ביקורות קולנוע (עמוד 23)

"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" – ביקורת #1: בלגן לא מלהיב

"דוקטור סטריינג' 2: במימדי הטירוף". זוצ'יטל גומז, בנדיקט קמברבאץ', רייצ'ל מק'אדמס.

הסרטים של "מארוול" אינם מצטיינים בעלילות שלהם אך רובם לפחות מבדרים. ב"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" העלילה מופרכת, לא מושכת וחסרת משמעות; כל זה היה נסלח אילו הסרט היה מצחיק, מרגש, מרשים, מקורי ו/או מלהיב, אך הוא לא עונה על אף אחד מהפרמטרים האלה. זה אינו סרט רע כמו "הפנתר השחור" (הביקורת שלי), התחתית של התחתית בסרטי "מארוול", אבל הוא לא מהסרטים שייזכרו לטובה בשרשרת הארוכה והלא נגמרת של סרטי גיבורי-העל שבאופן לא צפוי הפכו להצלחה גדולה יותר מהסרטים אודות גיבורי-העל המפורסמים יותר, סופרמן ובאטמן של החברה המתחרה DC.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גלגל המזלות" – ביקורת: רעיונות טובים בקטעים ארוכים מדי

"גלגל המזלות". קצוקי מורי, קיוהיקו שיבוקאווה.

שנאתי את "הנהגת של מר יוסוקה", הסרט היפני של התסריטאי-במאי המגוצ'י ריוסוקה שמוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע (וזכה השנה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר) ושבתחילתו היו דברים מוצלחים ומבטיחים; ב"גלגל המזלות", סרטו החדש של ריוסוקה, צריך לדלות את הרעיונות הטובים שטובעים בקטעים ארוכים בלי שום סיבה. הוא הרבה יותר טוב ונסבל מ"הנהגת של מר יוסוקה", אך עדיין לא הייתי ממליץ למישהו עם דופק לראות אותו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

“משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" – ביקורת: מסע משוגע וכיפי

"משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק". ניקולס קייג'.

"משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" היא קומדיית אקשן בכיכובו של ניקולס קייג' בתפקיד עצמו, או יותר נכון, פרודיה של עצמו. יכול להיות שאלו היו הציפיות הנמוכות שלי, אבל חייב להודות שהמסע המשוגע שהסרט לוקח את הצופים די כיפי. יחד עם זאת, חייבים לפחות לחבב את ניקולס קייג' בשביל הסיכוי הכי קטן להנות מהסרט. יש אזכורים בלתי פוסקים לסרטים של ימי הכוכבות שלו בשנות התשעים ובכללי יש הרבה מאוד ממנו על המסך בכל רגע נתון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הכול בכל מקום בבת אחת" – ביקורת: חכם, מטופש, מושקע, מופרע

"הכל בכל מקום בבת אחת". קיי היו קוואן, מישל יו, סטפני הו.

מזמן לא היה שם של סרט שמבטא אותו כל כך במדויק. "הכול בכל מקום בבת אחת" ארוך מדי וקצר מדי, חוזר על עצמו, לא מוצא את עצמו, מוגזם, מגוחך, מרגש, מצחיק, חכם, מטופש, מושקע, מופרע, מצולם נהדר, ומכיל חלקים גדולים במנדרינית (כולל דיאלוגים מעורבים באנגלית). הוא בעיקר לא אחיד. אבין כאלה שיחשבו שהוא נוראי ואת אלו שיחשבו שהוא גאוני. הוא בהחלט לא לכל אחד, ונהדר שהוא מוקרן בארץ בבתי הקולנוע.

הסרט עוסק בבעלת מכבסה (מישל יאו, "נמר דרקון" ועוד הרבה סרטים טובים מ"עשיר בהפתעה"), הקשר שלה עם בעלה (קיי היו קוואן, שידוע כילד שלצד אינדיאנה ג'ונס ב"המקדש הארור" וב"הגוניס"), היחסים שלה עם בתה, אביה המבוגר, זכרונות, חרטות, הגשת דוח מס שנתי ועולמות מקבילים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חיות הפלא: הסודות של דמבלדור" – ביקורת: מבדר מאוד

"חיות הפלא 3: הסודות של דמבלדור". אדי רדמיין, קאלום טרנר.

"הסודות של דמבלדור", הסרט החדש בסדרת חיות הפלא של ג'יי. קיי. רולינג, ממשיך את הקו של הסרטים הקודמים. אם אהבתם אותם, תאהבו מאוד גם אותו. אם הם לא דיברו אליכם, אתם יכולים לוותר מראש.

בסרט השלישי בסדרה אנחנו מצטרפים לצוות מיוחד שדמבלדור מארגן במטרה להכשיל את גרינדלוולד בנסיונותיו להשתלט על הנהגת הקוסמים. הצוות כולל כמובן את ניוט (אדי רדמיין) וג'ייקוב (דן פוגלר) הזכורים לטובה מהסרטים הקודמים, כמו גם דמויות משנה אחרות ודמויות חדשות לגמרי. בדרך הם יבקרו ברפובליקת ויימר (לא האמיתית, אבל ללא ספק קרובת משפחה), ימנעו חיסול פוליטי ויבואו במגע עם מעט מדי חיות פלא ויותר מדי אנשים מיותרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורות בקצרה: "אמבולנס" ו"מורביוס"

"אמבולנס". ג'ייק ג'ילנהול, יאיא עבדול-מאטין השני.

"אמבולנס"

סרט אקשן של מייקל ביי, שהביא לנו את "הפריצה לאלקטרז", "ארמגדון" וסדרת סרטי "רובוטריקים". הפעם הוא עיבד סרט דני באותו שם וליהק את ג'ייק ג'ילנהול ("הר ברוקבק", "הנסיך הפרסי: חולות הזמן") ויאיא עבדול-מאטין ("אקווה-מן", "מטריקס" התחייה") לתפקידים הראשיים. דני שארפ מושך את אחיו ויל, החייל המשוחרר, לביצוע שוד בנק מסעיר. כשהשוד לא מתנהל כמו בתכנון, השניים חוטפים ניידת אמבולנס שבתוכה שוטר שנפגע במהלך השוד ופרמדיקית אמיצה שדואגת להשאיר אותו בחיים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אמהות מקבילות" – ביקורת #2: פנלופה קרוז לא מצילה משעמום

"אמהות מקבילות". פנלופה קרוז, מילנה סמיט.

"אמהות מקבילות" הוא סרט דרמה ספרדי של הבמאי הפופולרי פדרו אלמודובר על אם חד הורית טרייה שגורלה נקשר בגורלה של בת עשרה שגם היא אם טרייה. כן, גם בסרט הזה העיצוב מוקפד. כן, גם בו יש הרבה אדום. למרות שיש בו מרכיבים חשובים לסרט מוצלח – שחקנית ראשית מוכשרת וכריזמטית וסיפור בסיס שיכול להתפתח לכיוונים מעניינים, כמה שלא נעים לומר, הסרט פשוט משעמם. באיזשהו שלב גם התקווה שהוא יתרומם נמוגה. כדאי לחכות לסרט הבא של אלמודובר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אמבולנס" – ביקורת: מחסיר פעימה אבל ארוך מדי

"אמבולנס". ג'ייק ג'ילנהול, יאיא עבדול-מאטין השני.

בסרט האקשן "אמבולנס" ממשיך הבמאי מייקל ביי בהפגנת חיבתו המוגזמת להפרזות. זה יכול היה לעבוד לא רע אלמלא אורך הסרט, אשר גורם לצופה לאבד עניין במהלך הדרך.

דני וויל הם אחים. דני הוא בנו של שודד בנקים ידוע וזה מה שהוא יודע לעשות. ויל היה ילד אפרו אמריקאי שהמשפחה אימצה. הוא ניסה להתנתק מהמשפחה ככל שניתן והתגייס לצבא. עכשיו הוא מגלה שגם לחייל משוחרר ומעוטר אין מי שיעזור בהשגת מימון לניתוח לו זקוקה אשתו שנאבקת במחלת הסרטן. בלית ברירה הוא חובר אל דני אחיו לשוד חד פעמי מבחינתו.

כצפוי, מהלך השוד "המתוכנן" משתבש באופן לא מתוכנן, שני האחים חוטפים אמבולנס עם פרמדיקית ושוטר שנפצע בשוד. מכאן ובמשך רוב הסרט אנחנו מובלים בידיו האמונות של מייקל ביי במרדפים אינסופיים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אמהות מקבילות" – ביקורת #1: פנלופה קרוז טובה מאוד, אבל הדרמה נעדרת

"אמהות מקבילות". פנלופה קרוז.

פדרו אלמודובר הוא תסריטאי-במאי שיש לו קהל מושבע בארץ ובעולם, מאלו שחובבי הקולנוע מרגישים חובה לראות כל סרט חדש שלו בזכות סרטיו עוד משנות ה-80. למרבה הצער, ב"אמהות מקבילות" הוא לא רק רחוק משיאו ("עקבים גבוהים", "אהבת בשר ודם"), הוא פשוט לא טוב ואני ממליץ לוותר עליו.
הסרט מרגיש ארוך, מיושן וחסר תנופה. העיצוב המשגע הצפוי נוכח בכל שנייה (כל תמונה שתלויה על הקיר, אגרטלים, עינית הדלת, האדום הקבוע), פנלופה קרוז טובה מאוד, אבל נעדרים דברים בסיסיים כמו דרמה, תשוקה, מתח, הומור.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אבו עומאר" – ביקורת: סיפור טוב בסרט ביכורים בוסרי

"אבו עומאר". שני ורצ'יק, קייס נאשף. צילום: מתן בללתי.

"אבו עומאר" הוא סרט הביכורים של הבמאי רוי קריספל וככזה, בהחלט ניתן לחוש בו גולמיות בוסרית. למרות כך נושא הסרט והקונפליקטים העולים מתוכו הם תרגיל קלאסי בתסריטאות טובה. עם שעון זמן מתקתק, הלחץ הלאומי מגולם בגוף הפרטיקולרי וגבולותיה של האנושיות בין המחסומים מתגלה באופן המובהק ביותר.

סלאח (קייס נאשף, "אננדה") אביו של עומאר בן השנתיים תקוע בגבולות ישראל יחד עם גופת בנו הפעוט, עומאר נפטר מסיבוך מולד בלב ואביו סלאח מנסה להביאו לקבורה ליד משפחתו, בעברה השני של הגדה. הסיבוך הזה – בלב – יפנה אותנו ללב תוצאות הסכסוך, אשר היה שם, כמו ברגע לידתו של עומאר – גם ברגע לידת ארצנו. המעברים אל צידה השני של הגדה, כראוי לתסריט טוב, סגורים בשל מתיחות וסלאח מוצא את עצמו מסתובב תפרן, עם תיק (אירוני) של בית"ר ירושלים ובתוכו גופת בנו הקטן. סיפור שמתחיל באופן שכזה עבור שב"ח כבר נועד לדרך לא פשוטה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מורביוס" – ביקורת: ג'רד לטו מגלם דמות מעניינת שראויה לתסריט טוב יותר

"מורביוס". ג'רד לטו.

"מורביוס", הסרט החדש של חברת סוני עם דמויות מבית מארוול, מהווה נדבך נוסף בנסיון של החברה ליצור מולטיוורס עצמאי משלה ועל אף שהסרט הוא בינוני למדי, הוא מציג גיבור חדש ומסקרן.

כל עניין המולטיוורס והתחרות שמנסה חברת סוני ליצור בינה לבין חברת דיסני היא מעט מבלבלת. סוני היא בעלת הזכויות לדמות של ספיידרמן ולכן סרטיו ביקום הקולנועי של מארוול (ששייך לחברת דיסני) נעשים בשיתוף בין שתי החברות. סוני הודיעה שסרטי ספיידרמן יתחילו את היקום הקולנועי של ספיידרמן, שיהיה שייך לה, כשלסוני יש דמויות נוספות של מארוול שהן יכולות להשתמש בהן. "ונום" כבר קיבל שני סרטים ועכשיו מצטרף אליו "מורביוס". כל הסרטים האלה מתרחשים באותו יקום, ויש שמועות שהיקום הזה יקבל בשלב מסוים דמות ספיידרמן משלו. זה לא מופרך. בינתיים בונים עוד ועוד הקשרים, כשהסצינות שבתוך כותרות הסיום של סרט זה מחזירות עוד דמות מוכרת לצופי סרטי ספיידרמן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"העיר האבודה" – ביקורת: נופל לקלישאות כמו בספרים שעליהם צוחק

"העיר האבודה". צ'אנינג טייטום, סנדרה בולוק.

"העיר האבודה" לא הייתה הבטחה מנצנצת כבר מההתחלה. אמנם צ'יינינג טייטום וסנדרה בולוק הם זיווג יוצא דופן על המסך – אך הצמד לא הצליח להביא טיפה של סקס אפיל לתוך ההפקה ההוליוודיות המקובעת הזו. הסרט אמור היה להיות מוכתר כאסקפיזם המחזיר למסך את עידן טרום ה-CGI עם ניחוח של סרט הרפתקאות מתובל ברומנטיקה סוחפת, אך למעשה היה גאג חוזר של כמעט שעתיים המנציח את כישלונו של השטנץ ההוליוודי.

הבמאים הם האחים אהרון ואדם ני שככל הנראה בנו את עיקר העלילה על פי הסרט משנות השמונים "בעקבות האוצר הרומנטי" וכן ונראה לאחים יש טאץ' לעיבודים כיוון שגם סרטם המוכר ביותר Band of Robbers נכתב על פי רומן של מארק טווין.

בולוק מגלמת את תפקיד לורטה סייג', סופרת המסתגרת בביתה לאחר מות בעלה שלוש שנים קודם לכן, ואילו טייטום לוקח את תפקידו של אלן, דוגמן המעטר את כריכות ספריה כ"דאש" גיבורה הסקסי והאהוב (לפחות על ידי נחיל הנשים הפוקדות את השקות ספריה). הסרט, שצוחק על כל קונבנציה אפשרית בספרי ארוטיקה סטייל דניאל סטיל, נופל אל אותן קלישאות רק בתחום הקולנועי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »