"מיט מי אין דה באת'רום".
הסרט Meet Me in the Bathroom הוא אחד הסרטים המגניבים השנה בפסטיבל דוקאביב, אך יש בו מן הבלבול, חוסר קוהרנטיות ובחירות שלעיתים נתפסות כאקראיות.
הסרט מהתחרות הבינלאומית שואף לצייר דיוקן של סצנת המוזיקה בניו יורק של תחילת שנות ה-2000 ויחד עם זאת לתאר כיצד האירועים המכוננים של ה-11 בספטמבר השפיעו על עולם המוזיקה האלטרנטיבית, מסוגר ככל שיהיה.
"אמריקה". מיכאל מושונוב. צילום: עמרי אלוני.
הסרט הישראלי "אמריקה" של אופיר ראול גרייצר ("האופה מברלין") יתחרה בתחרות הרשמית של פסטיבל קרלובי וארי 2022 (ה-56 במספר) שבצ'כיה, מפסטיבלי הקולנוע החשובים בעולם. עוד יתחרה גם הסרט "אפס ביוני" (June Zero, לשעבר "התנור", The Furnace) על אדולף אייכמן שצולם בחלקו בישראל ועם שחקנים ישראלים, מאת הבמאי ג'ייק פאלטרו (אחיה של גווינת').
"אמריקה" מספר על מורה לשחיה המתגורר בארה"ב שחוזר לישראל לאחר 10 שנות היעדרות. מפגש עם חבר ילדות וארוסתו הטריה, המנהלים חנות פרחים, מוביל לסדרת אירועים דרמטיים שישפיעו על חייהם. בסרט שהופק כקו-פרודוקציה ישראלית-גרמנית-צ'כית, מככבים מיכאל מושונוב, אושרת אינגדשט, עופרי ביטרמן, מוני מושונוב (אביו של מיכאל), עירית שלג ואוולין קפלון.
"אפס ביוני" עוקב אחרי שלוש דמויות פחות-מוכרות שנטלו חלק במשפט אייכמן ובאירועים שסבבו לו. למשל הנער דוד אורן (שמגולם בידי נועם עובדיה, סרט ביכורים) שהשתתף בבניית התנור שבו נשרפה גופתו של אייכמן לאחר המשפט בירושלים. הסרט שהופק כקו-פרודוקציה ישראלית-אמריקאית, נכתב בידי פאלטרו ותום שובל הישראלי ("הנוער"), וצולם בידי ירון שרף בישראל ובאוקראינה במהלך הגל הראשון של מגיפת הקורונה בשנת 2020. עמוס תמם אמור היה להופיע בסרט, אך נאלץ לשהות בבידוד במהלך הצילומים והוחלף. כן מופיעים בסרט ג'וי ריגר, יואב לוי, רותם קינן, צחי גראד ועמי סמולרצ'יק.
"אמריקה" צפוי לעלות לאקרנים בישראל לקראת סוף השנה. בינתים לא ידוע על תאריך הפצה ל"אפס ביוני".
"אהבה בשחקים 2: מאווריק". טום קרוז.
"אהבה בשחקים: מאווריק" היא דרמת פעולה על טייס מבוגר בחיל הים האמריקאי שמוחזר ליחידה המובחרת בה צמח כדי להכשיר את הדור הבא של הטייסים במשימה מיוחדת. זהו סרט המשך לסרט "אהבה בשחקים" משנת 1986 בכיכובו של טום קרוז ומשתמש בלא מעט אזכורים ויזואליים. בכלל הסרט מרגיש כאילו הגיע מתקופה אחרת (נלך על שנות ה-80, למה לא?), לא מותאם ל-2022 ואולי זו בדיוק הסיבה שכדאי היה ליצור אותו. סרט בלי יותר מדי תוכן או עומק, צפוי מאוד, עם קטעי אקשן מותחים ומלהיבים ופשוט כיפי לצפייה, כמו פעם. קצת מעל שעתיים שעוברות מהר מאוד.
"אהבה בשחקים 2: מאווריק". טום קרוז.
עדכון 31.5: "אהבה בשחקים 2: מאווריק" גרף בפועל 160.5 מיליון דולרים בסופ"ש המורחב (שישי עד שני, בצירוף מעט הקרנות טרום בכורה בחמישי) בצפון אמריקה, מה שהופך את הבכורה שלו למכניסה ביותר ביום הזיכרון האמריקאי. זהו פער של כמעט 10 מיליון דולרים מההערכות לסרט שהגיעו יום קודם, וכ-7.5 מיליון דולרים יותר מהבכורה של מחזיק השיא עד כה, "שודדי הקאריביים 3: סוף העולם" ב-2007.
המאמר המקורי: בכורת דרמת הפעולה "אהבה בשחקים 2: מאווריק" הכניסה 124 מיליון דולרים בקרב 4,735 בתי קולנוע, על פי הערכות, או 151 מיליון דולרים בצירוף הכנסות טרום הבכורה בחמישי. היה זה סוף השבוע של יום הזיכרון האמריקאי (שהוא יום שמח כזכור, שיתקיים היום, כלומר סופ"ש ארוך בארה"ב), והבכורה של "בשחקים 2" מדגדגת את זו של "שודדי הקאריביים 3: סוף העולם" מ-2007 (כ-153 מ"ד בסופ"ש המורחב). עבור שנת 2022 שמתקרבת לאמצע שלה, זוהי הבכורה הרביעית בגובהה, שנוצחה רק בידי גיבורי-על ("ספיידרמן: אין דרך הביתה", "דוקטור סטריינג' 2: במימדי הטירוף" ו"באטמן").
זהו סרט המשך שמגיע 36 שנים אחרי המקור ("אהבה בשחקים" מ-1986), מה שמציב (ביחד עם סדרת סרטי "משימה בלתי אפשרית") את הכוכב טום קרוז בתור השחקן הותיק המצליח ביותר בעולם. בכורת המקור אגב היתה 8.2 מיליון דולרים ובמשך כל זמן הריצה שלו בקולנוע גרף 180.3 מיליון דולרים. אך לא זאת בלבד שהבכורה של "אהבה בשחקים 2" היא הטובה ביותר בקריירה של קרוז, היא גם משכה רוב של 55 אחוזים מרוכשי הכרטיסים לקולנוע בארה"ב שהיו מגילי 40 ומעלה. זה כמובן לא המקרה עם שלושת סרטי גיבורי העל שעקפו אותו השנה בהכנסות הבכורה (שם מרבית הקהל הוא נוער ובוגרים צעירים).
"שלום ולא להתראות". וירג'יני אפירה.
בפסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-19 בסינמטק תל אביב הוצג הסרט "שלום ולא להתראות" – דרמה קומית שמתחילה נהדר ומתקדמת למחוזות ההימרחות חסרת הסיבה על אישה בשנות ה-40 לחייה שמתבשרת על מותה הקרב וחיפושה אחר בנה שנמסר לאימוץ ללא רצונה בגיל 15. למרות שהעלילה נשמעת מדכאת, הסרט מלא בהומור. מנסה לשמור על קלילות ולחזור לכובד המתבקש ברגעים הדרמטיים. בשני הקצוות האלו הסרט מפספס. ההומור הפיזי שמשולב לאורך רוב הסרט יחסית מטופש (עיוור נתקע בקיר, לדוגמה) והסצינות הדרמטיות כל כך מוגזמות ולא אמינות שלא ממש משאירות מקום להזדהות של הצופים. יחד עם זאת, בשל הנושא המרכזי שבו, אני מאמין שצופים מבוגרים יוכלו להנות ממנו.
"אייפל". רומן דוריס.
"אייפל" נבחר לסרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-19 בסינמטק תל אביב. הפסטיבל מציג מגוון רחב של סרטים צרפתיים, כשהפעם מארגנת הפסטיבל שמה דגש על סרטים של יוצרות וסרטים שמכילים דמויות נשיות בולטות. דרמה תקופתית זאת נכתבה במקור על ידי קרולין בונגרד בשנת 1997, ולקח לו 24 שנים עד שיצא לאקרנים, בבימויו של מרטין בורבלון. הסרט מבוסס על אירועים אמיתיים שמגוללים את סיפורו של גוסטב אייפל בזמן בניית המגדל המפורסם הקרוי על שמו. למרות שאפשר להתבלבל ולחשוב שהסרט הוא על תכנון והנדסה מפוארים שהפכו לאגדה בזמן חיי האדריכל, הוא דווקא מתרכז בסיפור האהבה שאייפל היה מעורב בו באותו הזמן והדרמה המחייבת שהתלוותה אליו. עם משחק מצוין, בימוי רגיש ועלילה בקצב סביר, זו בחירה די בטוחה לאוהבי ז'אנר הדרמות התקופתיות.
"איפה אנה פרנק".
כולנו שמענו על אנה פרנק, גם אם לא קראנו את היומן שלה, שהוא, כמובן, מה שהפך אותה לסמל. סיפרו את סיפור חייה הקצרים אינספור פעמים בסרטים ובהצגות, על פי מה שהיא כתבה ביומנה, מנקודת מבטה של נערה מתבגרת. אחרי ההצלחה הגדולה של סרטו התיעודי המונפש "ואלס עם באשיר" וההצלחה הביקורתית של "כנס העתידנים" היצירתי (שבו השחקנית רובין רייט משחקת את עצמה, גם בהנפשה), ארי פולמן לקח על עצמו פרויקט מונפש של אנה פרנק, ביחד עם יוצרים ומפיקים מקומיים, בין השאר. לעומת שני סרטיו הקודמים, סרט זה "איפה אנה פרנק" כן מיועד לילדים. צפיתי בו בגרסה העברית והדיבוב עובד מצוין, כך שאין סיבה לדאוג.
"רדופה". ג'סי באקלי.
עיצוב אסתטי, מוקפד ומדויק להפליא לא מצליח להציל את סרטו של אלכס גרלנד "רדופה" (MEN) מהסתמיות הבלתי מספקת של יצירה רוויה באובר סימבוליזם ועלילה דלה מדי.
בשנת 2014 יצר אלכס גרלנד את סרטו הראשון, "אקס מכינה", שהיה מעניין וטוב למדי וגם היה אחראי לאחד הסנסציות הגדולות בתולדות האוסקר, בטח בשנים האחרונות, כשזכה בפרס האפקטים המיוחדים, למרות שהיה ממוקם אחרון מבחינת הסיכויים בסוכנויות ההימורים, בהיותו סרט עם תקציב נמוך בהרבה מהסרטים שבדרך כלל זוכים בפרס הזה.
"אהבה בשחקים 2: מאווריק". טום קרוז.
"אהבה בשחקים: מאווריק" הוא סרט המשך לסרט מ-1986 שהפך את טום קרוז לכוכב בין-לאומי והקפיץ את המניות של משקפי השמש שהרכיב ואת מספר הנרשמים לחיל האוויר האמריקאי. קטעי התעופה הרבים הם חלק נכבד מהסרט החדש והם טובים מאוד. הסרט, שכולו נראה כמו פרסומת (לאפטרשייב, למשל), מסתמך עליהם ועל מרכיב הנוסטלגיה כדי למצוא את הקהל שלו. חובבי מטוסי קרב ימצאו את מבוקשם. יש הפעם מעט מאוד "אהבה" והרבה מאוד "שחקים".
"קדימה, קדימה". וודי נורמן, ואקין פיניקס.
"קדימה קדימה" זה מה שיעשה כל מי שינסה לצפות בסרט הזה בשירות סטרמינג כלשהו או ב-VOD. לא בטוח שאני רוצה להיות חבר של אנשים שאוהבים את הסרט הזה, שיש בו פחות עניין מאשר בישיבה בחדר המתנה בקופת חולים (לא חשוב באיזו קופה אתם או לאיזה סניף תלכו).
"ירושלים". צילום: אוהד רומנו.
"ירושלים היא עיר שההיסטוריה שלה היא ההיסטוריה של העולם. היא מקודשת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות והיא גם מוקד של מתחים לאומיים ודתיים ויעד לתיאוריות קונספירציה סהרוריות ולמיתוסים חדשים. מדוד המלך ועד מלחמת ששת הימים, מהולדת היהדות, הנצרות והאסלאם ועד הסכסוך הישראלי פלסטיני, תולדותיה של העיר הזאת מחזיקות שלושת אלפים שנות אמונה ומעשי טבח, פנאטיות ודו קיום."
הציטוט הזה נלקח מתקציר הביוגרפיה (המשובחת) של סיימון סבאג "מונטיפיורי על ירושלים" והשתמשתי בו על מנת להדגים שלא כל מה שעובד מצויין בפורמט אחד, יעבוד באותה מצויינות בפורמט אחר. בספר של כמעט 700 עמודים יש מקום לכל זה, בעוד בסדרה שמשתרעת על פני כמה שעות בודדות יש הרבה פחות. וכשמכניסים ללופ גם שוטרים מושחתים וסוחרי סמים מפחידים, אז הסדרה "ירושלים" נדמית כמו מקרה קלאסי של "תפסת מרובה- לא תפסת". לחצו לקריאת הכתבה המלאה »
"אפריקה". מאיר גרנר.
"אפריקה", סרטו הראשון באורך מלא של הבמאי אורן גרנר, אולי לא מציע אסקפיזם אך הוא מתוק ומרגש מספיק כדי להעלים את המציאות ההזויה שבה אנו חיים לכמעט שעה וחצי.
נתחיל מזה שקניתם אותי באורכו של הסרט – שעה וחצי. נדמה שהמון סרטים לאחרונה חוטאים לאורכים לא פרופורציונאליים שלא לצורך, ופעמים רבות תקציבי קרנות התמיכה בקולנוע שמושקעים ביוצרים הצעירים מתפיידים בלי סיבה של ממש על הפקה ארוכה והמון ימי צילום. אחרי השקעה שכזו יהיה קשה בחדר העריכה להיפרד מחומר מצולם, ופעמים רבות זה בא על חשבון משהו מצומצם ואיכותי. כדי להבהיר – אין לי אנטי לפיצ'רים של שלוש וחצי שעות, אבל נדיר שסרט ביכורים יעשה את העבודה מספיק טוב כדי למשוך אותי כל כך הרבה זמן.