שיאה לה-באף עם מייקל דאגלאס. מתוך וול סטריט 2.
נדיר מאוד שמפיקים סרט המשך לסרט דרמה, ובמקרה של "וול סטריט 2 – הכסף מדבר" עברו עשרים ושלוש שנים מאז "וול סטריט" (1987). אוליבר סטון חוזר אל דמותו של גורדון גקו, התפקיד שזיכה את מייקל דאגלאס באוסקר, וטבע את המשפט "תאבת בצע היא דבר טוב" (greed is good). הפעם הוא בתפקיד משנה ובתפקיד הראשי ניצב שיאה לה'באף ("רובוטריקים", "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח") שלקח פסק זמן מסרטים עתירי פעלולים.
ג'וליה רוברטס. מתוך לאכול להתפלל לאהוב.
הסרט "לאכול, להתפלל, לאהוב" מבוסס על רב המכר של אליזבת' גילברט, והדמות הראשית בסרט נושאת את שמה. הסופרת ליז (ג'וליה רוברטס) מחליטה לעזוב לשנה את חייה בניו יורק ויוצאת לבלות שנה ברומא, באשרם בהודו ובבאלי שבאינדונזיה. לעומת "לרוץ עם מספריים" (2006), סרטו הקודם והראשון של הבמאי ריאן מרפי (יוצר הסדרות "ניפ/טאק" ו"Glee"), שהיה איום ונורא; "לאכול, להתפלל, לאהוב", שגם בו היה שותף לכתיבה, הוא שיפור קל בלבד.
מתוך אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול.
"אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול" הוא שילוב ממש מוצלח של סרטי פעולה מתקדמים של התקופה האחרונה סטייל "300" ו"מטריקס", עם אנימציה מעולה ועלילה סבירה פלוס. שילוב שכזה, יכול שירחיק אנשים מהקולנוע ויגרום לפקפוק טרם צפייה בסרט, ואנחנו יכולים להעיד על עצמנו שזה בדיוק מה שקרה לנו…
מתוך אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול.
"אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול" מתאדר בכותרת ארוכה להפליא שיכולה לעורר ציפיות, אך חייבים להודות שהוא אולי במקרה הטוב חביב ולא יותר מזה. עם עלילה מאוד סטנדרטית המקובעת על מלחמת טוב ברע, חוזק משפחתי מאולץ ואמריקאי וסוג של מסע, בונים היוצרים (שהביאו לנו בעבר את "תזיזו ת'רגליים") דמויות מונפשות שאולי נחמד ליהנות מהן במבחינה וויזואלית בתחילתו, אך לקראת סיומו ממש נמאסות על הצופה. המסרים של ללכת אחרי הלב ואחרי החלומות הפכו לקלישאתיים מדי ולדעתי הילדים של ימינו כבר מחפשים באנימציה מסר קצת יותר בוגר ואמיתי מן הסוג שהביא "למעלה" למשל, המציג דמויות אנושיות סוף סוף. התוצר הסופי כאן הוא עוד סרט שמשתמש באלגוריית היטלר וטהורי הדם אל מול כוח הצדק הישועי ותו לא. שלא תבינו אותי לא נכון או משהו אין לי שום בעיה שהטוב ינצח, אבל למה הוא חייב לעשות זאת באמצעות קלישאות ולא במקוריות?
ג'ורג' קלוני. מתוך האמריקאי.
ג'ורג' קלוני הגיע למעמד כזה שהוא יכול לעשות מה שבא לו, סרט הוליוודי גדול (סדרת סרטי "אושן", למשל) או סרטים דרמתיים 'רציניים' ("לילה טוב ובהצלחה" שגם ביים). הוא מנווט בחוכמה את הקריירה שלו ותמיד מעניין מה הוא בוחר. "האמריקאי", שאותו קלוני גם הפיק, אינו סרט פעולה אלא סרט מתח אטי (מאד), שלא מתאים לכל אחד. אותי הוא "תפס", אבל אני יכול להבין כאלה שהוא ישעמם אותם.
ז'ראר דפרדייה עם ג'יזל קסדסו. מתוך אחר הצהריים בכפר עם מרגריט.
ככה, כזה אני רוצה. אני רוצה סרט ישראלי פשוט עם סיפור קטן על אנשים פשוטים ורגילים כמו בסרט הזה. "אחר הצהריים בכפר עם מרגריט" אינו סרט מדהים או מעולה, הוא בסך הכל סרט פשוט ומקסים, קצר ולעניין (שעה ועשרים דקות) ובכל זאת לוקח את הזמן שלו, בסבלנות, עם סיפור מעניין ומשחק טוב של כל צוות השחקנים. סרט דרמה טוב הוא דבר נדיר בבתי הקולנוע של היום, אך לחובבי הקולנוע יש צמא לסרטים כאלה.
ג'סטין לונג עם דרו ברימור. מתוך הולכים רחוק.
"הולכים רחוק" אמור להיות על ארין (דרו ברימור) וגארט (ג'סטין לונג) שמתאהבים ואחרי שישה שבועות נאלצים להמשיך את מערכת היחסים שלהם כשהוא במנהטן והיא בסן פרנסיסקו. צילומי מנהטן לאורך השנה נקנו, כנראה, בזול (השקיעו הכל בכתוביות הפתיחה) ואני לא חושב שכף רגלו של מישהו בהפקה דרכה בסן פרנסיסקו. זאת רק עדות אחת לבימוי הגרוע של במאית סרטי התעודה נאנט בורשטין. לעתים נדמה שזנחו את התסריט והחליטו לצלם קטעים על דעת עצמם והם לא עושים את זה טוב. התסריט הנורא מלא בגסויות שבעיקר לא מצחיקות.
ליאונרדו די'קפריו. מתוך שאטר איילנד.
[אזהרה: מאמר זה מכיל ספוילרים]
גיבור הסרט "שאטר איילנד" הוא מרשל פדרלי בשם טדי דניאלס, הנשלח למוסד פסיכיאטרי לעבריינים שביצעו פשעים חמורים (נמצא על אי ליד בוסטון), על מנת לחקור את פרשת היעלמותה של אחת המטופלות במוסד. במהלך החקירה מתעורר חשדו של הגיבור שבמוסד מתנהלים ניסויים על המוח האנושי. בסופו של הסרט מתברר לגיבור שהוא אינו נמצא במוסד כחוקר מטעם המדינה, אלא כאחד המטופלים, וכי הוא סובל מהפרעות נפשיות קשות כתוצאה מטראומה שעבר בעבר.
מתוך בייביז.
לכל מי שיודע לקראת איזה סרט "בייביז" הולך לראות, לא אמורה להיות פה הפתעה גדולה, אלא פשוט התמוגגות חסרת דאגות מול המסך. ברוך בורא הטריילרים והיו-טיוב, שהרי לולא הם, אולי גם אנחנו היינו מתאכזבים וקמים באמצע הסרט. למזלנו, ידענו טוב טוב על מה הסרט, ולכן לרגע לא הצטערנו על ההשקעה המינימאלית הכוללת ישיבה באולם ממוזג בליל קיץ חם. כן, "בייביז" הוא סרט מקסים, ואין דרך אחרת לתאר זאת.
מתוך ורוניקה מחליטה למות.
"ורוניקה מחליטה למות" מתחיל כהבטחה, נמשך כשעמום המחץ והופך פתאום לסרט חי בועט, נגמר בקול תרועה חזקה, ומקשה על הצופה להחליט האם מדובר בסרט שווה צפיה או שמא בזבוז של זמן. אפשר בגדול לחלק את הסרט לשניים, כאשר החלק הראשון משמים, איטי ומחריד, ואילו החלק השני זורם, מפתיע, מושך ומעניין. ולכן ההתלבטות – האם להמליץ או לא? נשאיר את הבחירה לכם, הצופים הפוטנציאליים, ובינתיים נכתוב את כל האמת, רק האמת ושום דבר מלבד האמת.
הסרט "ורוניקה מחליטה למות" מבוסס על ספרו רב המכר של הסופר הברזילאי המפורסם, פאולו קואלו, מי שהתפרסם בעיקר בזכות "האלכימאי" (שתורגם ל-67 שפות!). את "ורוניקה מחליטה למות" כתב קואלו בשנת 1998, ובשנת 2009 עובד הסרט לקולנוע ויצא ברחבי העולם (בחלק מהמדינות ישירות ל-DVD), כאשר אלינו הוא מגיע באיחור אופנתי של כמעט שנה.
ג'ניפר אניסטון עם ג'ייסון בייטמן. מתוך אהבה בהחלפה.
בשנים האחרונות סובלות הקומדיות הרומנטיות האמריקאיות מחוסר מקוריות, עלילות מטופשות, דמויות מוכרות או מגוחכות, גסויות מיותרות ו/או היסטריה – ואני אוהב קומדיות רומנטיות (טובות). גם אהבתי את ג'ניפר אניסטון ב"חברים", הסדרה שפרסמה אותה כמובן, אך לעומת כוכבות הקולנוע סנדרה בולוק החיננית וג'וליה רוברטס המקסימה (ומטרפת ומשגעת), אני לא מוצא באניסטון תכונות מיוחדות. היא לא יפה במיוחד ואני לא מבין מה הפך אותה לשחקנית מצליחה, כזאת שזוכה שוב ושוב לתפקידים ראשיים לצד השחקנים המובילים בהוליווד.
ב"אהבה בהחלפה" קאסי (ג'ניפר אניסטון) חוזרת לגור במנהטן עם בנה הצעיר; שבע שנים לפני כן החליטה למצוא תורם זרע כדי להיכנס להריון. היא אינה יודעת שנכנסה להריון מידידה הטוב ביותר וואלי (ג'ייסון בייטמן), שמאוהב בה בחשאי מזה שנים. הרעיון נשמע איום, אך לזכותו של וואלי עומדת העובדה שכאשר ביצע את החילוף (שעל שמו הסרט), הוא היה שיכור.
מתוך בלתי נשכחים.
"בלתי נשכחים" הוא הומאז' (מחווה) לכל סרטי האקשן הטיפשיים, לעיתים מגוחכים, לרוב בלתי מציאותיים, ותמיד – עתירי אפקטים (לא תמיד מוצלחים), שאותם כל כך אהבנו במהלך שנות ה-90 העליזות וגם קצת מהשנים האחרונות, ובהם כיכבו כמעט כל כוכבי וניצבי "בלתי נשכחים". יובהר כבר עכשיו, לא מדובר פה בחזרה על ה"פלופ" של "אחרון גיבורי הפעולה", שכן למרות שאין מדובר ביצירת מופת, או חידוש מיוחד, ומדובר במעין בדיחה של סרט – הרי ש"בלתי נשכחים" נוצר כך דווקא בכוונה, ואפילו יוצריו לא לוקחים עצמם יותר מידי ברצינות, וטוב שכך.