ביקורות קולנוע (עמוד 93)

"קרוב להפליא ורועש להחריד" – ביקורת

"קרוב להפליא ורועש להחריד". טום הנקס, תומאס הורן.

"קרוב להפליא ורועש להחריד". טום הנקס, תומאס הורן.

"קרוב להפליא ורועש להחריד" הוא סרט מרגש להפליא ורועש להחריד. מטרתו של הרעש בסרט היא להדגיש את מוחה הקודח של הדמות הראשית בו או להציג את אופיו המיוחד של הספר עליו הוא מבוסס, אך יש ברעש הזה מספיק כדי להרגיז את הצופה ולקלקל את הצפיה. היות ואת הטריקים לרעש ראינו כבר בעבר והיינו צריכים להיות מורגלים להם, לא מדובר בהישג-רע של מה-בכך. בנוסף לזאת, הדמות הראשית של אוסקר בן ה-11 מזכירה יותר את שלדון (ג'ים פרסונס) בסדרה "המפץ הגדול", מאשר ילד בגיל זה שהתמימות יפה לו ושדורש את חיבתנו, אך בזכות משחק מוצלח מתגברים גם על המשוכה הזו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מקום לחלום עליו" – ביקורת

"מקום לחלום עליו". מאט דיימון.

"מקום לחלום עליו". מאט דיימון.

אלה שאוהבים משחקי מילים על שם הסרט שהם מבקרים היו כותבים, אולי: "מקום לחלום עליו הוא סרט שכדאי לוותר עליו". בסרט, שיש בו נתונים פותחים טובים ומבטיחים, יש כל כך הרבה דברים גרועים שזה ממש מפתיע שמדובר בסרט אולפנים של יוצר בעל ותק. זו חידה בעיניי איך "מבלי שנרגיש", "מקום לחלום עליו" גרף כ-75 מיליון דולר בארה"ב, יותר מסרטים הרבה יותר מדוברים אחרים, כמו "הוגו", "דרייב" ו"50/50" – שלושה סרטים שגם עולים עליו באיכות – אך מזמן כבר נוכחנו לגלות שאיכות של סרט לא מבטיחה הצלחה קופתית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ד"ר פומרנץ" – ביקורת

"ד"ר פומרנץ". אסי דיין.

"ד"ר פומרנץ". אסי דיין.

שש שנים חלפו בין שני סרטיו הקודמים של אסי דיין כבמאי ותסריטאי, "מר באום" ו"הבשורה על פי אלוהים", שבשניהם אף כיכב. חלפו שמונה שנים מאז האחרון ועד סרטו החדש "ד"ר פומרנץ". בין "הבשורה על פי אלוהים" ל"ד"ר פומרנץ" אסי שיחק בסרטים שעליהם זכה להערכה רבה, ושמו עלה לא-פעם לכותרות בשל חייו האישיים. בדרך כלל אני מצליח להתעלם ממה שאני יודע על שחקן כאדם פרטי אך במקרה הזה דמותו של ד"ר פומרנץ והסרט היו טובים יותר לו שחקן אחר היה מחליף את דיין, עם כל המטען שהוא מביא אתו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"זאת מלחמה" – ביקורת

"זאת מלחמה". כריס פיין, טום הארדי.

"זאת מלחמה". טום הארדי, כריס פיין

אוהבים לסווג את קהל היעד המרכזי של קומדיות רומנטיות לנשים ואת חובבי הפעולה העיקרים לגברים, וב"זאת מלחמה" החליטו לנסות לפנות לכולם. קטעי הפעולה מוצלחים, אך ה"עלילה" מאחורי החלק הזה חלשה ביותר וכמעט לא קיימת. אחד המרכיבים החשובים ביותר בקומדיה רומנטית הוא הכימיה בין השחקנים, ובמקרה הזה יש אינטראקציה טובה טובה בין שלושת השחקנים הראשיים: ריס ווית'רספון, כריס פיין וטום הרדי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רמפארט" – ביקורת

"רמפארט". וודי הארלסון.

"רמפארט". וודי הארלסון.

"רמפארט" (שם המחוז בלוס אנג'לס שבו מתרחש הסרט) הוא כמו שני פרקים של סדרת דרמה משטרתית, רק לא מעניין, מעמיק או טוב כמו סדרה טובה של ימינו. פעם אחת לפני שנים מעטות עבדו בטלוויזיה האמריקאית שחקנים, תסריטאים ובמאים שרצו לעסוק בקולנוע או טרם הצליחו לפרוץ לעולם הסרטים. בשנות השמונים והתשעים רצו סדרות דרמה טובות ומצליחות, ולקראת סוף שנות התשעים כחלק מתהליך מורכב ורב פנים, חל שינוי בסדרות הטלוויזיה האמריקאיות יחד עם ירידה באיכות סרטי הדרמה שיצאו מהוליווד (הדבר קשור, כמובן, לכסף; וגם לפריחת הקולנוע העצמאי, ריבוי ערוצי כבלים שמפיקים סדרות מקוריות, חשיבותן המוגזמת של ההכנסות בסוף השבוע הראשון של סרט, פנייה לקהל צעיר, הורדת סרטים באינטרנט ועוד ועוד).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הוגו" – ביקורת

"הוגו". אסא באטרפילד.

"הוגו". אסא באטרפילד.

אין ספק שמרטין סקורסיזה, במאי "הוגו", אוהב סרטים, וסביר להניח שמה שמשך אותו לעיבוד הקולנועי של הספר "התגלית של הוגו קברה" הוא קו העלילה על הקולנוען. אם אגלה פה את שני המשפטים שמסכמים את הסיפור ב"הוגו" תבינו כמה הוא רזה ולא מושך. העובדה שהסרט עשוי טוב במעטפת יפה ובתלת מימד מצליחה רק במעט להסתיר את המחסור בסיפור (מושך).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"העזרה" – ביקורת

"העזרה". ויולה דיויס (משמאל) עם אוקטביה ספנסר.

"העזרה". ויולה דיויס (משמאל) עם אוקטביה ספנסר.

סרט הדרמה "העזרה" מוכיח כיצד באמצעות שחקנים טובים ובימוי טוב, ניתן להתגבר על דמויות סטראוטיפיות שראינו כבר עשרות פעמים ולהגיש סרט מוצלח במידת מה. נושא האפרטהייד בדרום האמריקאי של שנות ה-1960 מטופל כאן בכפפות של משי, אך ככל הנראה היה די בצורה זו כדי למשוך את הקהל כהה העור לגדוש את אולמות הקולנוע בארה"ב ולהפוך אותו להצלחה קופתית מסחררת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לא תשכח" – ביקורת

"לא תשכח". רייצ'ל מק'אדמס עם צ'אנינג טאטום.

"לא תשכח". רייצ'ל מק'אדמס עם צ'אנינג טאטום.

שימו את כוכבת "היומן", רייצ'ל מק'אדמס, לצידו של החשפן-שהפך-לשחקן-ושמר-על-גופו-החטוב צ'אנינג טאטום, כרכו סביבם סיפור אהבה מתקתק, פחות שגרתי ושאפילו מבוסס על אירועים אמיתיים, תזמנו את ההפצה של הסרט לבתי הקולנוע בימים של אהבה, רצוי לקראת חג האהבה הבינלאומי – הולנטיינז דיי – וקיבלתם את הלהיט "לא תשכח", שאינו חורג מגבולות החביבות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"טעון הגנה" – ביקורת

"טעון הגנה". דנזל וושינגטון מקדימה, עם ריאן ריינולדס.

"טעון הגנה". דנזל וושינגטון מקדימה, עם ריאן ריינולדס.

רוב הסרטים האמריקאים שיוצאים בשלושת החודשים הראשונים של השנה ואינם נושאים שנת יציאה מקורית של השנה הקודמת (כלומר סרטי 2011 שרוצים להיות מועמדים לאוסקר 2012), אינם טובים. יש יוצאים מן הכלל מעטים מאוד של סרטים שיצאו בתחילת שנה והיו טובים או שוברי קופות רציניים. "טעון הגנה" אינו יוצא דופן מהבחינה הזאת. הוא יוצא דופן בדברים אחרים, לאו דווקא טובים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פרידה" – ביקורת

"פרידה". פיימן מואדי, לילה חתאמי.

"פרידה". פיימן מואדי, לילה חתאמי.

במועמד האיראני לאוסקר הזר "פרידה", לא צריך לצפות מפני שהוא איראני וגם לא מפני שהוא מהווה תחרות בולטת ל"הערת שוליים" הישראלי על הפסלון הנחשק: מדובר בסרט מצוין עם תסריט חכם ומסקרן שמתפתל בצורות הגיוניות לחלוטין, המבוססות על החלטות רעות מאת אנשים טובים. לא עוד סרט מפגש-מקרי-בין-קבוצת-אנשים-קושר-אותם-יחד וגם לא סרט מפגש-בין-קבוצת-נשים-שאינם-קשורים-לכאורה, אלא התהוות סיפור שלם כתוצאה מבחירותיהם המכוונות ונטולות המבט למרחק של אנשים פשוטים ורגילים. מכאן חוזקו ועוצמתו הנפלאה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הארטיסט" – ביקורת

"הארטיסט". ז'אן דוז'ארדין עם ברניס בז'ו.

"הארטיסט". ז'אן דוז'ארדין עם ברניס בז'ו.

כמעט 85 שנים חלפו מאז הסרט המדבר הראשון, ופתאום בפסטיבל קאן 2011 – בין הטמטום הוורבלי של לארס פון טרייר להתלהבות מ"דרייב" של ניקולס וינדינג רפן – כולם דיברו על סרט אילם בשחור-לבן שנקרא "הארטיסט". כדור השלג החל להתגלגל, ומשם הפך הסרט החביב ושובה הלבבות הזה לזוכה הכמעט קבוע בטקסי הפרסים בתעשית הקולנוע האמריקאית (וגם מחוצה לה, כולל פרסי הבפט"א הבריטים למשל). אם היה יוצא בתקופה בה העלילה שלו מתרחשת, או אפילו כמה שנים מאוחר יותר, כנראה שלא היה מעורר הרבה הדים. אבל עם הפרש שנים ניכר כל כך, אנשים מפתחים רומנטיקה כלפי הקלאסיקה, ו"הארטיסט" הופך להיות מפלצת הפרסים הגדולה ביותר של השנה, עם זכיה כמעט מובטחת בפרס האוסקר 2012 לסרט הטוב ביותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אשת הברזל" – ביקורת

"אשת הברזל". מריל סטריפ.

"אשת הברזל". מריל סטריפ.

"אשת הברזל" הוא המופע של מריל סטריפ. לו היה מדובר בשחקנית אנגלייה אלמונית בתפקיד הראשי, ספק אם היינו רואים את הסרט, או שהיו עושים אותו בכלל. נדמה שסטריפ, שידועה לא רק כשחקנית מעולה אלא גם כאחת שלרוב יודעת לבחור תסריטים טובים (הכישרון השני פחות בא לידי ביטוי בשנים האחרונות), החליטה שהיא רוצה לשחק את מרגרט תאצ'ר לפני שהיא קראה את התסריט של "אשת הברזל".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »