ביקורות קולנוע (עמוד 81)

"אבדון" – ביקורת

"אבדון". טום קרוז.

גיא – "אבדון" הוא עוד סרט מד"ב-אפוקליפטי עטור אפקטים מושקעים. שלא תבינו לא נכון, אין זה אומר שמדובר בסרט מאכזב – כי לא כך הדבר – אלא שאין לצפות לפריצת דרך כלשהי בתחום הקולנוע… במיוחד לאור העובדה כי מדובר באותו הבמאי שהביא לנו את "טרון: המורשת", הזכור לרעה כפספוס וביזוי של המקור החדשני לזמנו.

כך, הדמויות די צפויות ונכנסות בקלות לתבניות בנאליות ומוכרות: יש טובים ויש רעים, הטובים מאוד טובים והרעים מאוד רעים וברור לצופה מיד מי זה מי. יחד עם זאת, כשרונם של השחקנים (מה לעשות, מוכשרים), שלל אפקטים מרשימים וסאונד עוצמתי ומיוחד, מצליחים לפחות לשדרג את הסרט הזה לדרגת 'בינוני פלוס'.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סטארבק" – ביקורת

"סטארבק: תורם סדרתי". פטריק הורא.

"סטארבק: תורם סדרתי" הוא סרט קנדי דובר צרפתית. הוא מצחיק, אך פחות קומדיה ממה שחשבתי שאני הולך לראות. יש בו גם קטעים מרגשים, רעיונות יפים ומעל לכול בסיס עלילתי טוב: דיויד ווזניאק בן ה-42 מגלה שמתרומות הזרע הרבות שלו לפני שנים נולדו 533 ילדים, וש-142 מהם רוצים ותובעים לדעת את זהות התורם האלמוני שכינה את עצמו סטארבק (כשם דמות ב"מובי דיק"). יש גם עניין של דיויד עם חברתו לשעבר, האטליז המשפחתי, חוב כספי גדול של דיויד וההד התקשורתי של הסיפור אודות סטארבק.

בהכללה גסה (כמו כל ההכללות), סרטים הוליוודים נוטים לסבול מעמידת יתר במסגרת הסיפורית עם התבנית הברורה והמוכתבת של אירוע מחולל, משבר, פתרון וכו'; וסרטים אירופיים נוטים לסבול מדשדוש באמצע ומבעיה חמורה בשליש האחרון שלהם. "סטארבק" הוא סרט טוב שמצליח איכשהו לסבול יחד מבעיות של סרטים הוליוודים ושל סרטים אירופיים (אולי זה השילוב של קנדה בצפון אמריקה והשפה הצרפתית).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המוצא האחרון" – ביקורת #2

"המוצא האחרון". רוברט רדפורד.

אומרים שלנשים מעל גיל 40 אין תפקידים מעניינים בהוליווד. אם לשפוט לפי "המוצא האחרון" והקריירה של רוברט רדפורד בעשרים ומשהו שנים האחרונות (ושל אחרים: רוברט דה נירו ואל פאצ'ינו מישהו?) נדמה שעושים עם הנשים חסד. הסרט אותו גם ביים רדפורד, מנסה להגיד איזה משהו פוליטי – רק שלא ברור מה: משהו על צדק, משפט הוגן, אידיאלים מול פרקטיקה ועוד כמה מושגים שחשוב לדון בהם, אבל השאלה איך עושים זאת? כנראה שלרוברט רדפורד אין התשובה לשאלה זו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המוצא האחרון" – ביקורת #1

"המוצא האחרון". רוברט רדפורד.

למה? למה? למה היו צריכים להרוס? "המוצא האחרון" הוא סרט בן שעתיים; השעה וחצי הראושנה נהדרת: מותחת, סוחפת, מעניינת, דרמטית ועשויה היטב- ואז מגיעה חצי שעה שהורסת הכול: ארוכה, משתרכת וצפויה (הקטע בבקתה פשוט לא נגמר!).

זהו מסוג הסרטים שרוברט רדפורד היה מככב בהם בתפקיד העיתונאי בשנות ה-70, בסגנון "שלושת ימי הקונדור" ו"כל אנשי הנשיא". הוא מבוגר מדי לתפקיד שלו ב"המוצא האחרון", על אף שהוא מתאים לו יותר מכל התפקידים שגילם בסרטים הלא-רבים שבהם שיחק ב-14 שנים האחרונות. למרות שלא בלתי אפשרי להיות בן 76 עם ילדה בת 11 (לאם בת 48), זה עדיין מעט צורם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הקריאה" – ביקורת #2

"הקריאה". האלי ברי.

אוהבי סרטי המתח הטהור, יהנו מ"הקריאה", סרט המתאר בנשימה עצורה את ניסיונה של מוקדנית שירותי החירום האמריקאיים (911), לסייע לנערה במהלך חטיפתה. מאחר וכל דקה בסרט רוויית אימה ובהלה, אורכו (96 דק'), מרגיש בהחלט מדויק ומסייע לו להיות ארוז בקפידה. לצד זאת, מבחינה תסריטאית אין בו חידוש או תחכום והוא צפוי למדי. יתרונו הוא אך ורק במתח העשוי כהלכה ולכן לאוהבי הז'אנר צפויה הנאה אמיתית.

במאי הסרט הוא בראד אנדרסון, שעומד מאחורי סרטי מתח נוספים ("המכונאי", "טראנס סיביריאן"), ועסק רבות בבימוי פרקים מתוך סדרות טלוויזיה (כגון "דה קילינג", "אימפריית הפשע", "פרינג'"). היכולת של אנדרסון לספק מתח קצבי ומתמשך מחפה על תסריט בינוני, שחולשותיו צצות בסצנות הרוגע המעטות. עם זאת, אין בכך טעם לפגם. "הקריאה" מבקש להשתייך לז'אנר סרטי מתח פשוטים, בהם יש פושע, מרדף וסוף ידוע מראש. על אף הנוסחה המוכרת, הדרך מלאת האימה והמתח היא העיקר, ומבחינה זו, הסרט אינו מבריק אך מספק לחלוטין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ילדות בהסתר" – ביקורת

"ילדות בהסתר".

"ילדות בהסתר" מציג את חייו של חואן בן ה- 12 אשר משפחתו משתייכת לארגון גרילה נרדף. חואן חי תחת זהות בדויה ובכוננות מתמדת לבריחה ובמקביל הולך לבית הספר ומפתח חברויות ואהבות כמו שאר הילדים. הסרט, שמתואר מנקודת מבטו, מצליח בחלקים מסוימים להמחיש את הכפילות הטמונה בחיים אלה, אך ברובו אינו מצליח להחזיק בשתי הזוויות יחד. ההיצמדות לנקודת מבטו של חואן גובה מחיר יקר מדי והסרט מעביר תחושה של חוסר מיקוד בעלילה. על אף הסיפור בעל הפוטנציאל המרתק, בסופו של דבר נוצרת דרמה היסטורית מעניינת בפרטיה אך לא מאוד בהירה ואף מוגבלת מבחינת חוויה קולנועית מרגשת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הקריאה" – ביקורת #1

"הקריאה". האלי ברי.

"הקריאה" הוא מותחן טוב עם סממנים של סרט אימה, שלא יכנס לרשימת סיכום כלשהי, ולזכותו יאמר שהוא גם לא מתיימר להיות סרט מהפכני או מקורי במיוחד. הסרט הופץ בארצות הברית לפני כחודש, חודש מרץ אינו חודש שידוע בסרטים הטובים שמוקרנים בו, והצלחתו של "הקריאה" שעלה 13 מיליון דולר בלבד (בעוד תקציב סרט הוליוודי ממוצע עומד על למעלה מ-40 מיליון) הפתיעה רבים. הסרט עשוי טוב והוא מעניין וקצבי, אך אין בו משהו יוצא מגדר הרגיל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מאמה" – ביקורת

"מאמה".

מה קורה כשלוקחים סרט בן 3 דקות והופכים אותו לסרט באורך מלא? בערך אותו דבר שקורה כשלוקחים משחק קופסה והופכים אותו לסרט: מספר דימויים יפים וקו עלילה לא ברור. זה המצב ב"מאמה", סרט האימה של אנדרס מוצ'יטי עיבוד לסרט קצר שלו בעל אותו שם מ-2008.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'י.איי.ג'ו 2: סוגרים חשבון" – ביקורת

"ג'י איי ג'ו 2: סוגרים חשבון". דוויין ג'ונסון.

יש נקודה אחת באמצע "ג'י איי ג'ו 2: סוגרים חשבון" שתהיתי ביני לבין עצמי האם אני צופה בסרט המשך ל"ג'י.איי.ג'ו" או בפארודיה עליו: זה היה ברגע בו דמות שולית וקלישאתית (מאמן הנינג'ות העיוור, שהוא גם במקרה אפרו-אמריקאי ולא יפני) שמופיעה בסך הכל בשתי סצנות קצרצרות, חושפת בפנינו באופן ישיר ומגוחך את הקשר המופרך והמפתיע בין שתי דמויות מרכזיות. הוא מופרך כי הוא לא מסתדר כרונולוגית וכי הוא מעיד שכל המזימה של קוברה תוכננה עשרים שנה אחורה, זאת עוד לפני שקוברה קומנדר הפך לקוברה קומנדר. עצם העובדה שרוב הדמויות התחלפו מהסרט הקודם (ובין אלו שנותרו, לפחות אחד, ג'וזף גורדון-לויט הוחלף בלוק ברייסי האלמוני בתפקיד קוברה קומנדר; הוא הרי נמצא מאחורי מסיכה אז מי שם לב?) רק מחזקת את ההשערה שיש כאן איזושהי בדיחה. רק לא ברור על חשבון מי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ספרינג ברייקרס" – ביקורת

"ספרינג ברייקרס". ונסה הודג'נס, רייצ'ל קורין.

גילוי נאות- לכותבת ביקורת זו חיבה לא מבוטלת ליצירות שמשתמשות במדיום הקולנועי בצורה שאינה קונבנציונאלית. מתוך כך, "ספרינג ברייקרס" יקבל כאן ביקורת אוהדת אך חשוב להסביר כי הסרט המדובר אינו פשוט או קל לעיכול, אינו מציע עלילה במובנה הנרטיבי המקובל ובחלקים רבים ממנו הוא נראה כמו קליפ/וידאו ארט ארוך במיוחד. בניגוד לפוסטר הצבעוני שלו וארבע הצעירות הטעימות שמככבות בו, אין זו דרמה קומית, או קומדיית נעורים. "ספרינג ברייקרס" היא בחינה, ביקורתית במידה, ומורכבת מדימויים ויזואלים ואודיטוריים ברובה, של המציאות האמריקאית המודרנית, שבה מיניות, אלימות ותרבות-צריכה מעורבבות אלה באלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המטרה: הבית הלבן" – ביקורת

"המטרה: הבית הלבן". ג'ררד באטלר.

ז'אנר הפעולה טבע כבר מזמן בביצת חוש ההומור והלעג העצמי, והיחידים שניסו באחרונה להציל אותו ממנה הנפיקו סרטים רציניים אמנם, אך משעממים למדי בלי הסתבכויות או שמירה על מתח. חלק בטביעה הזו נטלו המפיקים הישראלים אבי לרנר ובועז דוידזון ("בלתי נשכחים 2", "ג'ון רמבו"), שגם מביאים את הסרט הראוי ביותר מזה זמן רב שמצליח להיחלץ מהביצה הטובענית הזו, הוא "המטרה: הבית הלבן".

אנטואן פוקואה שביים את "המטרה: הבית הלבן", הוא במאי די אפקטיבי: הסרט המוערך ביותר ברזומה שלו הוא "יום אימונים מסוכן", אבל יש לו גם כמה סרטים ברי-חלוף שהצליחו להיות חביבים בשעתם כגון "על הכוונת" עם מארק וולברג. זהו סרטו הראשון מזה ארבע שנים שמגיע לקולנוע, אבל שיפור מרחיק לכת מאותו אחרון שלו, "רחובות ברוקלין" עם ריצ'ארד גיר. הפעם, עם תקציב של כ-80 מיליון דולר, פוקואה מיצר סרט עתיר פיצוצים, התרסקויות גדולות ושאר אפקטים, ויוצא עם ידו על העליונה חרף הרבה חוסר-היגיון שהרי טבוע בז'אנר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"נוכלת בהזמנה" – ביקורת

"נוכלת בהזמנה". קולין פירת'.

"נוכלת בהזמנה" הוא גירסה מחודשת לסרט מ- 1966 אשר שוכתבה על ידי האחים כהן. מומחה אמנות המואס בהתעמרות הבוס שלו מחליט לנקום בו על ידי ביצוע שוד מתחוכם. לעזרתו הוא מגייס רוכבת רודיאו טקסנית, שהחספוס שלה מוסיף לתרמית צבע ותפניות לא צפויות. ההרפתקאות המנומנמות בעלילה והשעשוע התמים הנלווה להן נובעות כנראה מהניסיון לשמר את הנאיביות של סרט המקור. עם זאת, התוצאה היא קומדיה שאינה מזיקה או מרגשת ומזכירה יצירות השמורות בדרך כלל לבית היוצר של דיסני.

כאמור, את התסריט כתבו האחים כהן המוכשרים, שלרוב הם חותמת כמעט מיידית לתוצרת איכותית. בדומה ל"נוכלת בהזמנה", כבר כתב הצמד בעבר קומדיות ("ביג לבובסקי", "פארגו", "לקרוא ולשרוף"), אך בניגוד למקרה הנוכחי, הקומדיות של האחים כהן הן לרוב מושחזות ופרועות באופן ייחודי. נראה שמה שמבדיל את "נוכלת בהזמנה" הוא שאמנם הוא נכתב על ידי האחים כהן אך באופן מפתיע לא בוים על ידם. כן ביים את הסרט מייקל הופמן, במאי שאינו מוכר במיוחד או כזה שהיה אחראי על סרטים מרשימים או מיוחדים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »