מגזין סרטים (עמוד 154)

"מיסטר לינק" – ביקורת

"מיסטר לינק".

"מיסטר לינק" של אולפני האנימציה לייקה, הוא סרט נפלא ותענוג ויזואלי יוצא דופן שיגרום הן לילדים והן להורים להנאה עצומה.

אולפני לייקה מפיקים מזה שנים רבות סרטי אנימציה בסגנון סטופ מושן. על מנת ליצור את סרט האנימציה שלהם הם בונים תפאורה ומייצרים בובות, אותן הם מזיזים בכל פעם קצת, ומצלמים. בעזרת הצגת התמונות הבודדות אחת אחרי השניה נוצרת אשליית התנועה (אני ממליץ להישאר לקטע הכתוביות, שם תוכלו לראות חלק קטן מהעבודה על הסרט ולהתרשם מהיצירתיות, הסבלנות והדיוק המושקעים ביצירת אומנות זו).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פרס השחקן לרשף לוי על "נחמה" בפסטיבל קאן לסדרות 2019; הסדרה נרכשה בצרפת

"נחמה".

היוצר הישראלי רשף לוי קטף את פרס השחקן הטוב ביותר עבור הסדרה "נחמה" שיצר עם תומר שני, בפסטיבל קאן לסדרות Canneseries לשנת 2019 (ה-2 במספר). בהזדמנות זו נודע כי הסדרה נרכשה לשידור בערוץ קאנאל פלוס (Canal+) הצרפתי. השידור צפוי להיות בעברית גם שם, עם כתוביות בצרפתית.

בסדרה, רשף מגלם אב שמתאלמן וכעת צריך לטפל לבדו בחמישה ילדים. דווקא בעיתוי הקריטי הזה, הוא בוחר להיות ילד בעצמו, ולהגשים חלום ישן: לעזוב את עבודתו ולכבוש את עולם הסטנדאפ.

"נחמה" צפויה לעלות לשידור בישראל בחודש יוני, ב-HOT.

"משימה חתולית בהחלט" – ביקורת

"משימה חתולית בהחלט".

"משימה חתולית בהחלט" הוא סרט מטופש ומרגיז לעיתים קרובות, עם תכנים בעיתיים, שחרף הכל – גרם להנאה גדולה אצל בני בן ה-7. עקב כך, אם אתם הורים לילדים בגיל 5 עד 8 שממש צריכים להעביר שעה וחצי ואין לכם אופציה אחרת, אז ניתן לבחור בסרט הזה. אתם לא תהנו, אבל הילד כן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פרס לסרט הישראלי "העכבר" בפסטיבל ÉCU לקולנוע עצמאי 2019

"העכבר". ליאת אקטע, יובל סגל. צילום: רואי רוט

הסרט הישראלי הקצר "העכבר" של השחקנית ליאת אקטע קטף את פרס סרט הדרמה הקצר-שאינו-אירופאי הטוב ביותר בפסטיבל ÉCU לקולנוע אירופאי עצמאי 2019 (ה-14 במספר) שנערך בפריס, צרפת. הסרט האמריקאי "סקין" של הישראלי גיא נתיב, זכה בציון לשבח של חבר השופטים.

"העכבר" מביא את סיפורה של משפחה קשת יום בפריפריה הישראלית של שנות השבעים, ולצד אקטע שכתבה, ביימה, הפיקה ומככבת, מופיע יובל סגל.

הזכיה בפסטיבל ÉCU מגיעה לסרט כשבועיים אחרי שהתחרה בפסטיבל אוקספורד לסרטים קצרים בבריטניה.

"לשחות או לא להיות" – ביקורת

"לשחות או לא להיות".

פסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-16 נפתח בסרט "לשחות או לא להיות" (או "האמבט הגדול") דרמה קומית על קבוצת שחייה צורנית לגברים ועל חייהם של המשתתפים בה. הסרט לא אחיד באיכותו ומתברר שמספיק שהסרט יתחיל סוחף ושיסתיים באווירה חיובית בשביל שהצופים יצאו בהרגשה טובה. הרי לאף אחד לא אכפת מכל השטויות שקורות באמצע. הסרט מתאים לכל הגילים, אך מבוגרים עשויים להנות ממנו יותר, כיוון שלהם אפשרות להזדהות עם הקשיים של חיים בוגרים שחוות הדמויות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קופות: בכורות יפות ל"שאזאם" ול"בית קברות לחיות"

"שאזאם!". זאקרי לוי.

שתי הבכורות בהפצה רחבה של סוף השבוע בצפון אמריקה הצליחו יפה בקופות, ותפסו את צמד המקומות הראשונים בטבלת שוברי הקופות. ראשון ומעל הציפיות, ניצב סרט הקומיקס "שאזאם!", שהכניס בבכורה 53.5 מיליון דולרים בקרב 4,217 בתי קולנוע, על פי הערכות. עבור גיבור לא פופולרי ומוכר כמו סופרמן וספיידרמן, ועוד מחברת די-סי, זוהי בכורה מרשימה וקרובה ל-57.2 מיליון הדולרים של דמות דומה מהיקום הקולנועי של מארוול, "אנטמן" (2015). אז בהתאם להכנסות "אנטמן" בכל הריצה שלו בקופות, "שאזאם" עשוי להגיע ל-160 מיליון דולרים בהמשך דרכו, בתקווה שיוכל להכניס כמה שיותר מכך לפני ש"הנוקמים: סוף המשחק" יגיע וימשוך את כל הקהל המשותף. מחוץ לצפון אמריקה, הכניס "שאזאם" 102 מיליון דולרים ב-79 ארצות, ש-30.9 מיליון מהם הגיעו מסין.

שני בטבלת סוף השבוע הוא סרט האימה "בית קברות לחיות" שהכניס בבכורה 25 מיליון דולרים בקרב 3,585 בתי קולנוע, על פי הערכות. זוהי הבכורה השניה בגובהה לסרט המבוסס על ספריו של סטיבן קינג, בפער עצום מ-123.4 מ"ד של מפלצת הקופות "זה" (2017), אבל קשה להשוות. יותר מענין להסתכל על הבאים בסולם של סטיבן קינג, שמהם יש פער נכבד: "1408" עם 20.6 מ"ד, ו"המגדל האפל" (2017) עם 19.2 מ"ד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שהאזאם" – ביקורת

"שאזאם!". ג'ק דילן גרייזר, זאקרי לוי.

סרט גיבור העל "שהאזאם" של חברת הקומיקס DC, הוא סרט ילדים מושלם, כזה שלא רואים כבר בימינו. הסיבה העיקרית היא כנראה שגיבוריו הם ילדים. אין ספק שלילדים קל יותר להזדהות עם ילד בגילם מאשר עם טוני סטארק. מעבר לכך, הדרך שעושה בילי/שהאזאם בין גילוי הכוחות שלו, הגילוי העצמי, ההסתנוורות מהכוח שניתן לו ועד ההבנה שכוח אינו הכל – תדבר לילדים בגובה העיניים. כמוה גם המסר הבולט בסרט שהמשפחה היא מעל הכל. לא קשרי דם יוצרים משפחה, אלא מקום בו אנשים רוצים בטובתך ואתה רוצה בטובתם. מקום בו אתה מרגיש בבית.

בתחילה לא הורשמתי מהפרויקט: התבוננות בעבודות העבר של צמד היוצרים – הבמאי דיויד פ. סנדברג והתסריטאי הנרי גיידן – לא הבטיחה גדולות (מה שכמובן ישתנה מעכשיו). מראה החליפה של שהאזאם כפרודיה על חליפות גיבורי-על לא יצר גם הוא ציפיות. אבל כשהחלו להגיע סרטוני ה'בקרוב' כבר החלו הציפיות לגדול. והסרט עומד בציפיות הגדולות לחלוטין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דמבו" – ביקורת #3

"דמבו". אווה גרין.

"דמבו" החדש של דיסני הוא חידוש בגרסה חיה לסרט המצויר משנת 1941, כחלק מהמגמה של החברה להפוך את כל הקלאסיקות המצוירות שלהם לסרטים "חיים". לעומת החידושים הקודמים, הקשר בין העלילה המקורית לזו החדשה כללי בלבד. הפעם החיות לא מדברות (פילים מעופפים זה הגיוני, אבל מדברים? השתגעתם?!), ולכן בני האדם ממלאים תפקידים מרכזיים יותר. השפה הקולנועית של טים ברטון אפלה כהרגלה, ולכן קשה לי לומר שהסרט מתאים בכלל לילדים, מה שמותיר אותי לתהות למי הוא כן מתאים.

טים ברטון מרבה להשתמש באותם שחקנים בסרטיו, הוא יודע מה הוא אוהב. אבל הוא לא יכול להאשים אותי שכשהוא מראה חבורת עובדי קרקס שמונהגים על ידי דמות שמגלם דני דה-ויטו בסביבת העיצוב הייחודי שלו, זה מחזיר אותי ל"באטמן חוזר" (1991), בייחוד לנוכח קטר הרכבת המחייך, שמזכיר את האביזרים המעוותים של הפינגווין (דני דה-ויטו בתפקידו האגדי). הצילום הרחב של סצינות המציגות את העיצוב המקסים והמופלא שמאפיין כל כך את סרטיו נותר מרשים, גם אם ממוחזר. האנשים שחיים בשולי החברה הם הנושא האהוב על ברטון, ולכן החיבור לקרקס של דמבו טבעי כל כך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו הסרטים הישראלים בפסטיבל דוקאביב 2019: סרטים על שייקה אופיר, אברך מהחיזבאללה ועוד

"שייקה: החיים הנסתרים של שייקה אופיר". שייקה אופיר.

הוכרזו הסרטים הישראלים שישתתפו בפסטיבל דוקאביב 2019 (ה-21 במספר) בתל אביב, ובינהם "שייקה: החיים הנסתרים של שייקה אופיר" של ארי דוידוביץ', "החבר דב" של ברק הימן ("מי יאהב אותי עכשיו?"), "תא הצפיה" של רענן אלכסנדרוביץ' ("שלטון החוק"), "אין אריות בתל אביב" של דוקי דרור, "21 יום ולילה" של זהר וגנר ("ימי הזהר"), "האברך מהחיזבאללה" של איתמר חן ועוד. סרט הפתיחה יהיה "תמונת חייו" של יונתן ניר ודני מנקין.

הפרס הראשי בפסטיבל הינו בגובה 150 אלף ש"ח עבור שיווק וקידום הסרט לקראת ההתמודדות על האוסקר, ואחריו הפרס לסרט התיעודי הישראלי הטוב ביותר הינו בגובה 70 אלף ש"ח.

פסטיבל דוקאביב יתקיים השנה בין ה-23 במאי ועד ה-1 ביוני. הקרנות הסרטים תתקיימנה בסינמטק תל אביב, וגם בנמל תל אביב, גן הפסגה ביפו, כיכר התרבות, התדר בבית רומנו, כיכר ביאליק, מוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב, חוף הילטון ועוד.

רשימת הסרטים הישראלים בפסטיבל דוקאביב 2019:

תחרות רשמית
"אין אריות בתל אביב", דוקי דרור – ב-1935 הגיע לתל אביב רבה של קופנהגן כדי להקים גן חיות. זהו סרט על רגע מכונן בהתפתחותה של העיר, דרך סיפורו של ד"ר דוליטל הארצישראלי שהגשים את חלומו, ולאחר מכן הודח מהמקום שהקים במו ידיו.
"21 יום ולילה", זהר וגנר – גופה של פעוט נמצאה במעמקי באר מים בפזורה הבדואית. אמו נעצרה ביום האירוע והואשמה ברצח. במהלך 21 ימי מעצרה ינצלו השוטרים את כל חולשותיה כדי לגרום לה להודות בפשע.
"האברך מהחיזבאללה", איתמר חן – סיפורו של איברהים יאסין – לבנוני מוסלמי שהיה איש חיזבאללה, והיום הוא יהודי חרדי בשם אברהם סיני.
"האחות של מוסוליני", ג'ונה סולימאן – היאם (85), עקרת בית למופת ואם מסורה, לא משלימה עם מותה האטי וחסר המשמעות ויוצאת למסע חלומי בחזרה לעבר, תוך כדי פלירטוט הולך ומתעצם עם המוות, מה שמוביל אותה לחפש אחר אור בעולם שהיא כה מתעבת.
"החבר דב", ברק הימן – במשך שנים תיעד הבמאי ברק הימן את עבודתו של הפרלמנטר המצטיין דב חנין במאבקיו השונים ברחבי הארץ. "החבר דב" הוא דיוקן פוליטי מרגש ומעורר תקווה אך עמוס בכאב וצער, של פוליטיקאי מזן נדיר במיוחד.
"החוף הנפרד", קרין קיינר – במפרץ קטן בחוף ימה של תל אביב, כשביניהם חוצצת גדר עץ, מתקיים חוף ההומואים לצד החוף הנפרד – החוף היחידי בעולם אשר מפריד בין גברים לנשים, ואליו "בורחות" נשים חרדיות. המקום היחיד בו הן מוצאות עצמאות ומפלט מכבליהן.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קופות: בכורה חיוורת ל"דמבו"; "קפטן מארוול" כמעט במיליארד

"דמבו".

בכורה חיוורת לעיבוד החי של "דמבו" מאת טים ברטון בצפון אמריקה: הסרט עלה בהפצה רחבה של 4,259 בתי קולנוע בצפון אמריקה, ואף זכה לביקורות חיוביות הן בקרב מבקרים אמריקאים והן בקרב הקהל, אך בכל זאת גרף רק כ-45 מיליון דולרים, על פי הערכות. אולפני דיסני בעצמם ציפו מהסרט להכניס מעל 50 מיליון. ודאי שיהיה לא הוגן להשוות לעיבוד החי הענק "היפה והחיה" (174 מ"ד בבכורה), אבל גם מול מתחרים צנועים יותר כ"סינדרלה" (67 מ"ד) הפער הוא גדול.

"דמבו" היתה הפקה יקרה מאד, עם תקציב של כ-170 מיליון דולרים. בכורה של 45 מיליון דולרים אינה סימן טוב להגיע להחזר הוצאות רב כל כך דרך ארה"ב, אז באולפני דיסני ישאו עיניים בעיקר כלפי שאר העולם (על אף ששם הם מתחלקים בהכנסות עם יותר גורמים). הסרט גרף 71 מיליון דולרים מחוץ לצפון אמריקה, 10.7 מיליון מתוכם הגיעו מסין, ו-7.4 מיליון מבריטניה. ל"דמבו" נזקף היתרון שיש מעט מאד תחרות באקרנים מסביב לעולם על אותו טווח גילאים: יש למשל את "פלא של פארק" ואולי גם את "הדרקון הראשון שלי 3: העולם הנסתר" (שכנראה דווקא פונה לגילאים בוגרים יותר בגלל כל האקשן שבו).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פרס לסדרה הישראלית "רק להיום" בפסטיבל סיריז-מאניה 2019

"רק להיום". טל ליפשיץ, הנרי דוד. צילום: ורד אדיר

הסדרה הישראלית "רק להיום" של ניר ברגמן קטפה פרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל סיריז-מאניה 2019 (ה-10 במספר) שבצרפת.

העלילה מספרת על נהלת הוסטל לשיקום אסירים מכורים (טל ליפשיץ), שנאלצת להתמודד עם חזרתו מטופל משמעותי מעברה כעובדת סוציאלית (הנרי דוד) שחזר לכלא – ועכשיו השתחרר ומגיע להוסטל שלה.

הסדרה צפויה לעלות לשידור ב-yes בעונת השידורים הקרובה, אך טרם נמסר תאריך מדויק. בפסטיבל סיריז-מאניה אשתקד זכתה הסדרה הישראלית "על הספקטרום" (גם היא מבית yes) בפרס הגדול של הסדרה הטובה ביותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הבמאית הצרפתיה המוערכת אנייס ורדה הלכה לעולמה

"אנשים ומקומות". אנייס ורדה.

הבמאית העלילתית ותיעודית הצרפתיה המוערכת אנייס ורדה הלכה לעולמה כתוצאה מסרטן השד, והיא בת 90. היא היתה הזוכה האישה הראשונה בפרס מפעל חיים של פסטיבל קאן (2015) והמועמדת המבוגרת ביותר לפרס האוסקר על סרטה "אנשים ומקומות" (2017).

ורדה נולדה בבלגיה והיתה צלמת עיתונות בטרם עברה לקולנוע באמצע שנות ה-1950. היא השתיכה לזרם הקולנוע הצרפתי 'הגדה השמאלית' שפעל במקביל ל'גל הצרפתי החדש', יחד עם אלן רנה, כריס מרקר וז'אק דמי – לו נישאה ב-1962. הם היו נשואים עד מותו ב-1990. אחד מסרטיה החשובים היה "קליאו מחמש עד שבע" (1962), שהביא לה את המועמדות הראשונה לפרס דקל הזהב. סרטה הבולט ביותר הוא "עוברת אורח" (1985), שזכה בפרס אריה הזהב של פסטיבל ונציה ובפרס הסזאר הצרפתי לסרט הטוב ביותר. עוד בולטים ברזומה שלה הסרטים "האחת שרה, השניה לא" (1977), "המלקטים והמלקטת" (2000) ו"החופים של אנייס" (2008).

בפסטיבל ברלין שהתקיים בפברואר האחרון, הספיקה להקרין את סרטה האחרון והאוטוביוגרפי "ורדה של אנייס" (ש.ל.ר, Varda by Agnes).