יונתן דורון - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 14)

פסטיבל הקולנוע ירושלים 2021: המלצות ואזהרות

"איפה אנה פרנק".

פסטיבל הקולנוע ירושלים 2021 (ה-38 במספר) חוזר למתכונת פיזית מלאה על רקע חששות הסגר מהתפרצות זן הדלתא של מגיפת הקורונה. על הצד החיובי של הדברים, הפסטיבל נהנה מאוסף גדול של סרטים שהצטבר במהלך תקופת הקורונה, ויתקיים למשך זמן ארוך מהרגיל של כמעט שבועיים: בין ה-24 באוגוסט ל-4 בספטמבר. סרט הפתיחה יהיה "איפה אנה פרנק" של ארי פולמן, שערך את הקרנת הביכורים העולמית שלו בפסטיבל קאן לא מזמן.

בין האירועים הבולטים של הפסטיבל יוקרן עותק חדש ומשוחזר של "עיניים גדולות" (1974), סרטו הלפני-אחרון של אורי זוהר בו הוא מככב יחד עם אריק איינשטיין. גם צבי שיסל שהלך לעולמו לאחרונה מופיע בסרט, ולו תוקדש ההקרנה. כמו כן, כפי שכבר סופר כאן באידיבי בהרחבה, תתקיים מחווה של הקולנוען הפופולרי קווינטין טרנטינו והפסטיבל לסרטי קאנון של אנשי הקולנוע הישראלים מנחם גולן ויורם גלובוס, במסגרתה יוקרנו סרטים שנוצרו בקאנון ואצר טרנטינו. הקולנוען ואישתו הישראלית דניאלה פיק יהיו אורחי הכבוד של הפסטיבל.

רשימת ההמלצות והאזהרות של גל סדלינסקי ויונתן דורון:

"השבר"
גל סדלינסקי
חדר מיון הוא בדרך כלל מקום מלא התרחשות, בטח כשמתחוללת בחוץ הפגנה אלימה וגדושת פצועים, כמו שהייתה בזמן הפגנת "האפודים הצהובים" בפריז – זהו הרקע שבחרה קתרין קורסיני לסרטה "השבר". למרות שאורכו כשעה וחצי, ישנם בסרט לא מעט חלקים מיותרים שמנפחים אותו שלא לצורך. עם זאת, נשמרת האותנטיות, גם אם לפעמים גרוטסקית קמעה, של הדמויות הראשיות ושל הדינמיקה ביניהן. התסריט מזכה את הצופים במספר פנינים של שנינויות והומור קליל, אך לא חף מחזרתיות מתישה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עד במנוסה" – ביקורת: שחקנים טובים שמשדרגים מותחן מעניין

"עד במנוסה". אנג'לינה ג'ולי.

"עד במנוסה" הוא אמנם לא סרט שיזכה בפרסים או ייזכר לאורך זמן רב, אבל הוא כובש את הצופה למרבית 100 דקותיו. הוא עשוי היטב (כולל שריפות ענק מרשימות) והוא דוגמה מובהקת לשחקנים מפורסמים וטובים שמשדרגים מותחן מעניין.

השם התפל "עד במנוסה" גרוע כמו השם המקורי Those Who Want Me Dead ("אלו שרוצים שאמות") והעלילה שלו נפרשת בהדרגה, בסבלנות ראויה להערכה. אלמן ובנו קונור, נער צעיר, נסים על חייהם כשבעקבותיהם שני רוצחים להשכרה נחושים, שלא בוחלים באמצעים ובפגיעה בחפים מפשע כדי להשיג את מטרתם ולכסות את העקבות שלהם. נחמד לראות רשעים שאינם מטומטמים, לשם שינוי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שרלטן" – ביקורת: סרט מענין ברובו על אדם וסיפור מרתקים

"שרלטן". איוון טרויאן.

שבוע הקולנוע הצ'כי בסינמטקים – "שרלטן" של אגנישקה הולנד הוא סרט דרמה היסטורי צ'כי על פי סיפור אמיתי. האיש שבמרכזו והסיפור שלו מרתקים והסרט מעניין ברובו, אך הוא נשאר בגדר "בסדר, טוב" ולא מעבר לכך.

הסרט מוקרן בסינמטקים במסגרת שבוע הקולנוע הצ'כי, ונרכש להפצה בקולנוע "לב" מכיוון שהוא של במאית מפורסמת ונבחר כנציג צ'כיה לאוסקר האחרון (לו היה מועמד -ובוודאי שאילו היה זוכה- כבר היה מוקרן בארץ במסגרת קבועה).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לשחרר את גאי" – ביקורת #1: בידור, קלילות והנאה

"לשחרר את גאי". ריאן ריינולדס.

"לשחרר את גאי" הוא סרט מבדר, משעשע פה ושם, שנועד בראש ובראשונה למעריצי ריאן ריינולדס. הסרט וההומור שבו -כולל השירים בפסקול- הם בני דמותו של ריאן ריינולדס והפרסונה הקולנועית שלו, שהוא בין מפיקי הסרט. הסגנון לא כל כך רחוק מסרטי "דדפול" בכיכובו.

גאי (ריינולדס) חי במשחק מחשב, ואין לו מושג שהוא NPC, דמות רקע בלבד, בניגוד לדמויות האחרות ששחקנים ברחבי העולם שולטים בהן. גאי מנהל חיים שגרתיים שחוזרים על עצמם והוא נהנה מהם. תמיד לבוש באותם בגדים, בכל בוקר הולך לעבוד כפקיד בבנק ונהנה משיחת החולין עם המאבטח שם. הוא, כמובן, כמו מיליוני אנשים בכל העולם (האמיתי). הוא מתקשה לקבל את התגלית שהוא חי בעולם שלא קיים, מומצא. לא צריך להכיר יותר מדי את עולם משחקי המחשב כדי ליהנות מהסרט (גם מי שלא רצה שמע על "פורטנייט").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'אנגל קרוז" – ביקורת: הכול מרגיש מאולץ, נעדר מקוריות ואינו מבדר

"ג'אנגל קרוז". אמילי בלאנט, דוויין ג'ונסון.

"ג'אנגל קרוז" (Jungle Cruise, שיִט בג'ונגל) צפוי להיות אחד הסרטים הגרועים של השנה. הוא מבוים רע, העריכה בלתי נסבלת, הכול מרגיש מאולץ, נעדר כל מקוריות (לא רק בשלד של הסיפור), והחטא העיקרי: הוא אינו ממלא את התפקיד המינימלי של להיות מבדר.
התאפקו ודחו את בכורת הסרט ביותר משנה כדי שיוקרן בבתי הקולנוע, ולא שחררו אותו ל"דיסני פלוס", שירות הסטרימינג המצליח שאליו הועלו ישירות בין השאר שני הסרטים האחרונים של "פיקסר" (נשמה, לוקה). בבית הייתי מפסיק לפני האמצע ולא חוזר אליו לעולם (וגם מוחק אותו אילו היתה לי אפשרות).

בפתיח מקבלים בקריינות, שלא נשמעת שוב בהמשך, את המניע לעלילה (ה"אוצר" שיחפשו) ואז מכירים את שתי הדמויות הראשיות לקראת ההיכרות שלהן.
זה מתחיל עם מנת יתר של דיסניות הניבטת מכל שנייה ואלמנט אך נעדרים הקסם, החן או המקוריות שהסרטים של "דיסני" היו ידועים בהם בעשורים עברו. לאחר מכן זה הופך למשהו (נחות) בהשראת כל שלושת סרטי אינדיאנה ג'ונס (אין משהו יוצא מן הכלל וראוי לאזכור ברביעי), כשבמקום על רקע מלחמת העולם השנייה זה שנתיים לתוך מלחמת העולם הראשונה אז הגרמנים עדיין הרעים, או לפחות חלק מהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"התקופה היפה בחיי" – ביקורת #1: סרט רב קסם עם משחק נהדר של פאני ארדן

"התקופה היפה בחיי". פאני ארדן.

"התקופה היפה בחיי" הוא סרט דרמה צרפתי רב קסם עם נגיעות קומיות.
ההתחלה עשויה קצת לסחרר או לבלבל אבל ברגע שצולחים אותה ואת קצב האירועים והמעברים -עשוי נפלא בעריכה מושלמת- מגיעים לתמצית העלילה שעוסקת בנוסטלגיה, אהבה, זיכרון וחרטות.

הפסיכולוגית מריאן (פאני ארדן היפה והמצוינת) ובעלה המאייר ויקטור (דניאל אוטי הנהדר) נשואים שנים רבות ויש להם בן הייטקיסט מצליח. חבר ילדות של הבן מספק שירות מיוחד ויקר מאוד: שחזור תקופתי עם שחקנים, תפאורה ותלבושות תואמות שהלקוח יכול לחיות בתוכו, להסתובב ולדבר עם כולם (בדומה, למשל, לסדרה Westworld). היו לפחות עוד שני סרטים צרפתיים נוספים על סוכנויות שהשתמשו בשחקנים לטובת הלקוחות שלהם: "אליבי.קום" (רעיון טוב, סרט רע) ו"שובר הלבבות" המוצלח.
מרגו (דוריה טיליה), השחקנית הראשית בהפקות המושקעות הללו, עוזבת בעקבות ריב על רקע רומנטי עם הבמאי (גיום קנה המקסים), שיש לו קשר יפה ולא רגיל עם ויקטור (הוא אבא של חברו וזוכר לטובה אותו ואת ההשפעה שלו על חייו).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הציור" – ביקורת: אחרי פתיחה מוצלחת, הסרט אטי בלי תמורה

"הציור". אליזבת' דביקי, קלאס בנג.

ב"הציור" אין דרמה בדרמה, המתח לא מספיק מותח, ועם הפריים האחרון המחשבה הראשונה שלי היתה "שיהיה".

מבקר האמנות ג'יימס (קלאס באנג הגבוה והדני, שכיכב ב"הריבוע" השוודי אשר עסק גם הוא בעולם האמנות) מתפרנס מכתיבה על אמנים ומהרצאות. ג'וזף קסידי, אספן אמנות עשיר מאוד (מיק ג'אגר בהופעה קולנועית נדירה), מזמין אותו לביקור בווילה המשגעת שלו על חוף אגם קומו באיטליה. הוא מגיע עם מישהי שצעירה ממנו ב-23 שנים (אליזבת' דיביקי הסתמית, מ"טנט" ובקרוב הנסיכה דיאנה בסדרה "הכתר", שלא ברור למה ממשיכים ללהק דווקא אותה). לג'וזף יש הצעה לעסקה שקשורה לג'רום, צייר זקן ומפורסם. ג'רום (דונלד סאת'רלנד הזקן והמפורסם) מדבר במשפטים סתומים, כביכול חכמים, שאוהבים להכניס בסרטים לפיהם של זקנים ואמנים. שם הסרט במקור, The Burnt Orange Heresy, הוא שם של ציור שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לוקה" – ביקורת #1: אנימציה משגעת שפונה לקהל צעיר יותר מהרגיל בשביל פיקסר

"לוקה".

"לוּקָה" הוא סרט נוסף של פיקסר שבמרכזו חברוּת בין שניים (וודי ובאז ב"צעצוע של סיפור", מייק וסאלי ב"מפלצות בע"מ"), כשהפעם מדובר בשני נערים צעירים באיטליה. במהלך הסרט חשבתי על שורת הסיום המושלמת ב"אני והחבר'ה" המעולה: "מעולם לא היו לי חברים כאלה כמו שהיו לי כשהייתי בן 12. למי כן?" (?I never had any friends later on like the ones I had when I was twelve. Jesus, does anyone) הסרט חמוד מאוד והוא יצליח, כמו כל סרט של פיקסר, אך גם אם בתי הקולנוע בכל העולם היו פתוחים כרגיל (ולא היה זמין בארה"ב בשירות של דיסני+ באותו זמן) לא היה הופך לשובר קופות ענקי.

לוקה (ג'ייקוב טרמבלי, הילד מ"חדר", אותו סרט שזיכה את ברי לרסון באוסקר) הוא יצור שחי מתחת למים לחופי איטליה יחד עם הוריו וסבתו. הוא נמשך לעולם האנושי, שמזהירים אותו מפניו, ופוגש על חוף של אי קטן את אלברטו. כשלוקה ושאר בני מינו יוצאים מהמים ומתייבשים הם נראים כמו בני אדם רגילים, הולכים על שניים עם שיער ועיניים אנושיים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קרואלה" – ביקורת: אכזריות בלתי פוסקת בקהל

"קרואלה". אמה סטון.

"קרואלה", סרט מקדים על האישה הרעה ב"על כלבים וגנבים" המצויר של דיסני מ-1961 (שאותה גילמה גלן קלוז בשני סרטים ב-1996 וב-2000), אינו הסרט הראשון שמכתים/מביש/מביך את שם החברה שייסד וולט דיסני, אך הוא בהחלט אחד הגרועים שבהם. גם אמה סטון ואמה תומפסון הכישרוניות ומלאות הקסם (בדרך כלל) אינן מצליחות להציל את האסון הארוך הזה (134 דקות!) שיש בו יותר מגרעות מנקודות על דלמטי. לא הלכתי לסרט בציפייה ליצירת מופת אלא קיוויתי לסרט מבדר עם רגעים מצחיקים בזכות שתי האֶמות אבל אין אפילו כימיה ביניהן. לא עפים ניצוצות, הן משעשעות לעתים נדירות בבאלגן הזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"טנט" – ביקורת: שעתיים וחצי של נולאן מנסה יותר מדי להרשים ולהלהיב

"טנט". ג'ון דיויד וושינגטון.

כריסטופר נולאן הוא נודניק. הבמאי-תסריטאי של "התחלה" ושלושה סרטי באטמן ("האביר האפל") עם כריסטיאן בייל אוהב לעשות רעש עם הרבה פירוטכניקה, אבל צריך להבין שיצירה "פשוטה" לא אומרת בהכרח "לא מתוחכמת". מזמן אמרתי שנולאן צריך להתרכז בבימוי ולוותר על שלב הכתיבה כי זה ישפר את הסרטים שלו (גם כשיש לו רעיונות טובים הוא לא יודע מה לעשות אִתם). הוא צריך מישהו אחר שימצא סיבה מוצדקת לעבור בין קטעי הפעולה שהוא כל כך רוצה לצלם. בהתחלה "טנט" מתקדם בקצב טוב כשדבר מוביל לדבר, ואז קורה מה שקרה ב"דנקרק": הוא חוזר על עצמו. נולאן יותר מדי מנסה להרשים ולהלהיב, ועוד חושב שצריך שעתיים וחצי בשביל זה. "טנט" הוא כמו הסרט "דה ז'וו" עם תסריט פחות טוב ותקציב גבוה יותר. בסרט המוצלח (אך לא נטול הפגמים) מ-2006 כיכב דנזל וושינגטון, ובסרט הזה מככב בנו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: "לבי השוטה" My Foolish Heart (1949) – אם ל"קזבלנקה" היו ליהוק ובימוי לא נכונים

"לבי השוטה". סוזן הייוורד, דיינה אנדרוז.

יש שיאמרו שזה לא כוחות להשוות כל-סרט-שהוא ל"קזבלנקה", וזה נכון, אבל "לבי השוטה" (My Foolish Heart) הוא דוגמה מאלפת לכמה חשוב הליהוק ולהבדל בין בימוי טוב לרע, מעבר לבסיס החיוני של תסריט טוב.

טייפקאסטינג אינו נחלתם של שחקנים בלבד בהוליווד. אחרי שעיבדו את המחזה-שלא-הופק וכתבו את "קזבלנקה" גויסו התאומים ג'וליוס ופיליפ אפשטין לעבד את הסיפור הקצר של ג'יי-דִי סלינג'ר "הדוד ויגלי מקונטיקט", שפורסם מאוחר יותר כשני באוסף "9 סיפורים" שלו (בתרגום הישן לעברית הסיפור נקרא "מר קרוסלי שלנו מקונטיקט"). בשני המקרים מדובר בסרט בשחור-לבן על נאהבים, כשברקע מלחמת העולם השנייה וחלק גדול של סיפור האהבה בפלאשבק, כולל קטע בתחנת רכבת. ב"לבי השוטה" משובצים משפטים שעם שחקנים אחרים ובימוי נכון היו יכולים להישמע הרבה יותר טובים ואולי אף להפוך לקלאסיים, כמו כשאבא של אלואיז אומר לה: "כמה מזל יש לך שאף פעם לא תהיי אבא."

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

תחזית זוכים באוסקר 2021

"ארץ נוודים". פרנסיס מק'דורמנד.

הלילה ייערך בלוס אנג'לס טקס הענקת פרסי האוסקר 2021 (ה-93 במספר) אחרי שנה שונה ומשונה, כולל אישור לסרטים בסטרימינג וללא חובה בהקרנה בבית קולנוע (חוק שתקף לשנה זו בלבד) והארכת טווח התאריכים מ-1.1.20 ל-31.12.20 בחודשיים עד ל-28.2.21.

תחזית הזוכים בפרסי האוסקר 2021 של יונתן דורון:

סרט- "ארץ נוודים"
בימוי- קלואי זאו, "ארץ נוודים"
תהיה האישה השנייה שזוכה בקטגוריה אחרי קת'רין ביגלו על "מטען הכאב" (2009).

שחקן ראשי- צ'דוויק בוסמן, "הבלוז של מא רייני"
יהיה השחקן השלישי שזוכה באוסקר אחרי מותו. לפניו היו פיטר פינץ' על "רשת שידור" (1976) והית' לדג'ר כשחקן משנה על "האביר האפל" (2008).

שחקנית ראשית- ויולה דיויס, "הבלוז של מא רייני"
זכתה כשחקנית משנה על "גדרות" (2016), שכמו "בלוז" מבוסס על מחזה של אוגוסט וילסון. הפעם האחרונה ששחקן ושחקנית ראשיים זכו על אותו סרט: ג'ק ניקולסון והלן הנט על "הכי טוב שיש" (1997).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »