מגזין סרטים (עמוד 258)

"חדשות בהפרעה" – ביקורת

"חדשות בהפרעה". סטיב קארל, וויל פרל.

"חדשות בהפרעה", סרט ההמשך של "והרי החדשות", מתעתע בנו הצופים: מצד אחד יש לו עלילה ברורה שבה פועלות דמויות הגיוניות שהיינו מצפים לראות בעולמנו, כאלו שמשקפות את עולם החדשות. אבל מצד שני, הגיבור, רון בורגונדי (וויל פרל) הוא דמות אינפנטילית במובן המילולי של המילה: דמות ילדותית שלא מבינה מה קורה בעולם סביבה, שנדמה שכל התוצאות של הפעולות שלה הן מקריות לחלוטין ומבוססות על מזל או יותר נכון על הצלה של התסריטאים. הפער בין הגיבור הלא מציאותי לבין העולם המציאותי הוא המקור לקומדיה אבל בו בזמן גם מונע מהסרט להפוך לסרט שלם ונדמה יותר כאוסף של גגים או מערכונים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גן עדן לאוהבים" – ביקורת

"גן עדן לאוהבים".

"גן עדן לאוהבים" יכול היה להיות מסמך אנושי ורגיש על הצורך באהבה וקבלה. עם זאת, מאחר ואת התחושות הללו מנסה גיבורת הסרט האוסטרית לקבל מגברים קנייתים צעירים, הסרט הופך לכזה המציג את יחסי הכוחות הלא שיוויוניים בין מדינות המערב למדינות העולם השלישי, כפי שאלה מתבטאים על ידי תעשיית המין. סרט עוצמתי וקשה לצפייה, בעל סצינות ארוכות ועירום בוטה, שיוצר תחושת חוסר נוחות אך במקביל מבהיר בצורה מדויקת את האופן בו האקזוטי הפך למטבע והריקנות מנצחת את כל המעורבים בעסקה.

את "גן עדן לאוהבים" ביים אולרייך זיידל האוסטרי, והוא הראשון בטרילוגיית סרטים שיצר הבמאי אודות שלוש נשים מאותה המשפחה. הסרט השתתף במספר תחרויות רשמיות ברחבי העולם וגרף שלושה מפרסי הקולנוע האוסטרי החשובים – הסרט, הבמאי והשחקנית הטובים ביותר. שיטת העבודה של זיידל ייחודית ומעניינת מאחר ובעוד הוא כותב באופן מדויק את הסיפור העלילתי הרצוי, הסצנות מצולמות באופן חופשי וללא תסריט. באופן זה נוצרות סצינות המאופיינות באותנטיות גבוהה, ובמקרה של "גן עדן לאוהבים", אותנטיות זו הופכת לנושכת ומעמתת עם עובדות שהצופה וודאי מעדיף שלא להתמודד איתן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סינמה סיטי ירושלים נפתח לקהל הרחב, בינתים לא בשבת

סינמה סיטי ירושלים. צילום: יקיר קיסר

קומפלקס סינמה סיטי ירושלים יפתח לקהל הרחב החל מיום ה' (27.2), הכולל 19 אולמות קולנוע, 8 קומות עם כ-50 מסעדות ובתי עסק, אך ללא הרשות לפתוח במהלך שבת. שאלת הפתיחה בשבת נידונה בבג"צ בעקבות עתירת תנועת 'התעוררות', והכל ממתינים לפסיקתו של בית הדין הגבוה בחודש הבא.

מייסדי רשת סינמה סיטי משה וליאון אדרי צופים מכירות של 2 מיליון כרטיסים בשנה לקומפלקס החדש שלהם בבירת המדינה המונה כמעט 900 אלף תושבים, וכניסה של כ-15 מיליון מבקרים במהלך השנה הראשונה. הקומפלקס משתרע על פני 20 אלף מ"ר, ומתוך 19 אולמות הקולנוע שלו (המצטרפים ל-12 האולמות שהיו עד כה בעיר בסינמטק ואצל המתחרים), 6 מוקצים לצפית VIP, ולצידם גם אולמות מופעים וקונגרסים המיועדים לכנסים מהארץ ומחו"ל; אולם תיאטרון; מוזיאון הקולנוע היהודי; עיר התנ"ך; ומיצגים לילדים – כולל סרט תלת-ממד באולם דינמי תחת הכותרת "מסע ליהדות".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מי יזכה באוסקר 2014? ניתוח מעמיק של המועמדים והסיכויים

אוסקר 2014: מי יזכה? בתמונה: המובילים במועמדויות: "12 שנים של עבדות", "כוח משיכה" ו"חלום אמריקאי".

בעוד שבוע, ביום ראשון הבא, יתקיים טקס פרסי האוסקר. איזה סרט יזכה בפרס הסרט הטוב ביותר? "כוח משיכה" או "12 שנים של עבדות"? ואולי בכלל "חלום אמריקאי". אלו שלושת הסרטים שמובילים את מספר המועמדויות, כש"כוח" ו"חלום" עם 10 מועמדויות ו"עבדות" עם 9. "כוח המשיכה" יהיה הזוכה הגדול של הערב גם אם לא יזכה בפרס הסרט הטוב ביותר, כשיגרוף את הפרסים על צילום, אפקטים חזותיים, עריכת צליל, ערבול צליל ומוסיקה – כלומר, לפחות חמש. יש סיכוי טוב שיזכה גם על עריכה.

לראשונה מזה שנים יש קרב אמיתי על הפרס החשוב ביותר של הערב. בשאר הקטגוריות, לעומת זאת, העסק נראה די סגור.

הסרט הטוב ביותר

"כוח משיכה"; "חלום אמריקאי"; "12 שנים של עבדות"; "הזאב מוול סטריט"; "נברסקה"; "היא"; "מועדון הלקוחות של דאלאס"; "פילומנה"; "קפטן פיליפס"

ארבעת האחרונים אינם מועמדים לבימוי. גם "ארגו", הזוכה של שנה שעברה, ו"הנהג של מיס דייזי" לא היו מועמדים לבימוי וזכו בפרס הסרט הטוב ביותר. נכון… אך לו בן אפלק היה מועמד, הוא היה זוכה. זאת היתה הפתעה גדולה שהוא לא היה מועמד לבימוי. וכשיש מעל חמישה סרטים מועמדים, הסיכויים לזכות ללא מועמדות לבימוי עוד יותר מצומצמים. כך שנותרנו עם חמישה מתמודדים מובילים. מתוכם רק שלושת הראשונים מועמדים גם לעריכה – פרס שכל 33 הסרטים הזוכים האחרונים היו מועמדים לו (גם אם חלקם לא זכו). כך נותרו שלושת הסרטים הראשונים ברשימה: "כוח משיכה", "חלום אמריקאי" ו"12 שנים של עבדות".
אני מאמין ש"חלום אמריקאי" לא יזכה בפרס על אף שהוא חולק עם "כוח משיכה" את התואר של הסרט עם מספר המועמדויות הגבוה ביותר השנה (10). 11 סרטים, כמו "חלום אמריקאי", היו מועמדים לסרט הטוב ביותר עם ארבעה שחקנים מועמדים בארבע קטגוריות המשחק ואף אחד מהם לא זכה בפרס הסרט הטוב ביותר. הסרט של דיויד או. ראסל זכה בפרס איגוד השחקנים (גם) כי הוא במה נהדרת לשחקנים, וזאת היתה דרך לתת פרס לשחקנים מבלי לתת פרס לשחקן מסוים מתוכו. ב"כוח משיכה", מרשים ככל שיהיה,  יש שני שחקנים בלבד אז איגוד השחקנים פחות מצא בו עניין.
הקרב, עם כן, הוא בין "כוח משיכה" ו"12 שנים של עבדות". המפיצים בארצות הברית, שחושבים שכדאי להוציא סרט בדצמבר כדי שיהיה טרי בראש של המצביעים, צריכים לשים לב ששני הסרטים האלה יצאו באוקטובר והסרט האחרון שזכה בפרס ויצא בדצמבר היה "מיליון דולר בייבי" (2004). (רוב הזוכים בתשע השנים האחרונות יצאו בנובמבר)
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דרכון לאלג'יר" – ביקורת

"דרכון לאלג'יר". ג'מיל דבוז (משמאל) עם פטשה בוימד.

פאריד הוא צעיר צרפתי הנאלץ לטוס לארץ מוצאם של הוריו, אלג'יר, על מנת לטפל בנכס משפחתי. המפגש בין פאריד הצרפתי מלידה לבין המציאות האלג'יראית הוא שעומד בבסיס "דרכון לאלג'יר". בעוד עשרות אלפי מהגרים מתדפקים על דלתותיהן של מדינות המערב, הסרט בוחן את השלכות ההגירה על הדור החדש וכן מספק הזדמנות להכיר את אותם מקומיים הכמהים לחיים טובים יותר במדינות המודרניות. נעדר משחק מצטיין או תסריט ייחודי, בכל זאת "דרכון לאלג'יר" הוא סרט קטן ופשוט, נחמד לצפייה ובעל תום נוגע ללב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האקדמיה לערפדים" – ביקורת #2

"האקדמיה לערפדים". זואי דאץ'.

מארק ווטרס, המאסטר של סרטי הנעורים, שאחראי בין השאר על להיטים כמו "שישי הפוך" ו"ילדות רעות" אמון על מלאכת הבימוי של "האקדמיה לערפדים", וניצוצות ההומור האופיינים לו אכן משתלבים וניכרים במהלכו. עם זאת, הקצב המהיר שמאפיין את סרטיו של ווטרס עולה כאן מדרגה. התוצאה היא מארק ווטרס על ספידים: תוך שעה וחצי נדחסים דיאלוגים במהירות גבוהה כל כך עד שהצופה מוצא עצמו מבולבל ומדדה באיטיות, בניסיון לעקוב אחר המתרחש. הקצב המהיר מתבקש כשמדובר בעיבוד לספרות נוער בפרט ובסרט נעורים בכלל, אבל ההיי-ספיד של "האקדמיה לערפדים" הוא פשוט בלתי אפשרי ולא ניתן לעיכול.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מקום בגן עדן" – ביקורת

"מקום בגן עדן". אלון אבוטבול.

"מקום בגן עדן", הסרט הישראלי החדש של יוסי מדמוני, שם במרכזו רעיונות חכמים ומעניינים וכביכול עוסק בהם בכל הדרכים הנכונות- מושגי גבריות ורוח הקמים לתחייה דרך מושגי צבאיות ויהדות, אך הפעם אלה משמשים רק כדרך ביטוי ואינם מוצגים כמונחים ישראליים אבסולוטיים. באופן זה הסרט חומק מהמשבצת הישראלית השחוקה והופך לרלוונטי ומעניין יותר. עם זאת, הסרט אינו מצליח לחמוק מרעה ישראלית אחרת והיא הנטיה להפיק סרט שהוא יותר הגות אינטלקטואלית בשיח סינימטק ופחות חומר לצפייה המונית. במובן זה, הטריילר של הסרט חושף את המצויינות הגרעינית שלו אך כשצופים בו כסרט שלם, הוא מאתגר הרבה יותר, ולא במובן החיובי.

יוסי מדמוני הוא יוצר ישראלי מוערך עם רקורד מרשים בטלוויזיה ("בת ים – ניו יורק", "30 ש"ח לשעה"), בעיקר כתסריטאי ועורך תסריטים. סרטו "המנגליסטים" לא זכה להצלחה גדולה אך בעקבות "בוקר טוב אדון פידלמן" עטור השבחים (בין היתר, התסריט הזוכה של פסטיבל סאנדנס 2011), הוא זכה להכרה גם בתחום הקולנוע. "מקום בגן עדן" הוא סרטו החדש אותו כתב וביים ובמובנים רבים, בהחלט מדובר בסרט המתבלט בנוף הישראלי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בתוך לואין דיוויס" – ביקורת

"בתוך לואין דיויס". ג'סטין טימברלייק, אוסקר אייזק.

חורף ניו-יורקי, 1961, שבוע אחד בחייו של זמר פולק הנאבק להצליח. זו עלילתו של "בתוך לואין דיוויס", סרטם החדש של האחים כהן המוכשרים. בדומה לסרטים אחרים של הצמד, גם הפעם מתמקדת העלילה במאבק היצירתי והקיומי של דמות הלוזר, כאשר היא מתובלת בהומור שחור ומפוקח. מבחינת עשייה קולנועית, "בתוך לואין דיוויס" מרשים וכמעט מושלם אך מבחינה עלילתית, כאשר השרירותיות וחוסר היציבות המאפיינים את חיי הגיבור הופכים למאפייניה של העלילה עצמה, הצפייה הופכת לברורה פחות. סרט שחתימתם של האחים כהן ניכרת בו, לטוב ולמרשים, למוזר ולמורכב.

זהו סרטם ה- 16 של האחים כהן ("ארץ קשוחה", "לקרוא ולשרוף" ו"אומץ אמיתי" הם רק קומץ מהקריירה הענפה של השניים), שכבר הוכתר על ידי החברה הלאומית של מבקרי הקולנוע האמריקאים כסרט הטוב ביותר לשנת 2013 וכן גרף את פרס ה"גרנד פרי" בפסטיבל קאן האחרון. הניסיון לאפיין את סרטיהם אינו פשוט מאחר ועבור צמד היוצרים, יותר מאשר הצורך להעניק לצופה חוויה שתהיה מוגדרת על ידו כמוצלחת, ניכר כי הם נאמנים לפיתוח האינטואיטיבי של היצירה עצמה. מבחינה זו, פעמים רבות סרטיהם מונעים על ידי זרם תודעתן ועולמן הפנימי של הדמויות ו"בתוך לואין דיוויס" עשוי כך גם הוא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האקדמיה לערפדים" – ביקורת #1

"האקדמיה לערפדים". זואי דאץ'.

"האקדמיה לערפדים" מספרת את סיפורה של רוז האת'וואי, מתבגרת חצי אנושית, חצי ערפדית, שתפקידה לשמור על ליסה, הנצר האחרון למשפחת המלוכה הערפדית. הסרט מכוון למתבגרים מינוס ומציע הומור והרפתקאות המזכירים סדרות מערוץ ניקולודיאון. מאחר ומדובר בערוץ מאוד פופולרי, עובדה זו לא בהכרח בעייתית אך היא בהחלט מורידה את גיל הצופה שעשוי להנות מהסרט. בשונה מ"משחקי הרעב" או "דמדומים", הפונים גם למבוגרים, "האקדמיה לערפדים" מתאים לצופים שגילם נע סביב חטיבת הביניים. מאחר וזה קהל יעד שלרוב לא מקבל סרטי קולנוע באורך מלא, ייתכן וצפויה לו הצלחה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרט הזומבים הישראלי "בשר תותחים" נמכר להפצה בארה"ב

"בשר תותחים".

סרט הזומבים הישראלי הראשון באורך מלא "בשר תותחים" של איתן גפני, נמכר להפצה בארה"ב ויעלה לאקרנים שם בסמוך לארץ, תחת השם Battle of the Undead. חברת סקרין מדיה (Screen Media), שמנהלת את זכויות ההפצה של הסרט, החלה את מכירתו לשווקים בינלאומיים נוספים בפסטיבל ברלין המתקיים בימים אלה.

"בשר תותחים" עוקב אחר משימה סודית אליה יוצאים יחידת חיילי קומנדו ובראשה סוכן ביטחוני (לירון לבו), הנשלחים ללבנון במטרה לחטוף את מס' 3 בחיזבאללה, החשוד בפיתוח נשק ביולוגי המאיים להמיט חורבן אפוקליפטי על המזרח התיכון.

הסרט קטף ציון לשבח בתחרות הסרט העצמאי הטוב ביותר של פסטיבל קולנוע דרום 2013, ועתיד לעלות לאקרנים המקומיים ב-13 במרץ (בארה"ב יוקרן החל ב-18 במרץ).

"ציידי האוצרות" – ביקורת

"ציידי האוצרות". קייט בלאנשט, מאט דיימון.

"ציידי האוצרות" הוא פשוט סרט רע. ג'ורג' קלוני, משועשע כהרגלו וזחוח, הוא האיש מאחורי אוסף המערכונים הגרוע הזה, והוא מציע לצופה להוציא את כספו על כשעתיים של תלבושות מגוחכות, תפאורה של סיום מחזור י"ב, ובעיקר היעדר עלילה. יותר מהכל "ציידי האוצרות" מזכיר את "אושן 13", גם הוא בכיכובו של קלוני, וגם בו היה ברור שעיקר כוחו של הסרט טמון בשמות המפוצצים שכיכבו בו וכנראה מאוד נהנו מהמפגש החברתי שהתרחש מאחורי הקלעים. במקרה ההוא, האווירה הקלילה והלא מקצועית עוד התאימה איכשהו לעלילת הסרט אך זה לא המקרה בסרט הנוכחי. "ציידי האוצרות" סובל מהתנגשות מצערת בין עבודה קולנועית חובבנית להדהים לבין סיפור היסטורי חשוב ובעל פוטנציאל מרתק. אם ניתן לסכם זאת בעדינות- "ציידי האוצרות" הוא בזבוז זמן מוחלט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"נברסקה" – ביקורת

"נברסקה". ברוס דרן.

למבקרי קולנוע יש נטייה (ואולי זו אף שליחות) למצוא קשרים בין סרטים מאותה התקופה. לבחון את הדומה והשונה בניהם ולנסות להבין מה זה אומר עלינו. למשל העובדה שבחודשים האחרונים יצאו שני סרטים המבוססים על מקרים אמיתיים ומספרים את סיפורם של גנבים ורמאים – אומר משהו על האמון שאנחנו שאנחנו נותנים שלנו בממסדים שפועלים סביבנו. כך גם אולי ניתן למצוא דמיון בין שני סרטים קטנים יחסית, שניהם בשחור לבן שהגיעו אלינו: "פרנסס הא" (הביקורת שלי) מצד אחד ומצד שני "נברסקה" שעולה אצלנו השבוע.

על פניו, אין קשר בין שני הסרטים: הראשון על בחורה בת 27 המנסה למצוא את הדרך הטובה ביותר להתאים את העולם אליה ועושה זאת בדיבור בלתי נגמר. לעומת זאת הגיבור של "נברסקה", וודי גרנט (ברוס דרן שזכה בפרס השחקן בפסטיבל קאן ואף מועמד לאוסקר על תפקיד זה), הוא קשיש שתקן שיודע בדיוק מה הוא רוצה: לאסוף את מליון הדולר בהם הוא כביכול זכה. מפאת גילו הוא לא מבין (או שמא לא מוכן לקבל את העובדה) שהזכייה הינה לא יותר מתכסיס שיווקי זול שנועד למשוך אנשים לעשות מינוי לירחונים. בנו דיויד (ויל פורטה) שמבין שלא חייבים מסיבות חשק עם קטינות כדי להתחבר לאבא שלך, מרחם עליו ומוכן לעשות איתו את המסע לנברסקה לאסוף את הפרס.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »