תוצאות חיפוש: דני מודר (עמוד 2)

"הפנתר השחור" – ביקורת #2

"הפנתר השחור". לטיטה רייט, צ'דוויק בוסמן, לופיטה ניונגו.

"הפנתר השחור", הסרט החדש מפס היצור של מארוול-את-דיסני, מציג את גיבור העל החדש של היקום הקולנועי שלהם, רגע לפני שהוא מצטרף לחברי האוונג'רס בסרטם הקרוב. ככזה הוא נועד לספר לכם על מקור הדמות ומה מניע אותה. הפנתר השחור אמנם זכה להצגה בסרט "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", אבל כאן הוא מקבל את מלוא הכבוד. אם אתם גומעים בשקיקה כל סרט מארוול חדש (וזה כבר ה-18 במספר), סביר להניח שתהנו ממנו מאוד. אם, כמוני, התעייפתם כבר ואתם מרגישים שלא ממש מתייחסים אליכם ברצינות כצופים, אתם ממש יכולים לוותר.

אם יש משהו חיובי לומר על "הפנתר השחור", יהיה זה שבפעם הראשונה מביאים למסך דמות של גיבור על שחור וזה אכן חידוש מרענן. לשם כך שכרו דיסני את הבמאי והתסריטאי ריאן קוגלר, שכבר עסק בסוג של גיבור על בסרטו הקודם, "קריד", בו העביר את כוחותיו של רוקי בלבואה האלמותי והלבן (סילבסטר סטלון, כמובן) לבנו של אפולו קריד, חברו המנוח והשחור. הפעם גיבור העל הוא מלכתחילה שחור, וכך גם רוב צוות השחקנים, וזה אכן מראה ייחודי בסרט גיבורי על. בנוסף אליו גם הנשים השחורות בתפקידים הראשיים מקבלות ייצוג הולם: אחותו היא אשת הטכנולוגיה של וואקנדה (ובקטע מסוים מוצגת ממש כ-Q מסדרת "ג'יימס בונד"), אהובתו לשעבר היא לוחמת שעוסקת במשימות חשאיות וגם שומרת הראש שלו ואשת סודו היא אישה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו המועמדים לגלובוס הזהב 2018

"העיתון". מריל סטריפ, טום הנקס.

הוכרזו המועמדים לפרסי גלובוס הזהב 2018 (ה-75 במספר). את הטקס ינחה סת' מאיירס. מלבד ריקי ג'רוויס, כל המנחים היו יוצאי SNL (טינה פיי ואיימי פוהלר, ג'ימי פאלון ועכשיו מאיירס).

בגזרת סדרות הטלוויזיה אוהבים בגלובוס הזהב לאמץ סדרות חדשות (לא רק כמועמדות, גם בזכייה). ואין התאמה בין טקס פרסי האמי לגלובוס הזהב. "משפחה מודרנית" זכתה חמש פעמים ברצופות בפרס הסדרה הקומית הטובה ביותר באמי, ורק פעם אחת בגלובוס הזהב. ג'וליה לואי-דרייפוס זכתה שש פעמים ברצופות באמי על תפקידה ב-Veep, שזכתה שלוש פעמים ברציפות בפרס הסדרה, בעוד שבגלובוס הזהב הסדרה מעולם לא זכתה בשום פרס (לואי-דרייפוס זכה רק על "סיינפלד" ב-1994, ואף שחקן משנה מתוכה לא היה מועמד), והשנה נעדרת לחלוטין מהמועמדים.

שיאים ומספרים–
המועמדות ה-12 לבימוי של סטיבן ספילברג. הוא זכה על שני הסרטים שאחרי זה הוא זכה עליהם באוסקר: רשימת שינדלר ולהציל את טוראי ראיין.
מריל סטריפ מועמדת בפעם ה-31, היא זכתה 8 פעמים ובשנה שעברה קיבלה את פרס מפעל החיים על שם ססיל בי. דה מיל.
"ויל וגרייס" המחודשת מועמדת לסדרת הקומדיה הטובה ביותר ואריק מקורמק כשחקן ראשי. זה מביא את סך המועמדויות של הסדרה ל-27. מספר זכיות: 0.
אליסון ג'ייני עטורת פרסי האמי מועמדת כשחקנית משנה בסרט "אני טוניה", זו המועמדות ה-7 שלה לגלובוס הזהב. היא לא זכתה על המועמדויות שלה על "הבית הלבן" או על "אמא".
הלן מירן מועמדת בפעם ה-15. היא זכתה רק פעמיים, ובאותה שנה, על הסרט "המלכה" (2006) והמיני סדרה "החשוד העיקרי האחרון".
מועמדות מספר 9 של סוזן סרנדון, שמעולם לא זכתה בגלובוס הזהב וגם השנה לא צפויה לקבל את הפרס.

רשימת המועמדים לפרסי גלובוס הזהב 2018:

קולנוע

סרט הדרמה הטוב ביותר
1. "העיתון"
2. "קרא לי בשמך"
3. שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי
4. "דנקרק"
5. "הצורה של המים" (ש.ל.ר, The Shape of Water)
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מז"ל טוב" – ביקורת

"מז"ל טוב". ג'סיקה רות'.

בפודקאסט על קלאסיקות קולנועיות מודרניות היה לפני מספר שבועות פרק שהוקדש ל"ספיד". אחד המשתתפים סיכם את הסרט במשפט אחד: "לפעמים כל מה שצריך זה רעיון טוב". מאז הטענה ש'אם-אנד-אם בוטנים' הוא הכי טעים לא שמעתי טענה כל כך לא נכונה (התשובה היא כמובן 'קריספי' אם תהיתם). לא חסרות דוגמאות לסרטים עם רעיון מגניב אבל ביצוע כושל: "זהות", "הנקוק" ועוד. סרט האימה "מז"ל טוב" לא נופל לקטגוריה הזו, אבל גם לא יצירת מופת – הוא במקום טוב באמצע.

יתכן והסיבה שהוא לא נופל בביצוע זה שהרעיון שלו לא כזה מקורי: הוא לוקח את מה ש"לקום אתמול בבוקר" הקלאסי עשה: גיבור המתעורר כל בוקר לחוות את היום הקודם עד שהוא משנה משהו ובדומה ל"קצה המחר" המד"ב מוסיף לו טוויסט ז'אנריסטי. במקרה הזה אימה. ברם, "מז"ל טוב" פחות שלם מהסרטים האחרים המבוססים על אותו קונספט. זה לא שהוא לא משתלט על הרעיון היסודי של הסרט אלא שהדרך לפתרון הבעיות בו ארוכה ולעיתים מייגעת. 90 הדקות של הסרט היו יכולות להתקצר בכמה דקות או לחילופין להשקיע את הזמן (או אפילו להוסיף עוד) בלחדד את המתרחש, כי מתישהו בתסריט יש קפיצה לא ברורה בהתרחשות והאופן בו הגיבורה מגלה דברים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בלייד ראנר 2049" – ביקורת

"בלייד ראנר 2049". האריסון פורד, ריאן גוסלינג.

קשה לי לזכור את מספר הפעמים בהם כתבתי על כמה מאוסים הסיקוולים ההוליוודים (כמו לכל כך הרבה כותבים אחרים). זה לא שכל כך מפריע שלועסים חומרים מוּכרים שוב ושוב או ש'הורסים' לי את הילדות. מה שמפריע לי זה שיוצרים שאני אוהב עוצרים מהעשייה המעניינת שלהם לטובת הציניות ההוליוודית הנצלנית. ולכן כשהכריזו על הפקת "בלייד ראנר 2049", 35 שנה אחרי שיצא "בלייד ראנר" – שכבר הספיק להפוך לקלאסיקה מודרני – הייתי חצוי. גם אף פעם לא התחברתי לסרט (זה לא שאני חושב שהוא לא טוב, אבל הוא לא בטופ שלי) כך שלא חיכיתי לו יותר מדי.

