מגזין סרטים (עמוד 44)

"מינכן 72" – ביקורת פרק 1: תחקיר מושקע ללא חידושים

"מינכן 72". ענת וקסמן.

במלאות 50 שנה לרצח הספורטאים הישראלים במשחקים האולימפיים במינכן, הופקו ועלו להקרנה/שידור כמה וכמה כותרים העוסקים בנושא (ספרתי לפחות ארבעה רק בחודש האחרון). "מינכן 72", בבימוי רומן שומונוב ושני חזיזה, שעולה לשידור בהוט השבוע, היא יצירה דוקומנטרית, בת שלושה פרקים, שמשלבת אלמנטים דוקו-דרמטיים, כגון שחקנים שמגלמים את הדמויות בסצינות המשוחזרות. הפרק הראשון נפתח בסצינה משוחזרת שבה מתוארת הפריצה וההשתלטות של המחבלים על בני הערובה לפנות בוקר ה-5 לספטמבר 1972 ולאחר מכן מתוארת השתלשלות, פחות או יותר כרונולוגית, של הפרשה באמצעות קטעי ארכיון, ראיונות עם דמויות מפתח, צילומי רחפן עדכניים של הלוקיישנים הרלבנטים, סצינות משוחזרות נוספות וליווי בווייס-אובר של איש התקשורת והספורט, יורם ארבל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

לראשונה: האקדמיה תקרין את מועמדי האופיר לסרט הטוב בפני הקהל הרחב

"בתולים". איתמר קיגלר, מאור לוי.

האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה יוצאת לראשונה ביוזמה לקרב את הקהל הרחב אל הקולנוע הישראלי ואל פרסי אופיר, עם הקרנות חד-פעמיות של חלק מהמועמדים לפרס אופיר לסרט הטוב ביותר 2022 בסינמטק תל אביב שיהיו פתוחות (בתשלום) לקהל הרחב (ולא רק לחברי האקדמיה, כפי שהיה עד כה). הסרטים הם "איפה אנה פרנק", "הדרך לאילת", "ולריה מתחתנת", "סינמה סבאיא", "בתולים" (שאינו מועמד לפרס הסרט וכנראה מחליף את "קריוקי" שעתיד לעלות לאקרנים בסמוך להקרנות) ו"סבוי" (שמועמד לפרס סרט התעודה הטוב ביותר).

ככל הידוע לי זוהי היוזמה הראשונה של האקדמיה להקרין סרטים ישראלים בפני הקהל הרחב, ולא להתמקד רק בתעשיית הקולנוע המקומית והעולמית דרך הרובד היוקרתי של זכיה בפרס (והקרנות האקדמיה הידועות בתעשיה שחושפות את אנשיה לסרטים – לפעמים הזדמנות יחידה לראות סרטים ישראלים מסוימים שלא ימצאו הפצה לקולנוע). כמות הכסף שהשקיעה האקדמיה ביוזמה אמנם לא גבוהה עד כדי הקרנה בודדת לכל סרט ורק ל-6 סרטים מתוך כל המתמודדים (יצוין כי 85 סרטים הוגשו לתחרות הפרסים השנה – כולל סרטי תעודה וקצרים כמובן) כשחלקם יופצו רשמית לקולנוע ויהיה ניתן לצפות בהם בכל בית קולנוע ולא רק בסינמטק ת"א, אבל זו התחלה יפה – בטח כש'יום הקולנוע הישראלי' שהיה אמור להתקיים ב-14 בספטמבר, בוטל-נדחה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"3,000 שנים של כמיהה" – ביקורת: הדמות של סווינטון מעניינת בזמן שהסרט נחלש

"3000 שנים של כמיהה". אידריס אלבה.

"3,000 שנים של כמיהה" מתחיל טוב מאוד וככל שהוא מתקדם הוא נעשה פחות ופחות טוב, עד שבסוף אתה לא יודע למה זה לא נגמר ומתפלא שעברו רק 108 דקות. בקטעים של שני כוכבי הסרט טילדה סווינטון ואידריס אלבה יש משהו שלא רואים מספיק בסרטים בימינו: קטעים ארוכים עם דיאלוגים בין שני אנשים. השיחות שלהם מעניינות, הדמות שלה מוצלחת, ומסקרן מה היא תבקש. יש קסם בסיפורי אגדה המתובלים בפנטזיה. והכול, עם מודעות ברורה לז'אנר הבעת שלוש משאלות שבמרכז העלילה.

אלת'יאה (טילדה סווינטון הכול-יכולה), המגדירה את עצמה כ"נרטיבולוגית" (narratologist), מתחקה אחרי אמנות הסיפור. היא מבקרת ומרצה בטורקיה ורוכשת בשוק כלי עתיק, שבחדר המלון שלה יוצא מתוכו שד (אידריס אלבה) המעניק לה שלוש משאלות. הסיפור שלה משמש כמעט כסיפור מסגרת, עד שהיא תחליט מה ברצונה לבקש ממנו, ורוב הסרט יותר עליו מאשר עליה (למרות שהיא יותר מעניינת), כשהוא מגולל את הפעמים הספורות שהגיח מכלי הקיבול שלו במשך אלפי השנים האחרונות. המילה המוכרת "גִ'יני" היא הגרסה האנגלית של djinn האסלאמי, המונח שמשתמשים בו בסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

המפיקה ומנכ"לית האקדמיה לשעבר דנה לרנר מונתה לסמנכ"ל פעילות ישראל בחברת ההפקה SIPUR

דנה לרנר. באדיבות יח"צ.

המפיקה ומנכ"לית האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה לשעבר, דנה לרנר, מונתה לתפקיד סמנכ"לית פעילות ישראל בחברת ההפקה הבינלאומית SIPUR. מטרתה העיקרית של 'סיפור', המתויגת בתור 'סטודיו בינלאומי לקולנוע וטלויזיה', היא לקדם קו-פרודוקציות של תוכן ויוצרים ישראלים בשוק הבינלאומי.

לרנר מביאה עמה ניסיון של מעל ל-20 שנים בחברות הפקה ובערוצי טלויזיה כדי לקדם הפקה ויצוא של פורמטים ישראלים מקוריים, סדרות מקור ותוכן דוקומנטרי. היא החלה את דרכה המקצועית בתור מזכירה ועוזרת ב'מטר הפקות' לעמי אמיר ולאריק ברנשטיין ("הבורגנים"), ולאט לאט התפתחה והפיקה שם בעצמה. לאחר שאמיר וברנשטיין התפצלו, הקימה ביחד עם ברנשטיין את 'עלמה הפקות'. בהמשך נכנסה ל-HOT בתור עורכת משנה בערוץ הבידור, ומשם למפיקה אחראית (רפרנטית) מטעם החברה להפקות הפנים שלה בערוצי הילדים, ב-HOT3 וב-HOT8 ("עספור" ו"צל של אמת" בינהן). עוד, כיהנה בתור מפיקה ראשית של חטיבת הטלויזיה ב'כאן 11', בין 2018 ל-2020 כיהנה בתור מנהלת פיתוח בחברת 'HSCC סלוצקי אפיקי תקשורת', ובין 2020 לינואר 2022 כיהנה בתור מנכ"לית האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

המפיק הישראלי רוני יעקב ("תעלת בלאומילך") הלך לעולמו

המפיק והמאפר הישראלי רוני יעקב ("תעלת בלאומילך", "דיזנגוף 99", "מחץ הדלתא") הלך היום לפנות בוקר (ג') לעולמו בגיל 91.

רוני יעקב החל את דרכו המקצועית בתור מאפר קולנוע בסרטים כגון "גבעה 24 אינה עונה" (1955) ו"איי לייק מייק" (1961). בשנת 1967 עבר להפיק בפועל את "הוא הלך בשדות" ומשם המשיך במקצוע זה בסרטים כגון "תעלת בלאומילך" (1968), "סלומוניקו" (1972) ו"דיזנגוף 99" (1979). לאחר שעבד עם מנחם גולן בסרט "מבצע יהונתן", הוא המשיך לסרטים ההוליוודים שגולן ויורם גלובוס הפיקו בארץ ובחו"ל, דוגמת "סהרה" (1983) עם ברוק שילדס, "מכרות המלך שלמה" (1985) עם שרון סטון וריצ'ארד צ'מברליין, ו"מחץ הדלתא" (1986) עם צ'אק נוריס. לאחר מכן השתקע בהוליווד בתור מנהל הפקה מטעם חברת 'סרטי קנון' של גולן-גלובוס, עם סרטים דוגמת "ספורט הדמים" (1988) ו"מלחמתה של חנה" (1988). בתקופה הזו שהשתקע בהוליווד, ילדיו ואישתו נותרו מאחור בישראל. הסרט האחרון שניהל את הפקתו היה "עיר רפאים" מ-2002.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הבמאית לינה צ'פלין תקבל פרס מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע

פרס מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה יוענק לבמאית לינה צ'פלין ("אנדרגראונד בלט", "סוזנה הבוכיה", "חצוצרה בואדי"). את בחירתה בצ'פלין בת ה-88 לפרס נימקה האקדמיה: "לינה היא יוצרת פורצת דרך, והיקף פועלה כיוצרת בתעשית הקולנוע והטלויזיה הישראלית הוא אדיר, כאשר מספר הסרטים שהיא יצרה, בכל ז'אנר אפשרי, לאורך עשרות שנים של עשיה, הוא עצום ואין הרבה כדוגמתו."

לינה צ'פלין נולדה ברוסיה הסובייטית, סיימה שם תואר ראשון בכימיה ותואר שני באקדמיה לקולנוע של מוסקבה, והכירה את בעלה הבמאי סלבה צ'פלין. היא החלה ליצור סרטים ברוסיה, ובשנת 1976, כשהיא בת 42, עלתה לישראל והמשיכה ליצור סרטים עם בעלה סלבה עד פטירתו בשנת 2013, ולאחר מכן המשיכה ליצור לבדה. בין יצירותיה: הסרט "חצוצרה בואדי" שזכה בפרס אופיר לדרמת הטלויזיה הטובה ביותר 2002, "אנדרגראונד בלט" שזכה בפרס הסרט התיעודי עד 60 ד' של פורום הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי 2020; המיני סדרה המדוברת "סוזנה הבוכיה" עבור HOT; והסרט "במסתרים" שהתחרה בפסטיבל חיפה 2020. כמו כן, היא כלת פרס שר החינוך והתרבות לבמאים (1999) וכלת פרס לנדאו של מפעל הפיס על תרומתה לקולנוע הישראלי (2016).

הענקת פרס מפעל החיים לצ'פלין תתקיים במסגרת טקס הענקת פרסי אופיר 2022 שיתקיים ב-18 בספטמבר, יועבר בשידור חי בסטרימינג ב-mako וישודר ב-23:00 בערוץ 'קשת 12'.

לינה צ'פלין. צילום: מוטי קיקיון, באדיבות האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה.

האקדמיה הישראלית לקולנוע מקצרת משנה למיד את זכות ההצבעה של מצטרפים חדשים לכל הפרסים שמעניקה

האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלויזיה

האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה הודיעה על שינוי ראשון מזה עשור לתקנון שלה, שיאפשר לחברים ולמצטרפים חדשים להצביע באופן מידי לכלל הפרסים שהיא מעניקה, במקום להמתין שנה כפי שהורה התקנון עד כה. באופן כללי מדובר על פרסי אופיר, פרסי הטלויזיה הישראלית ופרסי הטלויזיה לילדים ונוער. עם זאת, כדאי להדגיש שהשינוי בתקנון יפסח על ההצבעה על פרסי אופיר 2022 (וימתין לפרסי אופיר 2023) משום שההצבעה על 2022 נמצאת בעיצומה בימים אלה ממש.

ההשפעה הראשונה של השינוי בתקנון תיערך לקראת פרסי הטלויזיה לילדים ונוער שטקס הענקתם מיועד להתקיים בדצמבר 2022. אחריהם יוענקו מטעם האקדמיה פרסי הטלויזיה וטקס ההענקה מיועד להתקיים ברבעון הראשון של שנת 2023.

המפיק מיכה שרפשטיין ("טירונות") הלך לעולמו

"נשים". שרגא הרפז, מיכאל שרפשטיין, עמוס לביא. צילום: יוני המנחם.

המפיק הישראלי מיכאל (מיכה) שרפשטיין הלך היום לעולמו (שבת) בבית החולים בילינסון, והוא בן 74.

מיכה שרפשטיין נולד בגרמניה בדצמבר 1947, וכעבור שנתיים עלו איתו הוריו לישראל, השתכנו ביפו, ובהמשך עברו לרמת גן שם התגורר עד הצבא. לאחר שחרורו מצה"ל עבר לתל אביב, והחל את דרכו בעולם הקולנוע בתפקידי משחק קטנים בהם "קרלוס" (1971), "שוד הטלפונים הגדול" (1972) של מנחם גולן ו"עיניים גדולות" (1974) של אורי זוהר. לאחר מכן שימש כעוזר תאורה במספר סרטים, כעוזר הפקה של תוכניות של אורי זוהר וצבי שיסל לערוץ הראשון, כמנהל לוקיישנים ב"מסע אלונקות", כעוזר בימוי כמו "יוצאים קבוע" (1979), ואז כמפיק משנה של "הצילו את המציל" (1977).

הסרט הראשון בו שימש מפיק בפועל הוא "לנה" (1980) של איתן גרין, אשר השתתף בפסטיבל קאן, והמשיך והפיק עבור גרין גם את "עד סוף הלילה" (1985). עוד הפיק את הסרט "נישואין פיקטיביים" (1988), "גמר גביע" (1991) של ערן ריקליס, סרט הביכורים "לילסדה" (1995) של שמי זרחין, ועוד. בטלויזיה נחל הצלחה מסחררת עם הסדרה "טירונות" (1998), ובעת האחרונה עמל על הסרט "קרב אוויר" (2022).

שרפשטיין הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. בנימה אישית, התארחתי על סט צילומים שלו בעבר. הלוויתו תתקיים מחר (א') בשעה 14:30 בבית העלמין ירקון, שער פתח תקווה.

"סוחרי גומי". זאב רווח, יוסף שילוח, מיכאל שרפשטיין. צילום: יוני המנחם.

"הפנטסיה הגדולה של סימיקו הקטן". אריק לובצקי, מיכאל שרפשטיין, ציון ברוך. צילום: יוני המנחם.

כוכב "רמזור" נירו לוי נפצע קשה בתאונת דרכים בתל אביב

נירו לוי באירוע לכבוד הסדרה "שנות הירח". צילום: רפי דלויה.

השחקן נירו לוי נפצע אתמול (ו') באורח קשה בתאונת דרכים שאירעה ברחוב הרב שלמה גורן בתל אביב. כוכב "רמזור" בן ה-54 פונה לבית החולים איכלוב עם פגיעה רכב מערכתית (עדכון: מבית החולים נמסר כי מצבו של לוי התייצב לאחר שנותח והוא מאושפז ביחידה לטיפול נמרץ כללי).

הדיווח במד"א התקבל בשעה 16:09, ופראמדיקית מד"א רות רז סיפרה: "רוכב האופנוע שכב על הכביש בסמוך לאופנוע כשהוא בהכרה מעורפלת וסובל מפגיעה רב מערכתית קשה. הענקנו לו טיפול רפואי שכלל קיבועים, חבישות ותרופות לשיכוך כאבים ופינינו אותו במצב קשה לבית החולים."

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שירת סרטני הנהר" – ביקורת: מרב מכר לסרט העצמה נשית קיטשי

"שירת סרטני הנהר". דייזי אדגר-ג'ונס.

"שירת סרטני הנהר" הוא סרט דרמה המבוסס על רב מכר, המגולל את סיפור חייה של בחורה צעירה המואשמת ברצח של בחור צעיר ומצליח בעיירה קטנה בארה"ב בסוף שנות ה-60. עם במאית על מושב הנהגת, תסריטאית שעיבדה ספר שנכתב על ידי סופרת והפקה שמורכבת מרוב מוחץ של מפיקות, הסרט, כצפוי, עוסק הרבה בהעצמה נשית (ואולי אפילו קצת חוטא בהפיכת כמעט כל הגברים לאויבים). הוא לא משעמם, אבל הוא מלא בפרטים מיותרים, שאולי היו מיוחדים בספר, אבל על המסך הם פשוט לא עוברים. החלקים שהכי מפריעים הם הקיטשיות של כל הקטעים הרומנטיים והמלודרמה המכבידה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פשעי העתיד" – ביקורת: פאזל אינטלקטואלי

"פשעי העתיד". ויגו מורטנסן, ליה סיידו.

עשרים ושלוש שנה אחרי "אקזיסטנס", דייויד קרוננברג חוזר לז'אנר המד"ב/ אימה (ובאופן ספציפי יותר, אל ז'אנר ה"באדי-הורור" שקרוננברג כל כך מזוהה עימו) עם "פשעי העתיד" המרתק ומוכיח שכוחו עדיין במותניו ושהוא עדיין אחד הבמאים המעניינים והמקוריים שבנמצא.

קשה לתמצת את עלילות סרטיו של דייויד קרוננברג, בעיקר אלה שמתרחשים ביקום הפנטסטי-מד"בי שבו מתרחשים מרבית סרטיו, מכיוון שמילים לא יצליחו לתאר באופן מספק, בדרך כלל, את הדימויים "הלא סטנדרטים", בלשון המעטה, שמוקרנים על המסך, אולם הפעם נראה שכל תמצות שהוא יחטא לאמת ועדיף מראש לוותר על הנסיון להסביר במילים את מה שלא ניתן. אם בכל זאת חייבים לתאר את הסרט בקווים מאוד מאוד כלליים, אזי מדובר בסרט שמתרחש בעתיד שבו הטכנולוגיה חולשת על כל תחומי החיים, כולל רובוטים ומכונות שעוזרות לבני האדם לאכול נכון ולישון כמו שצריך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לונאנה: יש יאק בכיתה" משך כ-50 אלף צופים בקולנוע בישראל

"לונאנה: יש יאק בכיתה".

סרט הדרמה מבהוטן "לונאנה: יש יאק בכיתה" של פאוו צ'וינינג דורג'י משך קרוב ל-50 אלף צופים בבתי הקולנוע בישראל, כך על פי דיווח של המפיצים 'סרטי נחשון'. הסרט מדגדג את היעד העגול בתום 6 סופי שבוע בבתי הקולנוע בארץ. זהו מספר מכובד של צופים בהתחשב בכך שהפסטיבל הגדול ביותר שהוקרן בו הסרט הוא פאלם ספרינגס, הסרט נעדר במאי או שחקנים מוכרים, ובמרכזו סיפור קטן, יחסית.

העלילה מספרת על מורה צעיר המתגורר בבהוטן המודרנית, חולם לעבור לאוסטרליה ולהגשים את חלומו להפוך לזמר. הוא מנסה להתנער ממחויבותו כמורה, אך לממונים עליו יש תוכניות אחרות עבורו. הוא נשלח ללמד ילדים בבית הספר הכי נידח בעולם, בכפר לונאנה על רכס ההימלאיה. היעדר חשמל, ספרי לימוד, לוח ואינטרנט גורמים למורה לרצות לעזוב ברגע שהוא מגיע, אך חום ליבם של התושבים וכוחם הרוחני, מחלחלים לליבו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »