברנדן פטריקס.

דמות ראשית הבוחנת מערכות יחסים מעברה על מנת ללמוד משהו על יכולותיה בתחום הרומנטי, היא הרעיון עליו נשען הסרט "חמש החברות האחרונות שלי", ולא בהצלחה. הסרט, המוגדר כקומדיה, זוכה להגדרה זו כברירת מחדל מאחר והרגעים המשעשעים בו מועטים והוא בעיקר מתיימר להעביר בקלילות מחשבות על רגש האהבה. התוצאה הנה אסופת מערכונים בינוניים על סיטואציות שונות העשויות לעלות במהלך מערכת יחסים רומנטית, שהגיעו למסך הגדול באמתלת סיפור עלילתי.

במאי הסרט, ג'וליאן קמפ, שזה לו הסרט השני, בחר לעבד את ספרו של אלן דה בוטון משנת 93' "חיבורים של אהבה" ולהופכו לסרט באורך מלא. מלבד הבימוי, אחראי קמפ גם לתסריט ובחירתו לשמר את אופי הספר גם על המסך הגדול אינו לטובת התוצאה הסופית. בנוסף, הרקע העשיר של קמפ בתחום הטלויזיה ניכר גם הוא מפתיחת הסרט ועד סופו, עובדה שגם כן אינה מסייעת לסרט להפוך ליותר מאוסף סיטואציות רנדומליות, מלאות אפקטים יצירתיים, פחות או יותר, ועמוסת מטאפורות ויזואליות בינוניות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"באטלשיפ" – ביקורת #2

"באטלשיפ".

"באטלשיפ".

דמיינו לכם עולם מקביל בו אתם מצליחים להבין מי נגד מי בין כל הפיצוצים של מייקל ביי ב"רובוטריקים". עכשיו הפסיקו לדמיין ופנו ל"באטלשיפ" של פיטר ברג. ברג מייצר סרט עתיר אקשן מצוין, אבל עודף רב של דיבורים ופלספנות לא רלבנטים שהופכים את הסרט לארוך בצורה מורגשת.

הדימיון הרב בין סרטו של ברג לסרטו של ביי מתבטא במספר אפיקים: ראשית, שניהם מבוססים על מוצרים שהוצאו בארה"ב בידי חברת האסברו (בארץ, אגב, "באטלשיפ" נקרא "צוללות" – אבל בסרט הקולנוע אין ולו צוללת אחת). שניהם חובבי אקשן ומצליחים באפיק הזה עם הרבה פיצוצים וכאוס. ובמרכז העלילה של סרטיהם המדוברים עומדים חייזרים שפולשים לאיזור אמריקה הצפונית. ברג החל את דרכו בתור שחקן, אך שמו התפוצץ באמת לעולם אחרי שביים את "הממלכה" – גם כן סרט עמוס דיבורים ופלספנות, שגם כן בעל סצינות אקשן מותחות ועשויות כהלכה. אחרי כן, הוא שיתף פעולה עם וויל סמית' בסרט "הנקוק" החביב, ומאז התבלט קצת פחות – בעיקר בבימוי וכתיבה לטלויזיה. הוא הופיע בתור גרסה משעשעת ואלימה של עצמו בסדרות "הפמליה" ו"קליפורניקיישן", שם הואדר למדי שמו על הדרך. "באטלשיפ" הוא חזרתו לימי "הממלכה".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"באטלשיפ" – ביקורת #1

"באטלשיפ".

"באטלשיפ".

"באטלשיפ" הוא מהסרטים שהתחילו מרעיון שכל-כולו "בוא נעשה סרט קיץ, עמוס אפקטים, עתיר תקציב, נפוצץ דברים על המים". לא באו לפה לספר סיפור, לרגש או להפתיע. ובזאת הסרט מצליח למלא את מה שיצאו לעשות: האפקטים טובים, קטעי הפעולה מוצלחים והדמויות בסדר. סביר להניח שכאשר תרגמו את שם המשחק Battleship ל"צוללות" לא שיערו שהמשחק ייתן השראה לסרט פעולה באותו השם, לכן נקרא הסרט בעברית "באטלשיפ" ולא "צוללות", כי יש בו משחתות ונושאת מטוסים, אך צוללות אין בו.

בשום אופן אל תנסו לחפש היגיון בעלילה הבאה: אלכס וסטון הופר הם אחים שמשרתים בחיל הים האמריקאי. סאם, חברתו של האח הצעיר אלכס, היא בתו של האדמירל שיין. כל הגברים המוזכרים לעיל שוהים על שלושה כלי שייט שונים מתוך מעל עשרה בלב האוקיינוס לחופי הוואי בתרגיל בין-לאומי הכולל צוותים מיפן. יפן-ארצות הברית-הוואי שווה כמובן התקיפה היפנית על פרל הרבור שבהוואי במלחמת העולם השנייה. ובזמן התרגיל הלז מגיעים לכדור הארץ יצורים מהחלל בחמש חלליות, שחלקן נוחתות מיילים ימיים ספורים מהתרגיל המתנהל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אורחים לרגע" – ביקורת

"אורחים לרגע". גור בנטביץ', אליה ענבר.

"אורחים לרגע". גור בנטביץ' עם אליה ענבר.

"אורחים לרגע" הוא מהסרטים הישראלים שרוב צעירי תעשית הקולנוע בארץ מיחלים להצלחתו, לא משנה מה טיבו. כשסביבו רוב הסרטים המקומיים עוסקים בנושאים החוזרים על עצמם באופן קודר וטרגי (צבא, משפחה, חרדים), עם אופי אירופאי שהקהל הרחב בארץ לא יצליח להתחבר אליו – "אורחים לרגע" בולט בתור סרט קליל וחביב שחורג מנורמות התוכן של הקולנוע הישראלי. הבימוי הפשוט והמקסים של מאיה קניג בשילוב עם הופעתו המהנה של כוכב הסרט ובן-זוגה בחיים גור בנטביץ', מתגברים על התסריט הבעייתי ומספקים חויה נעימה.

הסרט משלב כמה אלמנטים מחייה של הקולנוענית מאיה קניג (סרט ביכורים) עם מלחמת לבנון השניה. המלחמה עצמה לא ממש מוזכרת בפירוש במהלך הסרט, מה שמשרת היטב את התוצאה העגומה שהוא מגיע באיחור של 6 שנים (!) מאז נפתחה המלחמה. סרט קליל שכזה היה צריך למצוא את דרכו לבתי הקולנוע הרבה יותר מהר, על מנת לחבר אליו את הצופים טוב יותר. אבל בישראל, ללא תמיכה של משפחת אדרי, לרוב זה מפליא שהסרטים המקומיים מוצאים את דרכם להפצה רחבה בבתי הקולנוע (בניגוד לעותק אחד או שניים שמסתובבים בין הסינמטקים), כך שעלינו מוטלת המשימה לשנות את המצב – לתמוך בקולנוע הישראלי ולגדוש את האולמות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אלברט נובס" – ביקורת

"אלברט נובס". גלן קלוז.

"אלברט נובס". גלן קלוז.

הסרט "אלברט נובס" הוא דרמה תקופתית המתארת את שגרת יומו של אלברט, מלצר בבית מלון, המנסה להגשים חלום ולצאת לעצמאות כלכלית ומעמדית. גלן קלוז, שחקנית עטורת שבחים ופרסים, מככבת כאלברט עצמו וזהותה הנשית מקבלת ביטוי גם בתסריט, שהרי אלברט הוא למעשה אישה המחביאה את זהותה. משחקה המצוין של קלוז וגילומה גבר אנגלי במאה ה- 19 שזהותו נסתרת, הופך לעניין המרכזי בסרט, שלא לאמר היחיד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הדירה" – ביקורת

"הדירה".

"הדירה". ארנון גולדפינגר עם אימו.

אנשים רבים מוצאים חפצים יקרי ערך כאשר הם מפשפשים בין מה שהותירו מאחוריהם יקיריהם שהלכו לעולמם, אך במקרה של הקולנוען ארנון גולדפינגר, נמצאה תעלומה. מה שהתחיל כתיעוד של מפגש משפחתי ופינוי ביתם של סבו וסבתו המנוחים, הפך למסע חקר מדהים ורצוף הפתעות ומתח, שנארז לסרט "הדירה" – מהסרטים הפופולרים ביותר שידעו הסינמטקים בישראל בזמן האחרון.

דרכו הנפלאה של "הדירה" להצלחה הקופתית החלה בפסטיבל ירושלים אשתקד, שעה שזכה בפרס ון ליר לבמאי הטוב ביותר בסרט תעודה. בצעד מחוכם, גולדפינגר ניצל את המומנטום, ועלה בתוך פחות מחודשיים להקרנות סדירות בסינמטקים. הסרט הפך להצלחה מסחררת, וכבר למעלה מחצי שנה שהוא מוקרן בתכיפות גבוהה וחריגה בסינמטקים. כולם שמעו על הסרט, שנעשה בתמיכת ערוץ 8 והקרן החדשה לקולנוע ולטלויזיה, מה שדי בקלות זיכה אותו גם בפרס אופיר לסרט התעודה הטוב ביותר: כשיש כל כך הרבה סרטים תיעודיים שמתחרים על פרס אחד, הדרך לזכות מתחילה (ואולי גם נגמרת) בפופולריות שתמשוך את חברי האקדמיה לצפות בכלל בסרט שלך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בקתת הפחד" – ביקורת

"בקתת הפחד". קריסטן קונולי.

"בקתת הפחד". קריסטן קונולי.

הדבר הראשון והעיקרי לזכותו של "בקתת הפחד" הוא ג'וס וידן (שכתב את התסריט יחד עם במאי הסרט דרו גודרד). ג'וס יצר את "באפי ציידת הערפדים" ותענוג לשמוע את הדמויות שלו. זה הסרט הראשון של דרו גודרד, שעבד כתסריטאי בסדרות כגון "באפי" ו"אבודים". התחלת הסרט מזכירה מאוד פרק של "באפי", והצגת הדמויות והדיאלוגים ביניהם גרמו לי לגעגועים קשים לסדרה המעולה. כמו "באפי", הסרט מנסה ללכת על שילוב של אימה וקומדיה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"באפילה" – ביקורת

"באפילה".

"באפילה".

לאגנישקה הולנד, במאית "באפילה", היתה יד בשניים מהסרטים הטובים ביותר שנעשו על השואה: הסרט הפולני "קורצ'ק" (1990) שהיא כתבה את התסריט שלו, והסרט הגרמני "אירופה אירופה" (1990) שהיא ביימה ועיבדה על פי ספרו האוטוביוגרפי של שלמה פרל, תושב קיבוץ מעגן מיכאל. את "באפילה" המבוסס על ספר, היא ביימה, והוא מצטרף בגאון לשניים הקודמים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »