טורים ופרשנות (עמוד 7)

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 7- "רגשות" (1978) המשעמם

"רגשות". מרי-בת' הארט, קריסטין גריפית', דיאן קיטון

"רגשות" הוא סרט הדרמה הראשון של וודי אלן, והסרט הראשון שלו שהוא לא משחק בו. כתוביות הפתיחה ללא שמות שחקנים או סאונד.
הסרט, שמתרחש בעיקר בניו יורק, נפתח בבית על החוף, ריק מאנשים. זהו הסרט השני ברציפות של אלן שגורדון ויליס צילם. הטייקים ארוכים, כשהמצלמה לפעמים מרוחקת מהדמויות ורוב הזמן נייחת. הבתים והבגדים בגוונים של אפור וצבע אדמה בהירים. על התלבושות אחראי ג'ואל שומכר, שבשנות ה-80 עבר לבימוי, ובין השאר ביים את "קו הדממה", "בדרך למטה", "עת להרוג" ו"פנטום האופרה".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 6- "הרומן שלי עם אנני" (1977) המושלם

"הרומן שלי עם אנני". וודי אלן, דיאן קיטון

גם בצפייה המי-יודע-כמה "הרומן שלי עם אנני" (Annie Hall במקור) הוא פשוט מושלם. ועכשיו בהרחבה:

כתוביות הפתיחה בלי שמות השחקנים ובדממה. זהו הסרט הראשון של וודי אלן שמתרכז במנהטן ורובו מתרחש בניו יורק. את התסריט כתב עם מרשל בריקמן. אורכו 93 דקות, הסרט הראשון של אלן מעל שעה וחצי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 5- "אהבה ומלחמה" (1975)

"אהבה ומלחמה". וודי אלן

"אהבה ומלחמה" היא קומדיה בת 85 דקות מאת וודי אלן עם הומור שטותי ונפלא שנקראת במקור Love and Death, "אהבה ומוות".
הסרט מתרחש במאה ה-19 ברוסיה, לכן במוזיקה אלן השתמש ביצירות של המלחין הרוסי פרוקייב (פטר והזאב). גם ב"קומדיה סקסית של ליל קיץ" (1982) ישתמש במוזיקה של מלחין קלאסי (מנדלסון) לפס-קול.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 4- "ישנוני" (1973)

"ישנוני". וודי אלן, דיאן קיטון

"ישנוני" היא קומדיית מדע בדיוני בת 89 דקות. וודי אלן, שמקבל קרדיט גם כנגן על המוזיקה, כתב את התסריט עם מרשל בריקמן. הכתוביות לבנות על רקע מסך שחור ומוזיקת ג'ז.

מיילס מונרו (אלן), נגן קלרנית תושב ניו יורק שניהל חנות למזון בריאות, הורדם (עם משקפיים, כמובן) לניתוח בעקבות כיב קיבה ומתעורר אחרי 200 שנה ב-2173. יש מחשב עם אור ירוק (ולא אדום) עם קולו של דאגלס ריין, הוא האל-9000 מ"2001: אודיסאה בחלל".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 3- "כל מה שרצית לדעת על מין ולא העזת לשאול" (1972)

"כל מה שרצית לדעת על מין (ולא העזת לשאול)". וודי אלן

"כל מה שרצית לדעת על מין (ולא העזת לשאול)" היא קומדיה, וסרטו היחיד של וודי אלן שמבוסס על ספר, במקרה הזה ספר העיון מ-1969 שהיה רב מכר בינלאומי ותורגם גם לעברית. מכיוון שזה ספר הסברים ואין בו עלילה השתמש אלן רק בשם הספר ובשבע שאלות מתוכו שהן הבסיס לשבעת הקטעים שמרכיבים את 88 דקות הסרט.

אחרי שם הסרט (באותיות שחורות גדולות על רקע לבן) מובאת כל שאלה בתורה באותיות בכתב לבן על רקע שחור בגופן הקבוע שלו בעתיד. שיר הפתיחה הוא Let’s Misbehave של קול פורטר.

אלן משחק בארבעה חלקים (בראשון, בשלישי, בשישי ובשביעי) מתוך השבעה, כל אחד בסגנון אחר:

(1) האם אפרודיזאקים באמת עובדים?
כמו מערכון, כולל זה שלא מנסים להסתיר שמדובר בתפאורות. ליצן החצר (אלן; כלומר: סטנדאפיסט) מקבל שיקוי שיגרום למלכה (לין רדגרייב) להימשך אליו.
אלן מדבר ישירות למצלמה וזורק קצת פרודיה על ויליאם שייקספיר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 2- "בננות" (1971)

"בננות". וודי אלן, לואיז לסר

"בננות" היא קומדיה שאלן כתב יחד עם מיקי רוז, שעמו כתב גם את סרטו הקודם, "קח את הכסף וברח", וכמוהו מתחיל ללא כתוביות פתיחה.

יש ב"בננות" טייקים ארוכים, בוודאי יחסית לסרטים ולקומדיות של ימינו. חצי השעה הראשונה (מתוך 82 דקות) מוצלחת למדי; חצי השעה הבאה, שמתרחשת במדינה סן מרקוס בדרום אמריקה (ומכאן שם הסרט, מהביטוי "רפובליקת בננות"), פחות טובה ושטותית יותר. החלק האחרון מתרחש בבית משפט וקומדיות בבית משפט לא עובדות… על אף שהפרודיה יכולה לעבוד כלשונה גם כיום. בבית המשפט יש תיק בשם "אפסטין נגד אפסטין", כשם צמד הכותבים של "קזבלנקה".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 1- "קח את הכסף וברח" (1969)

"קח את הכסף וברח". וודי אלן

וודי אלן הוא אחד מיוצרי הסרטים הפוריים ביותר בקולנוע, בעל פרסונה קולנועית ייחודית ומוכרת. הוא נולד ב-1 בדצמבר 1935 והתחיל את הקריירה שלו כסטנדאפיסט, כתב לתכניות טלוויזיה, פרסם מאמרים מצחיקים לכתבי עת, כתב מחזות, כולל "שחק אותה, סם" (הוא כיכב בגרסת הסרט אך לא ביים אותו).

ל"קח את הכסף וברח", הסרט הראשון שאלן כתב וביים, יימלאו 50 שנה ב-2019. לכבודו אערוך סקירה על כל אחד מ-47 סרטי הקולנוע שהוא כתב וביים (כולל החלק שלו ב"סיפורי ניו יורק"). את הטובים ראיתי כבר פעמים רבות (את המעולים ראיתי פעמים רבות מאוד), ואת הגרועים ראיתי בפעם השנייה בשביל לכתוב עליהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

צעירים מכדי לשחק את ההורים של השחקנים שמגלמים את ילדיהם

"אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון". הריסון פורד, שון קונרי.

בעבר הגיל של השחקנים לא היה כל כך ידוע וקל לגישה כמו בימינו. ועדיין קורה בסרטים שמלהקים לתפקידי הורים וילדים שחקנים שבמציאות הפרש הגילים ביניהם קטן מכדי להיות אפשרי. לפעמים זה לא מורגש בכלל, בעיקר כשהסרט טוב והיחסים בין הדמויות אמינים.

זו רשימה חלקית בלבד של אחד עשר מקרים של הפרש גילים לא הגיוני בין שחקנים שמגלמים הורה ובן/בת, עם סרטים ושחקנים בולטים. החלטתי להגביל את זה לפרש של פחות מ-15 שנים. מוזמנים להוסיף בתגובות דוגמאות מסרטים נוספים.

שון קונרי והריסון פורד, "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" (1989)
בסרטו השלישי כהנרי ג'ונס ג'וניור פוגש הריסון פורד את אביו הקולנועי. קונרי מבוגר מפורד ב-12 שנים בלבד, אך כמו שפורד הגיב בזמנו על ההפרש: "בכל זאת, זה שון קונרי." והם נהדרים יחד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנוקמים: מלחמת האינסוף" – ניתוח עם ספויילרים ומחשבות על "הנוקמים 4"

"הנוקמים: מלחמת האינסוף".

הפעם האחרונה שראיתי סרט חדש פעמיים תוך שבוע או פחות היה "התחלה" של כריסטופר נולאן. לפני זה היה "האביר האפל", גם כן של נולאן. "הנוקמים: מלחמת האינסוף" הצליח להגיע למעמד של כריסטופר נולאן אצלי. מרשים. כפי שכבר כתבתי בביקורת זה לא בהכרח הסרט הכי טוב של היקום הקולנוע של מארוול אבל הוא הכי אינטנסיבי ומרגש. בגלל החשש לספויילרים, לא יכולתי להרחיב על הסיבות לזה בביקורת הראשונה. אבל עכשיו אני רוצה לדבר על מה יקרה הלאה, וזה קצת קשה בלי לחשוף את מה שהיה. אז אם טרם ראיתם, זה הזמן לעצור את הקריאה ולחזור אחרי שצפיתם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סיכום שנת 2017 בקולנוע

"וונדר וומן". גל גדות

ב-2017 ידיעות חדשותיות היוו חלק נכבד מהסיקור השנה וכמעט והאפילו על סרטי השנה, אולי בגלל האיכות של הסרטים. זה התחיל עם חשיפה של מטרידים מינית סדרתיים, חלקם נאשמים באונס, שמעבר לזעזוע ושקשוק בבעלי תפקידים והפקות השפיע על הסרטים עצמם. את מירב האש ספג בשל התנהגותו השפלה והפושעת הארווי ויינסטין, מפיק מוכר, רב השפעה, שדאג להטביע את חותמו על סרטים רבים בהפקתו (כונה בשעתו Harvey Scissorhands על משקל שם הסרט "המספריים של אדוורד" בשל דרישות שלו בנוגע לעריכה). כך, למשל, The Current War עם בנדיקט קאמברבאץ' עבר ל-2018 (או לפחות ניצלו את זה כדי לדחות את היציאה של הסרט שקיבל ביקורות פושרות בהקרנות המוקדמות), כריסטופר פלאמר לוהק לגלם את הדמות של פול גטי פחות מחודשיים לפני יציאת הסרט, תפקיד שגילם קווין ספייסי; סרטו של לואי סי-קיי, שכבר נקנה להפצה, נגנז (ולא יופץ בבתי הקולנוע). ההשפעה נראית גם בטלוויזיה האמריקאית ומתחילה להראות אותות גם במקומות נוספים. יכול להיות שרק בעוד כמה שנים נראה את כל התוצאות של מה שהתחיל השנה. לאחרונה נודע על המכירה של פוקס לדיסני, שגם את אותותיה נראה רק בעתיד.

גל גדות היא וונדר וומן (הסרט השלישי הכי מצליח השנה בארה"ב; לשם שינוי לא סתם ניפוח תקשורתי בארץ כי היא ישראלית), שהכניס מעל 820 מיליון דולר ברחבי העולם (מס' 9 לשנה זו). היא הופיעה בכל תכנית אפשרית, זורחת, מחייכת, טבעית, פתוחה, עם האנגלית שעדיין רחוקה ממושלמת, וכבשה את אהדת הקהל בכל העולם. לא כל שחקנית שהיתה מגלמת את התפקיד הראשי בסרט היתה הופכת לכוכבת כה גדולה והצלחת הסרט היא הרבה תודות למשחק שלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שקרים קטנים גדולים" והטוויסט הטלוויזיוני

"שקרים קטנים גדולים". ניקול קידמן, ריס ווית'רספון, שיילין וודלי.

מי מאתנו לא זוכר איפה הוא היה כשספיילרו לו את "החתונה האדומה"? או כשגילו לו מי הוא בעצם רובוט ב"ווסטוורלד"? או סיפרו לו מי הם האחרים ב"אבודים"? טוב, האמת שאני אשמח להסבר לזה, כי אני מנסה להבין את זה כבר כמעט שבע שנים. באופן פרדוקסלי, נדמה שככל שנהיה יותר קל להפיץ מידע (אמיתי או שקרי) כך גם עולה כמות התוכניות שמתבססות על גילויים שמשנים את התפיסה שלנו או שיוצרים תפנית בעלילה באופן קיצוני. זה לא רק בגלל הרשתות החברתיות המאפשרות הפצה של מידע מהיר, אלא גם הקלות של כתיבת בלוגים והקלטת פודקאסטים שעוקבות אחרי סדרות באופן קבוע. כך יוצא שאו שפשוט חושפים לנו מה קרה: "לא ייאמן שהם הרגו דווקא את קני!" או שמספקים ניתוחים אינסופיים שמנבאים את העתיד להתרחש שבסופו של דבר מישהו מהם ייפגע, מין גרסה מודרנית של משפט הקוף המקליד.

אבל יצירה טובה לא תלויה בגילויים או בטוויסטים שלה, הם רק תוצר שלה. זו הסיבה שגם כשאני צופה ב"היוקרה" בפעם המי יודע כמה אני נרגש ונפעם למרות שאני יודע בדיוק מי הוא מי ומה הולך לקרות. כשסרט או סדרה מתבסס על טוויסט, הוא לא יותר מיצירה זולה וחד פעמית. המקרה של המיני סדרה "שקרים קטנים גדולים" שהסתיימה השבוע הוא מעניין אף יותר. לא רק שיש גילוי, אלא עליו מבוססת כל הסדרה ואנחנו יודעים את זה מהרגע הראשון פחות יותר. הסדרה מתרחשת בעיירת החוף העשירה מונטה-ריי בקליפרוניה ועוקבת אחר מספר אימהות (וגם כמה אבות וילדים) בזמן שבין פתיחת הלימודים בבית הספר לערב התרמה שבית הספר מקיים ומסתיים ברצח. לאורך כל הסדרה אנחנו לא יודעים מי הקורבן ומי רצח, רק נחשפים לעדים למקרה בעת חקירת משטרתית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סיכום שנת 2016 בקולנוע

"חדר". ברי לארסון, ג'ייקוב טרמבליי.

מה היה לנו השנה? הרבה רעש, מִחזור, סרטי אנימציה רבים, כולל "מוצאים את דורי", "זוטרופוליס", "קובו- אגדה של סמוראי", "מואנה", "קונג פו פנדה 3", "טרולים", אנגרי בירדס", "חסידודס", "עידן הקרח 5", "החיים הסודיים של בעלי החיים" ו"לשיר". ראיתי את כולם, להוציא שניים, ורובם לא ראויים לציון. סרטי קומיקס: "קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים", "דדפול", "יחידת המתאבדים", "אקס-מן: אפוקליפסה", "באטמן נגד סופרמן" ו"דוקטור סטריינג'". אף אחד מהם לא היה גרוע כל כך כמו שעשו מהם; הם די בינוניים כולם. הרבה סרטי המשך: "ג'ייסון בורן", "היום השלישי", "המטרה: לונדון", "ג'ק ריצ'ר 2", "החתונה היוונית שלי 2", "המכונאי 2", "תינוקה של ברידג'יט ג'ונס", "זולנדר 2", "מסע בין כוכבים", "אליס מבעד למראה", "שכנים 2", "האשליה 2", "צבי הנינג'ה" וגם "רוג אחת", "יצורי הפלא והיכן למצוא אותן", "טרזן", "ספר הג'ונגל", "שבעת המופלאים", "חברי הדרקון אליוט", "בן חור" ו"מכסחות השדים". כמה מהקבוצה האחרונה היו נחוצים וטובים? כמאמר מל ברוקס, אפשר לספור אותם על אצבע אחת.

מספר שחקנים בלטו השנה במספר פרויקטים. בשנה שעברה אידריס אלבה זכה בפרסים, אך לא היה מועמד לאוסקר, על תפקידו ב"חיות ללא לאום". והשנה נתן את קולו לשלושה סרטים: "זוטרופוליס", "מוצאים את דורי" ו"ספר הג'ונגל". כמו כן שיחק ב"הג'וב הצרפתי" ו"מסע בין כוכבים 3: אל האין-סוף". בן אפלק גילם את באטמן ב"באטמן נגד סופרמן" (והופיע ב"יחידת המתאבדים" לרגע), כיכב ב"רואה החשבון" המצליח ובימים אלו יצא בארצות הברית "חי את הלילה" שהוא גם כתב וביים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »