ביקורת: גברים שבוהים בעיזים
יואן מק'גרגור וג'ורג' קלוני. מתוך גברים שבוהים בעיזים.
יש שיגידו עוד סרט קטן, יש שיגידו 'נחמד', יש אפילו כאלה שיגידו שזה סרט על שטות מוחלטת, סיפור מטופש… ויש אותנו שנגיד ש"גברים שבוהים בעזים" הוא אחד הסרטים היותר מצחיקים שיצאו בזמן האחרון, ואם אתם לא הולכים, יצאתם פראיירים. סוף סוף סרט שמראש לא עונה להגדרה של קומדיה מטופשת ומצליח להפתיע דרך סיפור הזוי המבוסס על סיפור אמיתי – כמה אמיתי? לא נדע – אך די בשבריר בשביל לייצר סיפור מטורף, בלתי יאומן וקורע מצחוק. עם בטן מלאה על מיתוסים כמו צבא אמריקאי, ולעג אדיר ומחוכם, יש סיכוי שמדובר באחד מסרטי הקאלט של העשור הזה – ביג ליבובסקי, מאחוריך!
הסרט "גברים שבוהים בעיזים" נולד בהשראת רב מכר של עיתונאי בשם ג'ון רונסון, שבעיקרון נושא את אותו השם אולם היה צורך בכתיבת תסריט ועיבוד די רציניים כדי לחבר את העובדות שבספר (אתם כבר במתח? חכו, כבר נסביר) – לכדי עלילה הגיונית. ואכן, על כך אחראי פיטר סטרוהן שידע לחבר את כל הנקודות ולעניין את גראנט הסלוב וג'ורג' קלוני בתור שותפים בחברת ההפקה סמוקהאוס. הסלוב בדיוק חיפש את הפרויקט הראשון שלו בתור במאי, ומיד לאחר שקרא את התסריט החליט ללכת על זה. לפי סטרוהן, האחראי על התסריט, לא היו שינויים משמעותיים במעבר בין הספר לסרט, וכל מה שנוסף זה חיבור העלילה בין לבין, שכן רוב המקרים אכן קרו, לטענת הספר, במציאות.
