רשת הטלויזיה האמריקאית HBO פרסמה את הפרומו שלה לעונת השידורים של 2018-2019, ובין רוב הסדרות שמוצגות שם, אפשר למצוא רגע קצר מהעונה השמינית של "משחקי הכס". בהצצונת רואים את ג'ון סנו ובת-דודתו-שכביכול-אחותו סאנסה סטארק, מתאחדים אחרי כל הזמן שהיו רחוקים זה מזו (בעקבות כל רעיונות האלטרואיזם המוזרים של ג'ון שהביאו ל'מלך הלילה' דרקון קרח שהרס את החומה). חוץ מכך, אפשר גם לראות את מריל סטריפ מתוך העונה השניה של "שקרים קטנים גדולים".
"אבק כוכבים". שרלוט רמפלינג, וודי אלן
"אבק כוכבים" הוא סרט שחור-לבן שני ברציפות של וודי אלן. לראשונה עבד אלן עם המעצב האמנותי סנטו לוקווסטו שעבד אתו על 28 סרטי קולנוע נוספים, האחרון שבהם "גלגל ענק" (2017).
"אבק כוכבים" מתחיל ונגמר ברכבת נוסעים, וקטע הסיום ממש באולם קולנוע ריק. סנדי בייטס (אלן), במאי קולנוע גרוש זוכה אוסקר, שביים קומדיות מצליחות, מגיע מניו יורק למלון "אבק כוכבים" לפסטיבל סרטים שבו עורכים לו מחווה. אנשים כל הזמן ניגשים אליו לחתימות, בקשות, שאלות, הצעות, הערות לגבי סרטיו ובקשות להצטלם. אומרים לסנדי "אתה אוהב ג'ז."
"בובה של רצח". מליסה מקארתי, מאיה רודולף.
הקומדיה הרומנטית של המגזר האסייתי "עשיר בהפתעה" חוותה את סוף השבוע השני מהטובים בהיסטוריה, עם ירידה של 5.7 אחוזים בהכנסותיה מהשבוע שעבר בצפון אמריקה; בעוד הבכורה של מותחן הקומדיה "בובה של רצח" כשלה והכניסה מתחת למצופה. לא רואים כל יום סרט שמצליח לשמור על הכנסות גבוהות בסופ"ש השני שלו בקופות בצפון אמריקה, ורוב מי שמצליח במשימה יוצא סביב חג המולד וכך נהנה משני סופי שבוע חגיגיים: ערב חג המולד וערב ראש השנה האזרחית. זהו כמובן לא המקרה של "עשיר בהפתעה" – לא היה שום חג בשני סופי השבוע שלו.
"מנהטן".
"מנהטן", סרטו הראשון של וודי אלן בשחור-לבן, נפתח ללא כתוביות (אפילו לא שם הסרט). זהו הסרט עם שורת הסיום הטובה ביותר של אלן ועם הפוסטר המפורסם ביותר שלו, הלקוח מתוך הקטע המקסים שבו מרי ואייזק יושבים על ספסל מול גשר קווינסבורו בשעת הזריחה.
אייזק דיויס (אלן) בן ה-42 הוא תסריטאי בטלוויזיה, כתב ספר שיצא לאור, מפחד מהמוות, מצטט את "קזבלנקה", לוקח שיעורי טניס, אינו יודע לשחות ומודה שהוא לא נהג טוב. כמו ב"אנני הול" (ובמציאות), יש לו שתי גרושות: גננת בשם טינה; וג'יל שעזבה אותו בשביל אישה בשם קוני (הרבה לפני רוס וקרול ב"חברים") ומתכוונת לכתוב עליהם ספר. את ג'יל מגלמת מריל סטריפ, שזהו אחד משלושה סרטים שלה מ-1979; שני סרטיה הראשונים היו "ג'וליה" (1977) ו"צייד הצבאים" (1978).
"כל מה שתרצה". ג'וליאנו מונטאלדו, אנדראה קרפנזנו.
"כל מה שתרצה" הוא סרט דרמה איטלקי שעוסק בהתבגרות ובהתפכחות של גבר צעיר במהלך הכרותו עם משורר זקן שחולה בשיטיון ומבלבל בין העבר להווה. למרות שיש בו מספר סצינות אותנטיות ומרגשות, הסרט לא מצליח לתפוס ומרגיש חזרתי ומרוח. ללא ספק, הנופך האיטלקי מוסיף הרבה חן, אבל לא מספיק בשביל להחזיק את הסרט באוויר או לגרום לעלילה להיות פחות צפויה.
לבמאי הסרט פרנצ'סקו ברוני יש בעיקר ניסיון כתסריטאי ("הון אנושי") וזהו הסרט השלישי שביים. הניסיון הדל ניכר בקצב הלא אחיד שהסרט סובל ממנו. יש דיסוננס בולט בין העומק של הדמויות, כמעט אף אחת מהן לא שטוחה, לבין העלילה עצמה. מלבד הדמות הראשית, שאר הדמויות כמעט ולא מתפתחות. ישנה גם שבלוניות בדו השיח שכתב ברוני לדמויות. נראה כאילו היו לו רעיונות טובים לסרט, אבל הם לא התחברו לכדי יצירה קוהרנטית אחת.
"בובה של רצח". מליסה מקארתי.
"בובה של רצח" (אני כבר באמת לא יודע מה אפשר לומר על השמות האיומים שבוחרים פה לסרטים) הוא סרט מוזר שמחפש את הטון שלו לכל אורכו. לכן הוא מאוד לא אחיד ונע בין המוצלח מאוד למביך למדי. עדיין מדובר בניסיון מיוחד ומסקרן שכדאי לראות.
בריאן הנסון, במאי הסרט, הוא בנו של ג'ים הנסון הגדול, יוצר "החבובות", אבל הוא אינו ג'ים הנסון. את היכולת של הנסון האב לקחת בובות דוממות ולהפיח בהם רוח חיים כך שתתאהב בהם ותשכח שהן בובות, הוא לא ירש. זו אולי הסיבה שכל מוצר חבובות שהוא היה קשור אליו היה כישלון.
"עשיר בהפתעה". מישל יו.
"עשיר בהפתעה" היא קומדיה רומנטית חדשה חסרת השראה, חסרת חן אבל עשירה ברעש ושעמום.
הסרט, שמעובד מספר, מחליט להפתיע ולהגיש לנו קומדיה רומנטית בה במקום גיבורים ילידי אמריקה יככבו – אתם מחזיקים חזק – גיבורים אסייתים!!! וזהו. זה כל מה שיש לסרט למכור, כי כל שאר הדברים הבונים אותו הם מחזור חסר טעם של קטעים שראיתם נעשים טוב יותר בסרטים אחרים.
"משודרג". לוגאן מרשל-גרין.
סרט המדע הבדיוני "משודרג" מאוד לא אחיד ברמתו. לרגעים מדובר בסרט נפלא ולרגעים בסרט ממש מביך. זה חבל במיוחד לנוכח הפוטנציאל הגדול הטמון בו. עם זאת הוא עדיין מספיק מעניין בכדי שאמליץ עליו.
זהו סרטו השני כבמאי של לי ואנל (הידוע ככותב של "מסור" הראשון) והוא גם כתב את התסריט לסרט זה, כך שאני מניח שאפשר להפיל עליו את האחריות לדברים הרעים שבסרט, אך גם לזקוף לזכותו את הדברים הטובים.
"המפץ הגדול" מהעונה הלפני-אחרונה. ג'וני גלקי, ג'ים פרסונס, מארק האמיל, מים ביאליק, קיילי קוקו. צילום: יח"צ
סדרת הלהיט ופצצת הרייטינג בארה"ב "המפץ הגדול", תגיע לסיומה עם עונתה ה-12 הקרובה, אחרי 279 פרקים, כך הודיעו במשותף רשת הטלויזיה CBC ובית ההפקות של צ'אק לור. העונה תחל בשידור בארה"ב ב-24 בספטמבר (ובדרך כלל כמעט במקביל גם בארץ) וצפויה להסתיים איפשהו במרץ-אפריל 2019.
אפשר לומר שסיומה של "המפץ הגדול" בעיתוי שכזה הוא חצי-הפתעה. מצד אחד, זוהי כאמור פצצת רייטינג: היא זוכה כמעט תמיד לרייטינג הצפיה הגבוה ביותר ביום הצפיה (ואפילו בשבוע הצפיה) בארה"ב עם 2.7 אחוזי רייטינג ממוצעים בקרב גילאי 18-49 (פלח השוק המענין ביותר למפרסמים). היא גם מכניסה המון כסף דרך שידורים חוזרים בארה"ב לבדה, שלא לדבר על הצלחתה מחוץ לארה"ב והזכיונות הללו. עם זאת, מצד שני, 12 עונות הן תריסר שנים גם, ולשחקנים כבר כנראה קצת נמאס לגלם את הדמויות שלהם. החמישיה המקורית התבטאה כבר בעבר שיהיה לה נוח לסיים את הריצה של הסדרה, וביחוד היהלום של הסדרה, ג'ים פרסונס (המגלם את שלדון). בלעדיו, קשה לראות כיצד יש לסדרה זכות קיום בקרב מעריציה. העייפות היא גם מצידם של הגורמים המעורבים מהצד שמשלם את המשכורות: הפעם האחרונה שבה נערכו דיוני שכר עם השחקנים, החמישיה המקורית התבצרה וכעבור כמה חודשים (!) של משא ומתן, זכתה להון תועפות של כסף בעבור צילומי פרק בעונות ה-11 וה-12. ההסכם הזה יפוג בעונה ה-12, מה שאומר שסבב דומה של משא ומתן מפרך עשוי לקרות. עם זאת, הפער בין הפעם הראשונה ששמענו (כבר בינואר) על אפשרות לסיום הסדרה ועד ההכרזה הרשמית עכשיו הוא של כשמונה חודשים, מה שאומר שאולי אכן נעשו גישושים בנושא, וכנראה הבינו שאולי מוטב לכולם לסיים את הסדרה.
"משודרג". לוגאן מרשל-גרין
"משודרג" הוא סרט מדע בדיוני עם כמה דברים שחוקים וכמה דברים מקוריים. החלק האחרון מעט חלש אך יש קטעי פעולה מוצלחים ורגעים קומיים טובים מאוד.
אַשה ובעלה גריי גרים בבית עם טכנולוגיה מתקדמת. בעוד היא נוסעת במכונית אוטונומית, הוא מתקן מכוניות מהדור הישן.
הוא מוכר מכונית שתיקן לארון קִין, יזם עשיר שמסתגר בביתו התת-קרקעי. בדרך חזרה מביתו של קין תקלה במכונית שלה גורמת לתאונה, שאחריה אשה וגריי מותקפים בידי חמושים, כשהכול מתועד ברחפנים של המשטרה. בעקבות התאונה גריי עובר שדרוג רפואי ניסויי.
"עץ תאנה". צילום: גננה אברה
הסרטים הישראלים "עץ תאנה" של אלמורק דוידיאן, "תל אביב על האש" של סאמח זועבי ו"האלטעזאכן" של רוני בהט, יוקרנו בפסטיבל טורונטו 2018 (ה-43 במספר) שבקנדה. "עץ תאנה" ו"תל אביב על האש" יוקרנו במסגרת 'תגלית' (Discovery) לקולנוענים שזהו סרטם הראשון או השני, בעוד "האלטעזאכן" יוקרן במסגרת הסרטים הקצרים.
"עץ תאנה" דובר האמהרית שצולם כולו באתיופיה, מביא על רקע מלחמת האזרחים באתיופיה של 1989, את סיפורה של צעירה יהודיה שאינה מוכנה להשאיר את אחיה פצוע המלחמה מאחור, בעוד משפחתה מתכננת לעלות לישראל בלעדיו. "תל אביב על האש" מספר על צעיר ערבי (קייס נאשף) שעובד כעוזר הפקה זוטר בצילומי אופרת סבון ברמאללה ובעקבות שקר קטן לקצין צה"ל (יניב ביטון), מקודם לתסריטאי מן השורה, כל זאת מבלי שהוא יודע לכתוב – ונאלץ לכרות ברית חשאית עם הקצין שיכתוב במקומו. "האלטעזאכן" מספר על סוחר גרוטאות ובנו (יהודה רומנו ואלעד חביביאן) שמובילים את הסוס המזדקן שלהם לוטרינר, לצורך הרדמה לצמיתות.
"עץ תאנה" יגיע לפסטיבל טורונטו אחרי הקרנה בפסטיבל חיפה, "תל אביב על האש" יגיע אחרי פסטיבל ונציה היוקרתי, ו"האלטעזאכן" יגיע אחרי ציון לשבח מפסטיבל הסטודנטים בתל אביב. השלושה מצטרפים בפסטיבל טורונטו 2018 לסרטים הישראלים "סיפור אחר" של אבי נשר, "הצלילה" של יונה רוזנקיאר, "גאולה" של יוסי מדמוני ובועז יהונתן יעקב ו"אישה עובדת" של מיכל אביעד, והסרט האמריקאי "סקין" (ש.ל.ר, Skin) שביים הישראלי גיא נתיב. הפסטיבל יערך השנה בין ה-6 ועד ה-16 בספטמבר.
"רגשות". מרי-בת' הארט, קריסטין גריפית', דיאן קיטון
"רגשות" הוא סרט הדרמה הראשון של וודי אלן, והסרט הראשון שלו שהוא לא משחק בו. כתוביות הפתיחה ללא שמות שחקנים או סאונד.
הסרט, שמתרחש בעיקר בניו יורק, נפתח בבית על החוף, ריק מאנשים. זהו הסרט השני ברציפות של אלן שגורדון ויליס צילם. הטייקים ארוכים, כשהמצלמה לפעמים מרוחקת מהדמויות ורוב הזמן נייחת. הבתים והבגדים בגוונים של אפור וצבע אדמה בהירים. על התלבושות אחראי ג'ואל שומכר, שבשנות ה-80 עבר לבימוי, ובין השאר ביים את "קו הדממה", "בדרך למטה", "עת להרוג" ו"פנטום האופרה".