ביקורות קולנוע (עמוד 108)

ביקורת #2: אווטאר

מתוך אווטאר.

הבמאי ג'יימס קמרון אוהב להדהים ולהמם ולעשות דברים בגדול. ב-1991 יצא "שליחות קטלנית 2", הסרט הראשון עד אז עם תקציב של 100 מיליון דולר, סרט פעולה מצוין עם אפקטים נהדרים. ב-1997 יצא "טיטאניק", הסרט הראשון שתוקצב ב-200 מיליון דולר והפך לסרט המצליח ביותר אי פעם. וכעת מגיע "אווטאר" שעלה בין 300-250 מיליון דולר. מעבר לתקציב הגבוה והסרט שעומד מאחוריו, זהו אירוע קולנועי עם מכונת יחסי ציבור גדולה מאחוריו.

זהו סרטו העלילתי הראשון של קמרון מאז "טיטאניק" ובחלק גדול ממנו אין בני אדם אלא חייזרים פרי אנימציית מחשב שמסתובבים בכוכב לכת בדיוני בשם פנדורה שכולו נברא במחשב. לא נראה ש"אווטאר" יתקרב לשיא ההכנסות המדהים של "טיטניק" אך הוא יחזיר את ההשקעה, הרבה בזכות יחסי הציבור המדוברים ותודות לעובדה שהוא מוקרן בתלת ממד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: סוראיה M

מתוך סוראיה M.

מה עושים עם סרט שרגע השיא שלו, שאליו מוביל כל הסרט בצורה מעניינת וטובה – דווקא קטע השיא הידוע מראש הוא ארוך מדי, מוגזם ומותיר רושם רע מסרט שמכל בחינה אחרת היה יכול להיות מומלץ מאד?

הקטע המדובר אינו סוד והוא אף מופיע בשם המקורי של הסרט "סוראיה אם", המבוסס על סיפור אמיתי שהתפרסם ברחבי העולם: אישה איראנית נסקלה (למוות, כמובן). האירוע התרחש בכפר באיראן ב-1986 והתפרסם בספר ב-1994.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: אווטאר

סאם וורת'ינגטון, מתוך אווטאר.

אדיר, מדהים ומהנה – בדיוק במילים אלו אנו מסכמים את החוויה בת 161 הדקות אשר נקראת "אווטאר". הבמאי-תסריטאי-מפיק, ג'יימס קמרון פיתח אצל כולנו ציפיות גבוהות כאשר הבטיח פריצת דרך בתחום התלת-מימד, והצליח לעמוד בהבטחתו בהצלחה אדירה כשיצר סרט מהנה, זורם, ומהמם ויזואלית. עם ההימור הגדול שלו על עשית הסרט כולו בתלת מימד אמיתי (Real 3D), קמרון הצליח ב"אווטאר" להזכיר לכולנו את הסיבה למוניטין שלו כבמאי ענק וגראנדיזיונר אפקטים™ (נראה לי שהרגע המצאתי עוד מושג). רק לשם ההדגשה, התלת-מימד כל כך אמיתי עד כי לאחר הצפיה בסרט נראים החיים האמיתיים כמו משחק פלטפורמה ישן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: דמדומים 2 – ירח חדש

רוברט פטינסון וקריסטן סטוארט. מתוך דמדומים 2: ירח חדש.

בכמה מובנים חשובים, "דמדומים 2: ירח חדש" הוא הרבה יותר טוב מ"דמדומים" המקורי: הוא הרבה פחות דביק, יש לא מעט זמן מסך גם לשחקנים שיודעים לשחק (בראשם טיילור לוטנר המוביל את המצעד הזה), ובעיקר יש הרבה מתח ופעולה שיחזיקו גם את החבר הנגרר להישאר ער לצידה של נערתו. אלא שכנראה מה שטוב לצופה הממוצע, אינו טוב למעריצ/ה האדוק/ה של הסדרה. הרומנטיקה הדביקה בין בת האנוש לערפד היא בעיני, ללא ספק, מה שהביא את סרט ההמשך לפתוח חזק כל כך בקופות בארה"ב (142.8 מיליון דולרים בסופ"ש הבכורה). משראונה בנות מרכז אמריקה-הצפונית כי מבוקשן לא נענה בצורה מלאה, צנחו הכנסות הסרט ב-70 אחוזים, בעוד הממוצע לשוברי קופות הוא בערך 50 אחוזים מהשבוע הראשון לשני.

מבלי להעליב את בנות המין היפה ולהיחשד בשוביניזם, ניכר כי את "דמדומים 2" ביים גבר. המתח והפעולה שכבר הזכרתי, לא רק תופסים נפח ניכר מאד מהסרט, אלא גם עושים זאת בעיקר על חשבון הדביקות והרומנטיות בין צמד החמד הבין-גזעי משהו. היופי ב"דמדומים" הראשון היה יכולתה של הבמאית קת'רין הארדוויק להתגבר על המשחק הירוד של הכוכבים עלומי-השם שלה באמצעות דיאלוגים מתקתקים במיוחד שכתובים ומבוצעים באדיקות לפי חוקי היסוד של הרומנטיקה ההוליוודית, כעיסוק בקודש.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: ברוכים הבאים לזומבילנד

וודי הארלסון וג'סי אייזנברג, מתוך ברוכים הבאים לזומבילנד.

אתחיל בהתחלה: זהו סימן טוב כשמשקיעים בכתוביות הפתיחה של סרט, ובמקרה הזה יש לפני הכתוביות היפות גם אחלה הקדמה. יש סרטים אמריקאיים שזוכים להצלחה עצומה וקשה לי להבין למה (לא אנקוב כאן בשמות). ההצלחה של "ברוכים הבאים לזומבילנד" (במקור רק "זומבילנד") מובנת: הסרט פשוט מוצלח. לא ציפיתי ליותר מדי מסרט קומדיה על זומבים, ונהניתי מאד. מדובר בסרט עשוי כמו שצריך, קצת מפחיד-מבהיל, משוגע במידה ומצחיק. שעה וחצי של כיף בקולנוע.

זהו סרטם הראשון של הבמאי רובן פליישר ושני התסריטאים, רט ריס ופול ורניק, חובבי סרטים שמצליחים להצדיע לסרטים ובאותו זמן להיות מקוריים, והכי חשוב להשאיר את הצופה בעניין בזכות הדמויות, דיאלוגים אמינים עם חוש הומור טוב, עריכה טובה ומוסיקה מוצלחת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: קירות

נינט טייב (עומדת) ואולגה קורילנקו. מתוך קירות. צילום: יוסי צבקר

מה מבדיל את הסרט הזה מדרמות מתח/פעולה שנעשות במקומות אחרים בעולם? במהלך הסרט שתי הדמויות הראשיות הולכות לבית כנסת ולמקווה. אילו "קירות" היה נעשה בארץ אחרת, קשה להאמין שהיה מוקרן בבתי הקולנוע בארץ, פשוט משום שהוא עשוי בצורה חובבנית.

בסרטו של דני לרנר, שכתב וביים את "ימים קפואים" (2006), יש רעיון דרמתי עם פוטנציאל: גליה, זונה רוסיה שבתה מתגוררת ברוסיה, בורחת מהמכון שבו היא עובדת. היא מנסה לקבל בחזרה את הדרכון שלה שאותו מחזיקים מנהלי המכון, ומתחברת עם השכנה שלה אלינור, קופאית במרכול, שבעלה מכה אותה. אין הרבה בסרט מלבד הרעיון הזה על שתי בחורות שלכודות בחייהן. הוא מופרך ולא אמין, בעיקר אך לא רק בחלק האחרון שמתרחש בתחנה המרכזית של תל אביב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: כוכב בהיר

בן ווישו ואבי קורניש, מתוך כוכב בהיר.

אין הרבה סרטים שעל רקע כתוביות הסיום שלהם מדוקלמת שירה, במקרה הזה אודה לזמיר של המשורר ג'ון קיטס, מושא אהבתה של הדמות הראשית בסרט, פאני ברון שעליה כתב את השיר שעל שמו קרוי הסרט. מדובר בדרמה רומנטית על משורר ואהבה בלתי אפשרית, סיפור קטן שמתפרש על פני שלוש שנים בכפר בלונדון.

בארבעת סרטיה מאז "הפסנתר" (1993) המעולה והמקורי, לא הצליחה התסריטאית והבמאית ג'יין קמפיון להוציא תחת ידיה סרט מצוין. ב"כוכב בהיר" היא חוזרת למאה ה-19 שבה התרחשו "הפסנתר" ו"דיוקנה של גברת" (1996), וכמו כל סרטיה, הוא יפה לעין, הצילום נהדר והמשחק טוב, וגם הפעם ניצבת אישה במרכז העלילה: פאני היא צעירה סקרנית בעלת השכלה, חובבת אופנה, שבאה ממשפחה אמידה המתאהבת במשורר העני והלא מוערך ג'ון קיטס. הם יודעים מראש שהם לא יכולים להיות ביחד בשל מעמדו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: שינוי בתכנית

קארין ויאר. מתוך שינוי בתכנית.

אין כמו הצרפתים, ואין יותר צרפתי מהסרט הזה, במסגרת העלילתית שלו, בשילוב הסיפורים של הדמויות ובהתנהלות העניינים. באיזו עוד שפה תשמעו מישהו שואל אישה בהריון: "זה מבעלך?"

אחד מעשרת הסרטים הצרפתיים המצליחים ביותר השנה בצרפת, "שינוי בתכנית", הוא סרט דרמה עם הומור, ולא קומדיה גרידא כפי שמוכרים אותו. הוא נפתח בהכנות של זוג נשוי העומד לארח חברים לארוחת ערב, ובדרכם של האורחים לארוחה. בשעת הסעודה מגיע אבי המארחת בלווית בתו השנייה, שגם היא הוזמנה אך אינה מדברת. עומס הדמויות והקצב של ההתחלה עלולים להיות מבלבלים אך ההקשרים לא מסובכים או מורכבים מדי.

זוג נשוי, עורכת דין לענייני גירושים ובעלה המובטל, מארח לארוחת ערב את אחותה השחקנית ובן זוגה המבוגר, האדם ששיפץ להם את המטבח והיה המאהב של האישה, המורה שלה לריקוד, עורך דין לעניינים פלילים ואשתו, וזוג חברים נשוי: גניקולוגית ואונקולוג.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: 9

מתוך 9 (תשע).

עם פריחתם של סרטי האנימציה למדנו לצפות לסרטים שמיועדים גם לילדים, ומהסרטים האמריקאיים בעיקר לסיפורי הרפתקאות מבדרים. גם בסרטים הדרמתיים של אולפני פיקסאר יש הומור ("למעלה", "וול-אי"), אך לעומתם, "9" אינו מוקרן בארץ בגרסה מדובבת משום שהוא אינו מיועד לילדים. מדובר אם כן, בדרמת מדע-בדיוני שלא רק חובבי ז'אנר המדע הבדיוני יהנו ממנה.

הבמאי שיין אקר קיבל 30 מיליון דולר כדי להרחיב את סרט האנימציה הקצר והמועמד לאוסקר שלו מ-2005 (את הסרט בן תשע הדקות נטול דיאלוגים וכתוביות אפשר לראות כאן). 9, יצור בובתי עם רוכסן גדול שנקרא על שם המספר שעל גבו, לא יודע מאיפה הוא בא. הוא מגלה יצורים כמוהו, עם מספרים על גבם, בעולם שומם וקודר שמסתובבות בו מכונות פראיות דמויות חיות.

הסרט מדהים מבחינה חזותית, האנימציה משגעת, וגם ההמצאות המאכלסות את הדמויות והסביבה מקסימות (התאומות האילמות 3 ו-4, למשל). פה ושם יש משחקי מילים חביבים עם המספרים (שמות הדמויות), במיוחד עם "1".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: פעילות על טבעית

קייטי פית'רסטון. מתוך פעילות על טבעית.

באופן חריג וחד-פעמי, הרשו לי לשתף אתכם במחשבותיי האישיות, הלא כל כך ערוכות ומגובשות בעקבות צפייה בסרט "פעילות על טבעית". נראה לי שמגיע לי, בהיותי כה אמיצה (גיא לא רצה ללכת איתי, לקחתי את אבא!). אני שואלת את עצמי כבר כמה ימים: איך להגדיר את זה? מהי השורה התחתונה? אמורים להמליץ על כאלה סרטים? מי בכלל הולך לסרט כזה במודע, מתוך ציפייה להיות מפוחד לאללה (חוץ ממני כמובן, אבל אני לא דוגמה)?

ובכן, לכל אותם אנשים שבכל זאת ממשיכים לקרוא ולא התאכזבו וסגרו את החלון של הביקורת הזאת – תנו לי צ'אנס נוסף לנסות להעביר לכם מה עבר עליי בזמן צפיית הסרט. ואם אתם מחפשים מסקנה כלשהיא, אז הנה היא, בינתים, בשביל הטעימה: לא משנה אם את/ה בא/ה עם ציפיות מטורפות, או ציפיות ברצפה, או ללא שום ציפיות בכלל – "פעילות על טבעית", בלי שום מאמץ מיוחד, מותיר אותך עם דפיקות לב אבל גם עם כמה רגעים של שעמום בהם אתה תוהה על מה בכלל מדובר.

בשביל לא לחרוג יותר מידי מהתבנית, ולכל אלו שעדיין לא קראו או שמעו על הסרט והפקתו – הרי שמדובר בסרט דל תקציב אמיתי (15,000 דולר לפי השמועות), שביים והפיק (והגה, וכתב) אורן פלי, ישראלי לשעבר (היום אמריקאי גאה). פלי, ללא שום ניסיון בסרטים (תוכנות מחשב זה יותר התחום שלו), הגה את הרעיון לעשיית הסרט לאחר שעבר לביתו שבסן דייגו – היכן שלימים צילם את הסרט בפועל – ושמע רעשים מוזרים בלילות. מר פלי החליט שהוא עושה על זה סרט וקנה מצלמה, הביא שני חברים שישחקו (ולפי השמועות שילם להם 500$ לכל אחד) – ובלי להורות להם מה להגיד, התחיל לצלם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: 2012

ג'ון קיוזאק, מתוך 2012.

הבמאי רולנד אמריך אוהב להרוס את העולם ולביים סרטים ארוכים. בניגוד לסרטיו "היום שאחרי מחר", "גודזילה" ו"היום השלישי", ב"2012" האשמה בחורבן אינה בחייזרים, במפלצת ענקית או בנו – בני האדם שפוגעים בכדור הלכת שלנו – אלא בשמש. בשל התפרצויות שמש עזות פנים כדור הארץ רותח, גורם לרעידות אדמה, תזוזת יבשות ושינויים במיקום הקטבים ובקיצור: ערים נהרסות, גלי ענק שוטפים את העולם, מיליונים נהרגים. אין אויב, אין מה לעשות, רק להימלט ולנסות להינצל. נשמע מוכר? אין לכם מושג עד כמה.

איפה ראינו אב גרוש לשניים נוהג במכונית, הרס וחורבן סביבם והכביש המהיר העילי מתפרק? "מלחמת העולמות" (2005) עם טום קרוז. זוג גרוש מתרוצץ יחד עם בן זוג חדש של אחד מהם? "טוויסטר" (1996). אלה רק שתי דוגמאות. רמת התחכום של הסרט מסתיימת בכך שלילד קוראים נואה (כלומר נוח, זה עם התיבה) ושלספינה קוראים ג'נסיס ("בראשית").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: (500) ימים עם סאמר

ג'וזף גורדון-לוויט וזואי דשנל. מתוך (500) ימים של סאמר.

מתי פעם אחרונה ראיתם כרכובי בניינים בסרט? אחזור לשאלה הזאת אחרי זה. "(500) ימים עם סאמר" אינו סרט על אדריכלות, הוא סרט חמוד מאד על אהבה, המתרחש באופן יוצא מן הכלל בלוס אנג'לס. הוא בקלות היה יכול להיות מקוצר לפרק ראשון של סדרה עם פוטנציאל רב.

ביום שטום (ג'וזף גורדון-לויט) המשועמם בעבודתו ככותב כרטיסי ברכה מתאהב ממבט בראשון בסאמר (זואי דשנל), המזכירה החדשה של הבוס שלו, מתחילה הספירה (1). אחרי מספר ימים הם משוחחים במעלית, ואחר כך במסיבת אירוסין במשרד. כך מתחילה מערכת יחסים בת 500 ימים בין טום לסאמר [קיץ], שמודיעה לו מראש שהיא אינה מחפשת בן זוג ולא מאמינה באהבה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »