טורים ופרשנות

לקראת שובה של הסדרה "חוק וסדר" לעונה ה-21

"חוק וסדר". צוות השחקנים בתחילת העונה ה-15

בסוף פברואר 2022 יתחיל שידורה של העונה ה-21 של "חוק וסדר", אחת מסדרות הדרמה הטובות ביותר אי פעם בטלוויזיה האמריקאית. עם העונה ה-20, ששודרה בשנים 2009/2010, השוותה את השיא של סדרת המערבון "איש החוק" (Gunsmoke) לדרמה האמריקאית עם הכי הרבה עונות, ואז בוטלה במפתיע. (את השיא שברה מאוחר יותר סדרת הבת "חוק וסדר: מדור מיוחד", שעדיין רצה.)

ב-11 השנים מאז השתנו מאוד פני הטלוויזיה בעקבות ההצלחה של נטפליקס ושירותי סטרימינג נוספים, וסדרות רבות (קומדיה ודרמה) הוחזרו לעונות נוספות, כולל "תיקים באפלה" (שתי עונות מקוצרות עם פרקים מוצלחים), "טווין פיקס" (עונה אחת זוועתית), "ויל וגרייס" (שלוש עונות) ו"דקסטר" (עונה אחת, לפי שעה). בניגוד אליהן, "חוק וסדר" מעולם לא הסתמכה על השחקנים או התמקדה בחיים האישיים של הדמויות, ואפשר ליהנות מצפייה בכל פרק מבלי לראות את אלה שלפניו או אחריו כי כל פרק עומד בפני עצמו עם התחלה, אמצע וסוף.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סיכום שנתיים בקולנוע 2021-2020

סיכום השנים 2020-2021 בקולנוע.

אחרי סגירה עולמית חסרת תקדים של בתי הקולנוע (בארץ מאמצע מרץ 2020 ועד מאי 2021) חזרו בהדרגה להקרין סרטים במקום הראוי להם. יש סרטים שדילגו על הקולנוע ו"שוחררו" למסך הקטן, תהליך שהואץ עם התגברות שירותי הסטרימינג השונים, ויש סרטים שחיכו על המדף שנה ויותר, כמו "האלמנה השחורה" ו"מקום שקט 2", בתקווה להכנסות משמעותיות יותר (חלק מהם נראה רק ב-2022, כמו "מוות על הנילוס" של קנת' בראנה, בכיכובה של גל גדות). ויש עוד כמה מגמות ואירועים -קולנועיים- משמעותיים שהתרחשו השנה.

אחד הסרטים שנדחו בשנה וחצי כדי להיות מוקרן בבתי הקולנוע הוא "לא זמן למות", שבו דניאל קרייג כיכב בפעם האחרונה כג'יימס בונד. חמישה סרטים בחמש עשרה שנים הם הספק קטן משל שני השחקנים הראשונים שגילמו את בונד (שון קונרי, רוג'ר מור), אך עם קרייג הגיעה סדרת הסרטים הוותיקה ביותר בקולנוע אל שיאי הכנסות שלא ידעה קודם לכן. מסקרן מאוד מי השחקן הבא שייכנס לנעלי הדמות האייקונית. ההכרזה צפויה מתישהו במהלך 2022, עם סרט חדש בנובמבר 2023 ככל הנראה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הולך לעיבוד: "הבחורים בסירה"

ג'ורג' קלוני על סט הצילומים של "משחקי שלטון" (2011)

"הולך לעיבוד" הוא טור חד פעמי, כנראה, על ספר שקראתי ועומד להפוך לסרט; איך אני חושב שייראה הסרט, מה אני מקווה לא לראות בו, ועל אלו חלקים מהספר בטח יוותרו.
בטור הראשון (ואולי האחרון) אעסוק בספר העיון "הבחורים בסירה" מאת דניאל ג’יימס בראון, שפורסם ב-2013 והצליח מאוד בארצות הברית.

קל מאוד לראות את הספר הזה הופך לסרט. הוא מגולל את סיפורו של עני מרוד שמוצא את מקומו בין בחורים ממשפחות טובות, שבזכות יכולתו הספורטיבית ועקשנות בריאה מתברג לנבחרת ארצות הברית שנשלחה להתחרות באולימפיאדה. ג'ורג' קלוני מביים את הסרט שנוכל לראות בסוף 2022 או יותר סביר שב-2023. גרסה קודמת של התסריט כתב כריס וייץ (שהיה מועמד לאוסקר על התסריט המעובד של "רווק פלוס ילד", שהוא גם ביים) כשקנת' בראנה אמור היה לביים את הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

לכבוד "לא זמן למות": על חמשת סרטי ג'יימס בונד בכיכובו של דניאל קרייג

"לא זמן למות". דניאל קרייג.

ההתרגשות לקראת הבונד החדש "לא זמן למות" היתה אצלי בשיאה בימים האחרונים. אם הייתם אומרים לי לפני עשר שנים שאני כל כך אתרגש ושאשב עם בני לראות בשלושה ימים את ארבעת הסרטים הקודמים בסדרה, הייתי אומר שזה מופרך כמעט כמו הסרטים המדוברים. סרטי בונד מעולם לא עניינו אותי במיוחד. ראיתי לא מעט, אבל בעיקר בבית ולא בקולנוע.

מתישהו בתחילת העשור הקודם משהו גרם לי לרצות לקרוא את הספרים של איאן פלמינג. הספר הראשון, "קזינו רויאל", היה הפתעה מהנה כל כך, שגמעתי ברצף את כל 14 הספרים. כשאכתוב על הספרים אתרכז בכאבי על ההידרדרות של הדמות לקראת סוף הסדרה, אבל כיצירה כוללת אני מאוד אוהב את הספרים ועל דמותו של בונד אני מת.

ג'יימס בונד של פלמינג דומה בהרבה לגיבורי ספרי הבלש הפרטי של צ'נדלר מאשר לדמות הקולנועית שלו לאורך השנים. בונד של הספרים קשוח, אלים, בעל חוש הומור יבש ומתאהב סדרתי.

לאחר קריאת הספרים החלטתי לצפות בכל סרטי בונד. הבנתי מיד שגם אם הסרטים הראשונים נאמנים מבחינה עלילתית לספרים, בונד עצמו לא דומה לדמות שהתאהבתי בה, אלא לדמות אליה הפך בספרים המאוחרים יותר. דמות שהיתה לי קשה. בכל זאת, נהנתי מהסרטים של קונרי ודלטון. נהנתי הרבה פחות מאלו של ברוסנן ומור. כשהגעתי לסרטים עם דניאל קרייג פתאום, בפעם הראשונה, התאהבתי בסדרה. בעיני דניאל קרייג הוא בונד מושלם. אני די משוכנע שפלמינג היה אוהב אותו מאוד.

התלונה הגדולה ביותר של אנשים לקרייג ולסרטים שלו היא שזה לא ג'יימס בונד. לפחות לא מה שהם היו רגילים אליו. הם צודקים, וכמה טוב שזה קרה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

חיבוקים בלתי נשכחים בקולנוע

"אדומים". דיאן קיטון, וורן בייטי.

חיבוק משמעו "שלום, התגעגעתי" או "להתראות, אני עוזב". מתחבקים כששמחים, כשמחפשים נחמה, בדרך כלל ללא מילים, כי הכול מובע בחיבוק ובפנים. לפעמים זה מגיע אחרי חיפוש ממושך, ובכל המקרים הבאים בצורה מרגשת, נכונה ובלתי נשכחת.
זו אינה רשימה של כל החיבוקים הטובים ביותר אי פעם בתולדות הקולנוע, כי אני כמעט לא מציין פה סרטים שאני לא אוהב ובטוח שכחתי כמה. באמצע גם הכנסתי חיבוק אהוב עליי מפרק של סדרת טלוויזיה.
ואתם מוזמנים להוסיף בתגובות על חיבוק(ים) שאהבתם במיוחד מסרטים אחרים, כאלה שהחיבוק ולא הנשיקה (עם או בלי הצהרת האהבה) הוא העיקר.

"הבלתי אפשרי" (2012)
צונאמי מכה בתאילנד ב-2004 ומפריד משפחה. בעל (יואן מקגרגור), אישה (נעמי ווטס) ושלושת ילדיהם (הבכור הוא טום הולנד, ספיידרמן הנוכחי) מחפשים זה את זה. מרגש עד דמעות גם בלי לדעת שזה מבוסס על סיפור אמיתי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

וינונה ריידר לנצח

הופעותיה של וינונה ריידר בסרטים ובסדרות. מימין: "מלכות הכיתה", "המספריים של אדוארד", "נערה בהפרעה", "נשים קטנות", "דברים מוזרים".

באוקטובר תחגוג/תציין וינונה ריידר את יום הולדתה ה-50 (את תגובתה לציון הדרך לא הצלחנו להשיג), וזאת סיבה מעולה להתחקות אחרי הקריירה וחייה הבלתי יציבים של אחת הכוכבות הצעירות הגדולות ביותר של שנות ה-80. היא זכורה בעיקר מהסרטים של סוף שנות ה-80 ושנות ה-90, ולקהל צעיר היא האמא מהסדרה על הילדים ב"נטפליקס", "דברים מוזרים" (Stranger Things). הסדרה מתרחשת בשנות ה-80 והיא כולה מחוות לסרטים של העשור שבו ריידר הפכה לכוכבת.

שמה האמיתי הוא וינונה הורוביץ, ובגיל 15 השתתפה ב"לוקאס", סרטה הראשון, עם קורי היים וצ'רלי שין. היים, שנולד ב-1971 כמו ריידר, מת ב-2010 בגיל 38 אחרי שאיבד את כל כספו והסתבך עם סמים. שין השתתף בסרטים "פלאטון" ו"וול סטריט" והתפרסם כמו אביו מרטין שין, כיכב בסדרה "שני גברים וחצי", והתרסק גם הוא בשל סמים ושתייה.

בשנים 1990-1988 הופיעה בשבעה סרטים, כולל "נערי 1969" עם רוברט דאוני ג'וניור (סמים, ישיבה בכלא), ובזכותם מיליוני אנשים בכל העולם התאהבו בה. ב"ביטלג'וס" של טים ברטון היא היתה לידיה, נערה שלא ראו הרבה כמוה בקולנוע לפני כן, והיום היו מקטלגים אותה כגותית או אימו אבל אז היא היתה מקורית ואמינה, ולמרות הלבוש השחור וההומור התואם היא היתה מקסימה וכובשת גם מול הדמות הנהדרת והפרועה של ביטלג'וס.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

לקראת טקס פרסי האמי: קטגוריית עיצוב הפתיח

"משחקי הכס".

אחת מהקטגוריות הרבות בפרסי האמי, שמחולקת באחד משני הערבים המקדימים לטקס שמשודר בשידור חי, היא קטגוריית עיצוב הפתיח. פעם לכל סדרה (גם הקומיות) היה פתיח בן כדקה עם קטעים מפרקים קודמים ושיר קליט. גם את זה שינתה "סיינפלד" חסרת הפתיח. עם התקצרות משך הפרקים (מעשרים וחמש דקות לעשרים!) העדיפו להוריד את הפתיח. עם זאת, בסדרות דרמה נותרו ברובם הפתיחים ובקטגוריה מועמדים גם סרטי טלוויזיה, מיני סדרות וספיישלים.

פתיח טוב משרה את האווירה והמקום של הסדרה ("טווין פיקס" ו"דם אמיתי", למשל) או הקדמה ("הנסיך המדליק מבל אייר" ו"נני", למשל). ואפשר להיות יצירתיים מאוד. הקטגוריה קיימת מ-1976 ויש גם קטגוריה נפרדת למוזיקת הפתיחה, שהולכת למלחין הפתיח (הוא יכול לזכות רק על העונה הראשונה, בעוד יש סדרות שמשנות את הפתיח ויכולות להיות מועמדות שוב ושוב).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סיכום העשור (2019-2010) חלק ח': 36 הסרטים שהכי אהבתי, כולל אחד ישראלי, ועוד 38 סרטים שנהניתי מהם

"חדר". ברי לארסון, ג'ייקוב טרמבלי.

סיכום העשור באידיבי ממשיך עם המאמר השמיני והאחרון בסדרה מאת יונתן דורון. אם פספסתם חלק כלשהו בסדרה, לחצו כאן! ואחרי שתסיימו, תוכלו גם ליהנות מסיכום העשור הקודם.

במשך שבעה מאמרים סיכם יונתן דורון את העשור של 2010 עד 2019 מהיבטים שונים, וכעת במאמר השמיני ימנה את 36 הסרטים שהוא הכי אהב בעשור הזה. "באופן טבעי", רשימת הסרטים בסדר עולה של מספר האותיות בשם הסרט בעברית (ומחולק לנושאים, בערך).

"חדר"
סרט דרמה עצוב/מטריד/מרשים על פי ספר שעל אף המועמדויות לאוסקר (כולל לסרט ולבימוי, וזכייה של ברי לארסון לשחקנית ראשית) לא זכה להצלחה גדולה. קראו את הביקורת שלי, הקצרה בעיקר כדי להימנע מלקלקל את הסרט כמו שנעשה בקדימון.

"בושה"
סרט דרמה, שכבר הוזכר בסיכום העשור הזה, על ניו יורקי מכור למין שאחותו באה לבקרו. עם מוזיקה מהפנטת בהשראת/גניבה של המוזיקה של הנס זימר מ"הקו האדום".

"5 עד 7"
סיפור אהבה בין אמריקאי לצרפתייה נשואה שמבוגרת ממנו, עם אנטון ילצ'ין שנהרג שנה אחרי שהסרט הוקרן בארץ. והסרט שגילה לי שיש הקדשות אישיות על כמעט כל אחד מאלפי הספסלים בסנטרל פארק.

"גאווה"
סרט בריטי שלא זכה בהצלחה ובהערכה הראויות ולפעמים אי אפשר להבין למה (תאריך יציאה? יחסי ציבור?).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סיכום 2019 בקולנוע

סיכום שנת 2019 בקולנוע.

התחלת הסיכום הזה יכולה להוות חלק מישיבת בעלי המניות של חברת דיסני, ששולטת בחלק נכבד משוק הקולנוע.
בהמשך למגמה שהתחילה לפני שנים ונראה גם בשנים הקרובות, קיבלנו שלושה סרטים שמבוססים על סרטי אנימציה של דיסני: "דמבו", "אלאדין" ו"מלך האריות", שני האחרונים הצליחו מאוד-מאוד. "מלך האריות" החדש הוא בעצם סרט אנימציה, רק שבמקום הציורים מ-1994 הוקמו לחיים הדמויות באמצעות המחשב.
סדרת סרטי "מלחמת הכוכבים" הגיעה לסיומה עם הסרט השלישי בטרילוגיה הנוכחית, שגם סוגר את התשיעייה שהחלה ב-1977.
כל סרטי "איירון-מן", "ת'ור", "אנט-מן" ו"שומרי הגלקסיה" הסתכמו בשני סרטי "הנוקמים", והפכו את האחרון שבהם "סוף המשחק" (Endgame) לסרט המצליח ביותר אי פעם עם הכנסות של 2.7 מיליארד דולר! זה הסרט האחרון של כריס אוונס כקפטן אמריקה ושל רוברט דאוני ג'וניור כאיירון-מן ונראה שיתקשו לשחזר את ההישג הזה.

המשיכה לסרטי גיבורי-על גלשה גם ל"ג'וקר", שעוסק בנבל הנודע של באטמן אך הוא סרט דרמה לכל דבר, והצליח מעבר לכל הציפיות (עם מעל מיליארד דולר).
ב"ג'וקר" וב-Last Christmas (אני מסרב לחזור על השם העברי של הסרט שכתבה אמה תומפסון ומתרחש בחג המולד על רקע שירים של ג'ורג' מייקל) יש משהו משותף ואפשר היה לסלוח לחוסר המקוריות באלמנט הזה לולא בשני המקרים רגע הגילוי היה נעשה בצורה שמזלזלת בצופים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מה מצפה לנו בקולנוע ב*עשור* הקרוב?

"אווטאר".

התחלתי לאסוף שמות של סרטים שיוקרנו בבתי הקולנוע ב-12 החודשים הקרובים, ועבדתי על סיכום העשור, אז חשבתי: נעזוב את רשימת הסרטים הרגילה, מה מצפה לנו בעשור הקרוב?

א. ג'יימס קמרון יגמור לעבוד מתישהו על "אווטאר 2" ו"3", שהוא מצלם יחד; אם יצליחו, אמר, יצלם יחד את שני ההמשכים הבאים, שאולי יהיו מוכנים לפני 2030.

ב. ל"מארוול" יצאו שני סרטים ב-2020, ארבעה ב-2021, ארבעה ב-2022 ומתישהו -יש לקוות- זה יפסיק או יירגע.

ג. סרט אימה דל תקציב מאוד יהיה שובר קופות ענק ויעשו 6 סרטי המשך זהים ופחות מצליחים.

ד. נראה עוד חידושים לא נחוצים לסרטים משנות ה-80 וה-90. רק אחד מכל שמונה יצליח אבל זה לא ימנע מהם להמשיך לנסות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סיכום העשור (2019-2010) חלק ז': סרטי אנימציה

"סרט לגו".

סיכום העשור באידיבי ממשיך עם המאמר השביעי בסדרה מאת יונתן דורון. אם פספסתם חלק כלשהו בסדרה, לחצו כאן! ואחרי שתסיימו, תוכלו גם ליהנות מסיכום העשור הקודם.

המון סרטי אנימציה מגיעים לבתי הקולנוע שלנו, בעיקר סביב החגים כדי שיהיה לילדים מה לראות בחופש. ביניהם אפשר למצוא סרטים מדובבים שמגיעים מכל העולם ומיועדים בעיקר לילדים, ולעתים רחוקות גם סרטי אנימציה יפניים (מגיע קומץ קטן מהשפע שמופק שם).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מלחמת הכוכבים": סופה של הסאגה

"מלחמת הכוכבים: פרק 7 – הכוח מתעורר".

"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" (2015) הוא הסרט הכי מצליח בארה"ב אי פעם. "פרק 8- הג'דיי האחרונים", שביים ריאן ג'ונסון, הצליח מאוד אך פחות מהקודם. את פרק 7, כמו את "עלייתו של סקייווקר", כתב וביים ג'יי ג'יי אברמס. עם סרט זה תסתיים הסאגה הנוכחית של תשעה סרטים, שלוש טרילוגיות, 42 שנה.
מוצרי "מלחמת הכוכבים" נכנסו לכל תחום אפשרי לבית, למקלחת, להלבשה, לחצר, למשרד ולמצפה כוכבים בגרמניה.

הסרטים והדמויות מוזכרים מאז 1977 בסרטים ובסדרות טלוויזיה רבים, נעשו פרודיות, וזה רק הולך ומתעצם במשך השנים. "מלחמת הכוכבים" הוא אחד משני הסרטים המצוטטים ביותר בהיסטוריה, לצד "הקוסם מארץ עוץ". בשני המקרים מדובר ביותר משורה אחת או שתיים מפורסמות. במקרה של "הקוסם מארץ עוץ" מ-1939, שמבוסס על ספר ראשון בסדרה של אל. פרנק באום, הדמויות, העלילה, התלבושת של דורות'י (והנעליים האדומות), הקופים המעופפים ועוד- מוזכרים שוב ושוב בסרטים ובסדרות, יחד עם המשפטים הרבים: There's no place like home; Lions and tigers and bears, oh my!; Follow the yellow brick road; Ding dong the witch is dead; Pay no attention to that man behind the curtain; I'm melting, melting! Oh, what a world! What a world!; Are you a good witch or a bad witch?; Toto, I've a feeling we're not in Kansas anymore;  Oil can; The great and powerful Oz; If I only had a brain/heart; I'll get you, my pretty, and your little dog too!; We're off to see the wizard… the wonderful wizard of Oz; Horse of a different color; Surrender Dorothy ועוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »