ביקורות קולנוע (עמוד 28)

"כוחו של הכלב" – ביקורת: קאמברבאץ' במנעד רחב של רגשות

"כוחו של הכלב". בנדיקט קמברבאץ'.

"כוחו של הכלב" הוא דרמה תקופתית שמתרחשת במרחבים של מונטנה בשנות ה-20 של המאה ה-20 ועוסקת במשפחתיות, מאצ'ואיזם, תדמית והתמודדות עם שינויים. בתפקיד הראשי בנדיקט קאמברבאץ' שמוכיח שוב שהוא מסוגל לכל תפקיד, כשהוא מגלם קאובוי קשוח. הנופים מהממים ומרגישים מאוד אותנטיים (למרות שהסרט צולם בניו זילנד) ובכלל הצילום לאורך כל הסרט יפהפה. זה פשוט לא מספיק בשביל ליצור עניין בסרט. הסרט יעלה בנטפליקס בתחילת דצמבר, אבל מי שכבר מוכן להשקיע מהזמן שלו בסרט שאמנם רגיש וניואנסי, אבל לא מעניין במיוחד, כדאי שיעשה את זה במסך הגדול, שלפחות ירוויח מהאפקט הויזואלי המוקפד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אתמול בלילה בסוהו" – ביקורת #2: חצי מצוין וחצי מגוחך

"אתמול בלילה בסוהו". אניה טיילור-ג'וי.

"אתמול בלילה בסוהו" הוא מותחן אימה שכולל אלמנטים על טבעיים, שפה עיצובית משגעת ופסקול מהמם עם מוסיקה משנות ה-60. החצי הראשון של הסרט כל כך טוב, שהוא גורם לחצי השני והמגוחך (לא בקטע הומוריסטי) להיראות אפילו גרוע ומנותק יותר ממה שהוא באמת. העלילה שמתפתחת יפה ובקצב מושלם מפנה את דרכה להבהלות ילדותיות, ניסיונות להגעיל ומחזוריות סרת טעם. רחוק מלהיות סרט נוראי, אבל באמת שאין טעם לצפות בו, בטח אם עברתם את גיל 16 (והוא מוגבל לצפייה מעל לגיל הזה).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תיק קוליני" – ביקורת: קלישאות של דרמה משפטית

"תיק קוליני". פרנקו נרו, אליאס מבראק.

כשאומרים לי סרט גרמני, האסוציאציה הראשונה שלי היא מלחמת העולם השנייה והשואה, ולכן לא הופתעתי כשסרט הדרמה המשפטית "תיק קוליני", שמבוססת על ספר, נוגע שוב בתקופה אפלה זו. מניח שהדגל הנאצי בכרזה היה גם איזשהו רמז מטרים. הסרט נופל לכל הקלישאות של דרמה משפטית, כולל עריכה שמשלבת צילומים של הרבה חומרי קריאה כדי שנבין כמה הגיבור עמוס בעבודה וכמובן מקבל עזרה ממקום לא צפוי שמביאה לפתרון. הסרט בסך הכל לא רע, אבל לא משהו ששווה בשבילו ללכת לקולנוע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הקופסה השחורה" – ביקורת: קצב ואווירה נכונים

"הקופסה השחורה". פייר ניני.

"הקופסה השחורה" הוא מותחן צרפתי שגיבורו הוא עובד הרשות לתעופה המאזין להקלטות בניסיון לברר כיצד תאונות מתרחשות ובאסון תעופה רציני אשר מגיע לפתחו. למרות שאיכויות הצילום מדהימות והמשחק ברובו מוצלח, אין בסרט מספיק ייחוד. גם האופן שבו מתגלה הפתרון לתעלומה מעט בעייתי, מה שקצת מקלקל את הפאנץ' (אפילו שהמשמעות שלו מטרידה למדי). הסרט בהחלט אפשרות טובה לאוהבי הז'אנר, כל עוד הם יודעים שהם לא הולכים לצאת עם איזושהי בשורה גדולה.

לבמאי יאן גוזלן משיכה ליצירת מותחנים (בהם הוא גם מעורב בתהליך הכתיבה), ולכן לא מפתיע שהוא יודע איך לשמור על הסרט בקצב הנכון ולחשוף עוד ועוד חלקים בעוד העלילה הולכת ומסתבכת. הסרט שומר על עניין לכל אורכו ומעל מרחפת אווירה עוכרת שלווה שמתאימה בדיוק לחקירת אסון שפתרונו לא ברור כמו שנראה בתחילתו. זהו שיתוף הפעולה השני של הבמאי עם השחקן פייר ניני בו בתפקיד גיבור הסרט (הקודם היה המותחן "הגבר המושלם" משנת 2015).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אתמול בלילה בסוהו" – ביקורת #1: מתחיל נהדר ולא מתאושש מהתפנית

"אתמול בלילה בסוהו". תומסין מקנזי.

אני חושב שאסור לדעת יותר מדי על סרט שעומדים לראות אבל חשוב לדעת איזה סרט הולכים לראות, את הסגנון שלו. "אתמול בלילה בסוהו" מתחיל כדרמה ונופל למחוזות האימה, כשהמילה "נופל" מכוונת כי בשלב זה איבדתי עניין, לא רק בשל שינוי הטון אלא בעיקר כי בשלב הזה הכול הופך לסיוט לדמות הראשית, הדברים מתחילים לחזור על עצמם ומאבדים את הצופים.

"אתמול בלילה בסוהו" מתחיל נהדר, לא רק הקטע הקצבי הראשון אלא בכל האקספוזיציה שלו. מיד ברורה האישיות של הדמות הראשית, מאיפה היא באה, לאן היא הולכת, הזמן, המקום, הסיטואציה, הקשיים שלפניה, הדברים שהיא צריכה להתמודד אִתם. זה כתוב טוב, עשוי כהלכה, מבטיח מאוד ולא תבניתי וצפוי מדי. כשהופיע מרכיב המסע בזמן, שאני אוהב מאוד באופן כללי, קיבלתי אותו למרות הזיווג המוזר. הרעיון של מפגש של דמות עם אישיות שונה לגמרי ממנה שגורמת לשינויים בחייה (לפעמים בחיי שתי הדמויות) הוא מוצלח ולא במקרה אבן יסוד בספרות ובקולנוע. כשזה עובד זה מצוין אז אין סיבה שלא להמשיך עם זה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משפחה מנצחת" – ביקורת: ויל סמית' ורגעים נוגעים ללב

"משפחה מנצחת". וויל סמית'.

"משפחה מנצחת" הוא סיפור על משפחת ויליאמס, דרמה אודות ריצ'רד (ויל סמית'), אביהן של צמד הטניסאיות המצליחות ונוס וסרינה, שהיה נחוש להביא אותן לפסגת הטניס העולמית. הסרט מתמקד בשנים המוקדמות, לפני שהיתה להן קריירה, כשוונוס (המבוגרת מהשתיים) בת 11 בלבד. פה ושם ישנם רגעים נוגעים ללב ומסקרן לראות מה הביא את שתי הבנות משכונת קומפטון בדרום לוס אנג'לס לצמרת ספורט שמעטים השחורים שעוסקים בו. ברקע רואים מעט אירועי חדשות של התקופה (תחילת שנות ה-90) ומזכירים ומופיעים שחקנים בתפקיד שחקנים מובילים של הימים ההם (אפשר היה לוותר על האזכור הלא מתוחכם במיוחד לאנדי רודיק).

בהתחלה שומעים שורות בודדות של קריינות מיותרת במיוחד מפי ריצ'רד, שלא שומעים שוב, וזה מרגיש כמו שאריות מגרסאות קודמות ששכחו להוציא. נדמה שמתחילים את הסיפור קצת מאוחר מדי, אך נקודת הסיום שבחרו מעניינת ובלתי צפויה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"נצחיים" – ביקורת #2: תסריט רדוד מול בימוי מהורהר גורמים לשעמום

"נצחיים".

"נצחיים", הסרט החדש ביקום הקולנועי של מארוול, מתיימר להיות סרט עמוק ואמנותי. למרבה הצער הוא נכשל בכך והצופים נשארים עם סרט ארוך מאוד באופן בלתי מוצדק, שהולך ודועך ומסרב להסתיים.

לא הייתי רוצה להתחלף עם ראשי היקום הקולנועי מארוול. הסיפור אותו התחילו אי שם ב-2008 עם הסרט "איירון מן" הסתיים לפני הקורונה בצורה מרשימה ביותר. בלי שיכלו לדעת מראש הם יצרו קבוצת גיבורים מופלאה שבעיקר לוהקה באופן מושלם. עכשיו הם מגיעים למקום בו הם צריכים לייצר את הרוב מהתחלה, להכניס הרבה גיבורים חדשים ולחפש את הקשת הסיפורית שתוביל לשיאים חדשים כשהרף שהם הציבו בסיפור הקודם הוא גבוה ומרשים מאוד. זה לא פשוט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"נצחיים" – ביקורת #1: הדמויות מאופיינות רק בכוחותיהן

"נצחיים".

"נצחיים" הוא סרט פעולה על פי קומיקס מבית "מארוול" (איירון-מן, קפטן אמריקה, תור) אך ללא גיבור-על מרכזי. הסרט לא מבדר או מהנה כפי שהוא אמור להיות, והתוכן לא מצדיק את האורך שלו (מעל שעתיים וחצי).

כפי שמוסבר בכיתוב בהתחלת הסרט -וזמן קצת אחר כך גם נאמר בדיאלוג- חבורת הנצחיים הגיעה לכדור הארץ לפני 7,000 שנה כדי להציל את האנושות מיצורים שנקראים סטיות (מעין סטגוזאורוס מפלצתי קל רגליים). לכל אחד בחבורת הנצחיים יש כוח-על שונה (ריפוי פגיעות גופניות, הפיכת עצמים לחומר אחר, תעופה וירי מהעיניים, ריצה מהירה במיוחד, יכולת השתלטות על המוח, ועוד), כולל לזאת החירשת שדבריה מופיעים בכתוביות (בעברית בלבד).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הדו קרב האחרון" – ביקורת: היה עדיף בלי נקודות המבט השונות

"הדו-קרב האחרון". אדם דרייבר, מאט דיימון.

"הדו קרב האחרון" הוא דרמה תקופתית שמתרחשת במאה ה-14 שמבוססת על אירוע היסטורי ומציגה את אותו הסיפור משלוש נקודות מבט. למרות שבתחילה הוא נראה כסרט מלחמה שכולל רק קרבות, משחקי מעמדות והרבה כבוד מאצ'ואיסטי, הוא משתנה בהמשכו לדרמה אישית ורגישה. כמו בכל הסרטים שמציגים כמה נקודות מבט, גם פה ישנה חזרתיות של סצינות בהן המיקוד הוא אחר ולפעמים התמונה כוללת שינויים מרומזים, אך חשובים. עם זאת, גרסה אחת של הסיפור עם ניואנסים שונים שיעבירו את נקודות המבט השונות, הייתה מעלה את רמת הסרט, כי הייתה נמנעת מלייגע את הצופים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הבאג של רון" – ביקורת: סרט חמוד ללא יחוד

"הבאג של רון".

"הבאג של רון" מממש את הפחד של כל בומר ואת הפנטזיה של כל בן ובת ג'ן זי. אולפני האנימציה לוקסמית' משחררים את סרט הבכורה (!) שלהם ונראה כי זוהי יריית פתיחה חזקה מספיק כדי לבסס את מקומם בין ענקיות האנימציה. מדובר בסך הכל בסרט ילדים די סטנדרטי, מלבד הפרט השולי של נושא העלילה – בוטים מדברים שאמורים לחבר בין ילדים אך למעשה מצליחים רק להפוך אותם לאנטי חבריים (מישהו אמר אייפון מהלך?).

הסרט בוים על ידי שני שמות לא מאוד מוכרים (שרה סמית' וז'אן-פיליפ וין) אך אלו קיבלו סיוע מענק ההפקות אוקטביו אי. רודריגז הידוע בשל מעורבותו בסרטים כמו "משפחת סופר-על", "קוקו" ו"בית ספר למפלצות". למרות שהאנימציה עושה את העבודה, היא לא מראה גוון ייחודי, ונראה שחברת לוקסמית' הטריה טרם מצאה את המפתח לתיבת היצירתיות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חולית" – ביקורת #2: פרולוג ארוך, מרשים ומתסכל

"חולית". טימותי שאלאמה, זנדאיה.

"חולית", סרטו החדש של דני וילאנב המבוסס על ספרו המפורסם של פרנק הרברט, מרשים מאוד ברוב התחומים, אבל בסופו של דבר נשאר הקדמה ארוכה מאוד לסרט שאולי עתיד לבוא.

אחד הדברים המקוממים ביותר בשיווק ובהפצה של סרט הוא הניסיון להסתיר את טבעו של הסרט. זה קורה רבות בסרטים מוזיקליים בשנים האחרונות, שם הטריילרים מנסים לפעמים ממש להסתיר את העובדה שמדובר בסרט מוזיקלי. ב"חולית" השיווק מסתיר בכל מקום את העובדה שמדובר בסרט שמהווה את החלק הראשון בסיפור. הקרדיט שמופיע על המסך אומר "חולית, חלק 1", בעוד הקרדיט בפוסטרים אומר "חולית". זה מרגיז מאוד, בעיקר מכיוון שהסרט אינו עומד בפני עצמו בשום אופן. במשך כשעתיים וחצי מציגים לנו דמויות, עולם, מלחמות, אבל הכול מתכנס למה שמתחיל בדקה האחרונה, שם אומרת אחת הדמויות: "עכשיו הכול מתחיל".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חולית: חלק א'" – ביקורת #1: הדגש על העיצוב הזניח את הדמויות והדרמה

"חולית". טימותי שאלאמה.

בשם הסרט בהתחלה מופיעות המילים "חלק ראשון", אבל לא תראו את זה בשום מקום אחר. חשוב לדעת ש"חולית" בן 155 הדקות הוא עיבוד של חלק מהספר ומסתיים במעין "המשך יבוא" אבל אם הסרט לא יצליח מספיק אז לא בטוח שיבוא "חלק שני" (שעדיין לא צולם). הסרט מלא הוד והדר כל כך ששכחו שצריך לספר סיפור.

"חולית" מבוסס, כמובן, על ספרו מ-1965 של פרנק הרברט, אחד מספרי המדע בדיוני המפורסמים והמוערכים ביותר שיש, ספר טוב מאוד שגם מי שלא אוהב מדע בדיוני יכול ליהנות ממנו.
במהלך יוצא דופן בקריירה שלו ביים דיויד לינץ' את הגרסה הקולנועית הראשונה ב-1984, עם קייל מקלקלן בתפקיד הראשי (והמשיך אתו ל"קטיפה כחולה" וכדייל קופר בסדרה "טווין פיקס" המופתית*, כמובן; *אני מתייחס לשתי העונות הראשונות בלבד).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »