ביקורות קולנוע (עמוד 101)

ביקורת: לא ניתנת לעצירה

לא ניתנת לעצירה.

"לא ניתנת לעצירה", סרטו החמישי של הבמאי טוני סקוט עם דנזל וושינגטון ("חטיפת הרכבת התחתית 123"), הוא בסדר – לא יותר, לא פחות. לא סרט שיוזכר לטוב או לרע בסיכומי השנה, ומועמד מוביל לטקס פרסי הפעלולנים ואולי גם לאיגוד מערבלי הצליל (כן, גם להם יש טקס פרסים- שמשום מה לא משודר בשידור חי ברחבי העולם). "לא ניתנת לעצירה" היא רכבת שדוהרת על הפסים במדינת פנסלבניה שבארצות הברית. הסרט לא טוב כמו "ספיד" או "מצור ימי", ולא רק בגלל שאין רעים (מלבד אנשי הנהלת הרכבת הקפיטליסטים במשרדים הממוזגים שלהם). הרכבת היא רכבת משא, האנשים בצרה הם תושבי העיירות שבדרכה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: משחק הוגן

נעמי ווטס עם שון פן. מתוך משחק הוגן.

במבט ראשון (או טריילר) ניתן לטעות ולחשוב כי "משחק הוגן" הינו עוד סרט עלילתי הוליוודי העוסק ב-CIA, אולם אין זה כך. למעשה מדובר בשיעור חשוב בדמוקרטיה, המבקש להזכירנו כי גם ל'בורג הקטן' שמור תפקיד חשוב במערכת הצדק הגדולה. אך אל חשש, "שיעור" זה אפילו די מהנה לצפייה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: התגנבות יחידים

התגנבות יחידים.

על אף נקודות הפתיחה המבטיחות, לא הלכתי לסרט עם ציפיות גבוהות. "התגנבות יחידים" נעשה בתקציב של שבעה מיליון שקלים בידי דובר קוסאשווילי ("חתונה מאוחרת") והתסריט מבוסס על ספרו הנחשב של יהושע קנז מ-1986, אולם ידעתי שמדובר בעוד סרט על קבוצת חיילים. במקרה הזה קורותיהם של טירונים בעלי כושר לקוי בבה"ד 4 בשנת 1956. הסרט היה מועמד לשישה פרסי אופיר: בימוי, שני שחקני משנה (מיכאל אלוני ואסף בן שמעון), תלבושות ומשום מה גם למוסיקה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: המדריך למהפכה

המדריך למהפכה.

האם אדם אחד יכול לחולל מהפכה? איך מנהלים מהפכה בישראל במאה ה-21? מי מושך בחוטים? מה באמת חשוב לחברי הכנסת שלנו? כל זאת ועוד בסרט הישראלי הטוב ביותר שתראו בשנה הקרובה. "המדריך למהפכה" הוא סרט מצוין, מעניין מתחילתו ועד סופו, מצחיק ומרגש. יש בו בדיוק את כל מה שצריך להיות בסרט, וגם מוסיקה נהדרת של אבי בללי (נקמת הטרקטור). יוצרי סרטים עלילתיים יכולים ללמוד הרבה מהסרט השלושת-רבעי תיעודי הזה, בין-השאר כיצד להראות התפתחות עלילתית ללא דיאלוג ומהי עריכה קצבית ונכונה. הסרט זכה בשני פרסי אופיר: על עריכה והמוסיקה, והיה מועמד גם לסרט הטוב ביותר, בימוי ותסריט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: רד (RED)

רד: ברוס וויליס עם מרי לואיז פארקר.

האמת, הופתענו מהסרט "רד", ועוד לטובה, וזה לא שאנחנו פסימיים מטבענו, פשוט כיום נדמה כי ברוס וויליס הוא כבר סוס עייף וזקן, שהשיא שלו כבר חלף מזמן מתישהו בשנות ה-90, ומורגן פרימן כבר הצליח לאכזב אותנו עם הופעות הרבה מתחת ליכולת ולסטנדרט שלו. פתאום מגיע לו הסרט הזה, ואיכשהו שני כוכבים אלו, ביחד עם ג'ון מלקוביץ' הגדול מכולם, ומצליחים להרים יחדיו סרט מהנה, מצחיק, רווי הומור עצמי ומהנה (כבר אמרנו?).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: גנב עירוני

גנב עירוני: בן אפלק עם ג'רמי רנר.

"גנב עירוני" מוכיח לנו שגם סרט טוב יכול להיות סיוט. לקחת עלילה פשוטה, לתת לה חיים עם קצב מסעיר וסצנות חזקות, לשלב מתח ואקשן, יכולת בימוי מרשימה – כל אלו יכולים ואמורים להצטבר לכדי סרט ממש לא רע. אבל לא אם מכניסים למשוואה הזו את בן אפלק… בתור שחקן. שלא תבינו אותנו לא נכון, אין לנו שום בעיה עם הבחור, אבל במקרה הזה, במשוואה הזו, הוא רק הרס.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: שליחותו של הממונה על משאבי אנוש

מתוך שליחותו של הממונה על משאבי אנוש.

יש סיבה שמעטים העיבודים הקולנועיים לספרים והסיפורים של פרנץ קפקא. משמעות המושג "קפקאי" היא משהו כמו "האדם מול ביורוקרטיה, עולם אבסורדי, חסר היגיון ומתעתע" – לא הגורמים המבוקשים ביותר לעלילה קולנועית. ויש משהו קפקאי בדרמה "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" שביים ערן ריקליס ("הכלה הסורית", "עץ הלימון") וכתב נח סטולמן ("אדם בן כלב", "מישהו לרוץ אתו") על פי ספרו של א. ב. יהושוע. הסרט זכה בחמישה פרסי אופיר, כולל לסרט הטוב ביותר, לבימוי ולתסריט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: וול סטריט 2 – הכסף מדבר

שיאה לה-באף עם מייקל דאגלאס. מתוך וול סטריט 2.

נדיר מאוד שמפיקים סרט המשך לסרט דרמה, ובמקרה של "וול סטריט 2 – הכסף מדבר" עברו עשרים ושלוש שנים מאז "וול סטריט" (1987). אוליבר סטון חוזר אל דמותו של גורדון גקו, התפקיד שזיכה את מייקל דאגלאס באוסקר, וטבע את המשפט "תאבת בצע היא דבר טוב" (greed is good). הפעם הוא בתפקיד משנה ובתפקיד הראשי ניצב שיאה לה'באף ("רובוטריקים", "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח") שלקח פסק זמן מסרטים עתירי פעלולים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: לאכול להתפלל לאהוב

ג'וליה רוברטס. מתוך לאכול להתפלל לאהוב.

הסרט "לאכול, להתפלל, לאהוב" מבוסס על רב המכר של אליזבת' גילברט, והדמות הראשית בסרט נושאת את שמה. הסופרת ליז (ג'וליה רוברטס) מחליטה לעזוב לשנה את חייה בניו יורק ויוצאת לבלות שנה ברומא, באשרם בהודו ובבאלי שבאינדונזיה. לעומת "לרוץ עם מספריים" (2006), סרטו הקודם והראשון של הבמאי ריאן מרפי (יוצר הסדרות "ניפ/טאק" ו"Glee"), שהיה איום ונורא; "לאכול, להתפלל, לאהוב", שגם בו היה שותף לכתיבה, הוא שיפור קל בלבד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת #2: אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול

מתוך אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול.

"אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול" הוא שילוב ממש מוצלח של סרטי פעולה מתקדמים של התקופה האחרונה סטייל "300" ו"מטריקס", עם אנימציה מעולה ועלילה סבירה פלוס. שילוב שכזה, יכול שירחיק אנשים מהקולנוע ויגרום לפקפוק טרם צפייה בסרט, ואנחנו יכולים להעיד על עצמנו שזה בדיוק מה שקרה לנו…

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת #1: אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול

מתוך אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול.

ללכת בעקבות הזפק

"אגדה עם כנפיים: השומרים של גאהול" מתאדר בכותרת ארוכה להפליא שיכולה לעורר ציפיות, אך חייבים להודות שהוא אולי במקרה הטוב חביב ולא יותר מזה. עם עלילה מאוד סטנדרטית המקובעת על מלחמת טוב ברע, חוזק משפחתי מאולץ ואמריקאי וסוג של מסע, בונים היוצרים (שהביאו לנו בעבר את "תזיזו ת'רגליים") דמויות מונפשות שאולי נחמד ליהנות מהן במבחינה וויזואלית בתחילתו, אך לקראת סיומו ממש נמאסות על הצופה. המסרים של ללכת אחרי הלב ואחרי החלומות הפכו לקלישאתיים מדי ולדעתי הילדים של ימינו כבר מחפשים באנימציה מסר קצת יותר בוגר ואמיתי מן הסוג שהביא "למעלה" למשל, המציג דמויות אנושיות סוף סוף. התוצר הסופי כאן הוא עוד סרט שמשתמש באלגוריית היטלר וטהורי הדם אל מול כוח הצדק הישועי ותו לא. שלא תבינו אותי לא נכון או משהו אין לי שום בעיה שהטוב ינצח, אבל למה הוא חייב לעשות זאת באמצעות קלישאות ולא במקוריות?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: האמריקאי

ג'ורג' קלוני. מתוך האמריקאי.

ג'ורג' קלוני הגיע למעמד כזה שהוא יכול לעשות מה שבא לו, סרט הוליוודי גדול (סדרת סרטי "אושן", למשל) או סרטים דרמתיים 'רציניים' ("לילה טוב ובהצלחה" שגם ביים). הוא מנווט בחוכמה את הקריירה שלו ותמיד מעניין מה הוא בוחר. "האמריקאי", שאותו קלוני גם הפיק, אינו סרט פעולה אלא סרט מתח אטי (מאד), שלא מתאים לכל אחד. אותי הוא "תפס", אבל אני יכול להבין כאלה שהוא ישעמם אותם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »