ביקורות קולנוע (עמוד 83)

"הקריאה" – ביקורת #2

"הקריאה". האלי ברי.

"הקריאה". האלי ברי.

אוהבי סרטי המתח הטהור, יהנו מ"הקריאה", סרט המתאר בנשימה עצורה את ניסיונה של מוקדנית שירותי החירום האמריקאיים (911), לסייע לנערה במהלך חטיפתה. מאחר וכל דקה בסרט רוויית אימה ובהלה, אורכו (96 דק'), מרגיש בהחלט מדויק ומסייע לו להיות ארוז בקפידה. לצד זאת, מבחינה תסריטאית אין בו חידוש או תחכום והוא צפוי למדי. יתרונו הוא אך ורק במתח העשוי כהלכה ולכן לאוהבי הז'אנר צפויה הנאה אמיתית.

במאי הסרט הוא בראד אנדרסון, שעומד מאחורי סרטי מתח נוספים ("המכונאי", "טראנס סיביריאן"), ועסק רבות בבימוי פרקים מתוך סדרות טלוויזיה (כגון "דה קילינג", "אימפריית הפשע", "פרינג'"). היכולת של אנדרסון לספק מתח קצבי ומתמשך מחפה על תסריט בינוני, שחולשותיו צצות בסצנות הרוגע המעטות. עם זאת, אין בכך טעם לפגם. "הקריאה" מבקש להשתייך לז'אנר סרטי מתח פשוטים, בהם יש פושע, מרדף וסוף ידוע מראש. על אף הנוסחה המוכרת, הדרך מלאת האימה והמתח היא העיקר, ומבחינה זו, הסרט אינו מבריק אך מספק לחלוטין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ילדות בהסתר" – ביקורת

"ילדות בהסתר".

"ילדות בהסתר".

"ילדות בהסתר" מציג את חייו של חואן בן ה- 12 אשר משפחתו משתייכת לארגון גרילה נרדף. חואן חי תחת זהות בדויה ובכוננות מתמדת לבריחה ובמקביל הולך לבית הספר ומפתח חברויות ואהבות כמו שאר הילדים. הסרט, שמתואר מנקודת מבטו, מצליח בחלקים מסוימים להמחיש את הכפילות הטמונה בחיים אלה, אך ברובו אינו מצליח להחזיק בשתי הזוויות יחד. ההיצמדות לנקודת מבטו של חואן גובה מחיר יקר מדי והסרט מעביר תחושה של חוסר מיקוד בעלילה. על אף הסיפור בעל הפוטנציאל המרתק, בסופו של דבר נוצרת דרמה היסטורית מעניינת בפרטיה אך לא מאוד בהירה ואף מוגבלת מבחינת חוויה קולנועית מרגשת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הקריאה" – ביקורת #1

"הקריאה". האלי ברי.

"הקריאה". האלי ברי.

"הקריאה" הוא מותחן טוב עם סממנים של סרט אימה, שלא יכנס לרשימת סיכום כלשהי, ולזכותו יאמר שהוא גם לא מתיימר להיות סרט מהפכני או מקורי במיוחד. הסרט הופץ בארצות הברית לפני כחודש, חודש מרץ אינו חודש שידוע בסרטים הטובים שמוקרנים בו, והצלחתו של "הקריאה" שעלה 13 מיליון דולר בלבד (בעוד תקציב סרט הוליוודי ממוצע עומד על למעלה מ-40 מיליון) הפתיעה רבים. הסרט עשוי טוב והוא מעניין וקצבי, אך אין בו משהו יוצא מגדר הרגיל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מאמה" – ביקורת

"מאמה".

"מאמה".

מה קורה כשלוקחים סרט בן 3 דקות והופכים אותו לסרט באורך מלא? בערך אותו דבר שקורה כשלוקחים משחק קופסה והופכים אותו לסרט: מספר דימויים יפים וקו עלילה לא ברור. זה המצב ב"מאמה", סרט האימה של אנדרס מוצ'יטי עיבוד לסרט קצר שלו בעל אותו שם מ-2008.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'י.איי.ג'ו 2: סוגרים חשבון" – ביקורת

"ג'י איי ג'ו 2: סוגרים חשבון". דוויין ג'ונסון.

"ג'י איי ג'ו 2: סוגרים חשבון". דוויין ג'ונסון.

יש נקודה אחת באמצע "ג'י איי ג'ו 2: סוגרים חשבון" שתהיתי ביני לבין עצמי האם אני צופה בסרט המשך ל"ג'י.איי.ג'ו" או בפארודיה עליו: זה היה ברגע בו דמות שולית וקלישאתית (מאמן הנינג'ות העיוור, שהוא גם במקרה אפרו-אמריקאי ולא יפני) שמופיעה בסך הכל בשתי סצנות קצרצרות, חושפת בפנינו באופן ישיר ומגוחך את הקשר המופרך והמפתיע בין שתי דמויות מרכזיות. הוא מופרך כי הוא לא מסתדר כרונולוגית וכי הוא מעיד שכל המזימה של קוברה תוכננה עשרים שנה אחורה, זאת עוד לפני שקוברה קומנדר הפך לקוברה קומנדר. עצם העובדה שרוב הדמויות התחלפו מהסרט הקודם (ובין אלו שנותרו, לפחות אחד, ג'וזף גורדון-לויט הוחלף בלוק ברייסי האלמוני בתפקיד קוברה קומנדר; הוא הרי נמצא מאחורי מסיכה אז מי שם לב?) רק מחזקת את ההשערה שיש כאן איזושהי בדיחה. רק לא ברור על חשבון מי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ספרינג ברייקרס" – ביקורת

"ספרינג ברייקרס". ונסה הודג'נס, רייצ'ל קורין.

"ספרינג ברייקרס". ונסה הודג'נס, רייצ'ל קורין.

גילוי נאות- לכותבת ביקורת זו חיבה לא מבוטלת ליצירות שמשתמשות במדיום הקולנועי בצורה שאינה קונבנציונאלית. מתוך כך, "ספרינג ברייקרס" יקבל כאן ביקורת אוהדת אך חשוב להסביר כי הסרט המדובר אינו פשוט או קל לעיכול, אינו מציע עלילה במובנה הנרטיבי המקובל ובחלקים רבים ממנו הוא נראה כמו קליפ/וידאו ארט ארוך במיוחד. בניגוד לפוסטר הצבעוני שלו וארבע הצעירות הטעימות שמככבות בו, אין זו דרמה קומית, או קומדיית נעורים. "ספרינג ברייקרס" היא בחינה, ביקורתית במידה, ומורכבת מדימויים ויזואלים ואודיטוריים ברובה, של המציאות האמריקאית המודרנית, שבה מיניות, אלימות ותרבות-צריכה מעורבבות אלה באלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המטרה: הבית הלבן" – ביקורת

"המטרה: הבית הלבן". ג'ררד באטלר.

"המטרה: הבית הלבן". ג'ררד באטלר.

ז'אנר הפעולה טבע כבר מזמן בביצת חוש ההומור והלעג העצמי, והיחידים שניסו באחרונה להציל אותו ממנה הנפיקו סרטים רציניים אמנם, אך משעממים למדי בלי הסתבכויות או שמירה על מתח. חלק בטביעה הזו נטלו המפיקים הישראלים אבי לרנר ובועז דוידזון ("בלתי נשכחים 2", "ג'ון רמבו"), שגם מביאים את הסרט הראוי ביותר מזה זמן רב שמצליח להיחלץ מהביצה הטובענית הזו, הוא "המטרה: הבית הלבן".

אנטואן פוקואה שביים את "המטרה: הבית הלבן", הוא במאי די אפקטיבי: הסרט המוערך ביותר ברזומה שלו הוא "יום אימונים מסוכן", אבל יש לו גם כמה סרטים ברי-חלוף שהצליחו להיות חביבים בשעתם כגון "על הכוונת" עם . זהו סרטו הראשון מזה ארבע שנים שמגיע לקולנוע, אבל שיפור מרחיק לכת מאותו אחרון שלו, "רחובות ברוקלין" עם ריצ'ארד גיר. הפעם, עם תקציב של כ-80 מיליון דולר, פוקואה מיצר סרט עתיר פיצוצים, התרסקויות גדולות ושאר אפקטים, ויוצא עם ידו על העליונה חרף הרבה חוסר-היגיון שהרי טבוע בז'אנר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"נוכלת בהזמנה" – ביקורת

"נוכלת בהזמנה". קולין פירת'.

"נוכלת בהזמנה". קולין פירת'.

"נוכלת בהזמנה" הוא גירסה מחודשת לסרט מ- 1966 אשר שוכתבה על ידי האחים כהן. מומחה אמנות המואס בהתעמרות הבוס שלו מחליט לנקום בו על ידי ביצוע שוד מתחוכם. לעזרתו הוא מגייס רוכבת רודיאו טקסנית, שהחספוס שלה מוסיף לתרמית צבע ותפניות לא צפויות. ההרפתקאות המנומנמות בעלילה והשעשוע התמים הנלווה להן נובעות כנראה מהניסיון לשמר את הנאיביות של סרט המקור. עם זאת, התוצאה היא קומדיה שאינה מזיקה או מרגשת ומזכירה יצירות השמורות בדרך כלל לבית היוצר של דיסני.

כאמור, את התסריט כתבו האחים כהן המוכשרים, שלרוב הם חותמת כמעט מיידית לתוצרת איכותית. בדומה ל"נוכלת בהזמנה", כבר כתב הצמד בעבר קומדיות ("ביג לבובסקי", "פארגו", "לקרוא ולשרוף"), אך בניגוד למקרה הנוכחי, הקומדיות של האחים כהן הן לרוב מושחזות ופרועות באופן ייחודי. נראה שמה שמבדיל את "נוכלת בהזמנה" הוא שאמנם הוא נכתב על ידי האחים כהן אך באופן מפתיע לא בוים על ידם. כן ביים את הסרט מייקל הופמן, במאי שאינו מוכר במיוחד או כזה שהיה אחראי על סרטים מרשימים או מיוחדים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'ק צייד הענקים" – ביקורת

"ג'ק צייד הענקים".

"ג'ק צייד הענקים".

בהמשך לטרנד האגדות הקמות לתחייה, כעת מגיע תורו של ג'ק והאפונים. אותו סיפור על הנער ששתל אפוני קסם, מהם צמח גבעול עצום שאיפשר לו לטפס אל על, מעובד כעת כפנטזיית הרפתקאות בתלת ממד, שתמשוך את הקהל בחופשת הפסח. באופן מפתיע, בשונה מאגדות דומות שעברו עיבוד לאחרונה ועל אף טכנולוגיית תלת ממד ברמה מאוד נמוכה, הסרט מהנה ומחזיק את הצופה לכל אורכו. נכון שהעלילה או הבימוי אינם מושלמים אך הקאסט המושקע והסיפור הקצבי עושים את שלהם והופכים את "ג'ק צייד הענקים" להרפתקה מהנה.

טביעת האצבע של במאי הסרט, בריאן סינגר, המוכרת מחלק מסרטי "אקס מן", ניכרת גם בסרט הנוכחי. יחד עם צוות כותבים, ביניהם כריסטופר מק'קורי ששיתף פעולה עם סינגר בעבר ("החשוד המיידי"), הפיקה החבורה סרט קצבי ודינמי. הדמויות כתובות בהצלחה, הדיאלוגים נעימים ומותאמים, ועל אף שהבימוי אינו מבריק ובזכותו סובל הסרט מקצוות קטנים ומיותרים שם ופה, בגדול השעתיים עליהן נפרסת העלילה עוברות בקלות. להורים שביניכם, על פניו נראה שאין בעיה לקחת ילדים צעירים לצפות בסרט מאחר והוא אינו אפל והטוב מוצג בו כעליון וקודם לכל. לצד זאת, על אף שמדובר בסרט הרפתקאות המבוסס על אגדת ילדים, יש לדעת שאמנם האלימות המוצגת בו אינה מאוד בוטה אך היא גם כלל לא פשוטה ומערבת עריפת ראשים וריסוק גופות מפעם לפעם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"זמן פוניבז'" – ביקורת

"זמן פוניבז'".

"זמן פוניבז'". צילום: פיליפ בלאיש

לפגוש עולם בתוך עולם, זו הצעתו המפתה של הסרט הדוקומנטרי "זמן פוניבז'". הסרט מציע הצצה לאחת הישיבות החרדיות בעולם, הזדמנות נדירה לפגוש אורח חיים, שלרבים מאיתנו אינו מוכר והוא בגדר תעלומה. על פניו זו מטרת הסרט- לחשוף את הצופה לתוכנה של מציאות, שאם הוא אינו חלק ממנה, היא מוכרת לו רק באופן שבלוני ומוגבל. עם זאת, המבט הכפול לפיו זמן פוניבז' הוא זמן ייחודי ונבדל אך בד בבד הנעים בתוכו אינם שונים בכמיהותיהם וטרדותיהם משאר האדם, זו התגלית האמיתית של הסרט.

ישיבת פוניבז' נחשבת לאם הישיבות החרדיות בעולם. הישיבה, שנוסדה בעיר פוניבז' בליטא, הוקמה מחדש בבני-ברק בשנת 1943, ונתפסת כאליטה איכותית ממנה יצאו גדולי הדור החרדי הבא. יהונתן אינדורסקי, בוגר הישיבה, ביקש לשוב אליה ולצלמה כמה שנים לאחר עזיבתו. בתום משא ומתן ארוך מול הנהלת המקום, קיבל אינדורסקי אישור להכניס צוות צילום אל בין כתליו לזמן בלתי מוגבל, וכך נולד הסרט שמטרתו תיעוד אורח חיי תלמידי הישיבה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אדמה מובטחת" – ביקורת

"אדמה מובטחת". מאט דיימון.

"אדמה מובטחת". מאט דיימון.

הרעיון מאחורי הסיפור הקטן במרכז "אדמה מובטחת" מלא כוונות טובות, אבל הסיבה היחידה שהוא הופק ושהוא מוקרן בבתי הקולנוע בארץ הם שניים משלושת האחראים הראשיים לסרט: הבמאי גאס ואן סנט והשחקן הראשי מאט דיימון, אחד מכותבי התסריט. הסרט לא זכה להצלחה בארצות הברית, וספק עם רבים בארץ ימצאו בו עניין.

גאס ואן סנט ("מילק", "איידהו שלי") ביים את התסריט הקודם שדיימון כתב ("סיפורו של ויל הנטינג" עם בן אפלק), וגם הפעם שותפו לכתיבה של דיימון מופיע בתפקיד משנה (הפעם זה ג'ון קרסינסקי מהסדרה "המשרד" האמריקאית).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ארץ אוז" – ביקורת #2

"ארץ אוז".

"ארץ אוז".

שני הסרטים המצוטטים ביותר הם "מלחמת הכוכבים" (ושני סרטי ההמשך שלו) ו"הקוסם מארץ עוץ". בשני המקרים מדובר ביותר משורה אחת או שתיים מפורסמות. במקרה של "הקוסם מארץ עוץ" מ-1939 הדמויות, העלילה, התלבושת של דורות'י (והנעליים האדומות), הקופים המעופפים ועוד- מוזכרים שוב ושוב בסרטים ובסדרות אמריקאים, יחד עם המשפטים הרבים: There's no place like home; Lions and tigers and bears, oh my!; Follow the yellow brick road; Ding dong the witch is dead; Pay no attention to that man behind the curtain; I'm melting, melting! Oh, what a world! What a world!; Are you a good witch or a bad witch?; Toto, I've a feeling we're not in Kansas anymore;  Oil can; The great and powerful Oz; If I only had a brain/heart; I'll get you, my pretty, and your little dog too!; We're off to see the wizard… the wonderful wizard of Oz; Horse of a different color; Surrender Dorothy ועוד. ב-1985 דיסני הפיקה סרט המשך מקסים אך לא מצליח שנקרא "בחזרה לארץ עוץ". כעת, בתלת מימד, עם כוכבים ותקציב של 200 מיליון דולר, מגיע סרט מקדים (prequel) שבו מראים לנו כיצד הגיע הקוסם לארץ שנקראת כמו שמו – "ארץ אוז".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »