ביקורות קולנוע (עמוד 82)

"האבנים הכחולות" – ביקורת

"האבנים הכחולות".

"האבנים הכחולות".

כל כך הרבה סרטים טיפשיים מגיעים אל המסך. מצעד מייאש של בימוי רע, תסריט שטחי, אמירות אומנותיות יומרניות או מגוון אחר של חולות רעות. מי ידע שכל מה שדרוש על מנת שכל הרע הזה לא ממש ישנה הוא קצת חן? "האבנים הכחולות" מגיע אל בתי הקולנוע ואם יש משהו שהוא מצטיין הוא בו הוא חינניות כל כך נעימה שניתן לסלוח לו על הכל. קבוצת אבוריג'ניות, שהמפגש בין רובן לבין קריירת משחק הוא מקרי בהחלט, רק רוצות לשיר. כאשר הן נתקלות בלא יוצלח מקומי, מוליד המפגש מסע לוויאטנם עם הרפתקאות קטנות ואוסף שירים. סרט שבעל כורחחם יוציא אתכם עם חיוך ולכן, בפעם הבאה שיש לכם זמן להעביר ומצב רוח לשפר, תנו לעצמכם מתנה קטנה ותקדישו לו זמן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גטסבי הגדול" – ביקורת

"גטסבי הגדול". ליאונרדו די'קפריו, טובי מגוואייר, קארי מוליגן.

"גטסבי הגדול". קארי מוליגן, ליאונרדו די'קפריו, טובי מגוואייר.

לאחר המתנה ארוכה והרבה ציפיות, סוף סוף מגיע אלינו "גטסבי הגדול". הרומן האמריקאי המיתולוגי של סקוט פיצג'רלד מעובד בפעם השניה למסך הגדול והפעם גודל הבאזז שמלווה אותו הוא בדיוק כגודל הבאז שמביים אותו. בגרנדיוזיות מרשימה מתרגל הבמאי באז לורמן את הויזואליות הצבעונית, המהוקצעת והעשירה שמאפיינת את עבודותיו. עם זאת, כפי שניסה לספר פיצג'רלד עצמו, הקושי מתעורר מאחר וכל העושר הזה בולע בתוכו את הדקויות שהפכו את גטסבי הגדול ליצירה משמעותית. האם עובדה זו פוגמת בצפייה? לא כחוויה קולנועית ממלאת חושים ומושקעת. כן כיצירה בעלת אמירה משמעותית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איירון מן 3" – ביקורת

"איירון מן 3".

"איירון מן 3".

"איירון מן 3" מצליח להיות סרט קיץ סביר, אך הסרט הראשון בסדרה לימד אותנו לבקש יותר מסרטי הקומיקס של דמות המתכת האדומה-צהובה, והפרק השלישי נעדר יחוד כלשהו אפילו יותר מקודמו. עם זאת, העיקרון שמתכון מוצלח לא משנים וכולם ישארו מרוצים – מעולם לא נראתה מתאימה יותר לאהדת הקהל המדהימה שהסרט הזה מקבל חרף הסתמיות שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מקום בתוך היער" – ביקורת כפולה

"מקום בתוך היער". ריאן גוסלינג.

"מקום בתוך היער". ריאן גוסלינג.

"מקום בתוך היער" הוא סרטו החדש של דרק סיאנפרנס, סרטו השני אחרי  "בלו ולנטיין" שבו כיכבו ריאן גוסלינג ומישל וויליאמס. "מקום בתוך היער" הותיר בשני המבקרים שלנו, יונתן דורון ואופיר איל, בעיקר רושם של שאפתנות ריקה לאורך שעתיים ועשרים דקות.

הסרט מתחיל בסיפורו של לוק (ריאן גוסלינג), אופנוען-להטוטן, שמגלה כי בעקבות לילה חד פעמי עם בחורה (אווה מנדז), באחת העיירות בה הופיע לפני שנה, יש לו בן צעיר. לוק מחליט לפרוש מחייו המקצועיים ולקחת אחריות על משפחתו החדשה. מאחר והוא צריך כסף ומהר, הוא פונה לשוד בנקים. אייבורי (ברדלי קופר), הוא שוטר טירון שנקלע למרדף אחר לוק.

אופיר: ממש מרדף שמשנה את חייו.

יונתן: "ותיבת פנדורה נפתחת", או שזו קלישאה שאין בסרט?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אימהות מושלמות" – ביקורת

"אימהות מושלמות". נעמי ווטס, רובין רייט.

"אימהות מושלמות". נעמי ווטס, רובין רייט.

אופרת סבון אוסטרלית עם אלמנטים של פורנו רך- זו כנראה הדרך הכי טובה לתאר את הסרט "אימהות מושלמות" ("שתי אמהות"), בהנחה שזה יספיק לקורא על מנת להבין שחבל אם יבזבז עליו זמן צפייה. שתי נשים, שגדלו יחד מקטנות, מתחילות יום אחד לשכב זו עם בנה של זו. כל בן נראה כמו פוסטר של גולש אוסטרלי, כל אם אכולה רגשות אשם לשתי דקות ובגדול כולם סולחים לכולם וממשיכים לחיות יחד בדיאלוגים עמוקים כשלולית. נקודת שפל נמוכה מזו לא יכלו הטובים במספרי הסיפורים להמציא עבור שתי הכוכבות הראשיות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לא" – ביקורת

"לא".

"לא".

לא מוקרנים בארץ מספיק סרטים מדרום אמריקה. לצד שני גורמים משמעותיים שעומדים לזכות הסרט הצ'יליאני "לא": מועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר והשחקן הראשי המוכר (גאל גרסיה ברנל הכריזמטי), ישנו גם היבט שקורץ לקהל הישראלי (לא שואה! -זה סרט צ'יליאני): קמפיין פרסום פוליטי ומחאה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חיים טובים יותר" – ביקורת

"חיים טובים יותר". גיום קאנה, ליילה בקטי.

"חיים טובים יותר". גיום קאנה, ליילה בקטי.

"חיים טובים יותר" היא דרמה צרפתית עדינה על הפער בין משאלה לבין מציאות, ועל כוחו של הקסם הטמון בילדותיות, לטוב ולרע. שני צעירים נאחזים זה בזה במאבקם לשפר את חייהם אך אופן התנהלותם מוביל למאבק ואכזבה. על אף ניחוח של מאבק חברתי הסרט כלל אינו עוסק בזוג הנקבר תחת מדיניות כלכלית שאינה הוגנת. "חיים טובים יותר" פורס את רצונם הלגיטימי של שני אנשים לשפר את חייהם ואת האופן בו, רפטטיבית וכרונית, חלומם נולד מתוך פנטזיה ילדית ולכן גם נגדע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לעוף מהתרגשות" – ביקורת

"לעוף מהתרגשות".

"לעוף מהתרגשות".

אני אוהב את הפדרו אלמודובר שלי מופרע וצבעוני, ובעיקר את סרטיו משנות ה-90 "אהבת בשר ודם", "קיקה" ו"עקבים גבוהים". פחות אהבתי את סרטיו ה'רציניים', ומסרטיו האחרונים אהבתי גם את "לחזור" ואת "העור בו אני חי" שלא היו קלילים או מצחיקים במיוחד. הידיעה שב"לעוף מהתרגשות" הוא חוזר לקומדיה ולקאמפיות עוררה בי מעט חששות, ולצערי הם התממשו: בסרט יש רגעים ספורים שמזכירים שמדובר בתסריטאי-במאי כישרוני, אך הסרט מביך ופוגע במוניטין של הבמאי הספרדי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אבדון" – ביקורת

"אבדון". טום קרוז.

"אבדון". טום קרוז.

גיא – "אבדון" הוא עוד סרט מד"ב-אפוקליפטי עטור אפקטים מושקעים. שלא תבינו לא נכון, אין זה אומר שמדובר בסרט מאכזב – כי לא כך הדבר – אלא שאין לצפות לפריצת דרך כלשהי בתחום הקולנוע… במיוחד לאור העובדה כי מדובר באותו הבמאי שהביא לנו את "טרון: המורשת", הזכור לרעה כפספוס וביזוי של המקור החדשני לזמנו.

כך, הדמויות די צפויות ונכנסות בקלות לתבניות בנאליות ומוכרות: יש טובים ויש רעים, הטובים מאוד טובים והרעים מאוד רעים וברור לצופה מיד מי זה מי. יחד עם זאת, כשרונם של השחקנים (מה לעשות, מוכשרים), שלל אפקטים מרשימים וסאונד עוצמתי ומיוחד, מצליחים לפחות לשדרג את הסרט הזה לדרגת 'בינוני פלוס'.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סטארבק" – ביקורת

"סטארבק: תורם סדרתי". פטריק הורא.

"סטארבק: תורם סדרתי". פטריק הורא.

"סטארבק: תורם סדרתי" הוא סרט קנדי דובר צרפתית. הוא מצחיק, אך פחות קומדיה ממה שחשבתי שאני הולך לראות. יש בו גם קטעים מרגשים, רעיונות יפים ומעל לכול בסיס עלילתי טוב: דיויד ווזניאק בן ה-42 מגלה שמתרומות הזרע הרבות שלו לפני שנים נולדו 533 ילדים, וש-142 מהם רוצים ותובעים לדעת את זהות התורם האלמוני שכינה את עצמו סטארבק (כשם דמות ב"מובי דיק"). יש גם עניין של דיויד עם חברתו לשעבר, האטליז המשפחתי, חוב כספי גדול של דיויד וההד התקשורתי של הסיפור אודות סטארבק.

בהכללה גסה (כמו כל ההכללות), סרטים הוליוודים נוטים לסבול מעמידת יתר במסגרת הסיפורית עם התבנית הברורה והמוכתבת של אירוע מחולל, משבר, פתרון וכו'; וסרטים אירופיים נוטים לסבול מדשדוש באמצע ומבעיה חמורה בשליש האחרון שלהם. "סטארבק" הוא סרט טוב שמצליח איכשהו לסבול יחד מבעיות של סרטים הוליוודים ושל סרטים אירופיים (אולי זה השילוב של קנדה בצפון אמריקה והשפה הצרפתית).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המוצא האחרון" – ביקורת #2

"המוצא האחרון". רוברט רדפורד.

"המוצא האחרון". רוברט רדפורד.

אומרים שלנשים מעל גיל 40 אין תפקידים מעניינים בהוליווד. אם לשפוט לפי "המוצא האחרון" והקריירה של רוברט רדפורד בעשרים ומשהו שנים האחרונות (ושל אחרים: רוברט דה נירו ואל פאצ'ינו מישהו?) נדמה שעושים עם הנשים חסד. הסרט אותו גם ביים רדפורד, מנסה להגיד איזה משהו פוליטי – רק שלא ברור מה: משהו על צדק, משפט הוגן, אידיאלים מול פרקטיקה ועוד כמה מושגים שחשוב לדון בהם, אבל השאלה איך עושים זאת? כנראה שלרוברט רדפורד אין התשובה לשאלה זו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המוצא האחרון" – ביקורת #1

"המוצא האחרון". רוברט רדפורד.

"המוצא האחרון". רוברט רדפורד.

למה? למה? למה היו צריכים להרוס? "המוצא האחרון" הוא סרט בן שעתיים; השעה וחצי הראושנה נהדרת: מותחת, סוחפת, מעניינת, דרמטית ועשויה היטב- ואז מגיעה חצי שעה שהורסת הכול: ארוכה, משתרכת וצפויה (הקטע בבקתה פשוט לא נגמר!).

זהו מסוג הסרטים שרוברט רדפורד היה מככב בהם בתפקיד העיתונאי בשנות ה-70, בסגנון "שלושת ימי הקונדור" ו"כל אנשי הנשיא". הוא מבוגר מדי לתפקיד שלו ב"המוצא האחרון", על אף שהוא מתאים לו יותר מכל התפקידים שגילם בסרטים הלא-רבים שבהם שיחק ב-14 שנים האחרונות. למרות שלא בלתי אפשרי להיות בן 76 עם ילדה בת 11 (לאם בת 48), זה עדיין מעט צורם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »