סרטי הקולנוע של וודי אלן: 23- "תעלומת רצח במנהטן" (1993)

מאת
20 באוקטובר 2018 בשעה 9:30
"תעלומת רצח במנהטן". דיאן קיטון, וודי אלן.

"תעלומת רצח במנהטן". דיאן קיטון, וודי אלן.

אחרי "בעלים ונשים" הכואב והחד מגיע "תעלומת רצח במנהטן" הקליל והמצוין לא פחות. לא קל לעשות סרט תעלומת רצח מצחיק. את התסריט כתב וודי אלן עם מרשל בריקמן, שאתו כתב שלושה סרטים טובים בשנות ה-70: "ישנוני", "אנני הול" ו"מנהטן". שלושתם, כמו "תעלומת רצח במנהטן", בכיכובה של דיאן קיטון.

קיטון הופיעה לפני סרט זה בתפקיד אורח ב"ימי הרדיו" (1987), וב-14 השנים מאז הסרט האחרון של אלן בו כיכבה, "מנהטן", שיחקה בין השאר ב"אדומים" המצוין, "המתופפת הקטנה" שנכשל, "גברת סופל" הלא-מוערך (עם מל גיבסון בין "מקס הזועם" ל"נשק קטלני"), "פשעים שבלב", הקומדיה המצליחה "בייבי בום", "הסנדק 3" וב"אבי הכלה" המצליח. הופעתה ב"תעלומת" היא האחרונה בסרט של וודי אלן.

כתוביות הפתיחה מופיעות כאן על רקע השיר I Happen to Like New York של קול פורטר. הסרט נפתח עם צילום אווירי של מנהטן בלילה עד שמגיעים למדיסון סקוור גרדן. בפנים לארי וקרול ליפטון צופים במשחק הוקי קרח. הוא (וודי אלן) עורך בהוצאת ספרים, והיא עבדה במשרד פרסום בעבר ורוצה לפתוח מסעדה בעתיד. בנם ניק (זאק בראף בסרטו הראשון, ובעתיד בסדרה "סקרבס") לומד במכללה. בסלון שלהם יש אוסף דיסקים!

"תעלומת רצח במנהטן". וודי אלן, דיאן קיטון.

"תעלומת רצח במנהטן". וודי אלן, דיאן קיטון.

שכניהם, המבוגרים מהם וחסרי ילדים, הם פּול האוס (ג'רי אדלר), בעל בית קולנוע שמקרין סרטים ישנים, ואשתו ליליאן (לין כהן, "חוק וסדר", "סקס והעיר הגדולה"). אחרי מותה הפתאומי של ליליאן חושדת קרול שפול עומד מאחורי מותה של אשתו. (פשעים ופושעים בסרטיו של אלן פה.)

היא לא כל כך מצליחה לרתום את לארי לחקירה החובבנית שלה, הוא מציע שתחזור לפסיכולוג שהלכה אליו במשך שנתיים. לעומתו, חברם טד (אלן אלדה, בסרטו השני מתוך שלושה עם וודי אלן) מסכים בשמחה. הוא גרוש טרי, כותב מחזה במכונת כתיבה, הולך לפסיכולוג ומאוהב מזה שנים בקרול. (רשימת סופרים ומחזאים בסרטיו של אלן פה.)

"תעלומת רצח במנהטן". וודי אלן, אנג'ליקה יוסטון, אלן אלדה, דיאן קיטון.

"תעלומת רצח במנהטן". וודי אלן, אנג'ליקה יוסטון, אלן אלדה, דיאן קיטון.

אחרי 31 דקות לארי נפגש עם מרשה פוקס (אנג'ליקה יוסטון שופעת הכריזמה, בסרט שני ואחרון עם אלן), סופרת, רווקה מלאת ביטחון עצמי, שבעבר התגוררה עם משורר ועבדה כמבקרת קולנוע. היא משתלבת בחקירה ומפגינה ביטחון מדהים כשהיא אומרת "וכשאני אחזור אני אגיד לכם מה נעשה כדי ללכוד אותו". טד מתרשם ממנה וקורא לה גאונה. קרול פחות נלהבת. קיטון נהדרת בשלל מצבים וגוונים: נלהבת, צוחקת, משועשעת, מתרגשת, משועממת, כועסת, מוטרדת. כפי שכבר כתבתי, בקומדיות דמויות זורקות משפטים מצחיקים והדמויות האחרות מגיבות, אבל לא צוחקות. קיטון, כמו ב"שחק אותה סם" ו"אנני הול", צוחקת מחלק מהדברים של אלווי וזה נותן תחושה של אותנטיות.

כשלארי וקרול נשכבים במיטה ומכבים את האור יש חושך גמור ושומעים אותם מדברים עד שהטלפון מצלצל ואז מדליקים את האור כדי לענות לטלפון. אחרי זה פעמיים החדר לא חשוך לגמרי כשהיא קמה מהמיטה באמצע הלילה מבלי להדליק את האור. ויש עוד קטע אדיר של חושך מוחלט שמתחיל במעלית שבו שומעים אותם מדברים.

כמו "בעלים ונשים" נוגע גם לגיל ולזִקנה. לארי אומר שאינו נהג טוב (כמו הדמויות של אלן ב"אנני הול", "מנהטן", "דני רוז האיש מברודווי") ומוזכרים: בוב הופ, "קזבלנקה", ג'יימס ג'ויס, וגנר, טיול בצרפת, קנאת פין (של גבר; פעם שלישית אחרי "אנני הול" ו"זליג"), רואים בקולנוע את "ביטוח חיים כפול" של בילי ויילדר, מקבת. מאחורי מסך הקולנוע מִשחק מראות על רקע הקרנת "הליידי משנחאי" של אורסון ולס. שומעים שתי קלאסיקות ג'ז: Sing Sing Sing ששר בני גודמן (גם ב"ימי הרדיו" וב"רסיסי אדיפוס") ו-Take Five.

עוד משחקים: ג'וי בהר (קומיקאית ומנחה בטלוויזיה) ורון ריפקין ("בעלים ונשים") מגלמים זוג חברים של קרול ולארי; איידה טורטורו ("הסופרנוס" ועוד סרט של אלן בעתיד) כפקידה בבית מלון.

לארי אומר לקרול: !I forbid you! I command you (זכרו זאת ל"כולם אומרים אני אוהב אותך".)
בדומה לאנני הול, קרול אומרת: .I couldn’t think that far ahead [לא יכולתי לחשוב כל כך הרבה קדימה.]
וקרול ללארי: .You’re white [כולך לבן. כלומר: חיוור מהלם.] (ראו רשימה בסקירה על "רגשות".)

"תעלומת רצח במנהטן". אידה טורטורו, דיאן קיטון, וודי אלן.

"תעלומת רצח במנהטן". אידה טורטורו, דיאן קיטון, וודי אלן.

כל כך הרבה קטעים מוצלחים ב-104 דקות! כשמרשה מלמדת את לארי לשחק פוקר, כשהוא וקרול תקועים במעלית, הקטע של שיחת הטלפון עם השיחות המוקלטות מראש, התיאוריות שלו על האחות התאומה של השכנה המתה, הברבורים שלו והצורה המסורבלת שבה הוא מפיל דברים, ודיאלוג סיום נהדר.