הדקדוק הפנימי - כרזה

הדקדוק הפנימי (2010)

Hadikduk HaPnimi

5.7
מדד אידיבי של ביקורות ישראליות

הביקורות ממוצעות או מעורבות

צוטטו 7 ביקורות

6.0
241 מצביעים
גולשי אידיבי
ומה דעתכם?
" יצאתי מההקרנה עם אותה תחושה של דכדוך, שנגרמת כאשר סרט מעיד על המיומנות והתבונה של יוצרו, אך אלה אינם מספיקים כדי להפוך את התוצאה לחוויה מספקת. קראו הכל דף ביקורת ותגובות
" דומני שניר ברגמן הפך למשורר הגדול של כאבי ההתבגרות בקולנוע הישראלי. קראו הכל דף ביקורת ותגובות

תקציר

#תקציר מורחב
סיפורה של משפחה המתגוררת בשנות ה-60 בירושלים ובמרכזה ילד שהפסיק לגדול.
פרטי התקציר #עוד קוים סיפוריים
שכונת בלוקים אפורה, גלותית, מוקפת שדה נטוש. תחילת שנות השישים. שלוש וחצי שנים בחייו של אהרון קליינפלד, ילד כבן 11, שהתפתחותו הפיזית נבלמה. שלוש וחצי שנים בהן הוא לא צומח סנטימטר ורק שיערו הבלונדיני משחים לאיטו. אולי איזו בלוטה בתוכו נרדמה וגופו ממאן להתעורר. אולי אלה הם הוריו גסי הרוח, השורדניים, שהפכו את המין למשהו מזוהם ומפחיד בשבילו וכעת הוא חושש להפוך למכונה נטולת אהבה כמוהם. אולי זוהי נפשו, נפש האומן הקטן שמסרבת לענות לצו הקריאה הקולקטיבי שמצווה עליו לגדול. אולי הוא פשוט צריך עוד זמן, תכף זה בטח יתחיל גם אצלו, ורק שהעולם סביבו יחכה לו, אך איש לא מחכה.

ז'אנר:
מידע לצופים
12 מועמדויות לפרסים חשובים במיוחד (כל הפרסים »)
הגבלות גיל:
ישראל: הותר לכל
שפה מדוברת:
טריויה:
במאי הסרט, ניר ברגמן, פגש את הסופר דויד גרוסמן שנתיים לפני שיצא הספר עליו מבוסס הסרט, "ספר הדקדוק הפנימי". | עוד »

מידע לחוקרים ולמקצוענים
תגובות וביקורות גולשים

שתפו את גולשי אידיבי בדעתכם על הסרט העלילתי, כתבו ביקורת, שאלו שאלות, ודונו ברעיונות שראיתם על המסך.

מציג 1 תגובות

אמיר
אמיר (ב-26.09.2010)
לדעתי הסיפור עצמו מורכב ומעניין, אבל קצת נדוש מההיבט של דור שני לניצולי שואה. והחיים בארץ בשנות ה -60 והבעיות של הילדים בדור השני להורים ניצולי שואה מאירופה. והניצולים הבודדים שאיבדו את המשפחות ואיך מסתכלים עליהם בחברה. כל זה כבר דנו בלא מעט סרטים חלקם גם השנה, ולכן לדעתי הסרט השקיע בזה יותר מדי זמן ולא חידש הרבה, וזה הכול בעצם היה יותר כמו בקדמה למה שכן מעניין בסרט וכנראה גם בספר (לא קראתי) של התבוננות פנימה לנפש והמחשבות של נער מתבגר בתקופה שההורים לא מסוגלים לתת לו תמיכה נפשית. ולזה הסרט הגיע רק ממש ברבע האחרון של הסרט ואז כבר כאילו הזמן אזל בגלל כל ההקדמה הארוכה ואת זה דווקא מריצים מהר ומקצרים בסרט עד לסוף של הסיפור שגם אותו קוטעים פתאום כאילו ליצור סוף דו משמעי. וכאן לדעתי הפיסםוס במקום שלסרט היה ערך מוסף ועניין הוא מקצר ומזרז. זה יוצר מצב ששני שליש מהסרט די באנלים ולא מאוד מענינים, למרות משחק טוב של שחקנים, והשליש היותר מעניין (המחשבות הפנמיות של הילד ומה עובר עליו), מפוספס קצת בגלל איך שמזרזים אותו והנפח הקטן יחסית להקדמה של כל מה שמוליך לעיקר.

הוספת ביקורת / תגובה / שאלה על הסרט העלילתי

ידוע לכם על שגיאות בעמוד זה? אתם בעלי הזכויות על כותר זה וברצונכם להעשיר את עמוד זה? באפשרותכם לעזור ולשפר את אידיבי באמצעות עריכת עמוד זה, בחינם ובקלות: לחצו על הכפתור מימין.