הוקל לי כשהתגלה שאת מקומו של רידלי סקוט, שביים את המקור, תופס דני וילנב. אני תופש מסקוט במאי סביר במקרה הטוב שרק מידרדר עם השנים. ובכלל, הוא האח הפחות מוצלח לבית סקוט (תנצב"ה טוני). לעומתו, וילנב הוא אחד הבמאים הכי מעניינים הפועלים היום והסרטים האחרונים שלו (בינהם "המפגש" ו"סיקאריו") היו יצירות עוצמתיות שיוצרות מתח תמידי ומוציאה את המיטב מהשחקנים שלו. לצערי מה שקיבלנו זה רפליקנט של הסרט המקורי: סרט מרהיב בעשייה שלו אבל ריק לגמרי ולא מעניין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פיילוט הוליוודי ל"נבסו" הישראלית ברשת פוקס

"נבסו". צילום: טל גבעוני

רשת הטלויזיה האמריקאית 'פוקס' הזמינה פיילוט לעיבוד הוליוודי של הסדרה הישראלית "נבסו", ששודרה ב'רשת'. את הסדרה הישראלית יצרו יוסי וואסה (שגם מככב), שי בן עטר (שביים) וליאת שביט. את העיבוד ההוליוודי יכתוב וואלי צ'נדרסאקרן ("רוק 30", "משפחה מודרנית") ויפיק לי דניאלס ("אימפריה").

"נבסו" סיפרה על משפחה צעירה ומעורבת של בעל אתיופי ואישה אשכנזיה, והמתחים העדתיים שנוצרים בקרב המשפחה המורחבת עם הסבתא הפולניה (חנה לסלאו) וכדומה. העיבוד ההוליוודי יעסוק ככל הנראה בבעל אפרו-אמריקאי, במקום אתיופי-יהודי.

על המכירה לרשת פוקס אחראים 'אנדמול שיין ישראל'.

"שבעת המופלאים" – ביקורת

"שבעת המופלאים". דנזל וושינגטון.

אם היו מחלקים ציונים לסרטים על פי ההלימה בין הציפייה לחוויה עצמה, "שבעת המופלאים" היה זוכה לציון 5 מושלם. ציפיתי לסרט מהנה, שלא ישעמם, עם אקשן שנראה הגיוני, ואם אפשר, מעט הומור. "שבעת המופלאים" עמד בכך: למרות שהוא נמשך שעתיים ורבע הוא ממלא כל רגע במשהו בעל עניין – לא משימה פשוטה לאף סרט.

ודאי שזהו אינו סרט מושלם, שכן חסר לסרט דבר אחד שמבדיל בין בידור לאמנות: עומק. ברם זה לגיטימי, לא כל סרט צריך להעשיר אותנו ולהרחיב את המחשבות שלנו (ומבחינתי סרטים המבוססים על קומיקס הם עמוקים ומשמעותיים כמו סרטים של קופולה, פליני, אלן ושאר יוצרים שעולים בראשנו כשמדברים על 'איכות'). לפעמים לשבת מול מסך ולבהות באנשים זה כל מה שאנחנו צריכים. קולנוע (והחיים) צריכים גם את הניתוק הזה. ואם זו הטריטוריה שבה פועל סרט – אשריו. זו אינה משימה פשוטה להצליח להיות סרט מהסוג הזה, וכל סרט נמצא בסכנה להיות מייגע או יומרני. הגדולה של "שבעת המופלאים" הוא שהוא מדויק מאד במה שהוא עושה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ילדות פרא" – ביקורת

"ילדות פרא".

עוד לפני שהוא שימש כמפלט מן החיים, אולם הקולנוע היה מקום אליו הלכו לראות את החיים כפי שהם. הכמיהה לראות את העולם ואת האנשים החיים בו היא היסוד של הסגנון הראליסטי. כתוצאה מכך, לרוב הוא עוסק בנושאים לא פשוטים שכן אין עניין רב מדי בחיי שגרה הכוללים הצלחות וחגיגות  (המקטרגים יגידו שגם בסבל אין עניין – אבל זה כבר דיון אחר) – בשביל זה יש את פייסבוק. "ילדות פרא" הטורקי העולה כעת בישראל בנוי על היסודות הללו, אבל זוכה לטיפול מיוחד בידי הבמאית, דניז גמזה-ארגובן לה זהו סרט ביכורים. בתוך הקושי של העולם אותו היא מציגה היא עדיין מצליחה להעניק רגעים של שמחה ולא נופלת למניפולציות רגשיות זולות. לא קראתי את נימוקי השופטים, אך אני משער שאלו חלק מהסיבות בגללם זכתה בפרס סינמה אירופה בפסטיבל קאן האחרון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חופשה בהפרעה" – ביקורת

"חופשה בהפרעה". כריסטינה אפלגייט, אד הלמס והילדים.

"חופשה בהפרעה" הוא דוגמה קלאסית של סרט בעידן הפוסטמודרניזם, שכן הוא בו בזמן רימייק וריבוט של הסרט "חופשה מטורפת" מ-1983, אבל גם המשך של הסרט האחרון בסדרה. איך הדבר בכלל אפשרי? הוא המשך (סיקוול) שכן הוא ממשיך את קורותיהם של משפחת גריזוולד, ומתמקד הפעם בבן הצעיר ראסטי (אד הלמס, שלא גילם אותו בסרטים קודמים). אבל זהו גם רימייק לסרט המקורי, שכן כמו אבא שלו, גם ראסטי חושב שמה שיאחד את המשפחה הוא מסע חוף לחוף אל הפארק הנפלא "עולמו של וולי". מצד שלישי, זהו ריבוט, כי התקווה של המפיקים (אני משער) היא להמשיך ולהפיק סרטים עם המשפחה של ראסטי: אירופה, וגאס, מי יודע, אולי יגיעו למזרח התיכון אפילו. ואם זה לא מספיק, אז במיטב המסורת הפוסטמודרנית, הסרט ספוג במודעות עצמית להיותה חיקוי – אך טוב יותר – של החופשה המקורית. ברם אפילו זה כבר לא מקורי, ו"רחוב ג'אמפ 21" עשו את זה טוב יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו זוכי פסטיבל ירושלים 2014: "פרינסס" עם 4 פרסים

"פרינסס". קרן מור, שירה האס.

הוכרזו זוכי פסטיבל הקולנוע הבילאומי ירושלים 2014 (ה-31 במספר), כשאת הפרס לסרט הטוב ביותר חולקים הסרטים "גט – המשפט של ויויאן אמסלם" של האחים שלומי ורונית אלקבץ ו"פרינסס" של טלי שלום עזר, שגם קטף 3 פרסים נוספים. שווי הפרס הראשי הינו 125 אלף ש"ח.

בתחרות חג'ג' לקולנוע ישראלי עלילתי שפטו השחקנית מרטינה גדק, ג'ורג' גולדנסטרן, פרופסור אווה אילוז ויו"ר איגוד המפיקים אסף אמיר. את בחירתם ב"גט" הם נימקו במילים: "התסריט המבריק מחבר בהצלחה רבה תמות של המשפחה והחברה הפטריארכאלית אל הז'אנר הקלאסי של דרמת בית המשפט ומצליח לחשוף את המכניזם החברתי-כוחני שנאבק לדכא את תשוקתה וחירותה של האישה בחברה המודרנית." ואת בחירתם ב"פרינסס" נימקו: "בשפה בוטחת ואסתטיקה מדויקת, מצליח הסרט להתעלות לרמה חדשה של מציאות מדומיינת ומורכבת אשר עוזרת לגיבורה ואף לנו הצופים לתווך ולשרוד את הזוועה העומדת במרכזו."

בתחרות ון ליר לקולנוע ישראלי תיעודי, שפטו קרן קופר, סקוט פאונדאס, אוקה הוכנדייק, נעמי שחורי וארנון גולדפינגר. הם בחרו בסרט "אדם הגון" של ונסה לאפא כטוב ביותר, ונימקו את בחירתם: "באמצעות תחקיר רחב היקף ומעמיק, עריכה המצטיינת בדיוק ופס קול אינטנסיבי ורב רבדים, נארגת יצירה מורכבת ומעוררת מחשבה החושפת דיוקן המפתיע באינטימיות שלו, ופותחת חלון מטריד למימד האנושי של רוצח המונים."

לבד מהפרס הראשי, קטף "פרינסס" עוד שלושה פרסים – לשחקנית הראשית שירה האס, למוסיקה ולצילום. "גט" קטף את הפרס המקביל לשחקן הטוב ביותר מנשה נוי, ואף הוסיף את פרס חביב הקהל (שזו הפעם הראשונה בה נבחר זוכה כזה). מובן אם כך מדוע התאמצו קברניטי הפסטיבל להביא את "גט" לירושלים, אחרי שהסרט הספיק לערוך את הקרנת הבכורה שלו בישראל דווקא בפסטיבל דרום רק חודש קודם (דבר שאמור היה להביך את פסטיבל ירושלים היוקרתי-קצת-פחות-מפעם).

רשימת הזוכים בפסטיבל ירושלים 2014:

הסרט הטוב ביותר
"גט – המשפט של ויויאן אמסלם"
"פרינסס"

תסריט
שירה גפן, "בורג"

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו המועמדים לפרסי האמי 2014

"בלש אמיתי". מתיו מקונוהיי, וודי הארלסון.

לפני שעה קלה הוכרזו המועמדים לפרסי אמי 2014 (ה-66 במספר). הטקס יתקיים ב-25.8, מוקדם מהרגיל (בדרך כלל הוא מתקיים בספטמבר) וביום שני- דבר יוצא דופן: יום ראשון הוא היום הקבוע של טקסי פרסים בארצות הברית. את הטקס ינחה סת' מיירס, יוצא Saturday Night Live, שהחליף את ג'ימי פאלון בתכנית האירוח הלילית שלו, אחרי שזה החליף את ג'יי לנו בתכנית שלו.

קצת הרבה הבהרות בנוגע לקטגוריות שבהן מועמדים המועמדים השונים: "בלש אמיתי" בעלת 8 הפרקים מועמדת כסדרת דרמה ולא כמיני סדרה, לעומת "אימה אמריקאית" ו"פארגו" שממשיכות לעונות נוספות עם אותם שחקנים. "בני ערובה", המבוססת על הסדרה הישראלית בכיכובה של איילת זורר, שרדה רק עונה אחת אז מריצים אותה כמיני סדרה. אחרי שלוש שנים של איחוד הקטגוריות "סרט הטלוויזיה הטוב ביותר" ו"המיני סדרה הטובה ביותר", שוב פיצלו ביניהן. "שרלוק" כבר לא "מיני סדרה" אלא העמידו את הפרק השלישי של העונה השלישית כסרט טלוויזיה. בשל התחרות העזה בסדרות הדרמה והצחיחות הכמעט מוחלטת בצד הקומי, "כתום הוא השחור החדש" מוצבת בין הקומדיות (המועמדות היא לעונה הראשונה; השנייה יצאה, במכוון, אחרי ה-31.5 שהוא תאריך הסף למועמדות של הטקס של השנה).

רשימת המועמדים לפרסי האמי 2014:

דרמה

סדרת הדרמה הטובה ביותר
"בלש אמיתי" – רק שמונה פרקים, והיו יכולים להגיש אותה כמיני סדרה, אך HBO החליטו לנסות (לפחות) לכבוש חזרה את הקטגוריה הזאת
"בית הקלפים" – עונה 2 ומועמדות שנייה ברציפות
"אחוזת דאונטון" – עונה 4, העונה הראשונה זכתה בקטגוריית המיני סדרה הטובה ביותר
"משחקי הכס" – עונה 4
"מד מן" (Mad Men) – עונה 7 (ואחרונה; 8 הפרקים הראשונים), זכתה על ארבע העונות הראשונות.
"שובר שורות" – עונה 5 (שמונת הפרקים האחרונים). זכתה, לראשונה, בשנה שעברה על החצי הראשון של העונה האחרונה

שחקן ראשי
מתיו מקונהיי, "בלש אמיתי"
וודי הרלסון, "בלש אמיתי"
קווין ספייסי, "בית הקלפים"
ג'ון האם, "מד מן"
בריאן קרנסטון, "שובר שורות" (זוכה השנה שעברה)
ג'ף דניאלס, "חדר החדשות"
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האקדמיה לערפדים" – ביקורת #2

"האקדמיה לערפדים". זואי דאץ'.

מארק ווטרס, המאסטר של סרטי הנעורים, שאחראי בין השאר על להיטים כמו "שישי הפוך" ו"ילדות רעות" אמון על מלאכת הבימוי של "האקדמיה לערפדים", וניצוצות ההומור האופיינים לו אכן משתלבים וניכרים במהלכו. עם זאת, הקצב המהיר שמאפיין את סרטיו של ווטרס עולה כאן מדרגה. התוצאה היא מארק ווטרס על ספידים: תוך שעה וחצי נדחסים דיאלוגים במהירות גבוהה כל כך עד שהצופה מוצא עצמו מבולבל ומדדה באיטיות, בניסיון לעקוב אחר המתרחש. הקצב המהיר מתבקש כשמדובר בעיבוד לספרות נוער בפרט ובסרט נעורים בכלל, אבל ההיי-ספיד של "האקדמיה לערפדים" הוא פשוט בלתי אפשרי ולא ניתן לעיכול.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"12 שנים של עבדות" – ביקורת

"12 שנים של עבדות". צ'יווטל אג'יופור.

ישנם נושאים שאמנם הדיון והעיסוק בהם חשוב אך מבחינה קולנועית הם מאוסים. לדוגמא, נושא השואה קיבל עיסוק נרחב בסדרות, בסרטי תעודה ובקולנוע וכך לא בכדי, בשנים האחרונות, סרטי שואה המופיעים מתמקדים פחות בסבלם של היהודים ויותר בוחנים את קורות האזרחים שמצאו עצמם חיים לצד תהליך השמדה והבחירות שלקחו או שנכפו עליהם בעקבות כך ("הזייפנים", "הנער בפיג'מת הפסים", "ממזרים חסרי כבוד", "באפילה").

נושא נוסף בו נרשם עיסוק רב הוא העבדות של האדם השחור בארצות הברית. סדרות וסרטים רבים עסקו בו, בכולם תיאור המציאות הקשה של תקופת העבדות והאכזריות המתנשאת והברוטלית של האדם הלבן. בדומה לשואה, גם כאן העיסוק המרובה (והחשוב) מכתיב כי קשה מאוד ליצור עניין קולנועי בנושא. בהתאמה, הסרטים האחרונים בנושא העבדות- "לינקולן" עטור השבחים ו"ג'אנגו ללא מעצורים" (שוב טרנטינו שוחט פרות קדושות), לא מביאים עלילה "שגרתית" של חיי היומיום של העבדים אלא כל אחד בדרכו ביקש להציע נדבך חדש לדיון בנושא. "12 שנים של עבדות" המגיע כעת לבתי הקולנוע, מבקש לעשות דבר דומה אך בדרך שונה לחלוטין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »