"היורשים". ג'ורג' קלוני.
"היורשים" קיבל/מקבל הרבה יותר תשומת לב ממה שמגיע לו. הסיבות לציפיות הגבוהות מובנות: ג'ורג' קלוני בתפקיד הראשי, ואם זה לא מספיק – גם במאי הסרט, אלכסנדר פיין, בעל מוניטין. "היורשים" אינו סרט רע, הוא פשוט בינוני – מאוד, ובימים שבהם סרטי דרמה אמריקאים לא תקופתיים הם דבר נדיר, סרט בינוני שכזה זוכה לתשומת לב. אל תצפו לדבר, ותוכלו ליהנות ממנו (כמו במקרים רבים, עדיף לדעת כמה שפחות על עלילת הסרט).
"סוס מלחמה". ג'רמי אירווין.
"סוס מלחמה" הוא סרט נוסף בשורה ארוכה מדי של סרטי קולנוע שראיתי בזמן האחרון שעשויים מעולה מכל בחינה טכנית, המשחק טוב, והסרט- לא משהו.
בהקדמה ארוכה מדי אנחנו רואים את אלברט והוריו (אמילי ווטסון, פיטר מולאן) בביתם המבודד באנגליה. ואז נכנס הסוס ג'ואי לחייהם. לא ממש ברור ממה נובעת האהבה העזה של אלברט לסוס, מלבד אולי הבדידות העצומה שהוא חי בה. מזמן לא רציתי כל כך שתיפתח מלחמה. מלחמת העולם הראשונה פורצת סוף סוף, וג'ואי נמכר לצבא. מכאן אנו עוקבים אחרי מסעו של ג'ואי בחזית ובין בעליו השונים. אחרי שנים (מרגיש רק קצת פחות מזה בזמן שיושבים באולם), אלברט מתגייס לצבא בעקבות סוסו האהוב.
"ג'יי. אדגר". ליאונרדו די'קפריו.
קלינט איסטווד בחר באחד האישים הבעיתיים ביותר בהיסטוריה המודרנית של ארה"ב, לעמוד בראש הסרט החדש שלו שנושא את שמו: "ג'יי. אדגר", והוליד דרמה מתארכת עד פיהוק, שהיה עדיף לה להיות מיני-סדרה בחלקים שתשודר ב-HBO. ליאונרדו די'קפריו שמגלם את האיש המדובר, ג'יי. אדגר הובר, ראש הבולשת הפדרלית הראשון, מרשים אך לא תורם מספיק כדי לגרום לסרט להפוך למוצלח.
"נערה עם קעקוע דרקון". רוני מארה.
בתור מי שאינו מעריץ מושבע של סרטי דיויד פינצ'ר, הסגנון והצבעים בהם הוא עיצב את סרטיו האחרונים משתלבים יפה בגרסת "נערה עם קעקוע דרקון" שלו. יחד עם אסופת כוכבים מסקרנת וכימיה מוצלחת בין שני כוכבי הסרט – רוני מארה ודניאל קרייג – אפשר לדלג מעל משוכת התסריט הסתמי שמתבסס בעיקר על מתיחת גבולות תיאורה של אלימות קשה במיוחד, ולהנות מהסרט למרות אורכו המשמעותי.
"נערה עם קעקוע דרקון" הוא עיבוד הוליוודי לספר השבדי באותו השם מאת סטיג לרסון, שמצא את מותו בטרם פורסם ספר זה – הראשון מבין טרילוגית ה'מילניום' שלו שמכרה למעלה מ-65 מיליון עותקים ב-46 מדינות. הספר כבר עובד לסרט אפקטיבי במולדתו, ומשניגש פינצ'ר לביים את הגרסה שלו, הודיע מראש כי ישנה מעט את סוף העלילה, שהיתה ידועה ליותר-מדי אנשים בעיניו והוא רצה לחדש קצת. דיויד פינצ'ר הוא במאי עם שני הישגים טובים בעיני, שגם זוכים להערכה גבוהה יחסית: "מועדון קרב" (שהטיס את אדוארד נורטון למעמד של שחקן מוכר ומוערך יחד עם "אמריקה X" שנה קודם) ו"שבעה חטאים" ([ספוילר]שהביא לנו את ראשה הכרות של גווינת' פאלטרו[/ספוילר]). שני סרטים אלו נעשו בשנות ה-1990, אבל אם צריך להמליץ על מי מסרטיו, הם היו הבחירה היחידה שלי. באחרונה הוא דווקא זוכה לאהדה בזכות סרט הפייסבוק "הרשת החברתית", שהעמיד אותו לפרס האוסקר (וזיכה אותו בפרס גלובוס הזהב לבימוי, בין היתר) בפעם השניה אחרי "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" שנתיים קודם. במבט על כלל סרטיו של פינצ'ר, רובם הם אנקדוטות חביבות, שזוכים להערכת-יתר עצומה ("זודיאק", שפשוט לא מתקדם לשום מקום כבר מאמצע העלילה, הוא דוגמה מצוינת), ו"נערה עם קעקוע דרקון" אינו סרט שונה מהם.
"חייבים לדבר על קווין". טילדה סווינטון.
איך בוחרים שורה תחתונה לסרט כמו "חייבים לדבר על קווין", זו שאלה מעניינת. מצד אחד, חייבים להזהיר כי מדובר בסרט קשה, מטריד, חונק, ועוד ביטויים שלא מתחילים אפילו לתאר את התחושות שהסרט הזה יוצר אצל הצופה. מצד שני, הסרט מצוין, אחד הטובים שראינו לאחרונה. זו אמנם לא הפעם הראשונה שמדובר בסרט קשה לצפייה, ששווה צפייה (רק לאחרונה המלצנו על "העור בו אני חי", לפני זה על "משחקי שעשוע" ועוד) אבל בכל זאת ננסה להעביר את המסר בצורה קוהרנטית ומועילה…
"שרלוק הולמס 2". רוברט דאוני ג'וניור עם ג'וד לאו.
מיד אחרי הצפייה ב"שרלוק הולמס" הראשון של גאי ריצ'י לא זכרתי את העלילה שלו. הוא הסתמך על האישיות של רוברט דאוני ג'וניור בתפקיד שרלוק הולמס, בכימיה הנהדרת שלו עם ג'וד לאו שמגלם את ד"ר ג'ון ווטסון, בבימוי הנמרץ ומלא התנופה של גאי ריצ'י ובמוסיקה הנהדרת של הנס זימר. הסיפור בסרט היה משני, ובסיפורים של ארתור קונאן דויל אודות שרלוק הולמס התעלומות היו העיקר; האנשים אופיינו בחדות, היו קורבנות, היו חשודים, חיפשו רמזים והוסקו מסקנות. ואין תעלומה גם בסרט ההמשך (הראשון?) "שרלוק הולמס 2: משחק הצללים". זהו בעצם סרט פעולה שמתרחש בסוף המאה ה-19, סרט פעולה לא-מעניין ומבולגן.
"משימה בלתי אפשרית 4". טום קרוז.
רוץ, טום, רוץ. טום קרוז אוהב לרוץ, לפחות בסרטים, ובעיקר בסרטי "משימה בלתי אפשרית" שהוא גם אחד המפיקים שלהם. קטע הפתיחה המהמם של "משימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים" הוא אות פתיחה למירוץ קצבי. בחלקים הטובים שלו הסרט פשוט מעולה, ולמרבה השמחה זה רוב הסרט.
יש קשר רופף בין הסדרה "משימה בלתי אפשרית" משנות ה-60 והסדרה הפחות מצליחה מסוף שנות ה-80 לשלושת הסרטים בכיכובו של טום קרוז – מלבד השם, נוסח היציאה למשימה ("אם משהו יקרה לך או לאחד מחברי הצוות, נכחיש כל קשר", "הקלטה זו תושמד מעצמה בתוך שניות") והמוסיקה הנפלאה של ללו שיפרין, הנעימה המפורסמת, המזוהה כל-כך, שתשפר כל סרט פעולה ומתח. הקשר רופף מכיוון שלא ממש מדובר בחבורה של אנשים שכל אחד מומחה בתחום מסוים ויוצאים למשימה משותפת כדי לחדור, לעקוץ ולחשוף את הפושעים.
"אלוהי הקטל". כריסטוף וולץ, ג'ון סי. ריילי, ג'ודי פוסטר, קייט ווינסלט.
"אלוהי הקטל" שווה חמישה שמות: רומן פולנסקי, קייט ווינסלט, ג'ודי פוסטר, כריסטוף וולץ, וג'ון סי. ריילי. במאי מצוין ("צ'יינה טאון", "הפסנתרן") וארבעה שחקנים מעולים (כריסטוף וולץ התפרסם בזכות תפקידו ב"ממזרים חסרי כבוד" של קווינטין טרנטינו; את ג'ון סי. ריילי ראיתם בסרטים רבים, כולל קומדיות עם ויל פארל, "שיקאגו" ודרמות כמו "מגנוליה", "השעות" ו"לילות בוגי"). ארבעת השחקנים שוהים יחד בחדר במשך רוב הסרט המוצלח הזה.
"החבובות".
It's time to play the music/ It's time to light the lights
It's time to put on makeup / It's time to dress up right
It's time to raise the curtain on the Muppet Show tonight.
מי שלא יכול שלא לחייך כשהוא קורא את המילים האלה ומיד שומע את המנגינה בראש ורואה לפניו את הצבעוניות הנפלאה על הבמה כשהחבובות שרים את שיר הפתיחה של הסדרה מסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, לא צריך שאמליץ לו על הסרט החדש "החבובות". רק ארגיע ואומר שלא תתאכזבו. הסרט מספק את הסחורה, הוא מהנה, גם מצחיק, פשוט כיף.
"נשק של תקווה". ג'ררד באטלר.
"נשק של תקווה" הוא סיפור 'חזרתו בתשובה' של סאם צ'ילדרס, אסיר משוחרר ולא חביב בעליל, ובכלל – טיפוס די מפוקפק, אשר 'רואה את האור' והולך לסייע לנזקקים בדרום סודן (הסיפור הינו סיפור חייו האמיתי). בכל מקרה, מדובר בסרט חזק, לעיתים גרפי מדי, יותר מדי ארוך ולא כל כך ממוקד, ולא שלא מדובר בסיפור מעניין – להיפך, אלא שיש להתחשב ביכולת הריכוז המוגבלת של הצופה, ולצמצם היכן שניתן (ובנוגע לשמו של הסרט, האמת היא שגם אנחנו לא הצלחנו לחשוב על דרך טובה יותר לתרגם את שמו של הסרט Machine-Gun Preacher).
"מאניבול". ג'ונה היל, בראד פיט.
"מאניבול" אינו סרט ספורט טיפוסי. האמריקאים, צרכני ספורט מושבעים, אוהבים סרטי ספורט. פוטבול, בייסבול וכדורסל הם שלושת ענפי הספורט המצליחים ביותר בארצות הברית ובכל שנה מופק לפחות סרט אחד על קבוצה, מאמן או שחקן, לרוב על פי סיפור אמיתי. כדי ליהנות מ"מאניבול" יש להתכונן לסרט אטי ועדיף להבין מעט בחוקי משחק הבייסבול (ראו פסקה אחרונה).
"חשופות". רייצ'ל ווייז.
למה אתם הולכים לראות סרט? כי אם אתם מעוניינים בסרט טוב, "חשופות" הוא סרט בשבילכם. הנושא – סחר בנשים ביוגוסלביה של אחרי מלחמת האזרחים – עלול להרחיק אנשים שהולכים לקולנוע כדי לברוח מהמציאות, מחפשים משהו קליל, בידור מהנה.