"פוקימון: הבלש פיקאצ'ו" – ביקורת #2
"פוקימון: הבלש פיקאצ'ו" הוא סרט הרפתקאות לילדים עם מעט מסתורין והרבה אנימציה ממוחשבת המתרחש בעולם הבדיוני של סדרת "פוקימון", ללא קשר ישיר לעלילה שלה. למרות ההברקה המבטיחה שהקדימון מציג, בו הדמות המתוקה פיקאצ'ו מדברת בקול מבוגר ורוטן, שהסרט עשוי לקרוץ גם לקהל בוגר, כמו שמצליחים לא מעט סרטים שמכוונים לקהל צעיר (בעיקר אנימציות), העלילה נותרת לא מתוחכמת ודי משעממת. כמובן, זה לא ימנע מילדים להנות ממנו מאד. הדבר הבולט ביותר לטובה הוא האנימציה הממוחשבת שהיא מפעימה ומיוחדת.
זהו סרטו החמישי של רוב לטרמן שעוסק באופן בלעדי בסרטים המכוונים לילדים. דווקא סרטיו המצוירים באופן מלא – "סיפורו של כריש" (2004) והסרט הכיפי "מפלצות נגד חייזרים" (2009) מאזנים יפה את הפנייה לילדים ברובד אחד ולמבוגרים ברובד אחר. התרגום של העולם המצויר לעולם המצולם עם אנימציה ממוחשבת מוצלח ביותר והאינטראקציה בין הדמויות האנושיות והלא אנושיות עובדת היטב. אבל לטרמן לא ידע למנף את ההישג הזה לכדי סרט ששועט קדימה, מרכיב הכרחי בסרט הרפתקאות.













