בשנים האחרונות נזכרו בהוליווד שיש להם מאגר של סיפורים מוכרים מוכנים לעיבוד קולנועי- והם לא צריכים לשלם למישהו בשביל הזכויות עליהם. מה שעשו אולפני דיסני מאז שנות ה-30 של המאה שעברה בסרטים מצוירים, מגיע אלינו כעת עם שחקנים בשר-ודם, ולרוב גם מלווה באפקטים מיוחדים. בעולם האגדות יש מכשפות רעות, סיפורי אהבה וקסם, וכמו שאוהבים (במיוחד בהוליווד) הטוב מנצח ויש סוף טוב (עד עצם היום הזה). כך ראינו בשנים האחרונות, בין השאר, גרסאות של עמי ותמי ("קוטלי המכשפות"), כיפה אדומה ("ירח אדום"), ג'ק והאפונים ("ג'ק צייד הענקים") וקנת' בראנה מביים בשביל דיסני את "סינדרלה" עם קייט בלנשט.
השנה במאים מוכרים שעשו סרטים טובים בעבר כשלו בגדול, כולל דני בויל עם "טראנס", פדרו אלמודובר עם "לעוף מהתרגשות", סטיבן סודרברג עם "תופעות לוואי" ורידלי סקוט עם "היועץ". שני סרטים האחרונים עשויים בצורה מעולה, עם שחקנים טובים מפורסמים ובשום אופן אני לא ממליץ למישהו לראות אותם. "תופעות לוואי" הוא כמו סרט טלוויזיה משנות ה-90 ו"היועץ" חסר עלילה באופן פושע.
"איירון מן 3" ממשיך את קו העלילה של שובר הקופות הקומיקסי הגדול ביותר בכל הזמנים – "הנוקמים" – שעלה לאקרנים בקיץ שעבר. הסרט נוצר בקו-פרודוקציה (הפקה משותפת) של הוליווד (אולפני מארוול מבית דיסני) עם סין (אולפני וולט דיסני סין וחברת 'DMG אנטרטיימנט'), שאמורה להקל על ההפצה של הסרט בסין (במקום לחתוך ממנו סצינות כמו ב"סקייפול" ואחרים) – ובין היתר הביאו לסרט נבל ממוצא סיני ועיכובים רבים בהפקה – אבל גם סצינות בלעדיות לקהל הסיני, שלא תוצגנה באף מדינה אחרת. ככה נראית התחנפות כשהדמוגרפיה מונה פי 4 יותר תושבים מבמדינה שלך.
"חשבון משותף", סרטו הבא אחרי "איך להיפטר מהבוס" של סת' גורדון, עלה בסוף השבוע הזה (14.3) לאקרנים בישראל. כוכב "חשבון משותף", ג'ייסון בייטמן, כבר רגיל לשחק את איש העסקים האמריקאי, בעל האישה הסקסית, הילדים החמודים והצרות המוקצנות, שבמקרה שלו – לא מפסיקות לבוא. אמנם, לא הכל ורוד בחייו של השחקן העסוק שמנפק כמות נכבדת של סרטים בשנה, ומתחת לפני השטח יש הרגשה שהוא מסוגל להתמסר לתפקידים כבדים יותר מאלו אותם הוא מרבה לגלם בזמן האחרון.
ג'ייסון קנת בייטמן, או 'ההוא שדומה ליואן מקגרגור' אם תרצו, הוא שחקן קולנוע וטלויזיה אמריקאי, שפרץ לתודעת הציבור עוד לפני כ-32 שנים בתור הילד החמוד ג'יימס קופר, ב"בית קטן בערבה". את החזרה הגדולה שלו לתודעה חייב בייטמן לסדרת הטלויזיה הקומית הממכרת "משפחה בהפרעה" (2003 עד 2006), בה כיכב בתור מייקל בלות' המסתובך, וזכה בגלובוס הזהב על תפקידו בה ב-2004. לאחר שהסדרה ירדה מהמסך (היא תשוב לעונה רביעית במאי הקרוב, אחרי כשבע שנות הפסקה), שיחק בייטמן במספר סרטים בתפקידים לא משמעותיים במיוחד, בינהם "ג'ונו" ו"הממלכה". התפקידים הבולטים-יותר שלו היו ב"הנקוק" וב"תלוי באויר" זוכה האוסקר לתסריט, ושנה מאוחר יותר הוא כבר הופיע בתור שחקן ראשי ב"אהבה בהחלפה".
אפל השיקה השבוע את שירות iTunes לסרטים (ולמוסיקה) בישראל, ובכך איפשרה למשתמשיה הישראלים להשכיר (VOD) ולרכוש סרטים הוליוודים, מתורגמים ולא-מתורגמים. מרבית ההיצע עדין נטול כתוביות, אך הוא צפוי לגדול בקצב. אך האם זה יהיה מספיק כדי לזעזע את שוק ה-VOD הישראלי היקר? לחצו לקריאת הכתבה המלאה »
"מדובר במהפכה אמיתית" הצהיר מוקדם יותר ברק פלצ'י, מנהל השיווק של סמסונג ישראל, כאשר השיק לפני כשבועיים את ה-Smart VOD של החברה שלו. מדובר באפליקציה לטלויזיה (ממש כמו לטלפון החכם), אשר מסוגלת לנגן תכנים דיגיטלים בהזמנה אישית, ללא תיווך של חברת כבלים כלשהי.
מהפכה זו בטוח לא. שירותים מפה ועד הודעה חדשה שעושים בדיוק את זה, זמינים בשוק כבר שנים, ושבועות ספורים קודם לכן, סלקום כבר הציגה שירות דומה. גם בתחום התוכן הישראלי שישודר בשירות של סמסונג אין בלעדיות (כמו התכנים של דיסני ושל זכיינית ערוץ 2 רשת). מה בכל זאת החידוש? הטמעה של שירות הוי-או-די בתוך הטלויזיה – ללא הדרישה להתקין מוצרי קצה נלווים.
החידוש של סמסונג אינו פועל בהכרח לטובת הצרכן. במקום להמשיך ולהשתמש בטלויזיה שלו מדגם אחר, יהיה עליו להשקיע סכום מכובד ברכישת טלויזיה מדגם של סמסונג, שיודעת להריץ את האפליקציה. אם כך, נסקור שירותים שאינם בהכרח מתחרים בשירות החדש של סמסונג, אבל כן מציעים חידוש מענין. חלק מהשירותים לא צפוי להיות זמין בזמן הקרוב לישראל.
קיץ 2012 אולי יכול להיחשב קיץ 'טוב' בארה"ב (היכן שלהוליווד חשוב להצליח), אם מסתכלים על הרווחים ולא על נוכחות הקהל. סרטי התלת מימד וה-IMAX הזניקו את הרווחים בקיץ 2012, כמו גם בקיץ 2010, לרמות הגבוהות ביותר ב-5 השנים האחרונות, למרות שמספר הכרטיסים שנמכרו לקולנוע נמצא בשפל של 19 שנים (מאז 1993).
הנתונים היבשים הם כי בקיץ 2012 נמכרו 536.1 מיליון כרטיסים בארה"ב, לעומת 555 מיליון בשנת 2011 (3.5% יותר), 534.3 מיליון בשנת 2010 (0.3% פחות), ו-576.8 מיליון בשנת 2009 (7.6% יותר). לעומת זאת, במבט על הרווחים, תראו כאמור שיפור בשנים 2012 ו-2010: בקיץ 2012 נגרפו 7.66 מיליארד דולרים בארה"ב, לעומת 7.38 מילירד בשנת 2011 (3.6% פחות), 7.7 מיליארד בשנת 2010 (0.6% יותר) ו-7.42 מיליארד בשנת 2009 (3% פחות). לחצו לקריאת הכתבה המלאה »
כיצד לנסח בקשה לסיוע מקרן קולנוע ישראלית? צילום מתוך "שתיקת הארכיון".
גדעון גנני, מנכ"ל ומייסד קרן מקור לסרטי קולנוע וטלויזיה, הסכים לפרסם כאן באידיבי טקסט שכתב על מנת לסייע ליוצרים דוקומנטרים לזכות בסיוע מקרנות הקולנוע. התמודדות מצטיינת עם ביורוקרטיה אינה נחלתם של יוצרי הקולנוע, כמו שאינה של רובנו, אך הדבר פוגע באינטרסים של היוצרים. מטרתם היא לקבל תמיכה כספית ולהוציא את הפרויקטים לפועל או לסיים אותם. לכן בחרנו לבקש מגנני לפרסם כאן את המדריך שלו, שיעזור ליוצרים להבהיר את כוונותיהם טוב יותר לנציגי הקרנות, ולהקל עליהם להבין כי הפרויקט המדובר שווה את כספי התמיכה. את קרן מקור יסד גנני עם מיכל רפאלי-כדורי עוד ב-1996, אבל מאז שלמד את עקרונות התעודה באנגליה, השביח גנני את הידע שצבר עם 25 שנות עבודה והוראה. הטקסט הבא הוא הצעה בלבד, ונכתב עם היוצרים הדוקומנטרים בראש, אך כמו שאין חיוב לכתוב בפורמט המוצע בו – כך גם הוא אינו מחייב שימוש לסרטי תעודה בלבד.
מדריך גנני להגשת בקשות סיוע לסרטי תעודה מקרנות
על פי ניסיוני כל הפניות הכתובות לקרנות כתובות באופן בעייתי, שמקשה על הלקטורים את הקריאה ואת יכולת ההחלטה. ההגשות לוקות בפיזור, בכתיבה יתרה, ובעיקר בחזרתיות: אין הבדל בין הכתוב בהצהרת הכוונות, בטריטמנט, או בתסריט (אם כותבים אותו בכלל). זה לא אומר שסרטים טובים לא יכולים להיעשות על בסיס בקשות שכתובות לא טוב והא ראיה: כל הסרטים הטובים שכולנו עושים, שכולם גרוסו מודו החלו את דרכם בהגשה שכתובה באופן לא מספק. הואיל ובפורמט הגשה עסקינן ולא ביצירה בהשראה, להלן מדריך גנני ליוצר הדוקומנטרי אותו אני מנסה להנחיל ליוצרים הפונים לקרן מקור ללא הצלחה, כבר מזה שנים.
מה קרה לקולנוע העולמי? במאים טובים ישנם, שחקנים מצוינים קיימים, איכות הצילום והצליל והתלבושות והמוסיקה, האפקטים וכל מה שמסביב טובים מאי פעם, אך סרטי הקולנוע שנעשים היום פחות טובים מאלו שנעשו בעשורים קודמים, או לפחות: מספר הסרטים הטובים נמוך משמעותית מפעם. אתרכז כאן בירידה באיכות הסרטים האמריקאיים, ואנסה להסביר מה הביא לתופעה המדאיגה לצד סקירת העתיד הקרוב.
ב-1991 היו: "תלמה ולואיז", "שתיקת הכבשים", JFK- תיק פתוח, "באגסי", "נסיך הגאות והשפל", "החבר'ה מהשכונה", "גרנד קניון", "פישר קינג", "עגבניות ירוקות מטוגנות", "שליחות קטלנית 2", "מלכודת אש", "רצח מן העבר", "משפחת אדמס", "הדוקטור", "פסגת הפחד", "תעצרו את העיר אני רוצה לרדת!", "שוטר בגן ילדים", "קדחת הג'ונגל", "איש קטן ושמו טייט", "הדסון הוק", "לחץ", "צללים וערפל", "מפסיד מנצח", "אבי הכלה", "סיפורי אל-איי", "לרקוד עם טייסים", "אירופה אירופה", "כל הבקרים שבעולם", "עקבים גבוהים". [וגם: רובין הוד: נסיך הגנבים, החיים בזבל, איידהו שלי, חיילי צעצוע, נקודת פריצה, גיבורים מעולם אחר (איש הנצח 2), בכוננות מתמדת, לישון עם האויב, בנוגע להנרי, הדלתות, ארוחה ערומה, החברה שלי, הקומיטמינטס, היפה והחיה, ברטון פינק, בועות של אהבה, הוק, הפנג הלבן, אשם על פי חשד, בחירתה של אהבה, בילי באת'גייט, דוק הוליווד, התנפצות, מה קורה עם בוב?, לא בלי בתי, נוכלת ושמה סו, פרנקי וג'וני, רוקטיר, עד סוף העולם, מאדאם בובארי, דליקטסן, טוטו הגיבור, מדיטראנו וחייה הכפולים של ורוניק.]
אני לא מסוגל לערוך רשימה כזאת של סרטים מאף שנה בעשור האחרון. מקנדה ומאוסטרליה דוברות האנגלית יוצאים בעיקר במאים ושחקנים מצליחים, ורק לעתים רחוקות מגיע משם סרט מעורר עניין; צרפת ואיטליה, ספקיות קלסיקות ותיקות, מצויות במשבר כבר שנים רבות; מאנגליה ומגרמניה מגיעות הבלחות מוצלחות מפעם לפעם; ודווקא מהמזרח הרחוק מגיעים יותר ויותר סרטים ויוצרים פורצי דרך. אך עדיין 70% מהסרטים המוקרנים אצלנו בבתי הקולנוע הם אמריקאיים.
אתרכז כאן בירידה באיכות הסרטים האמריקאיים ואנסה להסביר מה הביא לתופעה המדאיגה מבלי לגלוש יותר מדי לשיעור בתולדות הקולנוע שכולל סקירה על שיטת האולפנים, הכוכבים ומלחמת וייטנאם. אתמקד בשלוש סיבות: סִפרות, סוף שבוע ראשון והטלוויזיה.
ספרות (מקורות)
אם תערכו רשימה של הסרטים האהובים עליכם, סביר להניח שרובם יהיו מבוססים על ספרים. באוסקר אמנם לא זוכים האנשים או הסרטים הטובים ביותר (הם גם לא תמיד מועמדים), אך המועמדים והזוכים לאורך השנים מצביעים על מגמות ברורות, ומבין 84 הסרטים הזוכים באוסקר לסרט הטוב ביותר – 56 מבוססים על ספר/מחזה/סרט אחר לעומת 28 בלבד (33%) שנעשו על פי תסריט מקורי, ומספר זה כולל דרמות היסטוריות וסרטי ביוגרפיה כמו "גנדי", "מרכבות האש", "חייו של אמיל זולא", "לב אמיץ" ו"נאום המלך" [מתוך 164 הסרטים המועמדים בקטגוריית הסרט הטוב ביותר ב-30 השנים האחרונות, רק 40% (67 סרטים) היו על פי תסריט מקורי].
"אדפטיישן".
במאה ה-21 גם עולם הספרות הוא לא מה שהיה פעם. פחות ספרים טובים ופחות הצגות בלתי נשכחות משמעם פחות סרטים טובים. רוב מחזות הזמר החדשים בברודווי מבוססים על סרטים ("נזירות בלוז", "רוח רפאים", "מרי פופינס", "מעודדות צמודות" [Bring It On], "קינקי בוטס"). הצגות מצליחות ספורות בלבד עובדו לקולנוע במאה ה-21, ביניהן "קרוב יותר", "הוכחה", "ספק", "נערי ההיסטוריה", "פרוסט/ניקסון", "אלוהי הקטל", "שם פרטי" – סרטים טובים אך אף אחד מהם לא יכנס לרשימת הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם.
זוהי רשימה של 66 סרטים המבוססים על מחזה או ספר (כולל סרטים שאני לא סובל):
קן הקוקיה
הסנדק
חומות של תקווה
אמדאוס
קזבלנקה
הקוסם מארץ עוץ
חלף עם הרוח
הבוגר
פסיכו
ורטיגו
חלון אחורי
מלתעות
לורנס איש ערב
הגשר על נהר קוואי
האדם השלישי
בצהרי היום
התפוז המכני
שבילי התהילה
ד"ר סטריינג'לאב
בן חור
שנים עשר המושבעים
אפוקליפסה עכשיו
זה קרה לילה אחד
חמים וטעים
הכל אודות חוה
חשמלית ושמה תשוקה
נערתו ששת
סיפור פילדלפיה
הנץ ממלטה
מות הזמיר
הבריחה הגדולה
12 הנועזים
סטלג 17
מגע של רשע
המחפשים
האיש שרצה להיות מלך
כחום הלילה
קאובוי של חצות
מאש
היצאנית והקלפן
מגרש השדים
הקשר הצרפתי
תינוקה של רוזמרי
סרפיקו
השור הזועם
היו זמנים באמריקה
הנסיכה הקסומה
יחסים מסוכנים
החבר'ה הטובים
תנאים של חיבה
קברט
צלילי המוסיקה
מרי פופינס
סיפור הפרברים
בלייד ראנר
אני והחבר'ה
מועדון קרב
טריינספוטינג
בשם האב
שתיקת הכבשים
תמונות קצרות
רשימת שינדלר
פורסט גאמפ
טרילוגיית שר הטבעות
ארץ קשוחה
זה ייגמר בדם
אפשר בקלות רבה להוסיף סרטים רבים, חדשים וישנים: רעל ותחרה, מצחיקונת, הם יורים גם בסוסים, הקשר הצרפתי, מגרש השדים, תינוקה של רוזמרי, ירח של נייר, פלישת חוטפי הגופות, אהובת הקצין הצרפתי, בחירתה של סופי, מת לחיות, מי הפליל את רוג'ר רביט, היסטוריה של אלימות, הר ברוקבק, השעות, אודות שמידט, סיפורי דגים, ועוד ועוד ועוד. בכוונה לא כללתי לעיל סרטים שאינם באנגלית; גם אלה מבוססים על ספר או מחזה: ז'אן דה פלורט, ז'יל וז'ים, ז'רמינל, דיאבוליק, עד כלות הנשימה, רשומון, סולריס, הצוללת, גנבי האופניים, הפנסים האדומים, סיפור חיים, החותם השביעי, נמר דרקון.
יש, כמובן, סרטים מעולים שמבוססים על תסריט מקורי – אך הרבה פחות, ושוב – לא את כולם אני אוהב:
האזרח קיין
שדרות סנסט
הרומן שלי עם אנני
צ'יינהטאון
נהג מונית
רשת שידור
קיד וקסידי
בוני וקלייד
רוקי
איש הגשם
פארגו
כשהארי פגש את סאלי
הטוב, הרע והמכוער
החשוד המיידי
מלחמת הכוכבים
ספרות זולה
בחזרה לעתיד
שודדי התיבה האבודה
העד
שליחות קטלנית 2
מזימות בינלאומיות
אי-טי
מפגשים מהסוג השלישי
בלתי נסלח
שושנת קהיר הסגולה
חנה ואחיותיה
שמש נצחית בראש צלול
מועדון ארוחת הבוקר
שיר אשיר בגשם
טוטסי
הפסנתר
מרד הנעורים
אשה יפה
סודות ושקרים
לשבור את הגלים
זוהר בדשא
לילות בוגי
מגנוליה
כוכב בודד
אדומים
גם כאן אפשר להוסיף עוד מספר סרטים: חידון בחרוזים, הרולד ומוד, רסיסי חיים, אליס לא גרה כאן יותר, כך היינו, השיחה, החברים של אלכס, ללכת שבי אחריו, אמון הדדי, להיות ג'ון מלקוביץ', לפני הזריחה, ג'ונו ואחרים. ובקטגוריה הזאת יש יותר סרטים זרים: החיים יפים, סינמה פרדיסו, שמונה וחצי, לה דולצ'ה ויטה, פרסונה, זעקות ולחישות, אמלי, 400 המלקות, שבעת הסמוראים, הכל אודות אמא, חיים של אחרים, שלושת הצבעים: אדום.
הספרים של היום
רוב הספרים המצליחים בעולם היום הם ספרי מתח וספרי פנטזיה. ובהתאם, טרילוגיית סרטי "שר הטבעות", סדרת "הארי פוטר", "צופן דה-וינצ'י", "נערה עם קעקוע דרקון", סרטי "דמדומים" ו"משחקי רעב" הם שוברי קופות. מפעם לפעם מתגנב לו לרשימת רבי המכר ספר דרמה או רומן רומנטי, אך מסיבה כלשהי הספרים של גבריאל גרסיה מרקס, טוני מוריסון וז'וזה סאראמגו לא הפכו לסרטים מוצלחים, ולא הצליחו שורה של סרטים על פי רבי מכר בינלאומיים: "האפר של אנג'לה", "רודף העפיפונים", "הכול מואר", "קרוב להפליא ורועש להחריד", "הדרך" ו"יער נורווגי". הצליחו יותר: "העזרה", "לאכול להתפלל לאהוב", "קולד מאוטן", "זיכרונותיה של גיישה"', "חניבעל" – רואים פה יצירת מופת קולנועית? אני לא.
הפקת מיני סדרה על פי "התיקונים" בוטלה והגרסאות הקולנועיות של "הרפתקאותיהם המדהימות של קוואליר וקליי", "צלה של הרוח", "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" ו"ההיסטוריה הסודית" מתמהמהות, על אף שמזמן נרכשו הזכויות לעיבוד.
"אנה קרנינה": 1935, 1948, 1997, 2012.
אז כשאין מספיק מקורות ספרותיים חדשים וטובים חוזרים שוב ושוב למחזותיו האלמותיים של ויליאם שייקספיר, ובמחזוריות אין-סופית מפיקים גרסאות חדשות ל"אוליבר טוויסט" ו"תקוות גדולות", "ג'יין אר" ו"אנה קרנינה", "טרזן" ו"סופרמן". השנה הגיע תורו של סרט "זכרון גורלי" חדש ובשנה הבאה חוזרים ל"גאטסבי הגדול" על פי ספרו של סקוט פיצג'רלד (גרסה קולנועית הופקה ב-1974) ול"קארי" על פי ספרו של סטיבן קינג (גרסה קולנועית הופקה ב-1976). מעניין לציין שאחת הדרמות המסקרנות של 2013 היא גרסה קולנועית למחזה המעולה "אוגוסט: מחוז אוסייג'", כשבסרט יככבו מריל סטריפ, ג'וליה רוברטס, ג'ולייט לואיס, אביגיל ברסלין, מרגו מרטינדייל, כריס קופר ודרמוט מלרוני.
יש ספרים חדשים שמעובדים גם למיני סדרות בשל ההיקף שלהם ("עולם ללא קץ", למשל) או לסרטי טלוויזיה, ובשנים האחרונות ישנה תופעה חדשה של ספרים המעובדים לסדרה בת מספר עונות ("משחקי הכס", "דקסטר", "דם אמיתי"), מה שיביא אותנו אחרי זה לסיבה השלישית, אבל לפני כן:
סוף שבוע ראשון (קהל היעד)
על אף שרווחים של סרט לא נמדדים רק בהכנסה מההקרנות של הסרט בבתי הקולנוע -תודות למכירת זכויות השידור, מכירות של די-וי-די (עם תוספות ומהדורות חדשות) ושל מוצרים נלווים (בעיקר לסרטי פעולה, לסרטים מצוירים ולסרטי ילדים)- מסתכלים היום על ההכנסות של סרט בסוף השבוע הראשון שלו. הכול מתנקז לבום ראשוני גדול. מעט מאוד סרטים מקבלים הזדמנות לזכות ליחסי ציבור של הציבור, ליהנות מהמלצות מפה לאוזן. נגמרו הימים שספרו כמה שבועות מוקרן סרט בבתי הקולנוע; מה שחשוב היום הוא האם הסרט שבר שיא, האם פתח יותר טוב מפתיחות של סרטים דומים בתקופה המקבילה אשתקד? מה הבעיה בכך? מי שרץ לראות סרטים בסוף השבוע הראשון שלהם, והסרטים שבונים להם יחסי ציבור על כך ש"חייבים" לראות אותם ברגע הראשון הם בעיקר צעירים וסרטים עתירי תקציב, כלומר מלאים אפקטים, סרטי פעולה שיכולים להיות מבדרים ומהנים אך מטרתם העיקרית היא כסף.
"באגסי מלון".
קהל היעד המרכזי של הקולנוע השתנה. פונים בעיקר לקהל צעיר, צעיר מאוד אפילו. מספר הסרטים שעושים ל"מבוגרים" הולך וקטן, וככל שעושים פחות סרטים כאלה (דרמה, קומדיה, פעולה או מתח) – יש פחות סרטים טובים, כי אחוז הסרטים הטובים נשאר בערך אותו דבר. כמעט ואין סרטי דרמה על אנשים לא מושלמים שמתמודדים עם בעיות מהחיים, כלומר- לא רודף אחריהם מישהו עם נשק או יצור שנוצר במחשב. זאת אחת הסיבות לפריחה של תעשיית הקולנוע העצמאי בארצות הברית. ג'ורג' קלוני ובראד פיט הבינו שעל מנת לעשות סרטים כמו "לילה טוב ובהצלחה", "משחקי שלטון", "מאניבול" ו"עץ החיים", עליהם לשחק גם בסרטי "אושן".
מעדיפים ללכת על בטוח
בשל עליית משכורות השחקנים וההאמרה בעלויות ההפקה של סרט הוליוודי ממוצע (יותר מ-40 מיליון לסרט כיום), מנסים יותר מתמיד ללכת על בטוח. לא רוצים להסתכן בדברים מקוריים וחדשים (למרות שאלו הדברים שבדרך כלל הכי מצליחים – ואז מנסים לחקות אותם).
אמנם גרסאות חדשות לספרים ולסרטים אינם דבר חדש: כבר בשנות ה-30 ה-40 הופקו גרסאות חדשות לסרטים לא-ישנים ונעשו סרטי המשך לא-רק לסרטי אימה ("טוֹפּר", למשל), אך בשנות ה-80 פרחה תעשיית סרטי ההמשך בצורה בלתי רגילה, תופעה שתפסה תאוצה בשנות ה-90 וממשיכה עד היום, כשסדרות סרטים (franchise) הפכו לאחד הדברים שהאולפנים הכי חושקים בהם. לכן מיהרו להתחיל מחדש (reboot) את סרטי "ספיידרמן". לכן 19 שנים אחרי "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" הגיע "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח", הסרט הרביעי והמצליח ביותר בסדרה- בזכות שלושת הסרטים הנפלאים הראשונים ולא בשל איכות הסרט עצמו; 12 שנים עברו בין "מת לחיות 3" ל"מת לחיות 4" (והחמישי בדרך) ו"גברים בשחור 3" הגיע עשר שנים אחרי הקודם. לכן עושים חידוש לסרט ישן, או לוקחים סדרה ששמה מוכר או משחק קופסה או אגדה מוכרת, והופכים אותם לסרט – כך קיבלנו את "כלבי הקש" ו"ארתור" (שאפילו לא הגיעו לבתי הקולנוע בארץ) אך גם את "אומץ אמיתי" של האחים כהן, "צוות לעניין" שמעדיפים לשכוח ואת "רחוב ג'אמפ 21" המוצלח, "באטלשיפ" על פי המשחק "צוללות" (ועובדים על "מונופול" ו"עולם הממתקים"), שני סרטי שלגיה, ובדרך "הנזל וגרטל" (עמי ותמי) ו"ג'ק ואפון הפלא".
כדי לראות משהו מקורי, שונה, מיוחד, בוגר, דרמטי ומעניין יותר ויותר יוצרים, במאים, תסריטאים ושחקנים עברו לטלוויזיה – והקהל עמם.
הטלוויזיה
לא המצאת הטלוויזיה או כניסתה לבתי מיליארדי אנשים בכל העולם פגעו בקולנוע כפי שחששו, אלא האיכות העולה של העשייה הטלוויזיונית. בסוף שנות ה-80 החלו להפיק סדרות שנראו כמו סרטים (באיכות הצילום ובמורכבות העלילתית) ובתקציב שעלה על מיליון דולר לפרק, סדרות כמו "מסע בין כוכבים: הדור הבא", "טווין פיקס", "תיקים באפלה" ו"אי-אר", שהן סדרות שמתוכן צמחו גם שחקני קולנוע ונשבר המחסום שמעטים לפני כן הצליחו להתגבר עליו: המעבר מטלוויזיה לקולנוע.
עם הפנייה של יותר ויותר סרטים לקהל הצעיר, נוצר גם מצב של ריבוי ערוצי טלוויזיה. לצד רשתות השידור הוותיקות בארצות הברית קמו עשרות ערוצי כבלים ייעודיים. לצעירים מופקות סדרות שמיועדות להם, וכך HBO ובעקבותיה תחנות אחרות (Showtime, AMC, FX ואחרות) החלו להפיק סדרות -דרמה וקומדיה- שמיועדות למבוגרים. יש בהן עירום ושפה גסה ובעיקר: דמויות לא שטחיות, הרבה פעמים פגומות ולאו דווקא "נחמדות", דרמות נוגעות ללב עם קונפליקטים מורכבים, ביניהן "הסופרנוס", "דדווד", "הסמויה", "מד מן", "שובר שורות" ו"צדק פרטי". הסדרות הללו משכו יוצרים מובילים מהקולנוע ובעקבותיהם שחקנים שלא מצאו תפקידים מורכבים או סיפורים מעניינים בעולם הסרטים המשתנה. בנוסף לכך, בעקבות הזנחת קהל הצופים המבוגר, עושים פחות סרטים על נשים מעל גיל 45 – ושחקניות רבות מצאו את מקומן בסדרות.
במקביל, פגעו שתי סדרות בסרטי קומדיה רומנטית. "חברים" (שהחלה ב-1994) ו"סקס והעיר הגדולה" (1998) הן בעצם קומדיות רומנטיות. סרט בן 100 דקות לא יכול להתחרות בעומק הקונפליקטים ועם הזדהות הצופים שעוקבים לאורך שנים ביחסים המשתנים בין רוס ורייצ'ל ב"חברים" או בין קרי למר ביג ב"סקס והעיר הגדולה". שתי הסדרות מתרחשות בעיר ניו יורק וכוללות קטעים מצחיקים לצד מרגשים, עם מחוות רומנטיות "מהסרטים". אפילו קטעי המוסיקה ברקע של הפרקים, השימוש בשירים הוא דבר שלא היה נהוג בסדרות קומיות ודומה לסרטי קולנוע.
עתיד הטלוויזיה
גם סרטי הטלוויזיה השתנו בהתאם. אם תראו סרט טלוויזיה משנות ה-80 לא תראו שם כוכבי קולנוע או איכויות הפקה גבוהות. הסרטים היו זולים, שחקני עבר כוכבים לשעבר ושחקני טלוויזיה כיכבו בהם. הטלוויזיה היתה המקום למתחילים ולגמלאים. בשלוש השנים האחרונות היו מועמדות לאמי בקטגוריית השחקנית במיני סדרה/סרט טלוויזיה (ושוב, זה לא אומר שאלו היו ההופעות הטובות ביותר של השנה, אך זה מצביע על המגמה הרווחת בשנים האחרונות): ג'וליאן מור, ניקול קידמן, אמה תומפסון, קייט וינסלט, ג'ואן אלן, ג'ודי דנץ' ומאגי סמית'.
אך נראה שמצב סדרות הדרמה אינו טוב כפי שהוא מצטייר. לוחות המשדרים מלאים בתכניות מציאות ("הישרדות", "המירוץ למיליון"), תחרויות שירה וריקוד ("רוקדים עם כוכבים", "אמריקן איידול"), סדרות-בת וסדרות-העתק ("זירת פשע: ניו יורק/מיאמי", "מרפאה פרטית", "NCIS: לוס אנג'לס" ובדרך "יומני קארי" על קארי -"סקס והעיר הגדולה"- הצעירה) וגרסאות חדשות לסדרות ישנות ("הוואי חמש-אפס", "90210", "ניקיטה" שמבוססת במקור על הסרט, כמובן).
רוב הסדרות המצליחות ו/או המוערכות הן ותיקות מאוד, חלקן מתקרבות לסופן. על אף שבכל עונה מתחילות את דרכן עשרות סדרות חדשות, בשלוש שנים האחרונות היבול היה דל בסדרות סוחפות, מהפכניות או הצלחות גדולות מאוד, וניתן להזכיר רק שלוש סדרות חדשות שמצאו להן קהל משמעותי: "משחקי הכס", "הומלנד" ו"בנות".
מה הלאה
אז מה הלאה? מה נראה בקולנוע בשנה הקרובה? "סקייפול" (ג'יימס בונד החדש), Gangster Squad (ריאן גוסלינג, אמה סטון ושון פן בסרט תקופתי על המפיה) ו-Oz: The Great and Powerful (סרט מקדים -prequel- ל"הקוסם מארץ עוץ" עם ג'יימס פרנקו בתפקיד הראשי) ועוד כמה סרטי מדע בדיוני מסקרנים.
10! מתוך 16 הסרטים הגדולים של קיץ 2013 הם סרטי המשך: מהיר ועצבני 6, איירון-מן 3, ההנגאובר 3 ("בדרך לחתונה עוצרים ב"?), RED 2, מפלצות באוניברסיטה (סרט ההמשך ל"מפלצות בע"מ"), וולברין 2, מסע בין כוכבים חדש, גנוב על הירח 2, מגודלים 2 (אדם סנדלר) וסרט המשך ל-"300". ששת הנותרים הם "סופרמן- איש הפלדה", The Lone Ranger עם ג'וני דפ, After Earth עם ויל סמית' ובנו, רובוקופ המחודש, Pacific Rim של גיירמו דל טורו ו-World War Z עם ברד פיט.
בשנים האחרונות סרטי קיץ השתלטו על בתי הקולנוע בעונה החמה, וצריך לחפש את הסרטים שנועדו לקהל אוהב קולנוע שצורך סרטים "שקטים", בלי פיצוצים. זו אחת הסיבות להצלחה הגדולה של "מחוברים לחיים" הצרפתי בארץ ובכל העולם וש"מלון מריגולד האקזוטי" הבריטי -שתקציבו היה 10 מיליון דולר- הרוויח בארצות הברית 45 מיליון דולר, יותר מאשר Rock of Ages המוסיקלי עם טום קרוז שעלה 75 מיליון, קומדיית המדע-בדיוני "שומרים על השכונה" עם בן סטילר ווינס ווהן או "אברהם לינקולן- צייד הערפדים".
רוב סרטי הדרמה, "סרטי האוסקר" שקורצים לדחיפה של המועמדויות, יוצאים בשליש האחרון של השנה.
יבול השנה הקרובה
היבול השנה כולל את תריסר הסרטים הללו:
"חיי פיי" במאי: אנג לי, על פי הספר המצליח של יאן מרטל. בתלת מימד.
"לינקולן" במאי: סטיבן ספילברג, עם דניאל דיי-לואיס כנשיא ה-16 של ארה"ב.
Hyde Park on Hudson במאי: רוג'ר מיצ'ל, עם ביל מורי כנשיא ה-32 של ארה"ב, פרנקלין רוזוולט, וסיפור האהבה שלו עם מרגרט סאקלי (לורה ליני) בעת ביקורם של מלך ומלכת אנגלייה בארצות הברית.
"ג'אנגו ללא מעצורים" במאי: קווינטין טרנטינו, עם ג'יימי פוקס, כריסטוף וולץ, ליאונרדו די קפריו, סמואל אל. ג'קסון, דון ג'ונסון ואחרים, בעלילה שמתרחשת בימי העבדות בארה"ב.
"המאסטר" במאי: פול תומס אנדרסון ("מגנוליה", "זה ייגמר בדם"), עם ואקין פינקס, פיליפ סימור הופמן ואיימי אדמס בסיפור שמתרחש בשנות ה-50 והוא סיפור על הסיינטולוגיה מבלי להזכיר את המילה סיינטולוגיה.
To the Wonder. במאי: טרנס מאליק ("עץ החיים"), עם בן אפלק, רייצ'ל מקאדמס, רייצ'ל וייז, חוויאר ברדם וג'סיקה צ'סטיין.
"עלובי החיים" במאי: טום הופר, סרט מוסיקלי על פי המחזמר המצליח. עם יו ג'קמן, ראסל קרואו, אן האת'ווי, אמנדה סייפרד, הלנה בונהם קרטר וסשה ברון כהן.
"אהבה" במאי: מיכאל הנקה ("סרט לבן", "מחבואים"), זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. דרמה בצרפתית על גבר ואישה בשנות השמונים לחייהם, עם ז'אן לואי-טרינטיאן.
Argo במאי: בן אפלק, שגם מככב, עם בריאן קרנסטון וג'ון גודמן. על ניסיון חילוץ של שישה בני ערובה אמריקאים שמצאו מקלט בשגרירות קנדה באיראן בזמן ההפיכה.
"ההוביט- חלק 1: מסע בלתי צפוי" במאי: פיטר ג'קסון, אחרי שעיבד את שלושת ספרי "שר הטבעות" לשלושה סרטים מצליחים, הוא עובר לספר המקדים והופך אותו לשלושה סרטים. חלק 2 יוקרן ב-2013 וחלק 3 ב-2014.
"טיסה" במאי: רוברט זמיקס, עם דנזל וושינגטון.
"רביעייה" [Quartet] במאי: דסטין הופמן(! וסימן הקריאה בגלל שלא זה הסרט שהייתם מצפים שהוא יביים), דרמה-קומית בריטית שרונלד הרווד ("להיות ג'וליה", "הפרפר ופעמון הצלילה") עיבד על פי מחזהו, על בית אבות המאוכלס בזמרי אופרה לשעבר, עם מאגי סמית' ומייקל גמבון.
יש סרטים שאני חייב לראות, לא בשל חובה מקצועית, אלא כהתניה. כזה הוא סרטו השנתי של וודי אלן. ראיתי סרטים של וודי אלן מאז שהייתי בגיל שלא ברור לי היום מה הבנתי מהם. לפני שהייתי בן 11 וראיתי את "אליס" בקולנוע, ראיתי סרטים שלו בטלוויזיה. צפיתי בסרטיו הטובים פעמים רבות מאוד. ברשותי שלושה ספרים של דברים שפרסם בכתבי עת שונים, כולל "הניו יורקר", ויש לי תקליט של ערב סטנד-אפ שלו. יש לו חלק נכבד בעיצוב חוש ההומור שלי. אני מעריץ גדול שלו ובעתיד הקרוב אצפה שוב ב""הרומן שלי עם אנני", "מנהטן", "שושנת קהיר הסגולה" או סרט אחר, פחות מושלם, שלו.
בזמנו ביקש וודי אלן לגנוז את "מנהטן" (1979) המושלם כי חשב שהוא איום; אחרי מספר ימי צילום עם מייקל קיטון ("באטמן") בתפקיד הדמות שיוצאת מהסרט ב"שושנת קהיר הסגולה" (1985) אלן פיטר אותו והחליף אותו עם ג'ף דניאלס; הוא חתך שליש שצילם ב"פשעים ועבירות קלות" (1989) וצילם קטעים אחרים במקום כל מה שהוצא (בין השחקנים בחלק הזה היו השחקניות שון יאנג ודריל האנה). אני מעדיף לא לחשוב שהוא נעשה עצלן, אך בסרטים רבים שלו בחמש עשרה השנים האחרונות יש הרגשה שצילמו גרסה ראשונית של תסריט שהיה צריך עוד כמה שכתובים ואולי אין מישהו בסביבתו שחש בנוח להגיד לו: "אולי תעבור על זה שוב, אתה בטוח שאתה רוצה לצלם את זה?"
בשקט-בשקט, מבלי שנשים לב, סרטי מדע בדיוני חזרו לאופנה. אולי בזכות ההצלחה הענקית של "אווטאר". שני סרטי ההמשך של הסרט המצליח ביותר אי פעם צפויים להגיע רק ב-2015 וב-2016. לפני כן נזכה לסרטים אחרים שמתרחשים בחלל ועל כוכבי לכת אחרים, או בכדור הארץ ובעתיד ועם יצורים מהחלל מסוגים שונים (רובם בעלי כוונות זדון). סרטי מדע בדיוני שאינם פעולה (או קומדיה) אינם מצליחים בקופות, ולכן רוב הסרטים ברשימה הם סרטי פעולה בבסיסם. כמו מרבית קהל היעד של הסרטים הללו, מדובר בעיקר בבמאים ממין זכר (את הקומדיה ברשימה כתבה וביימה אישה) ובגברים בתפקידים הראשיים (כפי שבקומדיות הרומנטיות המצליחות התפקיד הראשי הוא של אישה).
השנה כבר הוקרנו אצלנו "כרוניקה בזמן אמת" על בני נוער עם כוחות על ו"ג'ון קרטר" שמתרחש על מאדים; ב"באטלשיפ" המבוסס על המשחק "צוללות" שעולה בימים אלה לבתי הקולנוע גם בארץ – נלחמים באמצעות משחתות וצוללות ביצורים מן החלל, וזו רשימה של חלק מסרטי המדע בדיוני הצפויים לנו עד סוף שנה הבאה (התאריכים לסרטי סוף 2012 ו-2013 הם חודשי הבכורה בארה"ב ועשויים להשתנות, המוצלחים והמצליחים צפויים להגיע אלינו סמוך לכך):
אימה-פעולה בתלת מימד. הבמאי רידלי סקוט ("בלייד ראנר", "גלדיאטור") חוזר למקורותיו עם סרט שמתרחש ב"עולם" של סרטו "הנוסע השמיני" מ-1979 (שאחד הדברים הייחודיים בו היה ריפלי, האישה שבמרכזו). קבוצת מדענים טסים בחללית "פרומתיאוס" (אח של אטלס במיתולוגיה היוונית והטיטאן שהביא את האש לבני האדם) ונתקעים על כוכב המאוכלס ביצורים מהחלל. ה.ר. גייגר, שעיצב את היצור של הנוסע השמיני, נקרא שוב לשולחן השרטוטים בשביל הסרט הזה. עם שרליז ת'רון, מייקל פסבנדר ("אקס-מן: ההתחלה", "בושה"), נומי ראפיס ("שרלוק הולמס 2: צבא הצללים"), גאי פירס ואידריס אלבה ("הסמויה", "ת'ור").
אין הרבה שחקנים, "כוכבים", כמו ג'ק ניקולסון. לא רק הכישרון הענק, עשר המועמדויות לאוסקר (שלוש זכיות!) אלא גם הגיל והוותק. עם שם שכיח כמו ג'ק, בכל זאת כשאומרים בטון הנכון "ג'ק" יודעים שמתכוונים לניקולסון.
הוא החל לשחק בסרטים של רוג'ר קורמן בשנות ה-60, והשתתף כשחקן ראשי או כשחקן משנה בסרטים בלתי נשכחים בכל עשור מאז: "אדם בעקבות גורלו" (1967), "קן הקוקיה" (1975), "הניצוץ" (1980), "הדוור מצלצל פעמיים", "אדומים" (1981), "תנאים של חיבה" (1983), "הכבוד של פריצי" (1985), "משדרים חדשות" (1987), "באטמן" (1989), "בחורים טובים" (1992), "הכי טוב שיש" (1997), "אודות שמידט" (2002), "השתולים" (2006). כתבתי את הרשימה החלקית הזאת והשתוממתי מחדש מהיבול המדהים שלו. בשנים האחרונות הוא הפחית את הקצב, בכל זאת עשיר, אוהד מושבע של הלוס אנג'לס לייקרס שהשנה יחגוג את יום הולדתו ה-75. שחקנים מעטים בלבד זוכים לקריירה כה ארוכה ופורייה. התחילו באותן שנים פחות או יותר ועדיין שמות מוכרים הם דסטין הופמן, רוברט רדפורד, אל פצ'ינו ורוברט דה-נירו. הקריירות של השחקניות שכיכבו לצד ג'ק ניקולסון, שזכו לפרסום והצלחה, לא החזיקו מעמד. כי זה עסק קשה ושוחק, במיוחד לשחקניות, במיוחד לשחקניות שעוברות גיל מסוים, הכול נכון. אז איפה הן היום הנשים של ג'ק?
