"לוסי" – ביקורת
"לוסי". סקרלט ג'והנסון.
מכל הופעות האורח של סטן לי בסרטי מארוול, האהובה עליי היא זו ב"ספיידר מן 2" (סם ריימי/טובי מגוויר): ספיידי הולך ברחוב ונעצר מול שלט תמיכה בו. לי נעמד מולו ואומר: "אתה יודע, אני משער שאדם אחד באמת יכול לעשות שינוי". זו הפעם הראשונה שלהופעתו של לי הייתה ערך לסרט ולא רק לשם הדאחקה. הופעה זו גרמה לי לחשוב איך ייראו סרטי גיבורי על אם במאים מודרניסטיים כמו גודאר היו מביים סרטי גיבורי על. נו, לפחות לוק בסון הוא צרפתי.
ב"לוסי", סרטו החדש, הדמיון לקולנוע מודרני אינו נובע מדמויות המדברות ישירות אל המצלמה, אבל יש ניסיון לעשות סרט אקשן מד"ב מאד אמנותי. הוא כמובן לא הראשון, ולא חסרים כאלה שעשו והצליחו, הבעיה שבמקרה הנוכחי הדבר מרגיש מאולץ. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בעריכה פשטנית שמנסה להיות אינטלקטואלית: השוואה בין בני אדם לבין חיות פראיות. כל זה בזמן הרצאה על אבולוציה. הניסיון הזה פוגע בסרט, שכן בסון שכבר הוכיח יכולת בעשיית סרט מד"ב מוצלח ומהנה ("האלמנט החמישי"). המסרים של הסרט הם אולי עמוקים, אבל מועברים באופן כזה שלא ניתן לדון ולהרהר בהם באופן מעמיק.
