תוצאות חיפוש: מיכאל שלי (עמוד 2)

הוכרזו זוכי פסטיבל קאן 2012: "אהבה" של מיכאל הנקה הטוב ביותר

"אהבה (ש.ל.ר)". עמנואל ריבה.

"אהבה". עמנואל ריבה.

הסרט "אהבה" של מיכאל הנקה זכה בפרס דקל הזהב של פסטיבל הסרטים קאן 2012 (ה-65 במספר) בצרפת. הזכיה של הנקה בפרס לא ממש הפתיעה, ובכך הפך הבמאי האוסטרי לראשון שזכה בפרס דקל הזהב בהפרש של 3 שנים בלבד (אחרי הזכיה ב-2009 על "סרט לבן"). עד כה, ההפרש הקטן ביותר בין זכיות בפרס היה 4 שנים, שהלך לבילי אוגוסט ב-1992, ארבע שנים אחרי הזכיה ב-1988.

רשימת הזוכים בפרסי פסטיבל קאן 2012:

דקל הזהב לסרט הטוב ביותר
"Amour", מיכאל הנקה, צרפת-גרמניה-אוסטריה

גרנד פרי
"Reality", Matteo Garrone, איטליה-צרפת

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קדימון לסרט הישראלי "קשת בענן" עם מיכאל אלוני

הסרט הישראלי "קשת בענן" של אלירן אליה (סרט ביכורים), התחדש בקדימון רשמי. התוודעתי בעצמי לסרט הצבאי הזה לפני ימים אחדים, ומדובר בפרויקט מענין מאד: אליה, מורה לקולנוע בתיכון ובסדנאות לנוער בסיכון, ליהק לסרט את מיכאל אלוני ("התגנבות יחידים" ו"השוטר" אוטוטו), תום חגי ("אורים ותומים"), עדו ברטל ("אליפים" ו"העולם מצחיק" בשנה הבאה) ומשה אשכנזי (גם מ"העולם מצחיק"); והתסריט שלו מבוסס על חוויות משירותו הצבאי בגבעתי, אז היה מעורב במבצע חיפוי על מלחצי איברים בו שניים מחבריו למחלקה נהרגו.

העלילה מספרת על נגמ"ש ישראלי שהושמד על כל צוותו, וצה"ל יוצא למבצע חילוץ שרידי הגופות במטרה להביאם לקבורה נאותה בארץ. אלוני מגלם מפקד המוביל את מחלקתו לפעולת האבטחה של החילוץ מוך בית של משפחה פלשתינית. לפעולת האבטחה מצטרף צלם צבאי שהופך לנטל בטחוני, וככל שהשהות של הכוח בבית הפלשתיני מתארכת, העניינים מסתבכים עוד יותר.

"קשת בענן" צפוי לעלות להקרנות בסינמטק תל אביב בינואר הקרוב. תהנו:

במאי "הקונצרט", ראדו מיכאליאנו, יגיע לישראל

הבמאי ראדו מיכאליאנו.

הבמאי ראדו מיכאליאנו

במאי הסרט "הקונצרט", ראדו מיכאליאנו, יגיע ארצה להקרנה חגיגית של הסרט בסינמטק תל אביב, במסגרת פסטיבל 'פריז בתל אביב'. האירוע יתקיים ב-6 באפריל, במעמד ראש עירית פאריז, ראש עירית תל אביב ושגריר צרפת בישראל.

הדרמה הקומית, "הקונצרט", מציגה את החיים בתקופה הקומוניסטית בברית המועצות, ואת יחסם של השלטונות אל היהודים. היהודים, אשר במשך השנים תפסו מקום נכבד בתזמורת הבולשוי ובעמדות מפתח אחרות, הורחקו מתפקידיהם על ידי השלטון. כעת נלחמת התזמורת על כבודה האבודה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פסטיבל קאן 2009: "הסרט הלבן" של מיכאל הנקה זכה בדקל הזהב

מתוך הסרט הלבן (ש.ל.ר, The White Ribbon), זוכה פרס דקל הזהב.

מתוך הסרט הלבן (ש.ל.ר, The White Ribbon), זוכה פרס דקל הזהב.

הזוכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 2009 (ה-62 במספר) הוא "הסרט הלבן" (ש.ל.ר, Das weiße Band) של מיכאל הנקה. את הפרס התעקשה להעניק לבמאי השחקנית ונשיאת חבר השופטים, איזבלה הופרט, דבר שלא נעשה ב-15 השנים האחרונות, אז נשיא חבר השופטים, קלינט איסטווד, העניק את אותו הפרס לבמאי קווינטין טרנטינו על סרטו "ספרות זולה". הופרט זכתה בעצמה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן של 2001, עבור תפקידה בסרטו של הנקה, "המורה לפסנתר".

הגראנד פריקס (הפרס השני) הוענק לסרט "נביא" (ש.ל.ר, A Prophet) של הבמאי הצרפתי ז'אק אודיאר. השחקן כריסטוף וולץ זכה בפרס השחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט הפופולרי, "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו. הסרטים העלילתיים הישראלים בפסטיבל קאן יצאו נשכרים בהפצה, אך ללא פרסים. "עג'מי" המדובר זכה בציון לשבח.

רשימת הזוכים בפרסי פסטיבל קאן 2009:

דקל הזהב
"הסרט הלבן" (ש.ל.ר, Das weiße Band), מיכאל הנקה, אוסטריה-גרמניה-צרפת

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרט תעודה יביא את האוסקר הראשון לישראל?

"שומרי הסף".

"שומרי הסף".

האם שנה זו תהיה השנה שלנו? האם סרט ישראלי יזכה באוסקר?

אני צופה ש"למלא את החלל" יוכרז בין 9 המועמדים הסופיים לקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, אך לא בטוח שיגיע למועמדות לאוסקר. וגם אם יהיה מועמד ויהפוך לסרט הישראלי העשירי שמועמד בקטגוריה, המתמודד המוביל לניצחון הוא המועמד האוסטרי, "אהבה" של מיכאל הנקה (סקירה מלאה של המועמדים הזרים לאוסקר 2013).

מלבד תשעת הסרטים הישראלים שהיו מועמדים בקטגוריית הסרט הזר, ישראלים נוספים היו מועמדים בעבר לאוסקר, והבמאי משה מזרחי ("אני אוהב אותך רוזה") אף זכה באוסקר על הסרט הצרפתי "כל החיים לפניו" (1977) שקטף את פרס הסרט הזר. הצלם אדם גרינברג – שעבד בארץ, בין השאר, על "מיכאל שלי" ו"אסקימו לימון" – היה מועמד על צילום "שליחות קטלנית 2", המשורר חיים גורי היה מועמד לאוסקר יחד עם דיויד ברגמן וז'אקו ארליך על סרטם התיעודי "המכה השמונים ואחת" (1974). ואפשר, אם רוצים, להזכיר גם את נטלי פורטמן שגדלה בארץ עד גיל 3 וקראה לבנה הבכור אָלֶף, וזכתה באוסקר כשחקנית ראשית ב"ברבור שחור".

אך נראה שהשנה, לצד "למלא את החלל", ישנו סיכוי לסרט ישראלי נוסף לזכות בפרס.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: גיא אוני

"גיא אוני". ציון אשכנזי, תמר אלקן.

"גיא אוני". ציון אשכנזי, תמר אלקן.

הסרט "גיא אוני" מבוסס על הרומן המצוין של שולמית לפיד באותו השם, והוא טוב בהרבה משלושת הסרטים מבוססי-הספרים-העבריים שקדמו לו בשנה האחרונה בבתי הקולנוע: "הדקדוק הפנימי" על פי ספרו של דויד גרוסמן, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" על פי ספרו של א.ב. יהושוע, ו"התגנבות יחידים" על פי ספרו של יהושע קנז. את "גיא אוני" כתב, ביים והפיק דן וולמן ("מחבואים", "מיכאל שלי") שגם ערכתי עמו ריאיון לקראת צאת הסרט לאקרנים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ראיון עם דן וולמן, במאי הסרט הישראלי החדש "גיא אוני"

דן וולמן עם תמר אלקן, על הסט של "גיא אוני".

דן וולמן עם תמר אלקן, על הסט של "גיא אוני".

הרבה שנות יצירה מאחורי דן וולמן, שיחגוג השנה את יום הולדתו ה-70, והוא רחוק מלסכם את הקריירה שלו. וולמן יוצר סרטים עלילתיים וסרטי תעודה לקולנוע ולטלויזיה מאז שנות ה-1970, ויש לו ניסיון בעיבוד ספרים מצליחים, כולל "מיכאל שלי" על פי ספרו של עמוס עוז ו"תרנגול כפרות" על פי ספרו של אלי עמיר. סרטו "המרחק" זכה בפרס וולג'ין ב-1994, וסרטו התיעודי "אחות זרה" זכה בַּפּרס ב-2002.

הוא כותב, מפיק ומביים את סרטיו, ועם "גיא אוני" הוא לראשונה גם לקח על עצמו את תפקיד המפיץ, כשיביא את הסרט ב-13.1.11 למספר בתי קולנוע בארץ בעצמו, כולל אל יס פלאנט בחיפה, רב חן בראשון לציון, רב חן בפתח תקווה ובסינמטקים של תל אביב, ירושלים וראש פינה (לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע). "גיא אוני", על פי ספרה המצוין של שולמית לפיד, הוא דרמה תקופתית שמתרחשת בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ומספר את סיפורה של העולה פאניה בת ה-17, מערכת היחסים שלה עם יחיאל, אלמן ואב לשניים, והתיישבותם בגיא אוני שבגליל, לימים ראש פינה. לסרט יש אתר אינטרנט, לא דבר שכיח ברשת המקומית, והוא עתיד לעלות ברחבי הארץ בהפצה עצמאית

נתחיל בהתחלה. מתי קנית את הזכויות לספר של שולמית לפיד שיצא לאור ב-1982?

לפני כעשר שנים פניתי אל טומי לפיד ז"ל, שהיה הסוכן של [אשתו] שולמית. רכשתי אופציה וכתבתי תסריט. הגשתי אותו להרבה קרנות, שלחתי למשקיעים וניסיתי לעניין אותם. זה לפני עשר שנים.

מי בסוף הרים את הכפפה?

בסופו של דבר מה שקרה, בערוץ הראשון אהבו את הפרויקט וביקשו לעשות ממנו סדרה לטלויזיה. שולמית ואני התעקשנו על סרט קולנוע, ובסוף החלטנו לעשות משהו משותף, כך שקודם הסרט יצא לקולנוע. צילמתי הרבה חומרים שלא נכללים בסרט. אז המשקיע העיקרי היתה רשות השידור, ומאוחר יותר הצטרפו קרן עמיחי וקרן רבינוביץ'.

הסרט שיוקרן החל מה-13.1 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ בן שעה וארבעים וחמש דקות. לקראת סוף השנה תשודר בערוץ הראשון מיני-סדרה בת שישה פרקים. מה ההבדלים העיקריים בין הסרט למיני סדרה?

בפרקי הסדרה יש הרבה דברים שלא מופיעים בסרט כמו, למשל, ביקור של יחיאל בצפת ומערכת היחסים שלו עם התושבים הדתיים של צפת שמתקיימים מכספי החלוקה. [ספוילר]הסרט מסתיים כשהרומנים מגיעים לראש פינה, ובסדרה הרומנים מגיעים ומתחילים לבנות והטורקים לא מאפשרים להם לבנות. הם לוקחים תושבים מהמושבה אסירים ולוקחים אותם לסוריה, ויחיאל נוסע לשחרר אותם. ויש עוד חלקים שלא מופיעים בסרט.[/ספוילר]

האם ערכת שינויים גדולים בעיבוד הספר לתסריט?

הספר מצא חן בעיני. באנגלית אומרים in awe of– המילה "מורא" לא בדיוק מתאימה; אני מרגיש שאני שותף של שולמית לפיד, ולא רציתי לעשות משהו שילך נגד הרוח של הספר. יש בהחלט פרטים בסרט שלא מופיעים בספר. בפגישה הראשונה שהיתה לי עם שולמית אחרי חתימת החוזה היא אמרה לי: "אני רוצה לתת לך את החומרים שאני ניזונתי מהם, את היומנים שנכתבו בשלהי המאה ה-19, חומרים שאני השתמשתי בהם ומהם כתבתי את הספר." כך שאני בחרתי דברים שהיא בחרה לא לשלב בספר, למשל הקטע עם השיח' של ג'עוני ומכירת האדמות. ופרטים נוספים שמצאתי ביומנים ושילבתי בסרט.

לא קל או זול להפיק סרט שמתרחש במאה ה-19, בוודאי לא בארץ. מה היו הקשיים העיקריים בכך?

אנשים אמרו לי: "לעשות סרט שהוא תקופתי, עם תלבושות ואביזרים, זה דבר מאוד מסובך." זה נכון, אבל עשיתי סרטים אחרים כמו "מחבואים" שמתרחש באמצע שנות ה-40 של המאה הקודמת, ואת "מיכאל שלי" שמתרחש בשנות ה-50.

במקרה של "מיכאל שלי" שהופק בשנות ה-70, ההפרש הוא לא כל כך גדול כמו במקרה של "גיא אוני".

אתה צודק. תראה, [בהתחלת הסרט באמת מדובר] על כמות גדולה של מהגרים שמגיעים ליפו, אבל אחר כך הסיפור מצטמצם לכפר קטן.

היכן צילמתם את הסרט?

באותה תקופה יהודים וערבים גרו ביחד, והיתה לי בעיה גדולה למצוא כפר ערבי [מתאים]. הסרט צולם ביפו עצמה, ובמקום מדהים שנקרא זרעוניה ליד בנימינה. היום ברוב הכפרים הערביים אתה רואה וילות וצלחות לוויין, והכפרים הישנים שקיימים הרוסים או שבבתים אין רצפות או תקרות. בסוף מצאתי אתר ליד צובה שליד ירושלים, חלק צולם שם וצילמתי קצת במקווה ישראל. את החלק על ראש פינה -כמובן ראש פינה של היום לא נראית כמו הראש פינה של פעם – צילמתי ליד ראש פינה, ליד קיבוץ עמיעד. יש שם הרים חשופים שהקרן הקיימת עדיין לא הגיעה אליהם.

"גיא אוני". ציון אשכנזי, תמר אלקן.

"גיא אוני". ציון אשכנזי, תמר אלקן.

בוא נדבר על תהליך הליהוק, חלק חשוב בכל סרט. והסרט הזה נשען על תמר אלקן בתפקיד פאניה וציון אשכנזי כיחיאל, שני שחקנים אלמונים עד היום, שמצטרפים אל צוות שחקני משנה מוכרים ומבוגרים: לבנה פינקלשטיין ("סיפור גדול"), עזרא דגן ויעקב בודו.

חשוב לי שהסרט יהיה אמין. בסרט הקודם שלי, "ידיים קשורות", לקחתי את גילה אלמגור שהשתתפה בסרטים אחרים שלי, כמו "סיפורה של באשה", למשל. אבל הרבה פעמים אני מפחד שייקח לצופה עשר דקות או יותר לשכוח את השחקן. היה לי חשוב שזה לא יהיה מישהו שאנחנו מכירים. אני חושב שהיה לי מזל, כי באמת תמר אלקן וציון אשכנזי, הם נכנסו לזה, ואתה רואה את הסרט ויכול להאמין שזה הם, שזה באמת קורה להם. כמו בספורט, כשמרכיבים נבחרת, לוקחים שחקנים שיש להם ניסיון וגם שחקנים חדשים שיש בהם תעוזה, ואתה מחפש מין שילוב כזה.

מדוע אתה מפיק בעצמך את הסרטים שלך?

אני מפיק בעל כורחי. כבר עשיתי הרבה סרטים לאורך השנים. בתחילת דרכי ניסיתי לעשות את זה בדרך המקובלת, עם הסרט הראשון שלי, ופשוט גיליתי שזה לא מתאים לי והתחלתי להפיק בעצמי, למרות שבעיקרון העניין הזה של הארגון הוא פחות מעניין אותי, אבל ראיתי שאני יכול לדאוג יותר טוב מאחרים שהכסף שאני מקבל להפקת הסרט "יראה" על המסך, ולא ילך לאפיקים אחרים. בלי לפגוע במפיקים אחרים, אני בטוח שיש המון מפיקים טובים, אבל זה מה שמתאים לי.

וממה נבע הצורך או הרצון שלך להפיץ בעצמך את "גיא אוני"?

זה בהחלט משהו חדש. נוצר מצב חדש בקולנוע הישראלי. לפני 20-15 עשו 8 עד 15 סרטים בשנה, היום עושים 25 ויותר סרטים בשנה. בגלל שהיום מצלמים בפורמטים שונים, עם מצלמות דיגיטליות… יש הרבה מאוד אנשים שעושים סרטים, והרבה מאוד סרטים לא מגיעים לבתי הקולנוע. יש 3-2 מפיצים בעלי עוצמה בארץ, וכל אחד מהם בוחר שלושה עד חמישה סרטים בשנה שהוא ישקיע בהם. פניתי למפיצים הרגילים, והתנאים שהם ביקשו לא נראו לי. והחלטתי ללכת בדרך שלי.

"יש כאן איזה סוג של אנרגיה"

במרוצת הקריירה שלו, וולמן לא עסק רק בדרמות ובעיבוד ספרים למסך הגדול. ב-1984 ביים סרט מסדרת אסקימו לימון, "רומן זעיר" (ושנה מאוחר יותר החל לביים גם את הסרט הבא, "הרימו עוגן", אך הסתכסך עם המפיקים ופוטר), וביים מותחן אימה ישראלי בשם "חייל הלילה", שהפך לסרט פולחן בקרב הסטודנטים הישראלים. וולמן מצידו הספיק לעשות מאז למעלה מעשרה סרטים, אך באף אחד מהם לא חזר לעסוק בז'אנרים המפחידים, ורק בשנת 2010 יצא לאקרנים סרט אימה מוחלט מבית ישראלי – "כלבת".

מה דעתך על השינוי שעברה תעשיית הקולנוע הישראלי? עושים יותר סרטים, ואולי עושים גם סרטים טובים יותר?

עושים הרבה יותר סרטים. אני חושב שבעשר השנים האחרונות נעשו סרטים נהדרים. "חתונה מאוחרת", "ביקור התזמורת", "עג'מי", "ואלס עם באשיר", "עטאש" (צימאון), "אור"… בהחלט נעשו בשנים האחרונות סרטים שמוצאים חן בעיניי. יש הרבה מאוד סרטים של יוצרים שאני רוצה לדעת מה יהיה הסרט הבא שלהם, שיכולים להפתיע ולהביא דברים חדשים. משהו בהחלט קורה כאן, יש כאן איזו סוג של אנרגיה. שלחתי איזשהו סרט שלי לפסטיבל והם כתבו עליו "הנה דוגמה של הקולנוע הישראלי החדש", זה מצחיק אותי כי השנה אהיה בן 70.

ומה דעתך על "כלבת"?

לא ראיתי אותו, ואני חייב לראות את זה. פשוט הייתי עסוק סביב הפצת הסרט.

פסטיבלים ופרסים

"גיא אוני" כבר הוקרן במספר פסטיבלים בחו"ל, ובינהם הפסטיבל הבינלאומי הראשון של קמבודיה (פנום פן), המסגרת התחרותית של פסטיבל הודו הבינלאומי (גואה), הקרנות חגיגיות של משרד החוץ בסין (צ'אנגדו) ובפסטיבל היהודי בוושינגטון, ארה"ב. בארץ הוא עולה אמנם רק עכשיו, אבל כבר היה מועמד לשני פרסי אופיר בקטגוריות שוליות בלבד: עיצוב אמנותי ותלבושות, אשר את שתיהן הפסיד ל"זוהי סדום".

מה היו התגובות של הקהל בפסטיבלים בחו"ל?

אני בשלב כזה שאני נורא רוצה להגיע למקומות חדשים. הסרט הוקרן בנובמבר במזרח הרחוק. הייתי בקמבודיה, בסין ובהודו ובעוד מקומות. מה שעבד בשביל הקהל [שם] הוא הסיפור האנושי, לא הרקע ההיסטורי: סיפור על אישה שמתחתנת בעל כורחה, שעברה טראומה, ולאט לאט לומדת לחיות עם עצמה ולהיות שייכת גם למקום, ולהפוך מאישה חלשה לאישה חזקה מאוד.

מה חשבת על הקבלה הפושרת של הסרט מצד חברי האקדמיה בארץ?

כבר הייתי בזה הרבה פעמים, הרבה שנים. אני חי עם הסיטואציה, אני לא כל כך אוהב את הסיטואציה. לדעתי יש המון בעיות עם הנושא הזה.

מה הבעיות? זה הכול עניין של יחסי ציבור?

לא, לא. זה מורכב מאוד. אני לא רוצה להיכנס לזה.

בסדר. יש לך כבר פרויקט עתידי, אתה עובד על משהו חדש?

אני תמיד מפתח במקביל שלושה, ארבעה פרויקטים, ועובד על כמה תסריטים. ויש לי שלושה-ארבעה תסריטים שהייתי רוצה לעשות. יש סרט אחד שכבר צילמתי: יש ארבעים דקות ערוכות, ויש עוד פרויקט שאני עובד עליו כמה שנים.

* הדגשות והערות בסוגרים-מרובעים בכתוב נעשו על ידי צוות האתר.

"חוזה עם השטן?" – ביקורת: שופך אור על פרשיה לא מוכרת ומעניינת

"חוזה עם השטן?".

"חוזה עם השטן?" תמונה באדיבות HOT.

"חוזה עם השטן?", סרטם הדוקומנטרי של אבידע ליבני, נאוה מיכאל-צברי, שי להב ואיילת אפרתי – שמשלב קריינות על רקע צילומים היסטוריים ועבודת אנימציה מושקעת ויפה – מצליח לשפוך אור על אחת הפרשיות הלא מוכרות והמושתקות מימי השואה: "הסכם ההעברה" שנחתם בין ראשי היישוב היהודי בארץ לבין המשטר הנאצי, כשברמת הסאבטקסט ניתן למתוח קווים מקבילים בינה לבין המצב הנוכחי במדינה, ובשל שתי סיבות אלה הוא מאוד מומלץ לצפיה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משפחה אמיתית" – ביקורת: סיפור לא נפוץ ומשחק נהדר

"משפחה אמיתית".

"משפחה אמיתית".

"משפחה אמיתית" הוא סרט דרמה צרפתי שמציג בצורה פשוטה מקרה עצוב על משפחה אומנה.

אנה (מלאני תיירי) ובעלה מגדלים בביתם את שני הילדים הביולוגיים שלהם ואת סימון בן השש, ילד אומנה שקורא לה "אמא" וגר אצלם מאז שהוא בן שנה וחצי. אחרי שנים של היעדרות חוזר לתמונה אביו הביולוגי האלמן של סימון ומשבש את חיי השגרה שהמשפחה היתה רגילה אליהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

נטפליקס רכשה את זכויות השידור בסטרימינג לסדרה הישראלית "משמר הגבול"

"משמר הגבול". שלומי שבת, עידן אליאלי, חיים זנאתי, בן סולטן, שלום מיכאלשווילי, נועה אסטנג'לוב.

"משמר הגבול". שלומי שבת, עידן אליאלי, חיים זנאתי, בן סולטן, שלום מיכאלשווילי, נועה אסטנג'לוב. צילום: אוהד רומנו, באדיבות HOT/NEXTTV.

רגע לפני שסדרת הפשע הישראלית "משמר הגבול" של מני יעיש עולה לשידור ב-HOT, בחרו בגוף השידור לשתף שהסדרה נרכשה לשידור בסטרימינג בנטפליקס. בסדרה מככבים בן סולטן (מ"עלומים" ואח של ניב סולטן מ"טהרן"), שלום מיכאלשווילינועה אסטנג'לוב, הזמר שלומי שבת (בתפקיד משחק ראשון), עידן אליאלי וחיים זנאתי.

הסדרה תהיה זמינה דרך נטפליקס במדינות: ישראל, אוסטרליה, איטליה, ארגנטינה, ארה"ב, בלגיה, בריטניה, דנמרק, דרום אפריקה, הולנד, הונגריה, יוון, נורווגיה, ניו זילנד, ספרד, פולין, פורטוגל, צ'כיה, צרפת, קנדה, רומניה, שוודיה. מדינות אלה מצטרפות לגרמניה, ששם הסדרה כבר נרכשה לשידור בסטרימינג בידי גוף השידור הגדול ביותר במדינה ZDF, שם תועבר מתורגמת לגרמנית בשירות הסטרימינג ZDFneo.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו הסרטים הישראלים בפסטיבל חיפה 2023: "החייל הנעלם", "מלך החגיגת" ועוד

"מלך החגיגת".

"מלך החגיגת". צילום: עידו ברלד.

הוכרזו הסרטים הישראלים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה 2023 (ה-39 במספר), ובינהם הסרטים "החייל הנעלם" של דני רוזנברג מפסטיבל לוקרנו, "המנצחים" המוסיקלי של אלירן פלד, "מלך החגיגת" התיעודי באנימציה של אורי מרנץ שנמצא בתהליכי הפקה כבר למעלה מעשור, ו"סיפור חיים" של העורכת הותיקה טובה אשר ("נדיה – שם זמני").

פסטיבל חיפה יתקיים השנה בין ה-28 בספטמבר ועד ה-7 באוקטובר, כתמיד בחול המועד סוכות, בהפקת אתו"ס ובתמיכת המועצה הישראלית לקולנוע של משרד התרבות והספורט, משרד התיירות, המשרד לשיתוף פעולה אזורי ועיריית חיפה. המנהל האמנותי הוא ירון שמיר.

רשימת הסרטים הישראלים בפסטיבל חיפה 2023:

הסרטים העלילתיים בתחרות הקולנוע הישראלי
"אין צל במדבר", יוסי אבירם
"ארוגם ביי" מרקו כרמל
"דבי הייתה פה", דנה גולדברג
"החייל הנעלם" של דני רוזנברג
"המנצחים", אלירן פלד
"לרוץ על החול", אדר שפרן
"סיפור חיים", טובה אשר

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו המועמדים לפרסי אופיר 2023: "שבע ברכות" מוביל; "גן קופים" ו"החייל הנעלם" צמודים

"שבע ברכות".

"שבע ברכות". רייימונד אמסאלם עם תיקי דיין. צילום: מריה ברודקין.

האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה הכריזה על המועמדים לפרסי אופיר 2023 (ה-34 במספר), ובראשם מוביל "שבע ברכות" של איילת מנחמי (אחרי 16 שנים של היעדרות מפרסי אופיר) עם 12 מועמדויות. בעורפו של "שבע" נושפים "גן קופים" של אבי נשר ו"החייל הנעלם" של דני רוזנברג עם 11 מועמדויות, כל אחד, ואחריהם "הפילגש" של מעיין ריף (סרט ביכורים) ו"בית" של עם 9 מועמדויות כל אחד. בין המועמדויות של "הפילגש" אפשר למצוא את דאנה איבגי בקטגורית השחקנית הראשית – ואם תזכה תשבור את שיא האקדמיה. בהסתכלות על כלל קטגוריות המשחק (ראשי ומשנה), ששון גבאי מועמד לזכות בפעם החמישית ("קריוקי" אשתקד ו"ביקור התזמורת" מ-2007 כשחקן ראשי, ו"גט" מ-2014 ו"עונת הדובדבנים" מ-1991 כשחקן משנה). ואם כבר שחקנים אז ריימונד אמסלם ודרור קרן מועמדים גם לפרסי משחק וגם לפרסי תסריט, היא על "שבע ברכות" והוא על "בית". אמסלם תתחרה עם הסרט שכתבה בקטגורית השחקנית הראשית מול עצמה, על "העתיד".

טקס הענקת פרסי אופיר יתקיים השנה ב-10 בספטמבר ב'איסט תל אביב'. יו"ר האקדמיה הוא אסף אמיר, המנכ"ל הוא ליאור ששון, ותומכים בטקס השנה: משרד התרבות והספורט, מועצת הקולנוע, הקרן לעידוד הסרט הישראלי מיסודה של התאחדות ענף הקולנוע בישראל ומפעל הפיס, שיתמוך במענק בקמפיין לקידום הסרט הבין לאומי הטוב ביותר במרוץ לאוסקר.

רשימת המועמדים המלאה לפרסי אופיר 2023:

הסרט העלילתי הטוב ביותר
"בית", בני פרדמן
"החייל הנעלם", דני רוזנברג
"הפילגש", מעיין ריף
"לרוץ על החול", אדר שפרן
"שבע ברכות", איילת מנחמי

הסרט התיעודי הארוך הטוב ביותר (מעל 60 דק')
"1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם", רן טל
"ז'ה טם רונית אלקבץ", מורן איפרגן
"משפט הבנקאים", אליאב לילטי
"אם זה נגמר: ענבל פרלמוטר", שרון לוזון, אביגיל שפרבר
"פוליקר: הילד שבי", אתי אנטה, יניב אמודאי

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »