גל סדלינסקי - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 8)

"רצח כתוב היטב" – ביקורת: הקצב מגחיך באופן לא חיובי את העלילה

"רצח כתוב היטב". ג'יידן מרטל, ריקי לינדהום, מייקל שאנון, דון ג'ונסון, ג'יימי לי קרטיס, טוני קולט, קת'רין לנגפורד.

"רצח כתוב היטב" הוא דרמת תעלומה בסגנון ספריה (והסרטים המבוססים עליהם) של אגת'ה כריסטי על רצח שמתרחש באחוזה, אשר כל המשפחה ומקורביה חשודים במעשה. כפי שהמעמד דורש, העלילה מלאת תפניות והצופים עסוקים בלנחש מיהו האשם האמיתי, אבל הגילויים המוקדמים שמנטרלים את המתח והבימוי הבעייתי מרחיקים את הצופים מלשבת בקצה המושב בציפייה לבאות. התסריט חסר המעוף לא ממש עוזר לסרט להתרומם. אולי היחידים שעשויים להנות ממנו הם צעירים שלא צפו בסרט תעלומה מימיהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עיר יתומה" – ביקורת: משחק איכותי בקצב עלילה איטי

"עיר יתומה". אדוארד נורטון.

"עיר יתומה" הוא דרמת פשע בסגנון פילם נואר שעוסקת בתעלומה מורכבת ומסואבת אותה מנסה לפתור עוזר בחברה לבילוש פרטי הסובל מתסמונת טורט בשנות ה-50 בניו יורק. העלילה נוגעת בנושאים של מתח בין-גזעי, פערים חברתיים-כלכליים ושחיתות פוליטית (יחסי הון-שלטון בפרט) – נושאים טעונים בפוליטיקה האמריקאית העכשווית (גם הישראלית, בעצם). למרות הבסיס המבטיח של הסרט, הוא לא ממש תופס ומרגיש ארוך יותר מאורכו הארוך ממילא (כמעט שעתיים וחצי), אך ניתן להנות מהליהוק המוצלח שלו והמשחק האיכותי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לשבור את הקרח 2" – ביקורת: מקוריות שמוצגת בצורה שטוחה

"לשבור את הקרח 2".

בדיוק כשהשיר "Let It Go" הפסיק להתנגן לנו בראש, מגיע "לשבור את הקרח 2" – סרט ההמשך ללהיט האנימציה ההיסטרי של דיסני משנת 2013 על שתי האחיות בנות המלוכה אנה ואלזה, כשלזו האחרונה יש כוח הקפאה קסום. גילוי נאות, הסרט הראשון היה בעיני לא מוצלח במיוחד, כך שמי שאהב אותו מאוד, צריך לקרוא את הביקורת בערבון מוגבל. סביר להניח שהסרט יצליח מבלי קשר לאיכויות שלו, ואולי על זה דיסני הסתמכו כשאישרו תסריט כל כך לא מעניין ותבניתי. העיקר שאלזה מחליפה מספר תלבושות במהלכו (וזאת, חברים, חשיבה עסקית!).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פורד נגד פרארי" – ביקורת #3: סוחף ומהנה עם סצינות מיותרות

"פורד נגד פרארי". כריסטיאן בייל, מאט דיימון.

"פורד נגד פרארי" הוא דרמת מרוצים המבוססת על סיפורם האמיתי של קרול שלבי, נהג מרוצים לשעבר ומנהל עסק לבניית מכוניות מרוץ ושל קן מיילס, מכונאי ונהג מרוצים, אשר מציגה את הדינמיקה המיוחדת ביניהם וההישג המפעים אליו הגיעו בשנת 1966. הסרט מתחיל טוב מאוד בצלילה עמוקה לתוך עולם הרכב, אך מתלכלך בסצינות מיותרות שנועדו לנפח את העלילה ללא צורך. ובכל זאת, מדובר בסרט סוחף ומהנה לצפייה על המסך הגדול.

אין אחידות באיכות ובתוכן סרטיו של הבמאי ג'יימס מנגולד – מסרטים שאהבתי מאוד, הדרמה "נערה בהפרעה" (1999), המערבון "3:10 ליומה" (2007) וסרט הפעולה-מד"ב "וולברין" (2013) ועד לסרטים שהיו סבירים עד בלתי צפיים – "כמו יום ולילה" (2010) ו"קייט וליאופולד" (2001). הוא ללא ספק יודע להציג מכלול סיפורי בצורה טובה, אך מתקשה להתמקד בעיקר, מה שלא רק פוגם בקצב של הסרט, אלא גם מסכן את העיניים שלי מפגיעה אחרי מספר רב של גלגולי עיניים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המלאכיות של צ'רלי" (2019) – ביקורת #2: מלהיב ומשעשע לבאים עם הציפיות המתאימות

"המלאכיות של צ'רלי". נעמי סקוט, אלה בלינסקה, קריסטן סטוארט.

"המלאכיות של צ'רלי" הוא סרט פעולה מהסוג החדש – כזה שמצד אחד מנסה להרגיש אותנטי, מסוכן ועוצמתי ומן הצד השני להיות הומוריסטי ומודע לעצמו, תוך העברת מסר חברתי, כשכמובן, במקרה הזה הוא העצמה נשית. הסרט על סוכנות הריגול היפהפיות והמיומנות סוחף, מלהיב ומשעשע, אבל צריך להגיע אליו עם ציפיות מותאמות לסרט שלא מספק איזשהי הבנה עמוקה יותר על העולם, שזה, כמובן, לא דבר רע ("ניקוי הראש הוא הכרחי", ככה לימדו אותי).

אליזבת' בנקס ביימה, כתבה, הפיקה ומשחקת בסרט והוא מתאים כמו כפפה ליד למישהי שחרטה על דגלה קידום תפקידים נשיים עגולים. כמו בסרט הארוך הראשון אותו ביימה, "פיץ' פרקפט 2" משנת 2015 (שלא היה טוב), היא דאוגת לשלב הומור שנון, ברמה זו או אחרת, והומור פיזי. שלא כמו בסרטים הקודמים בזיכיון (מהשנים 2000 ו-2003), האווירה הקאמפית נחתכה מסרט זה ופינתה מקום לסצינות פעולה בסגנון "משימה בלתי אפשרית" שכמעט ולא עוצרות לקחת אוויר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"החוחית" – ביקורת: דרמה שחוזרת על עצמה עם משחק מאולץ

"החוחית". ניקול קידמן, אוקס פגלי.

"החוחית" הוא דרמה כבדה ואיטית, המבוססת על ספר רב מכר באותו השם, על התבגרות בצל טראומה, שיכולה הייתה להיות טובה בהרבה, אילו לא הייתה חוזרת על עצמה לדעת. בעיה רצינית נוספת היא המשחק המאולץ של שני השחקנים הראשיים (שמגלמים את אותה הדמות בנערותה ובבגרותה). הניסיון לרגש את הצופים ניכר, אבל בשל המתיחה המיותרת של העלילה, המטען הרגשי כמעט מתפוגג. אולי קוראים שאהבו את הספר יוכלו למצוא איזשהו חן בעיבוד שלו לקולנוע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מי אתה חושב שאני?" – ביקורת: ז'ולייט בינוש ברכבת הרים רגשית

"מי אתה חושב שאני?". פרנסואה סיוויל, ז'ולייט בינוש.

"מי אתה חושב שאני?" הוא סרט דרמה המבוסס על ספר מאת קאמי לורנס על התבגרות, זהות ועל ההשפעה ההרסנית של מתיחת גבולות רגשיים בעידן הוירטואלי. ההתעסקות בסוגיית העמדת פנים והמחיר שהיא עלולה לגבות מרתקת. רובו של הסרט מאזן היטב את המשקל הרגשי מול המתח העלילתי, אך מאבד את שניהם באחת כשאופי הסרט משתנה בחציו השני. למרות זאת, הסרט מעניין ויפנה לקהל יחסית רחב, עם דגש על אוכלוסיה בוגרת יותר.

זהו לא הספר הראשון שהבמאי ספי נבּו בחר לעבד לתסריט ולביים. עיבוד טוב, כמו זה, מצליח לטשטש את התחושה שהוא מבוסס על יצירה אחרת. במקרה הזה הוא לא טשטש מספיק. הסרט, שמתמקד כמעט באופן בלעדי בדמות אחת, שומר על עניין וקצב טוב בחלקים גדולים ממנו. הצגת שיחות טלפון ככלי להעברת דרמה, כשרואים רק צד אחד של השיחה ורק שומעים את השני, היא לא פעולה פשוטה (פעולה שנעשתה באופן מופתי ב"האשמים" הדני) ונבו משתמש בכלי זה לא מעט במהלך הסרט ועושה זאת במקצועיות. ודאי שעוזר כשהשחקנית הראשית היא וירטואוזית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מליפיסנט: אדונית הרשע" – ביקורת: האיכות והמורכבות שבסרט הראשון נשמרות

"מלפיסנט 2: אדונית הרשע". אנג'לינה ג'ולי.

"מליפיסנט: אדונית הרשע" הוא סרט פנטזיה הממשיך את הסרט הקודם "מליפיסנט" משנת 2014 ובוחן, על רקע התבגרותה של אורורה (היפהפיה הנרדמת), את הקשר שלה ושל הסנדקית שלה, הפיה שופעת כח הקסם, מליפיסנט. התסריטאים מצאו דרך לקדם את העלילה באופן לא מאולץ, דבר שאיננו מובן מאליו. כמו כן, האיכות והמורכבות שבסרט הראשון נשמרות, כך שההמשך מומלץ לצפייה למי שאהב אותו. למרות שלא בלתי אפשרי להבין את הסרט בלי צפייה בקודם, אני יכול רק להניח שההנאה ממנו תפגם. ולמה שלא תצפו בו לפני החדש? הוא אחלה סרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש מזל התאומים" – ביקורת #2

"איש מזל התאומים". וויל סמית'.

"איש מזל התאומים" הוא דרמת פעולה מלאת אפקטים (לא האפקטים שהייתם מצפים מסרט פעולה), שעוסקת במוסר, בזהות, בשייכות ובכלל באנושיות על רקע פוליטיקה ארגונית של סוכנות ביון. העלילה לא ממש מעניינת וגם המשחק הטוב בסך הכל של הקאסט לא מצליח להרים אותו. הוא לא מספיק מלהיב בשביל סרט פעולה טוב ולא מספיק מרגש, נוגע או עמוק בשביל סרט דרמה טוב. בקיצור, שעטנז לא מוצלח, שאולי רק בני נוער יהנו ממנו.

בעיקר משונה שבמאי מעוטר שבחים כמו אנג לי יסתפק בתסריט חסר מעוף כמו זה. מה שמפתיע הוא שדיוויד בניוף שחתום על התסריט, ביחד עם בילי ריי (שעיבד את הספר "משחקי הרעב" לתסריט מעולה) ודרן למקה, כתב את "השעה ה-25" הגאוני ואת סדרת "משחקי הכס". לי אוהב לחקור טכנולוגיות חדשות (כמו ב"חיי פיי", ב"הענק הירוק" ואחרים) והוא לא חושש לשבור מוסכמות חברתיות (כמו שעשה ב"הר ברוקבק" שלא אהבתי), אך הפעם האלמנט החדשני שסביבו נע כל הסרט הופך אותו לחסר טעם. מאכזב שבמאי שיצר ויזואליות מהממת כמו ב"נמר, דרקון", יצר הפעם מראה קולנועי סתמי כל כך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"השורד" – ביקורת

"השורד". מדס מיקלסן.

"השורד" הוא דרמת הישרדות של אדם מול איתני הטבע הפוסעת קדימה בצעדים איטיים, אך בכל זאת מצליחה להשאיר את הצופים מאחור, אם כי לא לאבד אותם לגמרי. על אף שבמקרה זה הבחירה בתרגום שם סרט הסוטה מן המקור מובנת לצרכים מסחריים, השם המקורי "Arctic" טומן בחובו את הסביבה הקפואה בה צריך לשרוד. הסרט כמעט נטול סצינות פעולה ועוסק במאבקים חיצוניים ופנימיים של דמות אחת, ולמרות שהוא לא משעמם לחלוטין, הוא גם לא מחזיק יותר מדי עניין במהלכו.

ג'ו פנה לקח איתו לסרטו הראשון באורך מלא את שותפו התסריטאי בשלושה סרטים קצרים, ריאן מוריסון, והוא משתף איתו פעולה גם בסרטו הבא, סרט מד"ב בשם Stowaway בכיכובן של טוני קולט ואנה קנדריק, המיועד לצאת ב-2020. פנה הדגיש את ההתמודדות הקיומית של הדמות מלאת התקווה של הסרט ולא ויתר על מראות מעט קשים לצורך אותנטיות והבנת כובד המצב בו היא נמצאת. בחלק הראשון הוא מצליח לשמור על קצב טוב, הוא אמנם איטי, אך מושך ומסקרן. לאחריו, דווקא כשהדמות מתחילה במסעה ויוצאת מהשגרה הקבועה שלה, יש שחרור לחזרתיות שמאבדת את העניין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פנים רבות לאמת" – ביקורת

"פנים רבות לאמת". נעמי ווטס, קלווין האריסון ג'וניור, אוקטביה ספנסר.

"פנים רבות לאמת" הוא סרט דרמה (עם מעט מתח) הגדוש במסרים חברתיים על נורמות, ציפיות, מעמדות, גזעים ומשפחה תוך היצמדות לאותנטיות, קצב הולם ועניין. אז נכון, אולי אין בו יותר מדי עלילה, אבל הסיפור על המסך עשיר ברבדים ובפרטים, הדמויות עגולות ומרתק ללמוד על דרך המחשבה שלהן ככל שהסרט מתקדם. לא מעט צופים ילכו לאיבוד בין כל המסרים בסרט, והוא באמת משחק על הגבול של להיות מחנך מדי, אך אלו שבכל זאת יישארו איתו, יזכו לפֶּתח חדש בזווית הראיה החברתית (האמריקאית, בכל אופן).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ההונאה הגדולה" – ביקורת

"ההונאה הגדולה". סלמה הייק, אלכסנדר סקארסגרד, ג'סי אייזנברג.

"ההונאה הגדולה" הוא דרמת מתח שמציבה מראה מול הכיוון שאליו פונה החברה האנושית דרך פרויקט שאפתני של שני בני דודים, וממצה את עצמו יחסית מהר. תרגום שם הסרט בעברית מטעה: זהו לא סרט בסגנון "אושן 11" ואין כאן איזה תרגיל עוקץ מתוחכם. לסרט התחלה טובה ומבטיחה ברם שם זה פחות או יותר נגמר, כאילו הוא לא החליט לאן להתקדם, אז הוא שוקע במקום. הניסיון ליצור דרמה אנושית מטלטלת ומן הצד השני להפיח מתח מסוגנן עם משפטים מתוחכמים, לא ממש עובד.

כמו בכל סרטיו, קים נגוין כתב וביים סרט זה. מלבד עלילת המסגרת של הסרט, שהיא מאוד עכשווית ואף נושאת מסר חברתי (כמו רבים מסרטיו הקודמים), הדיאלוגים מרגישים ממוחזרים וצפויים. הקצב של הסרט איטי מדי בשביל באמת לתפוס את תשומת הלב, אבל זהו חוסר ההזדהות עם הדמויות שמאבד את האחיזה מהצופים. המוטו של דוד נגד גוליית שנזרק לאוויר מספר פעמים במהלך הסרט אולי גם משקף את הניסיון של הסרט הקטן הזה להצליח בגדול, שיכול היה לקרות עם בימוי מהודק יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »