גל סדלינסקי - רשימת מאמרים בבלוג

"דוג-מן" – ביקורת: השחקן הראשי והכלבים בתצוגת משחק מרהיבה

"דוג מן". קיילב לנדרי ג'ונס.

"דוג-מן" הוא דרמת פשע המגוללת את סיפורו של גבר צעיר עם חיבור מיוחד לכלבים וחיבה גדולה לתיאטרליות. אמנם החיבור בין מופעי דראג לחיים בשולי החברה לא עובר חלק בגרון, סיפור החיים הקשה של הדמות הראשית מצליח לפצות על כך ואפילו לרגש, בזכות תצוגת משחק מרהיבה, שמרוממת אפילו את כתיבת הדיאלוגים הממוצעת. הסרט כולל לא מעט סצינות אלימות, אך הן רק קישוטי רקע לסיפור ייחודי ששווה צפייה למי שיעיזו.

לוק בסון יצר בקריירת הבימוי שלו סרטים מדהימים, חלקם מהאהובים עליי ביותר ("הכחול הגדול", "ניקיטה", "לאון", "האלמנט החמישי"), אך במעבר לשנות האלפיים הוא התחיל לדשדש. למרות שהמשיך לקבל תקציבי עתק ושחקנים מהשורה הראשונה רצו לעבוד איתו, בסון לא הצליח לשחזר את ההצלחה. זכורים לרעה "לוסי" (2014) ו"ולריאן ועיר אלף הכוכבים" (2017), שלא היה ברור בכלל לאן הוא רצה לקחת אותם. הסרט הזה מרגיש כמו חזרה לפשטות, סרט קטן עם סיפור שאפשר לספר בישירות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אווטאר: כשף האוויר האחרון" – ביקורת סדרה: עיבוד מבדר, אבל לא טוב מספיק

"אווטאר: כשף האוויר האחרון".

לאחר העיבוד הקולנועי הכושל של מ. נייט שמאלאן משנת 2010 לסדרת האנימציה המצליחה "אווטאר כשף האוויר האחרון", היה נראה שלא נזכה לעיבוד מוצלח (האם צריך בכלל עיבוד, זו כבר שאלה אחרת). אבל אז הגיעה נטפליקס ובשיתוף פעולה עם ניקולודיאון (הערוץ בו שודרה הסדרה המקורית) והביאו לנו עיבוד חדש בתצורת סדרה בת שמונה פרקים של כ-45 דקות כל אחד לעונה הראשונה (מתוך שלוש). הקדימון היה נראה מבטיח, וחייב להודות שבתור מעריץ, התרגשתי לראות את הדמויות לובשות צורה חיה, והפעם ברוח סדרת האנימציה. רק שלאחר צפייה בכל העונה, אני לא בטוח שהתוצאה טובה מספיק, אבל היא בכל זאת מבדרת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כסף טיפש" – ביקורת: רכבת הרים כיפית

"כסף טיפש". פול דנו.

"כסף טיפש" הוא סרט דרמה קומית המבוסס על סיפור אמיתי משנת 2021 על מאבק של יוצר סרטונים (Vlogger) בתחום ההשקעות הפיננסיות לְאָחֵד את המשקיעים העצמאיים ולהרוויח ביחד. הסרט קצבי, קליל, מסביר מושגי יסוד בהשקעות בצורה ברורה, ולא היה אמין בשום צורה, אם לא היה מבוסס על אירועים שקרו (ככה זה עם הסיפורים הגאוניים באמת). אז בסדר, יש שם כמה בדיחות שמרגישות מאולצות מדי (כן, פיט דווידסון, אני מסתכל עליך), אבל בסך הכל עושה הרגשה טובה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הילד והאנפה" – ביקורת #2: סצינות מהממות ויזואלית בסרט מפוספס

"הילד והאנפה".

"הילד והאנפה" הוא סרט אנימציה יפני מאת הבמאי המעוטר הייאו מיאזקי, יוצר סרטי פנטזיה מרהיבים, כמו "הנסיכה מונונוקי", "המסע המופלא" (שזכה באוסקר), "הטירה נעה" ועוד רבים ומופלאים. סרט זה מתרכז בנער שאיבד את אמו במלחמה (כן, אפילו הקולנוע הכניס אזהרת טריגר בתחילתו עקב המצב) וגילוי מפתיע בבית החדש אליו הוא ואביו עוברים כדי לחיות עם אשתו החדשה. למרות שבסרט יש לא מעט סצינות מדהימות, גם רעיונית וגם ויזואלית, הוא לא מצליח להתגבש לכדי יצירה מעניינת במיוחד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ילד אורז" – ביקורת: הצגה רגישה של תהליך הגירה

"ילד אורז".

"ילד אורז" הוא סרט דרמה המתרחש בשנות ה-90 על אם ובנה הצעיר שהיגרו מדרום קוריאה לקנדה ועל תהליך ההסתגלות שלהם לסביבה החדשה. הסרט מציג ברגישות את הקשיים של הגירה והצורך בטשטוש הזהות המקורית כדי להיטמע טוב יותר בחברה הקולטת. הוא מבוים היטב ברובו, והקצב שלו איטי באופן שהולם מאוד את העלילה. על אף שחלק מהדרמה מרגישה מעט מאולצת, כאילו מבקשת לרגש את הצופה בכוח, היא בכל זאת מצליחה במטרה שלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"היוצר" – ביקורת: בילוי חביב ורווי אקשן מד"בי, בלי הרבה עומק

"היוצר". ג'ון דיויד וושינגטון. באדיבות פורום פילם, 20th Century Studios. © 2023 20th Century Studios. All Rights Reserved.

"היוצר" הוא סרט מד"ב על חייל לשעבר שמחפש את אשתו האבודה כשנקלע בעל כורחו למשימה גורלית שתשנה את מאזן הכוחות במלחמה בין תומכי אינטיליגנציה מלאכותית רובוטית לבין מתנגדיה. האפקטים מדהימים והסרט מעביר תחושה עתידנית שנמנעת ממלאכותית, עם הרבה מאוד יריות ואלימות גרפית במידה. הסיפור עצמו די שחוק וכולל אלמנטים צפויים מראש, מה שלא מפריע לו להיות סרט מהנה ברובו. לאוהבי אקשן עתידני בלבד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גולדה" – ביקורת #3: לגלות נרטיב מעט שונה ממה שחינכו אותנו

"גולדה". הלן מירן.

"גולדה" הוא סרט המגולל את סיפור מלחמת יום הכיפורים מהזווית של ראשת הממשלה גולדה מאיר, ומאיר נקודות שנעלמו מהעין הציבורית הישראלית. אמת היסטורית בצד, סרט אמור להזיז בנו משהו ובעוד שהוא לא חף מבעיות, את זה הוא עושה בהצלחה. הבעיה העיקרית שלו הוא שהוא באופן קבוע שובר את האשליה של המציאות, שאמורה להיות חלק מהקסם הקולנועי, באמצעות שילוב קטעי ארכיון וערבוב של אנגלית ועברית לכל אורכו. האלמנט הרגשי עשוי לעבוד על אנשים שהם ישראלים-יהודים, ועבורם בהחלט שווה צפייה – ספק גדול לגבי האחרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אופנהיימר" – ביקורת #2: מספיק בשביל ללמוד קצת, לא מספיק בשביל להעמיק

"אופנהיימר". קיליאן מרפי.

"אופנהיימר" הוא סרט דרמה תקופתי בן שלוש שעות (!) המגולל את סיפור חייו של "אבי פצצת האטום" במסגרת שימוע שנעשה לו מספר שנים לאחר החרבת הערים היפניות הירושמה ונגאסקי. אמנם הסרט מרגיש מעט פחות ממשכו בפועל, אבל הוא עשוי בצורה שמנסה לעורר איזו ארשת חשיבות וחוויה "גדולה מהחיים" שאפשר לראות את התפרים – כלומר, להפריד בין הסאונד (החזק במיוחד) לבין הוידאו האבסטרקטי והתסריט שמלא במשפטי מחץ שלרוב לא מרגישים טבעיים. ללא ספק, גיליתי פרטים שלא ידעתי על אופנהיימר, אבל בהחלט לא מבין את דמותו, ובטח שלא התעוררה בי הזדהות כלשהי לקורות חייו המורכבים.

כריסטופר נולאן פיתח מוניטין של במאי שמעניק מבט קולנועי שמעורר מחשבה לגבי המציאות שלנו, מעיוות הזכרון ב"ממנטו" (2000), לעיוות האמת ב"היוקרה" (2006), להטמעת רעיונות ב"התחלה" (2010) ולאחרונה, תפיסות זמן – "בין כוכבי" (2014), "דנקירק" (2017) ו"טנט" (2020). גם הפעם הוא מערער את המציאות שלנו, עם תסריט שעיבד מספר, על סיפור היסטורי, שמשלב גם אמת, גם תורת קאוונטים וגם המצאה ששינתה את פני האנושות. הסגנון בסרטיו האחרונים די דומה, וניסיון זול (לא בתקציב) לגרום לנו לחשוב שאנחנו צופים בגאונות אומנותית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בת הים הקטנה" (2023) – ביקורת: חביב אך פחות חי ותוסס מהמקור המונפש

"בת הים הקטנה". האלי ביילי.

"בת הים הקטנה" בגרסת 2023 של דיסני הוא סרט לכל המשפחה, חידוש של סרט האנימציה שלהם משנת 1989, כחלק מההחלטה של התאגיד להעביר את הקלאסיקות המונפשות שלהם לסרטים עם שחקנים אנושיים. כמובן, אין לצעד שום הצדקה אומנותית, והתוצר שקיבלנו הוא חביב למדי, אך ברור שהשיקולים הם כלכליים בלבד. עם שלושה שירים חדשים שכתב לין מנואל מירנדה (המחבר של המחזמר המצליח "המילטון") והלחין אלן מנקין (המלחין המקורי של שאר השירים בסרט וסרטי דיסני אחרים) וכמעט שעה נוספת, התוצאה פחות חיה ותוססת, וכן, הרבה יותר איטית. צופים צעירים בוודאי יוכלו להנות (אם לא יותשו מהאורך שלו) וצופים מבוגרים יוכלו להתרפק על הנוסטלגיה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הבוס הטוב" – ביקורת #2: אמירה נוקבת

"הבוס הטוב". חביאר ברדם.

"הבוס הטוב" הוא סרט דרמה סאטירית ספרדית על מנהל ובעלים של מפעל למכשור לשקילה שלא ייתן לשום דבר לעצור אותו בדרך לפרס "מפעל השנה". עם קצב טוב ואמירה נוקבת על הגישה המזויפת של חברות להציג את קהילת העובדים כמשפחה אחת גדולה, הוא מצליח לסחוף ולבדר. אחד מהסרטים שקמים ונופלים על איכות משחקו של השחקן הראשי וחוויאר בארדם, כמובן, לא מאכזב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מחשבות נפלאות" – ביקורת: הכוכב הופך רגעים קטנים לקסומים

"מחשבות נפלאות". ברנר קמפן, אלכסנדר ג'וליאן. Copyright PRESQUE 2020 – PAN-EUROPÉENNE – FRANCE 3 CINÉMA – APOLLO FILMS – ABS – AXEL FILMS PRODUCTION.

"מחשבות נפלאות" הוא סרט דרמה שוויצרי צרפתי על שני זרים שמתחברים במקרה ומלמדים זה את זה מספר שיעורים על החיים ומה שהופך אותנו לאנושיים. העיסוק בנושא רגיש כמו שילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה נעשה בצורה מאוזנת, מעוררת חמלה, אך בשום אופן לא רחמים. הריגוש והקסם שבסרט מתעורר מהמצבים בהן עומדות הדמויות, ומתוך הפגיעות והפגמים שבהן, ולא במתן משקל גדול על החסכים שלהן, כמו שנוטים לעשות בסרטים אמריקאיים (נו, בכל זאת, אירופה). ואם התיאור קצת מזכיר לך את "איש הגשם" המדהים משנת 1988, הקשר מקרי בהחלט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האחים סופר מריו" – ביקורת: לרחף על גלי הנוסטלגיה עם אנימציה מלהיבה

"האחים סופר מריו: הסרט".

"האחים סופר מריו" הוא סרט אנימציה המבוסס על משחק הפלטפורמה הפופולרי עם השרברב החביב מריו ואחיו לואיג'י שנשאבים לעולם מקביל ומנסים לעזור לנסיכה פיץ' להציל את הממלכה שלה מפני באוזר האיום. הסרט מכוון לילדים ולמעריצים שרופים של המשחק המקורי והמשכיו הרבים והמגוונים, ומלא באזכורים שונים ומקסימים לאלמנטים שונים בהם. לכן אם גילך לא מתחת ל-10 או אם שום דבר ממה שכתוב במשפט הראשון מצלצל לך מוכר, כנראה שאין לך מה לחפש בסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »