במשך שבעה מאמרים סיכם יונתן דורון את העשור של 2010 עד 2019 מהיבטים שונים, וכעת במאמר השמיני ימנה את 36 הסרטים שהוא הכי אהב בעשור הזה. "באופן טבעי", רשימת הסרטים בסדר עולה של מספר האותיות בשם הסרט בעברית (ומחולק לנושאים, בערך).
"חדר"
סרט דרמה עצוב/מטריד/מרשים על פי ספר שעל אף המועמדויות לאוסקר (כולל לסרט ולבימוי, וזכייה של ברי לארסון לשחקנית ראשית) לא זכה להצלחה גדולה. קראו את הביקורת שלי, הקצרה בעיקר כדי להימנע מלקלקל את הסרט כמו שנעשה בקדימון.
"בושה"
סרט דרמה, שכבר הוזכר בסיכום העשור הזה, על ניו יורקי מכור למין שאחותו באה לבקרו. עם מוזיקה מהפנטת בהשראת/גניבה של המוזיקה של הנס זימר מ"הקו האדום".
"5 עד 7"
סיפור אהבה בין אמריקאי לצרפתייה נשואה שמבוגרת ממנו, עם אנטון ילצ'ין שנהרג שנה אחרי שהסרט הוקרן בארץ. והסרט שגילה לי שיש הקדשות אישיות על כמעט כל אחד מאלפי הספסלים בסנטרל פארק.
"גאווה"
סרט בריטי שלא זכה בהצלחה ובהערכה הראויות ולפעמים אי אפשר להבין למה (תאריך יציאה? יחסי ציבור?).
התחלת הסיכום הזה יכולה להוות חלק מישיבת בעלי המניות של חברת דיסני, ששולטת בחלק נכבד משוק הקולנוע.
בהמשך למגמה שהתחילה לפני שנים ונראה גם בשנים הקרובות, קיבלנו שלושה סרטים שמבוססים על סרטי אנימציה של דיסני: "דמבו", "אלאדין" ו"מלך האריות", שני האחרונים הצליחו מאוד-מאוד. "מלך האריות" החדש הוא בעצם סרט אנימציה, רק שבמקום הציורים מ-1994 הוקמו לחיים הדמויות באמצעות המחשב.
סדרת סרטי "מלחמת הכוכבים" הגיעה לסיומה עם הסרט השלישי בטרילוגיה הנוכחית, שגם סוגר את התשיעייה שהחלה ב-1977.
כל סרטי "איירון-מן", "ת'ור", "אנט-מן" ו"שומרי הגלקסיה" הסתכמו בשני סרטי "הנוקמים", והפכו את האחרון שבהם "סוף המשחק" (Endgame) לסרט המצליח ביותר אי פעם עם הכנסות של 2.7 מיליארד דולר! זה הסרט האחרון של כריס אוונס כקפטן אמריקה ושל רוברט דאוני ג'וניור כאיירון-מן ונראה שיתקשו לשחזר את ההישג הזה.
המשיכה לסרטי גיבורי-על גלשה גם ל"ג'וקר", שעוסק בנבל הנודע של באטמן אך הוא סרט דרמה לכל דבר, והצליח מעבר לכל הציפיות (עם מעל מיליארד דולר).
ב"ג'וקר" וב-Last Christmas (אני מסרב לחזור על השם העברי של הסרט שכתבה אמה תומפסון ומתרחש בחג המולד על רקע שירים של ג'ורג' מייקל) יש משהו משותף ואפשר היה לסלוח לחוסר המקוריות באלמנט הזה לולא בשני המקרים רגע הגילוי היה נעשה בצורה שמזלזלת בצופים.
התחלתי לאסוף שמות של סרטים שיוקרנו בבתי הקולנוע ב-12 החודשים הקרובים, ועבדתי על סיכום העשור, אז חשבתי: נעזוב את רשימת הסרטים הרגילה, מה מצפה לנו בעשור הקרוב?
א. ג'יימס קמרון יגמור לעבוד מתישהו על "אווטאר 2" ו"3", שהוא מצלם יחד; אם יצליחו, אמר, יצלם יחד את שני ההמשכים הבאים, שאולי יהיו מוכנים לפני 2030.
ב. ל"מארוול" יצאו שני סרטים ב-2020, ארבעה ב-2021, ארבעה ב-2022 ומתישהו -יש לקוות- זה יפסיק או יירגע.
ג. סרט אימה דל תקציב מאוד יהיה שובר קופות ענק ויעשו 6 סרטי המשך זהים ופחות מצליחים.
ד. נראה עוד חידושים לא נחוצים לסרטים משנות ה-80 וה-90. רק אחד מכל שמונה יצליח אבל זה לא ימנע מהם להמשיך לנסות.
המון סרטי אנימציה מגיעים לבתי הקולנוע שלנו, בעיקר סביב החגים כדי שיהיה לילדים מה לראות בחופש. ביניהם אפשר למצוא סרטים מדובבים שמגיעים מכל העולם ומיועדים בעיקר לילדים, ולעתים רחוקות גם סרטי אנימציה יפניים (מגיע קומץ קטן מהשפע שמופק שם).
"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" (2015) הוא הסרט הכי מצליח בארה"ב אי פעם. "פרק 8- הג'דיי האחרונים", שביים ריאן ג'ונסון, הצליח מאוד אך פחות מהקודם. את פרק 7, כמו את "עלייתו של סקייווקר", כתב וביים ג'יי ג'יי אברמס. עם סרט זה תסתיים הסאגה הנוכחית של תשעה סרטים, שלוש טרילוגיות, 42 שנה.
מוצרי "מלחמת הכוכבים" נכנסו לכל תחום אפשרי לבית, למקלחת, להלבשה, לחצר, למשרד ולמצפה כוכבים בגרמניה.
הסרטים והדמויות מוזכרים מאז 1977 בסרטים ובסדרות טלוויזיה רבים, נעשו פרודיות, וזה רק הולך ומתעצם במשך השנים. "מלחמת הכוכבים" הוא אחד משני הסרטים המצוטטים ביותר בהיסטוריה, לצד "הקוסם מארץ עוץ". בשני המקרים מדובר ביותר משורה אחת או שתיים מפורסמות. במקרה של "הקוסם מארץ עוץ" מ-1939, שמבוסס על ספר ראשון בסדרה של אל. פרנק באום, הדמויות, העלילה, התלבושת של דורות'י (והנעליים האדומות), הקופים המעופפים ועוד- מוזכרים שוב ושוב בסרטים ובסדרות, יחד עם המשפטים הרבים: There's no place like home; Lions and tigers and bears, oh my!; Follow the yellow brick road; Ding dong the witch is dead; Pay no attention to that man behind the curtain; I'm melting, melting! Oh, what a world! What a world!; Are you a good witch or a bad witch?; Toto, I've a feeling we're not in Kansas anymore; Oil can; The great and powerful Oz; If I only had a brain/heart; I'll get you, my pretty, and your little dog too!; We're off to see the wizard… the wonderful wizard of Oz; Horse of a different color; Surrender Dorothy ועוד.
למוזיקה תפקיד חשוב מאוד בסרטים. עוד לפני שהיו בסרטים דיאלוגים בקול היתה בהם מוזיקה. היא משרה אווירה, יכולה להפוך טון של קטע למותח, קליל או מאיים.
בעשור האחרון היו פחות סרטים עם נעימות מזוהות (כמו אלו מ"מלתעות", "חלף עם הרוח" ו"הפצוע האנגלי", למשל), אבל עדיין היו שירים, קטעי ריקוד ומוזיקה טובים. הרשימה הזאת מתחילה ונגמרת עם שירים לא מקוריים אבל השתדלתי להתמקד באלה המוצלחים מסרטי העשור האחרון שגם היו מקוריים (ושאפשר למצוא ביוטיוב).
לכל סרט יש כרזה, ורובן נראות אותו דבר: שם הסרט באותיות מעוצבות, הפנים של השחקנים המפורסמים ואיזה דימוי שנוגע לסרט- מקום ההתרחשות, חיות, ילדים, רובים, מטוסים, אש ועשן וכו'. כרזה טובה מתארת את הסוגה של הסרט ומקבלת השראה מהעלילה שלו ומעבירה את האווירה של הסרט- אם אתם רואים זוג צמוד, מדובר בסרט רומנטי; לקומדיות לא יהיה רקע שחור.
הנה 17 כרזות יפות, מיוחדות, ייחודיות או יוצאות דופן ל-16 סרטים שיצאו בעשור האחרון ואינם בהכרח טובים, מוצלחים, ייחודיים או מעניינים.
אני מאמין שכל שחקנית ושחקן רשאיים לשחק מי ומה שהם רוצים. שאמריקאי יגלם רוסי, שגבר יגלם אישה, שלסבית תגלם סטרייטית – ולהפך, כמובן. לא צריכה להיות הגבלה, זו לא גזענות או אפלייה. האדם הטוב ביותר לתפקיד צריך לגלם את הדמות. שחקנים בריטיים רבים מגלמים אמריקאים בסרטים ובסדרות טלוויזיה. אלפרד מולינה הוא שחקן שראיתם בעבר ואולי אתם לא זוכרים מאיפה. הוא הופיע בסרטים מאז שנות ה-80 ועד היום רואים ושומעים אותו בסרטים הוליוודיים גדולים לצד סרטים קטנים יותר כמו "ספיידרמן 2", "לילות בוגי" ו"אפריל הקסום". הוא נולד ב-1953 באנגליה לאם איטלקייה ולאב ספרדי, והוא כנראה גילם אנשים מהכי הרבה מוצאים, אפילו יותר מבן קינגסלי. הוא שיחק רוסי, פרסי, צרפתי, מכסיקני, בברודווי הוא גילם את טוביה ב"כנר על הגג" ועכשיו בבתי הקולנוע הוא אבא של אנה ואלזה ב"לשבור את הקרח 2".
נדמה שבכל סרט שני מופיעים שחקן או שחקנית מ"משחקי הכס" או מתכנית המערכונים Saturday Night Live.
ברשימת השחקנים שפרצו בעשור הזה יש גברים מכל העולם, שרובם לא נולדו בארצות הברית.
מייקל פסבנדר נולד בגרמניה וגדל באירלנד. ב-2006 הופיע ב-"300", ב-2008 כיכב ב"רעב" של סטיב מקווין ושנת הפריצה שלו היתה ב-2009 עם "מחוץ למים" (שהופיע בסיכום שלי של אותה שנה) ו"ממזרים חסרי כבוד" של קווינטין טרנטינו. בעשור האחרון הופיע בסרטים רבים (בכל שנה), שונים מאוד זה מזה, ב-2011 כמגניטו הצעיר בסרט הפעולה "אקס מן: ההתחלה", ב"ג'יין אייר" הרומנטי, בדרמה התקופתית הנוראית "שיטה מסוכנת" של דיויד קרוננברג ובדרמה המצוינת "בושה" של סטיב מקווין. הוא שיחק בסרטים של סטיבן סודרברג, רידלי סקוט, דני בויל, ונראה שאין ז'אנר שהוא לא טוב בו. בשנתיים האחרונות הקצב שלו הואט, גם בעקבות הנישואים לאליסיה ויקנדר ששיחקה אתו ב"אור בין האוקיינוסים", והוא מתרכז במרוצי מכוניות (מה שמערים קשיים לְבַטֵּחַ אותו, כלומר חברות הביטוח מעלות את המחיר במקרה הזה עד שזה לא שווה לחברות ההפקה לקחת אותו).
בהוליווד אוהבים תגליות, בעיקר שחקניות צעירות. הרבה מהשחקניות המובילות החדשות החלו בקולנוע העצמאי ודואגות לבחור פרויקטים שונים זה מזה כדי לא להיתקע בדמויות או בז'אנר מסוימים.
תוכלו לקרוא את סיכום "השחקניות" של העשור הקודם כאן.
ג'ניפר לורנס הכוכבת החדשה הגדולה ביותר של העשור נולדה ב-1990. היא היתה מועמדת לאוסקר על "קר עד העצם" (2010), שנה לאחר מכן הופיעה ב"אקס-מן: ההתחלה" (2011) כמיסטיק הצעירה וב"החיים על פי וולטר" של ג'ודי פוסטר. שנה לאחר מכן היתה שנה גדולה בשבילה עם הסרט הראשון של "משחקי הרעב" (2012) שהצליח מאוד ו"אופטימיות היא שם המשחק" של דיויד או. ראסל, שעליו זכתה באוסקר. היא המשיכה כמיסטיק הצעירה בשלושה סרטים נוספים, האחרון שבהם -"הפיניקס האפלה"- השנה, כי היתה מחויבת על פי חוזה. היא שיחקה גם בשני סרטים נוספים של דיויד או. ראסל: "חלום אמריקאי" ו"ג'וי"; "נוסעים" עם כריס פראט ו"אמא!" של דארן ארונופסקי. הרבה פעמים גילמה נשים מבוגרות ממנה בהרבה (כולל אמהות), היא משחקת בעיקר בדרמות אבל בראיונות מתגלה כשטותניקית ומצחיקה שאין לה בעיה לרדת על עצמה.
ג'סיקה צ'סטיין נולדה ב-1977 והתפרסמה בגיל מבוגר (יחסית לשאר הנשים ברשימה). שנה אחרי ששיחקה בגרסה האמריקאית של "החוב" הישראלי (2010) הופיעה ב-5(!) סרטים כולל "עץ החיים" לצד ברד פיט, "העזרה" עם אמה סטון וויולה דיויס, "סערת רוחות" עם מייקל שאנון ו"קוריולאנוס" של רייף פיינס, על פי שייקספיר. היא משחקת כמעט בלי הפסקה מאז, עם "כוננות עם שחר" (2012) של קת'רין ביגלו, "בין כוכבים" (2014) של כריסטופר נולאן, The Martian (להציל את מארק וואטני, 2015) של רידלי סקוט ו"המשחק הגדול" (2017) של אהרון סורקין וסגרה את העשור עם "אקס-מן: הפיניקס האפלה" ו"זה: חלק שני". יש בה משהו רציני, רהוט, מחושב וסוג של כוח ואלגנטיות. רק עניין של זמן עד שתזכה באוסקר.
במהלך השבועות הקרובים, שיביאו אותנו עד שנת 2020 ותחילתו של העשור הבא, נפרסם כאן באידיבי סדרה של סקירות מקיפות מאת יונתן דורון על העשור המסתיים של 2010 עד 2019 בקולנוע. יסוקרו השחקנים, השחקניות, הבמאים, המוזיקה, ואפילו הכרזות – אז לקריאה של כל החלקים בסדרה, לחצו כאן! ואחרי שתסיימו, תוכלו גם להנות מסיכום העשור הקודם.
גיבורי-על
לקראת סוף העשור הקודם, במאי וביוני ב-2008, יצאו שני סרטים על גיבורי העל "איירון-מן" ו"הענק הירוק" (אז עם אדוורד נורטון). הראשון היה אחד הסרטים המצליחים של אותה שנה, ורוברט דאוני ג'וניור הופיע בשני בתפקידו כטוני סטארק/איירון-מן. ב-2010 יצא "איירון-מן 2", ב-2011 "ת'ור" ו"קפטן אמריקה", וב-2012 "הנוקמים" שהפתיע בהצלחתו הגדולה: הוא הרוויח מעל מיליארד דולר. ומשם "מארוול" המשיכו להפציץ עם "איירון-מן 3" ו"ת'ור 2", ב-2014 "קפטן אמריקה: חייל החורף" ו"שומרי הגלקסיה" שהצליחו מאוד, ב-2015 "הנוקמים: עידן האולטרון" ו"אנט-מן", ובכל השנים הבאות יצאו שלושה סרטים בשנה.
