ביקורות קולנוע (עמוד 113)

4 במרץ 2009 בשעה 11:00, מאת אלי שגב

ביקורת #1: השומרים – ווצ'מן

"השומרים" הוא סרט מוצלח ביותר, ולא בזכות מלאכת מחשבת מקורית במיוחד. הסרט כל כך זהה לרומן הגרפי ('קומיקס' בשפה עממית) שלא ברור מדוע חתומים עליו שני תסריטאים: דיויד הייטר ("אקס מן 2") ואלכס טסי (סרט ביכורים לקולנוע). טביעת האפקטים הויזואלים שהביא איתו הבמאי זאק סניידר מעיבוד הרומן הגרפי הקודם שעשה לקולנוע ("300") היא החותם הסופי שהיה כנראה זקוק לו העיבוד מהמצויר למוחשי, והתוצאה מצוינת.

חרף הסטיות לקיצון שביצע סניידר עם אופיין של כמה מהדמויות בסרט, הנאמנות של "השומרים" למקור היא ברמת המילים הנאמרות בדיאלוגים והמונולוגים בסרט. זו כלל וכלל איננה החלטה תמוהה. הרומן הגרפי עליו מבוסס הסרט, "ווצ'מן" (Watchmen), זכה לראשונה – ולאחרונה, עבור רומנים גרפים – בפרס הוגו היוקרתי למדע בדיוני ולפנטסיה (בשנת 1988). אנקדוטה מעניינת היא שאותו רומן גרפי אפל יצא באותה השנה עם הרומן הגרפי "באטמן: האביר האפל" שסימן את המהפך בהסתכלות על באטמן והפך אותו לדמות המבהילה והמורכבת שראינו גלגול שלה ב"האביר האפל" הקולנועי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

25 בפברואר 2009 בשעה 12:31, מאת נטלי וגיא דולינגר

ביקורת: גראן טורינו

קלינט איסטווד, "גראן טורינו"

אחרי הרבה ציפיה לסרטו האחרון של קלינט איסטווד, הלכנו במתח לקולנוע כדי לראות האם הופעתו האחרונה של איסטווד כשחקן (שמועות רבותי, שמועות) תיחרט עמוק בתודעה של כולנו. אז אולי לא מדובר במשחק-של-חייו (אבל איך אפשר לשפוט שחקן גדול כמוהו שאו-טו-טו כבר בן 80 ורשימה כה ארוכה של סרטים מאחוריו), אבל אם מתייחסים לסרט עצמו, הרי שסוף סוף נהנינו מסרט בלי שמאלץ ואובר-מייקינג מיותר (אחרי סרטי מסע מפרכים כגון הסיפור המופלא של בנג'מין באטן). "גראן טורינו" הוא סרט קלאסי במהותו עם מאפיינים איסטוודיים מובהקים, כלומר – סיפור פשוט, נוגע ללב, דמות אחת קשה במיוחד שמתרככת לאורך הסרט אל מול עיניהן הבוחנות של הצופים, בימוי מדויק, שימוש במשחקי אור וצל ובמשקעי העבר על מנת להאפיל את הדמויות, ועוד.

איסטווד, שמייצר סרטים בקצב מעורר פליאה (ב-2006 עשה שניים: "מכתבים מאיווה-ג'ימה" ו"גיבורי הדגל", וגם ב- 2008 את "ההחלפה" ו"גראן טורינו"), ביים בפעם ה-29 סרט בחייו. בגיל 79, עם רשימה כה ארוכה ומשמעותית מאחוריו, הייתם חושבים שהוא ינוח לרגע… אבל לא איסטווד, שכבר עובד על הסרט הבא שלו, The Human Factor, שעתיד לצאת בדצמבר 2009 ויעסוק בתקופת כהונתו של נלסון מנדלה כנשיא לאחר נפילת האפרטהייד בדרום אפריקה. אבל אם נתמקד לרגע בפרויקט הנוכחי ופחות נתרגש מהתכנונים לעתיד, נוכל להעריץ בלב שלם במאי אמיתי ומוצלח שלקח תסריט פשוט למדי וב- 32 ימים (בלבד!) צילם סרט מצוין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

18 בפברואר 2009 בשעה 23:30, מאת אלי שגב

ביקורת: ברוכים הבאים לצפון

לפני שאתם צופים ב"ברוכים הבאים לצפון", דעו דבר אחד מהותי: הצרפתים באמת חושבים שצפון המדינה שלהם הוא עולם אחר. בעיני הצרפתי הדרומי המצוי, המדינה נחלקת לשנים, וברגע שחוצים את הגבול מחלקה התחתון לחלקה העליון – כאילו הגיעו לעולם אחר.

כמובן שבשם הקומדיה, "ברוכים הבאים לצפון" מקצין את חוויותיו האישיות של הבמאי דני בון, הוגה הרעיון לסרט. בון – תושב צפון צרפת במקור הבולט יותר כשחקן וכבדרן כבר מספר שנים – החליט ללעוג לכל הצרפתים הדרומיים בעלי הדעות המופרכות על צפון מדינתם. על כן, אילולא הייתם קוראים שורות אלו, גם לכם היה קשה להבין ולהתחבר מיד לסרטו השני כבמאי-תסריטאי של בון, אבל גם אז, ההמתנה שווה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

11 בפברואר 2009 בשעה 11:00, מאת אלי שגב

ביקורת: המתאבק

"המתאבק" בוחן מפן אקסצנטרי ומענין את התכונה הבלתי נמנעת של מרבית האדם להתרפק על עברם. האנשים 'הרגילים' מתרפקים לעת זקנה על המחירים הזולים מפעם, על התמימות שלעולם לא תשוב, על אנשים מכובדים מזמנם. האנשים שנגעו בתהילה מתרפקים על הסביבה הקרובה יותר אליהם – על איך שאנשים היו עושים הכל כדי להגניב בהם מבט, על האולמות שמילאו בהופעותיהם, וכהנה וכהנה.

"המתאבק" הוא הסרט הראשון של דארן ארונופסקי שהיה לי קליק מידי איתו. את "רקוויאם לחלום" – סרטו המוכר והמוערך ביותר עד כה – היה לי קשה לקבל. זו היתה מכה עוצמתית לבטן רכה עם תיאורים חודרניים ומבחילים מדי, ולקח לי זמן לאמץ אותו אלי. זה הרבה יותר משאני יכול לומר על "המעין" שכלל לא הבנתי, ו"פיי" שלא הותיר עלי הרבה רושם. מעודד לחשוב על ארונופסקי כפוסע בדרכים חלופיות. רגישות יותר, אינטימיות יותר, קצת שונות מהרגיל. שהרי למעשה נשאלת השאלה, מה פתאום היאבקות עכשיו?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

28 בינואר 2009 בשעה 11:00, מאת נטלי וגיא דולינגר

ביקורת: אצבע אלוהים

ישנם סרטים שמצליחים לרגש ולכבוש את הקהל בשל פשטותם, בעזרת סיפור רגיל ויומיומי, אליו כל ישראלי מתחבר, מעין חומוס-מסחבה קולנועי שכזה. "אצבע אלוהים" כל-כך מנסה לשמור על קו פשוט, עד שהוא מייצר 92 דקות משמימות וחסרות פואנטה. 92 דקות שרחוקות מלהיות התקווה הישראלית של 2009 לאוסקר האמריקאי (מזל ששלחנו את "ואלס עם באשיר"), ומעבר לכך, הוא אפילו די מבייש ולחלוטין טיפשי ומיותר.

את הסרט כתב וביים יגאל בורשטיין, אשר זכה בפרסים שונים במהלך הקריירה הארוכה שלו (נודה שאת סרטיו הקודמים טרם ראינו). לאחר הצפייה בסרט (וגם במהלכה) עולה התחושה כי מדובר בסרט חובבנים סוג ד', כזה שעושה סטודנט לקולנוע בשנה ב'. הן העלילה והן הבימוי אינם עומדים בסטנדרטים אליהם הורגלנו בשנים האחרונות לאור סרטים ישראלים מעולים, כגון "כנפיים שבורות", "ללכת על המים", "האסונות של נינה", ו"הכוכבים של שלומי".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

21 בינואר 2009 בשעה 11:00, מאת אלי שגב

ביקורת: נער החידות ממומביי

משעשע לחשוב כי "נער החידות ממומביי" מבוסס על ספרו של ויקאס סווארופ באותו השם. שורש העלילה של הסרט מול הספר די דומה, ומשם תהומות של מרחק. בעוד "נער החידות" הספרותי הוא מעין "צופן דה וינצ'י" על הודו, ומעניק הצצה מטרידה על החיים המסכנים באשפתות הערים הגדולות בהודו (ומומביי עצמה גם השניה בגודלה בעולם, אחרי שנגחאי); הסרט הוא מעין הומאז' דרמת-מתח-קומית חביב מהוליווד לבוליווד, עליו חתום הבמאי דני בויל.

ספרו של ויקאס סווארופ משקף את החיים בהודו דרך התנסות החיים של המלצר ראם מוחמד תומס בן השמונה עשרה. הוא לא רק משקף מציאות עגומה באחת המדינות הכי חביבות על מטיילי ישראל, אלא מחכים מאד בדברה. תומס הצעיר התגלגל לתוכנית "מי רוצה להיות מיליונר" (ואנו מתוודעים אליו כבר אחרי שזכה), וכל מדרגת זכיה בדרך למיליונים שלו היא סיפור בפני עצמו. כל סיפור מגלה פרטים בתרכובת ההודית, מהדתות שבה ועד הסכנות האורבות דווקא מהממשלה והמשטרה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

20 בינואר 2009 בשעה 11:00, מאת אלי שגב

ביקורת: גומורה – המאפיה של נאפולי / Gomorra

זה משונה בעיני ש"גומורה – המאפיה של נאפולי" סוחף אחריו דעת קהל נחרצת כל כך באשר לטיבו. אחרי סצינת פתיחה מעולה, בכמה דקות מהירות שמזכירות את הפינאלה של "סופרנוס", הסרט לא מתקדם באותו הקצב, והופך למסמך משעמם על סיפורים והתמודדויות שאמורים היו לעורר רגשות עצומים יותר בקרב הצופה. במקום לעורר רגשות כלפי הדמויות בסרט, התעוררו אצלי יותר תהיות הכיצד הסרט הזה בעקביות חטף פרסים חשובים מידיו של "ואלס עם באשיר" שטוב ממנו עשרות מונים.

אל תמהרו להסיק כי "גומורה – המאפיה של נאפולי" הוא סרט רע נטו. מדובר בסרט עם הרבה משקל לאירועים בו, דברים המבוססים בחופשיות על מקרים אמיתיים, כפי שהועלו על הכתב בידי רוברטו סביאנו. סביאנו עורר סערה גדולה באיטליה כאשר פרסם ב-2006 את ספרו, "גומורה" (הנוטה לשונית למילה "קאמורה" – שמה של המאפיה הגדולה בנאפולי), עד כי נאלץ להישמר תחת אבטחה מסביב לשעון, עד עצם היום הזה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

14 בינואר 2009 בשעה 11:30, מאת נטלי וגיא דולינגר

ביקורת: הסיפור המופלא של בנג'מין באטן / The Curious Case of Benjamin Button

"הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" הוא סרט מצוין, סוחט רגשות, מעביר תחושה אותנטית של בדידות וגורם לך לתהות על זקנה ועל החיים. אבל יחד עם זאת, יש לו פגמים (כמו כל סרט?) שניכרים לכל אורכו (שגם הוא פגם בפני עצמו: 166 דקות!) ולא נותנים לך להרגיש שלם עם עצמך. מוזר? כן, אנחנו יודעים, אבל זו ההרגשה שאיתה יצאנו מהסרט. כמו שאתם מתחילים להבין, הביקורת הזו הולכת להיות מוזרה מעט, ואולי אפילו שנויה במחלוקת. זו לא יוהרה, אנחנו פשוט לא בטוחים מה הרגשתנו כלפי הסרט.

מדובר בסרטו החדש של הבמאי דייויד פינצ'ר שהביא לנו סרטים רבים במהלך הקריירה שלו, חלקם מוצלחים יותר ("שבעה חטעים", "המשחק" ו"מועדון קרב" הגאוניים) וחלקם פחות ("החדר" ו"זודיאק" המשמים וחסר הפואנטה). "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" מבוסס על סיפור קצר של סקוט פ. פיצג'רלד, אשר נכתב בשנות ה-20 של המאה שעברה, לאחר שקיבל את ההשראה מדבריו של מארק טוויין: "החיים היו יכולים להיות שמחים ללא קץ אם היינו נולדים בגיל 80 ובהדרגה מתקדמים לגיל 18" (ואחרי צפיה בסרט, אנחנו מפקפקים באמירתו של טוויין בנוגע לשמחה ללא קץ). במהלך הסרט פינצ'ר מצליח להעביר חיים שלמים, ארוגים מהתחלה לסוף ומהסוף להתחלה, באיטיות נעימה (שלקראת הסוף קצת הפריעה) ואמינות מוחלטת לסיפור די מופרך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

1 בינואר 2009 בשעה 12:22, מאת נטלי וגיא דולינגר

ביקורת: רוקנרולה / RocknRolla

זוכרים את התקופה בה גיא ריצ'י עוד היה נשוי למדונה? רבים אז האשימו אותה בכך שהשפיעה עליו לרעה ופגעה בקריירה שלו. ובכן, אין לנו מושג מה באמת קרה שם, או אם יש אמת בשמועות הללו, אך מה שאנחנו כן יודעים זה שהוא חזר – ובגדול! גיא ריצ'י עושה זאת שוב, בסרט חדש, מהיר, בריטי, אבל מעל הכל – כזה בעל עלילה מטורפת, מוקצנת ומתוסבכת, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים.

שמו של הסרט, "רוקנרולה", נותר עלום בעינינו, ונודה באמת – אנחנו לא יכולים לומר בבטחון מהי משמעותו, למרות שכבר בתחילת הסרט ישנו ניסיון לפרש אותו. בד בבד, נדמה לנו שכאשר מכנים מישהו "רוקנרולה", מתכוונים לומר שמדובר בכזה שלא מסתפק רק באספקט אחד של חיי הוללות נהנתנית (סמים, נשים, תהילה וכסף), אלא רוצה את כולם במקביל, כל הזמן. אם שוב להודות באמת, הפירוש לא ממש משנה שכן מיד עם תחילתו של הסרט, הצופה נשאב למערבולת מרתקת של פשע, אלימות ואקשן, שנותרנו עם רצון לצפות בכל שוב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

24 בדצמבר 2008 בשעה 15:11, מאת נטלי וגיא דולינגר

ביקורת: יס-מן / Yes Man

אם נתעלם לרגע מהשם של הסרט ומהעובדה שג'ים קארי הוא השחקן הראשי שלו (והפוטנציאל שלו לסרטי טמטום נמוכי רמה), הרי שמדובר בעוד קומדיה אנוסה על פי ספר רב-מכר אמריקאי. אלא מה? הפעם יצא מזה דווקא משהו מוצלח ביותר. "יס-מן", סרטו החדש של הבמאי פייתון ריד, הוא לא רק "עוד קומדיה" אלא אפילו סרט מהנה מאוד, כזה שגורם לך לצחוק לכל אורכו ולאו דווקא מבדיחות רדודות מביכות, אלא הפעם מסיטואציה אליה כל אחד מרגיש שהוא יכול להתחבר.

הבמאי, פייטון ריד, הידוע בזכות הסרט (הגאוני לדעת נטלי והגרוע לדעת גיא) "מעודדות צמודות" ולאחרונה התעסק בעיקר בקומדיות רומנטיות ("לגמור עם האהבה" ו"הצד שלו, הצד שלה"), החליט לביים את "יס-מן" לאחר שקרא את רב המכר עליו מבוסס הסיפור – והוא עושה זאת בהצלחה רבה. אמנם נתוודה בלחיים סמוקות כי לא קראנו את הספר המדובר (של הסופר דני וואלאס), אולם כנראה שהפעם זה רק לטובתנו – קיבלנו אותו בביום ובתסריט מוצלח בפחות משעתיים, בלי סבל מיותר ועם הנאה צרופה. הסרט נע לכל האורך בקצב מהיר ומפואר בהתפתלויות עליליתיות, כאלו שגורמים לך התקפים היסטריים של צחוק – קצרים אך מספקים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

17 בדצמבר 2008 בשעה 14:43, מאת אלי שגב

ביקורת: דמדומים / Twilight

לא קומי מדי, לא מפחיד מדי, "דמדומים" הולך לו ישר כמו סרגל בתלם הרומנטיקה, ולא תהיה לו שום בעיה להקסים כל נערה מתבגרת. למעשה, "דמדומים" הוא סרט אן האת'וואי טיפוסי, אלא שהעור החיוור הפעם שייך לערפדים. ועוד לרוב מדובר בערפדים 'טובים' – 'צמחוניים'. הטוויסט החביב הזה, נקודת הפתיחה לשבירת מרבית המוסכמות באשר לערפדים, הוא מה שהופך את "דמדומים" ללהיט נוער ענק, המוכוון בדיוק לקהל הנכון: הקהל הנשי.

הרי בסופו של דבר, איזו נערה מתבגרת על סף אנורקסיה כמו גיבורת הסרט (קריסטן סטוארט), לא רוצה גבר חתיך (רוברט פטינסון) עם כוחות על טבעיים ושיער עומד שיגן עליה מכל צרה? פעם קראו לה לויס ליין ולו קראו סופרמן. עכשיו קוראים לה בלה סוואן ולו קוראים אדוארד קולן. אה, והוא לא מכוכב אחר. הוא פשוט ערפד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

3 בדצמבר 2008 בשעה 12:38, מאת נטלי וגיא דולינגר

ביקורת: ההחלפה / Changeling

החלטנו להיות נועזים ולצאת בהצהרות, ולפיהן "ההחלפה" סרטו החדש של קלינט איסטווד (כבמאי) ראוי לקבל את פרס האוסקר הקרוב! כן כן, ידוע לנו כי מדובר בהצהרה מאוד מחייבת, אולם אנו משוכנעים שגם החבר'ה שם באקדמיה שמחלקים את הפרס יסכימו איתנו – ללא כל היסוס ובלי שמץ של מבוכה – ויכריזו על "ההחלפה" כסרט הטוב ביותר, בנוסף לעוד כמה פרסים אותם נחלק בהמשך דברינו.

"ההחלפה", דרמה אמיתית וכנה, פוגענית וקשה, מתארת סיפור אמיתי (ולא רק "מבוססת" על פיו) בלתי יאמן! כזה שעוד לא ראיתם או דמיינתם ולמרות זאת, הפשטות שבו פשוט נוגעת בך עמוק בבטן ולא מותירה חלל של ספקות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »