יונתן דורון - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 10)

"הקול בראש 2" – ביקורת #1: משתדלים לחדש ולהוסיף אבל נשענים מדי על הקודם

"הקול בראש 2".

"הקול בראש 2".

"הקול בראש 2" הוא, כמובן, המשך לסרט מלפני תשע שנים שהפך רגשות ופעולות מוחיות לסרט אנימציה מוצלח, גם אם לא מהטובים ביותר של אולפני פיקסר. הסרט החדש פחות טוב ומצחיק מהראשון, ועל אף שמשתדלים לחדש ולהוסיף לקודם, נשענים יותר מדי על התבנית העלילתית של הסרט הראשון.

ריילי בת ה-13, הילדה מהסרט הראשון, יוצאת לסוף שבוע של מחנה הוקי קרח עם שתי חברות שלה. היא נרגשת מהאפשרות שהיא תתקבל לנבחרת של התיכון שהיא עולה אליו, מכוכבת ההוקי שהיא תפגוש שם, והיא עוברת תהפוכות עם החברות שלה ומאמנת ההוקי. כשחלק נכבד מהעלילה מתרחש כמתבקש במוח שלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חברים דמיוניים" – ביקורת: יוצאים למסע קסום, רק שאין יעד

"חברים דמיוניים".

"חברים דמיוניים".

ל"חברים דמיוניים" הצליח השחקן-במאי-תסריטאי ג'ון קרסינסקי (ג'ים בסדרה "המשרד", סרט האימה "מקום שקט") לרתום את ריאן ריינולדס לתפקיד הראשי, סוללה מטורפת של שחקנים שנתנו את קולם ליצורים דמיוניים שהשקיעו הרבה מחשבה בעיצוב שלהם (ביניהם: אמילי בלאנט, ג'ורג' קלוני, מאט דיימון, איימי שומר), צלם ומלחין מוערכים וזוכי פרסים (יאנוש קמינסקי, הצלם הקבוע של סטיבן ספילברג, והמלחין מייקל ג'יאקינו, שזכה באוסקר על "למעלה"), אבל -ידעתם שיגיע אבל, נכון?- בתסריט שכח דבר פעוט: עלילה. יוצאים למסע קסום, רק שאין יעד ועושים עיקופים מסיבה לא ברורה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שנה טובה לאוהבים" – ביקורת: סרט שודים קצת אחר וטוב

"שנה טובה לאוהבים". לינו ונטורה, שארל ז'ראר.

"שנה טובה לאוהבים". לינו ונטורה, שארל ז'ראר.

"שנה טובה לאוהבים" הוא סרט שודים צרפתי משולב עם סיפור אהבה מ-1973. לינו ונטורה הנהדר ("מאה אלף מתחת לשמש", "צבא הצללים") מגלם את סימון, שמשתחרר מוקדם מהכלא ערב השנה החדשה, ומתכנן שוד תכשיטים בחנות בריברייה הצרפתית, יחד עם חבר שותף. הוא משתמש בתחפושת לאיש זקן, עם מסכות לטקס מקצועיות, והופך ללקוח קבוע של החנות וממציא סיפורים על אחות חולה. בדרך, מבלי להתכוון, הוא מתאהב בפרנסואה (פרנסואה פאביאן, מוד מ"הלילה שלי אצל מוד" ושני פרקים של "10 אחוז", שהגיעה השבוע לגיל 91), בעלת חנות לעתיקות הצמודה לחנות התכשיטים, ומחזר אחריה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הכפיל" – ביקורת: גוסלינג ובלאנט נהדרים, אבל מאכילים את הקהל בכף הגשה

"הכפיל". אמילי בלאנט, ריאן גוסלינג.

"הכפיל". אמילי בלאנט, ריאן גוסלינג.

"הכפיל" הוא סרט קומדיה-פעולה-רומנטי שנשען על הקסם והחן השופעים של שני הכוכבים הראשיים שלו: ריאן גוסלינג ואמילי בלאנט. הם טובים יחד וכיף לראות אותם מכרכרים זה סביב זה (לא ממש מתנצחים כפי שהיה נחמד לראות).

הסרט מבוסס על סדרת פעולה מתחילת שנות ה-80 בכיכובו של לי מייג'ורס, שגילם לפני כן את "סטיב אוסטין" בסדרה על האיש הביוני, סדרה שבמהלך העשורים האחרונים שבים ומדברים על גרסה קולנועית שלה, ומתישהו זה יקרה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" – ביקורת: מלאכותי ונשכח

"היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית". הנרי קאוויל.

"היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית". הנרי קאוויל.

"היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" הוא סרט קליל על מבצע בריטי חשאי במלחמת העולם השנייה, שמאחורי הקלעים כלל את איאן פלמינג, שאומרים שגם בהשראת מוביל המבצע עיצב את דמותו של ג'יימס בונד (לכן הוא מציג את עצמו בסרט כפלמינג, איאן פלמינג). הנרי קאוויל (סופרמן) היה בין המועמדים הסופיים לגלם את בונד כשדניאל קרייג נבחר, ושמו שוב מוזכר בחיפוש אחר הבונד החדש. זו אולי הנקודה המעניינת ביותר בסרט שמתאמץ להיות מסוגנן והנשכח הזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ספר הפתרונות" – ביקורת: מצחיק ואזוטרי

"ספר הפתרונות". פייר ניני.

"ספר הפתרונות". פייר ניני.

למישל גונדרי, שכתב וביים את "ספר הפתרונות", יש רעיונות נפלאים. הקהל לסרט אינו גדול אך שמו של גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול", "מדעי החלום") יכול להביא קהל סקרן לאולמות. אין ברירה אלא להגדיר את הסרט כקומדיה, ואם מוציאים את הדיאלוגים (שחלקם מצחיקים) יכול היה כמעט להיראות כמו וידיאו-קליפ ארוך, ז'אנר שגונדרי מצטיין בו כי הרעיונות שלו לא תמיד מחזיקים לסרט שלם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנטומיה של נפילה" – ביקורת: מתאמץ להיות אמנותי

"אנטומיה של נפילה". סנדרה הולר.

"אנטומיה של נפילה". סנדרה הולר.

"אנטומיה של נפילה" עטור הפרסים הוא סרט דרמה בן שעתיים וחצי דובר צרפתית ואנגלית סביב פרשייה משפטית. יאהבו את הסרט אנשים שמצאו עניין ב"פּרידה" האיראני. בשניהם יש משפט ועיסוק בשחזור ארוך. הקצב הזוחל המעיק של שניהם, הסגנון של "כמו הצצה לחיים אמיתיים", הוא הסעיף הראשון בספר ההוראות לסרטים אמנותיים, סרטי פסטיבל. במקרה הזה זה הצליח ל"אנטומיה של נפילה", שזכה סרט בפרס הראשי בפסטיבל קאן, פרס דקל הזהב, והיה מועמד ל-5 פרסי אוסקר: לסרט הטוב ביותר, לבימוי, שחקנית ראשית, עריכה וזכה על התסריט. את הסרט ביימה ג'סטין טרייה, שכתבה את התסריט עם בעלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו הזוכים בפרסי האוסקר 2024: "אופנהיימר", כצפוי, הזוכה הגדול

"אופנהיימר". קיליאן מרפי.

"אופנהיימר". קיליאן מרפי.

כצפוי, "אופנהיימר" זכה במספר הפרסים הרב ביותר בטקס האוסקר חסר ייחוד באופן פושע. חלקית בגלל שרוב מוחץ של הזוכים היה צפוי ביותר, ולא היו תוספות, בדיחות או קטעים קומיים יוצאים מן הכלל (איזה מזל שיש את קייט מקינון).

"אופנהיימר" זכה ב-7 פרסים: הסרט הטוב ביותר, אוסקר ראשון לבמאי כריסטופר נולאן, שחקן ראשי, שחקן משנה, עריכה, צילום ופסקול. "מסכנים שכאלה" זכה ב-4 פרסים (שחקנית ראשית, עיצוב אמנותי, תלבושות, איפור ועיצוב שיער).
במאֵי שני מועמדים אחרים לסרט זכו בפרסי התסריט: "אנטומיה של נפילה" ו"מעשייה אמריקאית".
סרט נוסף שהיה מועמד לסרט ולבימוי, "אזור העניין", זיכה את בריטניה בזכייה הראשונה בקטגוריית הסרט הזר (שזכה גם על צליל, בצדק רב). כל סרט שהיה מועמד לסרט הטוב ביותר ולסרט הזר באותה שנה זכה על השני (כולל "רומא", "אהבה" ו"נמר דרקון"). הבמאי ג'ונתן גלייזר הזכיר את השבעה באוקטובר בנאום שלו.

בקטגוריות השחקנים, קיליאן מרפי ורוברט דאוני ג'וניור זכו על "אופנהיימר", אמה סטון זכתה (בפעם השנייה אחרי "לה לה לנד") על "מסכנים שכאלה", ודה-ויין ג'וי רנדולף זכתה על "נשארים לחג".

אמילי בלאנט וריאן גוסלינג עלו לבמה בקטע חביב כדי להתנצח מי הזוכה האמיתי בתחרות בין שני סרטי השנה, "ברבי" ו"אופנהיימר", והצדיעו לפעלולנים. הם עשו זאת כי הם מככבים השנה בסרט The Fall Guy על פעלולן, ואיגוד הפעלולנים רוצה מאוד לקבל קטגוריה באוסקר על פועלם. בינתיים, החל מהטקס בעוד שנתיים תתווסף קטגוריה חדשה של ליהוק.

Godzilla Minus One, שזכה על האפקטים החזותיים, הוא סרט גודזילה הראשון שהיה מועמד לאוסקר והסרט הראשון בשפה שאינה אנגלית שזוכה בקטגוריה. הסרטים הישראלים "מכתב לחזיר" (שהיה מועמד לפרס סרט האנימציה הקצר) ו"גולדה" (שהיה מועמד לעיצוב האיפור והשיער) חוזרים הביתה ללא פרסים.

מרטין סקורסיזה ביים שלושה סרטים שהיו מועמדים ל-10 פרסים ולא זכו בדבר. השנה נוסף "רוצחי פרח הירח" ל"כנופיות ניו יורק" ול"האירי".

מי שפספס את הטקס יכול לתפוס אותו ב-yes VOD וב-STING+. גרסה ערוכה ומתורגמת תשודר ב-yes Movies Drama ביום ג' 12.3 בשעה 22:00.

רשימת הזוכים המלאה בפרסי האוסקר 2024:

הסרט הטוב ביותר
"אופנהיימר"

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אזור העניין" – ביקורת: תמונת מצב עוכרת שלווה

"איזור העניין".

"איזור העניין".

"אזור העניין" הוא סרט טוב בגרמנית על רודלף הס ואשתו בימים שהתגוררו בבית צמוד לגדר של מחנה אושוויץ. הסרט מועמד ל-5 פרסי אוסקר: סרט, בימוי, תסריט מעובד, צליל (אחת המועמדויות הכי מוצדקות מזה זמן רב) וצפוי לזכות על סרט זר, הסרט הבריטי הראשון שיזכה בקטגוריה הזאת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

תחזית הזוכים באוסקר 2024

"אופנהיימר". רוברט דאוני ג'וניור.

"אופנהיימר". רוברט דאוני ג'וניור.

ביום ראשון בלילה (10.3) יתקיים טקס האוסקר 2024. נראה שברוב הקטגוריות הזוכים צפויים; אין ספק לגבי הזוכים בפרס הסרט הטוב ביותר, בבימוי ושחקני המשנה. חלק מהכיף בטקסי הפרסים הללו הוא הפרצופים המופתעים, ההתרגשות האמיתית, הנאומים הספונטניים (פעם גם לא חילקו כל כך הרבה פרסים לפני האוסקר). אלה ההימורים שלי לגבי הזוכים השנה, עם הניתוחים המתאימים:

הסרט הטוב ביותר: "אופנהיימר"

בימוי: כריסטופר נולאן, "אופנהיימר" (נולאן מוכיח שלא כל בריטי מצליח הוא שנון ומבריק לשונית)

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חלום של רובוט" – ביקורת #1: רק בעיה אחת, למה כזה ארוך?

"חלום של רובוט".

"חלום של רובוט".

"חלום של רובוט" הוא סרט אנימציה ללא דיאלוגים שמועמד לאוסקר בקטגוריית סרט האנימציה הטוב ביותר (הוא יפסיד ל"הילד והאנפה"). מאתגר מאוד ליצור ועוד יותר לצפות בסרט באורך מלא מאוד (מעל 100 דקות) כשרק צלילים, מוזיקה ושירים מלווים את מה שרואים. שימו לב שהסרט הספרדי מתרחש בניו יורק בשנות ה-80, על כן כל השילוט והכיתוב באנגלית, והדברים האלה אינם מתורגמים לעברית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חולית: חלק 2" – ביקורת: לא רע כמו הראשון אלא רע בצורה אחרת

"חולית: חלק 2". טימותי שאלאמה.

"חולית: חלק 2". טימותי שאלאמה.

ב"חולית: חלק 2" יש אפקטים מרשימים מאוד, צוות שחקנים גדול, ספר טוב להסתמך עליו, אבל לא אכפת לצופה מאף אחד ואין מתח דרמטי אמיתי. גם בסרטי פעולה, שבהם ידוע שהטובים ינצחו, מעניין אותנו לדעת איך זה יקרה. פה אפילו זה לא קיים; סיפור האהבה בין פול (טימות'י שאלמה) לצ'אני (זנדאיה) כמעט לא קיים, שובו של גורני (ג'וש ברולין) נעשה בצורה די מגושמת, ועוברים מקטע לקטע בלי שיהיה עניין רב במה שיקרה. וזה לא שיש מצוקת זמן, עם 164 דקות, יותר מאשר החלק הראשון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »