מגזין סרטים (עמוד 166)

"קריד 2" – ביקורת

"קריד 2". מייקל ב. ג'ורדן.

"קריד 2" הוא יותר מסרט גרוע. הוא מבקש מהצופים הרוצים להנות ממנו, לשכוח מכל סרטי הקולנוע שהם ראו בחייהם. מלבד סדרת רוקי, כמובן.

רוב הסרטים בנוים על תבניות ואין עם זה בעיה. מה שהופך אותם למעניינים הוא האופן בו הסיפור מסופר – הדמויות, המסע אותו הן עוברות, סיפורי המשנה והיכולת של היוצרים לרגש. כל אלה כמעט ולא נמצאים בסרט הזה. במקום זה יש לנו תבנית בסיסית שאת מהלכה תוכלו לנחש מהשנייה הראשונה של הצפייה בסרט. נראה שהיוצרים ויתרו על הניסיון לייחד את הסרט באופן כלשהו ובחרו להישאר עם סצינות ערומות ונטולות כל רגש או עומק. סיפורי המשנה כל כך משעממים שהם רחוקים מלעזור.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 32- "סוף הוליוודי" (2002)

"סוף הוליוודי". טריט ויליאמס, וודי אלן.

כן, יש ב"סוף הוליוודי" ארבע דמויות עם השמות אל, האל, ואל ואֶלִי. על שמות של דמויות אחרות אצל אלן ראו בתחתית העמוד.

ואל וקסמן (וודי אלן), במאי שקרנו ירד וסובל מבימוי פרסומות, מקבל הזדמנות לביים סרט בתקציב 60 מיליון דולר תודות לאשתו לשעבר המפיקה אלי (טיה לאוני, שצעירה מאלן ב-31 שנה). הם היו נשואים במשך 10 שנים ויש לו בן מנישואים קודמים. אלי עזבה אותו בשביל ארוסה הנוכחי, האל ייגר (טריט ויליאמס), מנהל אולפן הפקות. היא משכנעת את האל שוואל המועמד המושלם לבימוי התסריט "העיר שלעולם לא ישנה" (כלומר ניו יורק, כמובן). מדובר בגרסה חדשה לסרט משנות ה-40 על יחסי אב ובן. ואל מציע לצלם את הסרט על ניו יורק בשחור-לבן (כמו "מנהטן"?), עם פסקול של קול פורטר או אירווינג ברלין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הסדרה הישראלית "נבסו" זכתה בפרס הקומדיה הטובה ביותר של האמי הבינלאומי 2018

"נבסו". מסקי שיברו, יוסי ואסה, מירב פלדמן, חנה לסלאו, גדי יגיל. צילום: טל גבעוני.

הסדרה הישראלית "נבסו" קטפה את פרס הסדרה הקומית הטובה ביותר של האמי הבינלאומי 2018 (ה-46 במספר). זוהי זכיה שניה של סדרה ישראלית, 8 שנים אחרי שזכתה "רמזור" בתחרות הזו שממשפחת פרסי האמי, אשר הבולטת בה היא תחרות האמי לפריים-טיים. עוד בפן המקומי, זכה סרט התעודה ההולנדי-ישראלי על הסופר הישראלי "אתגר קרת: מבוסס על סיפור אמיתי" בפרס לתכנית אמנותית (Arts Programming).

"נבסו" מספרת על משפחה צעירה ומעורבת של בעל אתיופי (יוסי ואסה) ואישה אשכנזיה (מירב פלדמן), והמתחים העדתיים שנוצרים בקרב המשפחה המורחבת עם הסבתא הפולניה (חנה לסלאו) והסבתא האתיופית (מסקי שיברו) וכדומה. ממוצע הרייטינג העונתי של הסדרה עמד על 20.4 אחוזים.

בפרס לסדרת הדרמה הבינלאומית הטובה ביותר זכתה העונה השניה של סדרת הלהיט "בית הנייר". לפני כחודש זכה סרט התעודה "טהורה לעד" בפרס האמי הדוקומנטרי, גם הוא כמובן ממשפחת פרסי האמי.

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" – ביקורת #2

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד". אדי רדמיין.

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" הוא סרט המשך נפלא בסדרת הסרטים החדשה של ג'יי. קיי. רולינג, יוצרת עולמו של הארי פוטר. העולם החדש שיצרה בסדרה זו אינו סתם הרחבה של העולם המוכר מסדרת הספרים והסרטים של פוטר, אלא עולם עשיר יותר ומרתק לא פחות.

הסרט הקודם בסדרה, התקבל בתחושה שרולינג, תסריטאית סדרת הסרטים הנוכחית, מנסה לגזור קופון על הצלחת סדרת הארי פוטר – ברם הסרט עצמו הוכיח שאין זה כך. בסרט שהיה קסם בפני עצמו, הוצגה לנו הדילמה המרכזית של עולם הקוסמים (להמשיך להתחבא בקרב בני האדם מבלי לתת להם לדעת על קיומם של קוסמים אל מול הרצון לקחת את השליטה בעולם בידיים) והכירו לנו את הגיבורים ואוייבם. "הפשעים של גרינדלוולד" מתחיל ישר בסצינת אקשן עם הבריחה של גרינדלוולד הרשע מהכלא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קופות: בכורות צנועות ל"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד", "פתאום משפחה" ול"אלמנות"

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד". אדי רדמיין.

שלושה סרטים עלו בבכורה בצפון אמריקה בסוף השבוע האחרון, ולכולם הכנסות צנועות יחסית וברף התחתון (או מתחת לרף) של ציפיות האולפנים והאנליסטים. מוביל את המגמה הזו הוא סרט הפנטסיה-הרפתקאות "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד", שהכניס בבכורתו 62.2 מיליון דולרים, על פי הערכות, כשהאולפנים ציפו שיכניס כ-65 מיליון דולרים. זוהי הבכורה החלשה ביותר ביקום הקסום של הסופרת-תסריטאית ג'יי.קיי רולינג ("הארי פוטר"), כשהבא בתור (של החלשים ביותר ביקום הזה) הוא קודמו, "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", מלפני שנתיים. ברור למה אולפני האחים וורנר ידעו שהסרט לא יסחרר את הקופות – שהרי זה כבר הסרט העשירי ביקום הזה – והם התכוננו מבעוד מועד וריככו את המכה עם העלאת הסרט במקביל ב-79 ארצות נוספות (!), שהכניסו עוד 191 מיליון דולרים לקופתם. 37.5 מיליון דולרים מהסכום הזה הגיע מסין, והארץ הבולטת היחידה שעוד לא עלה בה הסרט היא יפן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מרדף חצות" – ביקורת

"מרדף חצות". רוברט דה נירו למעלה עם צ'רלס גרודין.

ציפיתי שוב ב"מרדף חצות" (1988), שלא זכרתי דבר ממנו מלבד זה שאהבתי אותו בזמנו. נהניתי ממנו גם הפעם.

הסיפור מלא תפניות, הפתעות ודמויות אך העלילה פשוטה בבסיסה: ג'ק וולש (רוברט דה-נירו) הוא צייד ראשים (bounty hunter) שמקבל משימה לתפוס ולהעביר מניו יורק ללוס אנג'לס את "הדוכס" (צ'רלס גרודין) בתוך ימים ספורים, עד יום שישי בחצות, תמורת 100 אלף דולר. "הדוכס" הוא רואה חשבון, ובנוסף לג'ק, דולקים אחריו מאפיונרים (את ראשם מגלם דניס פרינה), עמית למקצוע של ג'ק (ג'ון אשטון, "השוטר מבוורלי הילס") שנשכר בידי אדי (ג'ו פנטוליאנו), המעביד של ג'ק, ואיש אף-בי-איי (יפת קוטו) שג'ק גנב לו את תג הזיהוי שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 31- "קללת אבן העקרב הירוקה" (2001)

"קללת אבן העקרב הירוקה". הלן האנט, וודי אלן.

שם הסרט "קללת אבן העקרב הירוקה" באנגלית הוא The Curse of the Jade Scorpion, שמזכיר שמות של סיפורים בלשיים משנות ה-30 וה-40. אחרי כתוביות הפתיחה מופיע "1940" לבן על גבי שחור.

בשנות ה-70 וודי אלן כתב וביים את "אהבה ומלחמה", בשנות ה-80 את "קומדיה סקסית של ליל קיץ", "זליג", "שושנת קהיר הסגולה" ו"ימי הרדיו", בשנות ה-90 את "צללים וערפל", "קליעים מעל ברודווי" ו"מתוק ומשוגע", והנה כבר הסרט התקופתי הראשון שלו במאה ה-21, כשהבא אחריו הוא "קסם לאור הירח" (2014). "חצות בפריז" מתרחש גם בעבר אבל הוא מתחיל, נגמר והדמות הראשית שלו היא בהווה. שלושה מארבעת סרטיו האחרונים (2017-1014) הם סרטים תקופתיים; העבר משרת את אלן היטב, במיוחד בשנים האחרונות כי זה מאפשר לו להימנע מהכנסת מחשבים, טלפונים ניידים ושאר סימני קִדמה לסרטים שהדמויות הראשיות בהם אינן בנות 60 ומעלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אלמנות" – ביקורת #2

"אלמנות". ויולה דיויס.

"אלמנות" הוא סרט דרמה עם שוד, סרט טוב עם רגעים אלימים שהיה יכול להיות טוב בהרבה עם מספר קיצוצים.

הסרט מבוסס על מיני סדרה בריטית מ-1983 ואת התסריט כתבו במאי הסרט, סטיב מקווין, וגיליאן פלין, שכתבה את הספרים שהפכו ל"נעלמת" של דיויד פינצ'ר והסדרה "חפצים חדים". יש לשער שאחת הסיבות שהביאו אותה היא העובדה שהסרט עוסק בעיקר בנשים עם תפנית מפתיעה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" – ביקורת

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד". אדי רדמיין, קתרין ווטרסטון.

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" הוא סרט פנטזיה מעולמו של "הארי פוטר" (קסמים, רבותי, קסמים) שופע אפקטים ודל בעלילה שיתאים בעיקר לצעירים ולחובבי הז'אנר. זהו סרט המשך לסרט הראשון בסדרה "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" ולכן עליי להזהיר כי הביקורת תכלול ספוילרים לסרט הקודם. הסרט החדש טוב יותר מקודמו, אך גם הוא מרגיש כמו אקספוזיציה לסרט הבא, ולעומת הקודם, הסיפור בו הזיז רק במעט את הכלים במשחק והיה בעיקר חסר פואנטה. יש בו קטעי אקשן מעניינים, אבל דרמה פשטנית ושטוחה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אלמנות" – ביקורת #1

"אלמנות". סינתיה אריבו, ויולה דיויס.

"אלמנות" מצליח להיות, רוב הזמן, סרט מתח-אקשן אינטליגנטי ומרתק, ששם דגש על הדרמה יותר מאשר על הפעולה.

"אלמנות" מספר את סיפורן של נשות חברי קבוצת פושעים שנהרגו בשוד האחרון שלהם. לאחר מות בעליהן הן מגלות כי הן בחובות וזקוקות בדחיפות לכסף. אם זה לא מספיק, אז הגנגסטר ממנו גנבו הבעלים שלהם באותו שוד אחרון שהשתבש, דורש את כספו בחזרה מהן. בלית ברירה בהתחלה, שמתפתח לרצון להעמיד את עצמן על הרגליים ולהוכיח שהן מסוגלות לדאוג לעצמן, הן יוצאות לשוד הבא שתכנן ראש קבוצה השודדים, הארי רולינס (ליאם ניסן).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 30- "נוכלים בגרוש" (2000)

"נוכלים בגרוש". טרייסי אולמן, וודי אלן

באופן יוצא דופן קומדיית הפשע הזאת של וודי אלן, "נוכלים בגרוש", לא הוקרנה בבתי הקולנוע בארץ.
אחרי סרטים רבים שנגעו בפשעים, פושעים ועבירות קלות (הרשימה המלאה בסקירה על "דני רוז האיש מברודווי") אלן מככב בתפקיד של פושע לראשונה מאז סרטו הראשון, "קח את הכסף וברח".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מאחורי השם: שחקנים ובמאים ופירוש שמות חברות ההפקה שלהם

שחקנים וקולנוענים עם חברות הפקה. מימין: ג'ניפר לורנס, ספייק לי, בראד פיט ואופרה וינפרי

ג'ניפר לורנס הקימה לאחרונה חברת הפקות בשם Excellent Cadaver ("גופה מצוינת"). שחקנים עם חברת הפקות אינו דבר חדש בהוליווד. ב-1919 הקימו הבמאים צ'רלי צ'פלין ודי-דאבליו גריפית' עם השחקנים מארי פיקפורד ודאגלס פיירבנקס את United Artists. את Four Stars ייסדו ארבעה כוכבים ב-1952: דיויד ניבן, שארל בויה, דיק פאוול וג'ואל מק'קריה. אז זה נועד כדי לאפשר ליוצרים ולשחקנים שליטה על מה שהם עושים ולהימנע מהתכתיבים של האולפנים ששלטו ביד רמה. שחקנים היו אז תחת חוזה (בדרך כלל לשבע שנים) ולא זכו לבחור את התפקידים שלהם. היום זה בעיקר כדי לאפשר לשחקנים למצוא לעצמם תפקידים טובים, לנהל טוב יותר את הקריירה שלהם ולפתח פרויקטים שאחרת אולי לא היו קורמים עור וגידים, או שלא היו מציעים להם בהכרח. ריס וית'רספון, למשל, החליטה לתת במה ליותר סרטים עם נשים בתפקידים הראשיים כי לא הציעו לה דברים מעניינים, לדבריה, וכך הפיקה את "נעלמת" של דיויד פינצ'ר (והשכילה להבין שהיא לא מתאימה לתפקיד הראשי) ואת "הולכת רחוק" (Wild) שעליו היתה מועמדת לאוסקר לשחקנית ראשית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »