ביקורות קולנוע (עמוד 17)

"טאר המנצחת" – ביקורת #1: קייט בלנשט היא הסרט, אין קטע בלעדיה, והיא מעולה

"טאר המנצחת". קייט בלנשט.

"טאר המנצחת" נהנה מליהוקה של קייט בלנשט בתפקיד הראשי. בלעדיה, עם כמעט כל שחקנית אחרת, זה לא היה עובד. היא הסרט, אין קטע בלעדיה, והיא מעולה: בעלת כריזמה מדהימה, היא מדויקת ולא מגזימה, מרתקת בלי לעשות הרבה. קשה לי עם סרטים חסרי עלילה אך במקרה הזה חיי היום-יום של לידיה טאר הם העלילה שלה ומכיוון שהיא מסקרנת וחכמה אז זה מעניין.
הקדימונים, אגב, לא משרתים טוב את הסרט והם מטעים בקשר לסגנון שלו, שנפתח משום מה בכתוביות שלרוב שמורות לסוף הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הפורצים" (1971) – ביקורת: יש כל כך הרבה דברים טובים בסרט הזה

"הפורצים". ז'אן-פול בלמונדו, עומר שריף.

הסרט הצרפתי "הפורצים" (La Casse) מ-1971 בכיכובם של ז'אן-פול בלמונדו ועומר שריף, מלא בדברים טובים. הוא מבוסס על ספר אמריקאי בשם The Burglar מאת דיויד גוּדִיס, שספר אחר שלו עובד ל"מי ירה בפסנתרן?" הטוב של פרנסואה טריפו.

בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה הקודמת, במקביל ל"גל החדש", נעשו בצרפת סרטי פשע מעולים על שודדי בנקים ובתי קזינו ופורצי כספות, עם נוכחות ברורה של הרשויות (השוטרים) שמנסים ללכוד אותם. ז'אן-פייר מלוויל ביים כמה מהטובים שבהם: "צבא הצללים", "לילה על העיר" (שנקרא גם "כסף מלוכלך") ו"המעגל האדום" המומלצים. בסרטים כיכבו בעיקר גברים, איב מונטאן, מישל פיקולי, לינו ונטורה, ז'אן גאבן, ובראשם אלן דילון וז'אן-פול בלמונדו. השניים האחרונים גם כיכבו יחד  ב-1998 ב"חצי מזל" עם ונסה פארדי, סרט מצוין שהיה יכול להיות בסיס מושלם לסרט שלישי ואחרון לפול ניומן ורוברט רדפורד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רוחות אינישרין" – ביקורת #2: מעדיף גימיקים על פני פתרונות תסריטאים טובים

"רוחות אינישירין". קולין פארל, ברנדן גליסון.

"רוחות אינישרין" של מרטין מקדונה חוזר למאה הקודמת, עם מלחמת האזרחים האירית ברקע, אולם הוא סובל מאותן בעיות של קודמו – "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" – בעיקר הנסיון להידמות ליוצרים אחרים, תוך שימוש בגימיקים שיגדילו את הסיכוי שהקהל יזכור את הסרט, מבלי לגבות זאת בחותם יצירתי אישי מספק.

הסרט מתרחש בכפר הפיקטיבי אינישרין שבאירלנד, ומככבים בו המועמדים לאוסקר: קולין פארל, קרי קונדון, ברנדן גליסון ובארי קיוגן. זמן ההתרחשות הוא 1923, בזמן מלחמת האזרחים שקרעה את אירלנד לשניים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רוחות אינישרין" – ביקורת #1: רגעים יפים על חברות שהיו צריכים להסתפק ב-40 דקות

"רוחות אינישירין". קולין פארל, ברנדן גליסון.

"רוחות אינישרין" היא מעשייה עם אלמנטים מחרידים שהאחים גרים אולי היו נהנים ממנה. יש סיבה שמעשיות הן קצרות, ול"אינישרין" היה עדיף להסתפק בפורמט מקוצר. פה ושם יש מעט שורות מצחיקות אך זה רחוק מלהיות קומדיה.

אינישרין הוא כפר נידח שמשקיף לאירלנד שבה מתחוללת מלחמת אזרחים ב-1923.
פדריק (קולין פארל) מתגורר בבית עם אחותו שיבון (קארי קונדון). בכפר יש גם שוטר ובנו דומיניק (בארי קויהגן). פדריק לא מבין למה ביום בהיר אחד, קולם (ברנדון גליסון), חברו הטוב ביותר, לא רוצה לדבר אתו יותר מבלי לנמק מדוע.
זו עד כדי כך מעשייה, שישנה דמות של אישה זקנה מאוד בדמות של מכשפה/מגדת עתידות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש ושמו אוטו" – ביקורת: מלטף את נקודות הרגש הפופולריות

"איש ושמו אוטו". טום הנקס.

"איש ושמו אוטו" הוא סרט דרמה על אלמן מבוגר ונרגן ויחסיו עם השכנים החדשים שעוברים לגור ממול, ובעיקר עם אם המשפחה המקסיקנית. הסרט לא מאוד מיוחד ומסמן "וי" על כל המקומות החשובים כולל מספר קטעים שדוחפים גיוון (diversity) בצורה די מגושמת, אבל הוא מספק בידור נעים למדי. אותי הוא לא ריגש במיוחד, אבל ל"אוטו" יש פוטנציאל לרגש קהלים מסוימים כי הוא מלטף את נקודות הרגש הפופולריות – זקנה, בדידות וילדים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הלוויתן" – ביקורת: יש רגעים נוגעים ללב אבל זה לא מספיק

"הלוויתן". ברנדן פרייזר.

"הלוויתן" הוא סרט דרמה שנופל לקטגוריה של סרט שאינו רע אך לא אמליץ למישהו לצפות בו. רוב יחסי הציבור שהוא זוכה להם נובעים מכך שהדמות הראשית היא של איש שמן מאוד שאותו מגלם ברנדון פרייזר. יכול מאוד להיות שהסרט לא היה זוכה לפרסום דומה אם היה מדובר בשחקן (שמן) לא מוכר. הסרט מועמד לשלושה פרסי אוסקר: שחקן ראשי, שחקנית משנה ואיפור.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ימים של תום" – ביקורת: סיפור לא יוצא דופן ודמויות ממוצעות

"ימים של תום". אנתוני הופקינס, בנקס רפטה.

"ימים של תום" הוא סרט דרמה משעמם מאוד עם מעט מאוד דרמה. את הסרט כתב וביים ג'יימס גריי ("אד אסטרה", "המהגרת"), שלא אהבתי אף אחד מסרטיו ועליי להימנע מסרטיו הבאים.

הסרט מתרחש בניו יורק ב-1980 ומתחיל ביום הראשון בכיתה ו' של פול, שלא מסתדר עם אחיו הגדול שהולך לבית ספר פרטי. את ההורים שלהם מגלמים ג'רמי סטרונג ("יורשים", "מכונת הכסף") ואן האת'ווי כאב שהוא דמות מאיימת ומעוררת רתיעה ואם שהיא נשיאת ועד ההורים, ואנת'וני הופקינס הוא סבא שלו. הקטעים עם הופקינס נוגעים ללב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הצגת הקולנוע האחרונה" – ביקורת: התחלה טובה מוחלפת באטיות ובחוסר היגיון

"הצגת הקולנוע האחרונה". בהבין רבארי.

"הצגת הקולנוע האחרונה" הוא סרט דרמה הודי (ללא שירים וריקודים, למי שאלו מרתיעים אותו) על אהבתו של ילד לסרטי קולנוע. זה אינו סרט שיגרום לילדים להתאהב בעולם המופלא של הקולנוע, וגם מבוגרים יצטרכו להיות סבלניים וסלחניים כדי לקבל את הסרט הזה, שנבחר לייצג את הודו בקטגוריית הסרט הזר לאוסקר הקרוב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בבילון" – ביקורת: השאפתנות דחפה יותר מדי חלקים מיותרים

"בבילון". מרגו רובי.

ב"בבילון" יש כל כך הרבה פגמים וחסרונות! יש אמנם קסם רב בסרטים עם מבט מאחורי הקלעים להוליווד, בעיקר לזו מפעם, באתרי צילום, עם תפאורות, שחקנים, במאים, מפיקים, אך במקרה הזה עם כל השאפתנות, ההשקעה העצומה, צוות השחקנים המרשים, העיצוב, הקצב והתנופה, השלם קטן מסך חלקיו. בעצם, יש פה יותר מדי חלקים מיותרים – אפילו חלקים למספר שלמים – ושום דבר לא עשוי או גמור כמו שצריך. ומבלי להרוס את הסוף אומר שהרעיון לא עובד, ואם בטעות חושבים על זה אז גם לא ממש הגיוני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"H2: מעבדת השליטה" – ביקורת: קטעי ארכיון בלתי אמצעים נאספים ליצירה בעלת חשיבות

"H2: מעבדת השליטה". צילום: פיליפ בלאיש, באדיבות HOT.

"H2: מעבדת השליטה", סרטם הדוקומנטרי של עידית אברהמי ונועם שיזף מציג כרונולוגיה של הישוב היהודי בחברון מאז מלחמת ששת הימים ועד ימינו אלה. הטיעון המרכזי הוא שכל מה שמתרחש בחברון, שטח שמאוכלס על ידי רוב מוחלט של ערבים וקומץ יהודים, מהווה סוג של מעבדת ניסויים עבור השלטון והצבא הישראלי, ופרקטיקות שמתנסים בהן לראשונה באיזור זה, ייושמו מאוחר יותר גם בשאר שטחי יהודה ושומרון. הסרט התחרה במסגרת התחרות הישראלית הרשמית בדוקאביב וכעת משודר ב-HOT.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ז'אן דילמן" – ביקורת: סרט מדהים ומפתיע

"ז'אן דילמן". דלפין סריג.

צפיתי בסרט שכולם מדברים עליו "ז'אן דילמן" (1975), אשר נבחר לאחרונה על ידי ה-BFI לסרט הטוב בעולם, והתוצאה היא: הלם.
ראשית זו צפיה קשה באמת. אלו שלוש שעות ועשרים דקות, שכוללות שוטים ארוכים מאד, ובהם, לכאורה, לא קורה הרבה. למעשה, קורה הרבה, אבל אלה הרבה פרטים ה"לא מעניינים" – איך בדיוק אותה עקרת בית, ז'אן, מכינה ארוחת צהריים, עם קילוף תפוחי האדמה, והכנת השניצל הוינאי ואחר כך פולי הקפה שהיא טוחנת, ואחר כך היא פוגשת את הבן, והכל לפרטי פרטים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מבט מבפנים" – ביקורת: סרט משובח שמראה שגם לדעה הכי חשוכה יש סיבה

"מבט מבפנים". מרין גריגורה.

"מבט מבפנים" של כריסטיאן מונג'ו פחות אפקטיבי מסרטיו הטובים ביותר, אולי בגלל שהוא עוסק בקולקטיב ולא באינדיבידואל, אבל עדיין מדובר באחד הסרטים הטובים שיצאו למסכים לאחרונה.

גיבור הסרט, מתיאס, חוזר לביתו בטרנסילבניה לאחר שהתקוטט עם מעבידו במפעל בו עבד בגרמניה, לאחר שזה העליב אותו בנוגע למוצאו האתני. בכפר הולדתו הוא מנסה לנווט בין טיפול בבנו הקטן, שאת אימו הוא כבר לא אוהב, עזרה לאביו הזקן והחולה וחידוש קשריו עם האקסית שלו שמנהלת את מחלקת כח האדם במפעל הלחם המקומי. הבעיות מתחילות להיערם כשהמפעל לא מצליח למצוא כח עבודה מקומי בגלל השכר הנמוך ומגייס לשירותיו שלושה פועלים זרים, שחורים, שמוציאים את כל השדים הגזעניים מחוריהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »