ביקורות קולנוע (עמוד 102)

ביקורת #1: שוליית המכשף

ניקולס קייג' עם אלפרד מולינה. מתוך שוליית המכשף.

הצהרה גרנדיוזית: "שוליית המכשף" הוא פשוט סרט שכיף לראות, הוא בדיוק מה שסרט קיץ אמור להיות והוא באמת לא לוקח את עצמו ברצינות יתרה. אולי זהו סוד הקסם שלו: העובדה שהוא מאפשר להנות מהרגע ותו לא. את מושכות ההפקה לוקח שוב ג'רי ברוקהיימר, שהנפיק שוברי קופות ענקיים כמו "שודדי הקאריביים" ולא מזמן אף הפיח חיים בדמות משחק הוידאו "הנסיך הפרסי". מהסרט החדש "שוליית המכשף" אפשר לקבל בעיקר סיפור אפלולי על אומנות הקסמים והכוחות העצומים הטמונים בה שלעיתים רק יוצרים בעיות. בשילוב עם אפקטים לא רעים בכלל וגיבור שלומיאל יש לנו קצת קריצות ל"קיק אס", "הארי פוטר" בשלבי ההתמחות ואף ניתן לזהות הומאז'ים מקסימים ל"מכושפת" של דיסני, בעיקר כשהמכשפה הרעה מגיחה בכיכר בלב העיר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת טלויזיה: האהבה היוונית שלי

ניה ורדלוס עם ריצ'ארד דרייפוס. מתוך האהבה היוונית שלי.

ניה ורדלוס חוזרת בסרט "האהבה היוונית שלי" עם טעם יווני של הרבה בזוקי, תרבות ועתיקות. ורדלוס הקסימה את כולנו בסרט "החתונה היוונית שלי" (2002) שהתבסס על מחזה פרי עטה כמחווה אמיתית, מקסימה ואוהבת למשפחתה היוונית. בסרטה החדש היא מגיעה ליוון והפעם עם סיפור אחר לגמרי – הברקה תסריטאית זה בטוח לא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: הרפתקאותיה המופלאות של אדל

לואיז בורגואן. מתוך הרפתקאותיה המופלאות של אדל.

נהדר, מצחיק, שובה, נוגע, הורס, יפה, עשוי היטב, זורם, קליל, מעלף, מרגש והזוי – או פשוט: "הרפתקאותיה המופלאות של אדל" הוא סרט מעולה! חובבי חוברות קומיקס ישנות בכלל, וחובבי חוברות קומיקס ישנות בפרט, חובבי ספרי הרפתקאות של פעם וחובבי ספרי הרפתקאות של היום – זה הסרט בשבילכם. ולכל השאר, זהו עדיין סרט חובה. במיוחד לכל מי שמחפש את האנטי-תזה של סרטי הקומיקס במאה ה- 21, וגם לכל אלה שלא מחפשים שום דבר גרנדיוזי, מלבד הנאה מוחלטת של כמעט שעתיים, מלווה בצחוק מתגלגל ממושך…

אמנם אנחנו אוהבים ללכת לסרט "דף חלק", בלאנקו, ללא רקע – אבל בכל זאת נספר מעט לכל אותם אנשים שטורחים לבדוק ביקורות לפני שהם רצים לקנות כרטיס… אז הז'אנר הוא סרט קומיקס, אבל ממש לא מה שהרגילו אותנו אליו בתקופה האחרונה. הפעם, לקחו את המקור – והשתדלו להישאר נאמנים לו – ולו מבחינת אותנטיות המתאימה לתקופה ואפקטים לא מרהיבים במיוחד. אם נסכם את זה בצורה אחרת, הרי שטוב מאד שהסרט הזה לא נעשה בהוליווד, שכן ככה הוא נשאר נאמן למקור, לא ממוסחר, ועדיין כל כך רלוונטי ונהדר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: שרק 4: שרק לנצח

מתוך שרק 4: שרק לנצח.

אל "שרק 4: שרק לנצח" הגעתי בלא מעט חששות בעיקר שאחרי הסרט השלישי לא באמת חשבתי שראוי לעשות המשך ליצור הירוק. אין ספק שהסרט לא מחדש יותר מדי ונראה שאת מה שיש לשרק להציע כבר ראינו בסרטים הקודמים ששיאם מבחינתי נגלה בסרט השני בסדרה. יתרה מזאת, הדמות עצמה והשטיקים שלה בסרט הנוכחי מנסים בכוח לחקות את סרטי פיקסאר המתחרים, אבל התוצאה נראית הרבה יותר ילדותית מהחברה המתחרה שמציעה שנינות ואסתטיקה מהיפות שניתן לראות בעולם האנימציה כיום. את הסרט הרביעי של שרק אין שום אפשרות להשוות ל"צעצוע של סיפור 3" של פיקסאר בטח ובטח אם באמת בוחנים את שניהם רק על פי הישגי האנימציה. מבחינת העלילה והתאמות בכלל אין מקום להשוואה בין השניים, כיוון שצעצוע מתעלה בכל אספקט אפשרי ואף נוגע יותר בנושאים אוניברסליים כמו המעבר מילדות לבגרות. אם זהו באמת סרט הפרידה שלנו (כפי שפורסם) מהגיבור המפלצתי הירוק שהביא בשורה חדשה בתחילת המיליונים אז יש כאן פספוס ממשי שלא מעלה אפילו רגשי געגוע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: לונדון ריבר

מתוך לונדון ריבר.

נטלי: "לונדון ריבר" הוא בהחלט לא סרט קל לצפיה. קודם כל, מדובר בסרט זר, דל תקציב, איטי להפליא, עם שחקנית אחת המוכרת רק בקרב חובבי הקולנוע הזר. מלבד זאת, מדובר בנושא כבד. כל כך כבד, שאנו כישראלים, אמורים להזדהות איתו יותר מכל אחד אחר – ועדיין, אף אחד לא מבטיח שקל לשאת אותו. זה לא שהוא ארוך, או מייגע, או לא טוב. ממש לא, ההיפך הוא הנכון. הוא פשוט לא קל לצפיה כאמור, וזו נקודה שחשוב לקחת אותה בחשבון לפני שמחליטים לראותו.

את לונדון ריבר, כתב וביים ראשיד בושרב, במאי צרפתי ממוצא אלג'יראי, שזכה בעבר בפסטיבל קאן בזכות סרטו משנת 2006, "ימים של תהילה", שאף היה מועמד לאוסקר. את הסרט עשה בושרב, מתוך ניסיון להתכתב עם המצב באירופה בעקבות מתקפות הטרור בשנות האלפיים, גם מזווית הראייה המוסלמית המקומית, בתור מוסלמי-צרפתי. כאשר כתב את הסיפור בראשי פרקים, השחקן הראשי, סוטיגי קויאטה, היה במחשבותיו, ואת התפקיד של השחקנית הראשית תפר למידותיה של ברנדה בלת'ין, איתה חלם לעבוד עוד מאז "סודות ושקרים" של מייק לי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: דמדומים 3 – ליקוי חמה

קריסטן סטוארט עם רוברט פטינסון. מתוך דמדומים 3: לקוי חמה.

רומנטי כמעט כמו הראשון, מלהיב עם אקשן שעשוי הרבה יותר טוב מבשני, "דמדומים 3: ליקוי חמה" מחזיר את הכבוד לסדרה. הן לספרים והן לסרטי "דמדומים" יש את הכוח לזהות נכון את קהל היעד שלהם, ולהעניק להם בדיוק את שהם מחפשים. יוכיחו לכם סרטי "סקס והעיר הגדולה" שזוהי אינה משימה פשוטה לעמוד בה – לא משנה עד כמה היא נראית כזו, ולא משנה איזה מערך יחסי ציבור עומד לרשותכם. בעיני לפחות, כשאתה מבקר סרט, עליך להיות בנעלי הקהל שלו. אם קלע גם לטעמך האישי, מה טוב, אבל יש הבדל של שמיים וארץ בין דרישה לסטנדרטים מיוצרי סרטים, ובין ציפייה מסרט רומנטי קליל לנוער שיציג יכולות קולנועיות פורצות דרך כמו "האזרח קיין".

אנשים בתעשיה הסתכלו עלי בעין צרה כשעמדתי מאחורי חיבתי לשני הסרטים הקודמים. איך אפשר לאהוב את "ספרות זולה" מחד, וגם להמליץ על סרטי דמדומים מאידך? ובכן, זה פשוט. לכם אני לא ממליץ לראות את סרטי דמדומים בדיוק כשם שאינני ממליץ לקהל הצעיר של דמדומים לראות עכשיו את "ספרות זולה" (כדאי לחכות לגיל צבא). מי שנגעל מקיטש באהבה, יסבול עד מוות בכל סרט או ספר מדמדומים. מנגד, אני 'סאקר' של כל הדביקות הרומנטית העצומה שבאה לידי ביטוי בדמדומים בכלל, וב"דמדומים 3" בפרט. הסוד של הסרטים הללו הוא היכולת לטופף בשבילי הקיטש בצורה מקסימה לקהל שלו, גם אם זה למורת רוחם של הציניקנים ואלו המכירים כבר את כל הטריקים בספר. נכון, אפשר לצפות את כל הדביקות מקילומטרים, אבל למה זה חייב להפריע להנות ממנה אם יש בה קצת קסם? אני כן מצאתי בה הנאה וקסם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: פעם הייתי

מימין לשמאל: תובל שפיר, אדיר מילר, מיה דגן. מתוך פעם הייתי.

"פעם הייתי", סרטו של אבי נשר ("סוף העולם שמאלה"), מתרחש בקיץ 1968 בחיפה. נשר כתב את התסריט "בהשראת" ספרו עב הכרס של אמיר גוטפרוינד "בשבילה גיבורים עפים". הספר מלווה את הגיבור עד סוף שנות ה-90, נשר יצא לעשות סרט על קיץ בחיי מתבגר. הסרט מבטיח, אך לא מקיים. הסברים בהמשך.

בקטעים פותחים וסוגרים שמתרחשים ב-2006 על רקע מלחמת לבנון השנייה רואים את דב נבון באיפור של זקן ואייל שכטר כאריק, גיבור הסרט בבגרותו. סיפור המסגרת הזה אינו תורם דבר וכמו כמעט כל דבר בסרט, הוא מאולץ וכפוי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: החברים של ניקולא

מתוך החברים של ניקולא.

"החברים של ניקולא" היה הסרט הצרפתי המצליח ביותר בצרפת בשנת 2009 (עם 48 מיליון דולר, מקום רביעי אחרי שלושה סרטים אמריקאים: "אווטאר", "עידן הקרח 3" ו"הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם") והיה מועמד לפרס הסזאר על התסריט המבוסס על סדרת ספרי "ניקולא הקטן" המצליחה. ספרי "ניקולא הקטן" המאוירים החלו לצאת ב-1959 וכתב אותם רנה גוסיני, יוצר "אסטריקס" (קומיקס שמופיע בסרט). בניגוד ל"החברים של אלכס" ו"החברים של פיטר", אף אחד לא מת או גוסס ב"החברים של ניקולא". זהו סרט מקסים, נטול מוות או כאב שגיבוריו הם ילדים, אך איננו מיועד דווקא לילדים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: שובר לבבות

רומן דוריס עם ונסה פאראדי. מתוך שובר הלבבות.

כבר שנים שהאמריקאים לא מספקים את הסחורה בקומדיות הרומנטיות שלהם. טוב שיש את הצרפתים. "שובר לבבות" הוא סרט קומדיה רומנטית בכיכובם של ונסה פאראדי, שלא מרבה לשחק בסרטים, ורומן דוריס המוכשר ("פודינג אירופאי", "מולייר"), שהיה שובר קופות ענק בצרפת (כרגע שני רק ל"אליס בארץ הפלאות" שבו מככב ג'וני דפ, בעלה של ונסה פאראדי; הייתי חייב להכניס את זה איפשהו). עם שני שחקנים ראשיים מוצלחים, שחקי משנה טובים, קצב מצוין וצילום משגע… מה עוד אפשר לבקש?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: צעצוע של סיפור 3

מתוך צעצוע של סיפור 3.

"צעצוע של סיפור" (1995) היה סרט האנימציה הראשון באורך מלא שנעשה כולו במחשב. בסרט ההוא של פיקסר היה שלל דמויות של צעצועים מוכרים והציגו שתי דמויות מקוריות נפלאות: הבוקר וודי (טום הנקס) ובאז שנות-אור (טים אלן) שלא ידע שהוא צעצוע. מאז הפיקו אולפני פיקסר תשעה סרטים נוספים, כולם מצליחים מאד, רובם טובים מאד, ביניהם "מפלצות בע"מ", "משפחת סופר-על" ו"וול-אי". ועדיין סרטם הטוב ביותר הוא "צעצוע של סיפור 2" (1999). ומאז, פחות או יותר, אני מחכה לסרט השלישי.

שני סרטי "צעצוע של סיפור" הראשונים עסקו בצעצועים של הילד אנדי, וב"צעצוע של סיפור 3" אנדי כבר לא ילד. 11 שנים עברו מאז הסרט האחרון, וכעת אנדי (ג'ון מוריס נתן את קולו לאנדי בשלושת הסרטים!) הולך ללמוד במכללה והצעצועים מוצאים את עצמם בגן ילדים (רחב, צבעוני ועמוס). הם מתמודדים עם עולם שונה מזה שהכירו וצעצועים חדשים. לוודי תפקיד גדול בהרבה מאשר לבאז וכיאה לסרט על בוקר, ישנם מחוות למערבונים, כולל – אך לא רק – קטע הפתיחה הנפלא, ואזכורים חביבים לסרטים הקודמים, כולל הופעת אורח של סיד, בן השכנים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

המלצת טלויזיה: כנופיית באדר מיינהוף

מתוך כנופיית באדר מיינהוף.

הסרט "כנופיית באדר מיינהוף", מבוסס על סיפורה האמיתי של קבוצת הטרור הגרמנית הידועה לשמצה, שעשתה שמות ברחבי גרמניה בשנות ה-60 וה-70. הכנופייה התנהלה כזרוע הפועלת בשם סיעת הצבא האדום (RAF). הפעילות המחתרתית שלהם כללה בין היתר הפצצות מאורגנות, מעשי שוד, חטיפות של אנשי ציבור וכן התנקשויות מתוכננות בבכירי הממשל. הפעילות של מנהיגי הכנופיה החלה בהפגנות מחאה שקטות כנגד תמיכת הממשל הגרמני באמריקאים בויאטנם, שהתאסלמו לכדי אלימות בעקבות הריגתו של סטודנט על ידי אחד מהשוטרים בהפגנת הסטודנטים של 1967. ההתנגדות הפכה קשה יותר עם הזמן והצעירים התקבצו סביב אנדראס באדר (מוריץ בלייבטראו) וגודרון אנסלין (יוהנה ווקאלק) וחיכו להנחיות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: סיוט ברחוב אלם

ג'קי ארלי היילי הוא פרדי קרוגר. מתוך סיוט ברחוב אלם.

1,2 פרדי בא אליך. 3,4 עדיף שתנעלו את הדלת. 5,6 אחזו את הצלב (או מגן דוד במקרה שלי). 7,8 הישארו ערים עד מאוחר. 9,10 לא תשנו יותר. פרדי חוזר חתיך ושרמנטי מתמיד להנעים את חלומותינו. "סיוט ברחוב אלם" הטרי הוא גרסה מחודשת לסרט האימה מ-1984 שברמה מסוימת השאיר אותי ערה במרבית ילדותי בשנות ה-90 תודות לאחי הגדול עם ההצעה לצפות בסרט "מגניב". אל תקשיבו אף פעם לאחים הגדולים אם אתם רוצים לישון בלילה. בכל מקרה, על אף הטראומה והפחד, האיש בחולצה המפוספסת והציפורניים המחודדות שלו הפך לחלק בלתי נפרד מנוף ילדותי וללא ספק הביאני עד הלום כאשת קולנוע של העולם הגדול. בסרט החדש פרדי שב לרדוף ולתקוף באלימות נערים ונערות בחלומותיהם, אולם הרימייק נופל בהרבה מהמקור האגדי של אז שהיה הרבה מעבר לאלמנט "הנה אני מופיע פתאום ומבהיל אותכם" של זה הנוכחי. העובדה שווס קרייבן הבמאי המקורי לא מביים את הדמות שהוא עצמו יצר ברימייק ושאת דמותו של פרדי כבר לא מגלם פרדי המיתולוגי רוברט אנגלונד הופכת את הסרט לחביב לצפייה בעיקר למי שלא ידע את המקור. הגירסה החדשה מבטיחה לנו לקפץ במושבנו, אך לא ברמה שקרייבן האגדי עשה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »