ביקורות קולנוע (עמוד 29)

ביקורות פסטיבל חיפה 2021: "הנהגת של מר יוסוקה", "סופר הקלפים", "פראי אדם"

"סופר הקלפים". אוסקר אייזק.

פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה 2021 (ה-37 במספר) חזר להקרנות פיזיות, לאור היחלשות השפעת מגפת הקורונה על חיי השגרה שלנו, אך לא זנח את האפשרות לצפייה מקוונת. בסינמטק בחיפה תאלצו לעטות מסכה במשך כל ההקרנה והייתי עד לכמה היתקלויות מביכות בסביבתי עם צופים שהחליטו שיותר נוח להם ללא המסיכה. הצגתי את התו הירוק שלי במהלך היום לפחות עשר פעמים, החבר'ה שם לוקחים את זה מאוד ברצינות. הפסטיבל מציג מגוון רחב מאוד של סרטים מכל רחבי העולם מז'אנרים רבים, כך שסביר להניח שתמצאו משהו שיעניין אתכם. בהמשך סקירות קצרות לסרטים עליהם אני וחברי הימרנו:

"הנהגת של מר יוסוקה" (2021, יפן)
סרט דרמה רגיש וארוך מאוד (שלוש שעות) שמבוסס על סיפורו של הארוקי מוראקמי ("יער נורווגי", שגם עוּבד לסרט). ריוסוקה המגוצ'י הבמאי ותסריטאי הסרט לוקח אותנו למסע בנבכי נפשו של יוסוקה קאפוקו והוא עושה זאת בהדרגתיות ובעדינות רבה. הסרט היה מרוויח מאוד מקיצור משמעותי באורך שלו, אך גם באורך זה, הצפייה מהנה, זורמת (לרוב) ומרגשת. הסרט זכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן ועכשיו אני יכול לאשרר את הזכייה – התסריט אכן מצוין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנט" – ביקורת #3: השקעה בהפקה שלא מחפה על עלילה מתסכלת

"אנט". מריון קוטיאר.

"אנט" הוא סרט מוזיקלי על אהבה גדולה, התמודדות עם שדים פנימיים, ניצול והקרבה, וגם על ילדה מופלאה אחת. למרות סצינת פתיחה מסקרנת וסוחפת שלאחריה התחלה מבטיחה, הסרט ארוך ומייגע עם עלילה דלה למדי. יש בו מספר סצינות מיניות חושפניות וסצינות אלימות, כך שצופים רגישים צריכים לקחת זאת בחשבון. מי שינסו להנות רק מהמוסיקה הקליטה והעיצוב היפהפה, אולי יסיימו את הסרט בסיפוק מה. מוטב לצופים שמחפשים תוכן להמשיך לסרט הבא בלוח ההקרנות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנט" – ביקורת #2: מוזיקלי בלי דקה לנשימה ונעדר סאבטקסט

"אנט". מריון קוטיאר, אדם דרייבר.

"אנט" סרטו של הבמאי המוערך ליאו קראקס ("מנועים קדושים", "הנאהבים מפריז") פתח השנה את פסטיבל קאן היוקרתי, בחירה אשר גררה באולם הגרנד לומייר שריקות בוז ובהקרנה בה נכחתי בארץ גרמה בעיקר לצחוק בלתי מרוסן בין הצופים.

זהו הפרויקט הראשון באנגלית של קראקס, הידוע בבימויו האקסצנטרי והנועז, והוא אמור היה להיות לא-פחות ממהפנט: עם תקציב מושקע של כ 15.5 מיליון דולר (במימון אמזון), ליהוק מושלם של אדם דרייבר ומריון קוטיאר ופסקול של הצמד המוזיקלי "ספארקס", לא ברור היכן יש מקום לטעויות, אך ישנו – והרבה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנט" – ביקורת #1: מאסטרפיס עם אמירות פנטסטיות על תולדות עולם הבידור

"אנט". אדם דרייבר, מריון קוטיאר.

"אנט" הוא מאסטרפיס. ככל שאני חושב עליו יותר, ככה אני מבין כמה זה סרט ענק ששווה 5 כוכבים בקלות. סרט כל כך מתוחכם ומהנה, שלא רק מקיים דו שיח מדהים עם ז'אנר המיוזיקלס, אלא כולל רצף אמירות פנטסטיות על תולדות עולם הבידור.

הסרט כולל את כל הייצוגים הנלעגים כביכול של השואו ביזנס: קיטש, מנייריזם, קלישאות, רומנטיסיזם, טראש, וולגריות, וסנטימנטליות – והופך את כל אלה ליצירת אומנות מפוארת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לשחרר את גאי" – ביקורת #2: ריאן ריינולדס הוא ליהוק מושלם לסרט הזה

"לשחרר את גאי". ריאן ריינולדס, ג'ודי קומר.

"לשחרר את גאי" הוא סרט אקשן מד"ב קומי על דמות ממשחק מחשב שמפתחת תודעה בתוך התבניתיות הקבועה של החיים הוירטואליים שלה. ריאן ריינולדס משחק כמו שרק הוא יודע לשחק, הבעות פנים משתנות בקצב מהיר שנעות בין טיפשיות לכובשות. הסרט ממלא בדיוק את ההבטחה שלו לצופים – אקשן עמוס אפקטים מלהיבים, עם עלילה סבירה פלוס וקומדיה משעשעת. האזכורים הלא מעטים מהתרבות הפופולרית יעברו לצופים לא מעודכנים במיוחד מעל הראש (אולי אפילו אני פספסתי כמה), אבל זה לא יפגום בהנאה שלהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הפסטיבל של ריפקין" – ביקורת #1: וואלס שון לא מחזיק תפקיד ראשי

"הפסטיבל של ריפקין". לואי גארל, ג'ינה גרשון, וואלס שון.

פסטיבל ירושלים 2021 – לא קל להפריד בין יצירה של אומן לבין חייו הפרטיים, בוודאי עם השערוריות המטורפות והקשות שאופפות אותו, כמו במקרה של וודי אלן (או ההומופוביה של מאיר אריאל, הכהניזם של אריאל זילבר, האנטישמיות של דוסטוייבסקי ועוד). אבל בא לי לנסות. אני אקדיש את הביקורת הזו לסרט עצמו. "הפסטיבל של ריפקין" הוא לא סרט טוב. אבל יש כוכבית לטובה שאגיע אליה בהמשך.

הסרט עוסק במרצה לקולנוע שמגיע לפסטיבל סרטים יחד עם אשתו, שכן היא היח"צנית של האירוע. תוך כדי הוא מרגיש את הריחוק שלה ממנו והתקרבותה לבמאי צעיר ומבטיח. במהלך הפסטיבל הוא חולם חלומות קולנועיים עם ציטוטים משלל מאסטר-פיסים, שמשקפים את מצבו העגום, או לחילופין מעורר התקווה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מסע בזיכרון" – ביקורת: בזבוז של יו ג'קמן וטנדי ניוטון

"מסע בזיכרון". יו ג'קמן, ת'נדי ניוטון.

"מסע בזיכרון" הוא אחד הסרטים הגרועים של השנה. הוא כתוב ומבוים רע מאוד, ארוך (כמעט שעתיים) ויומרני, משעמם ונודניקי, בזבוז של יו ג'קמן וטנדי ניוטון ושל רעיון בעל פוטנציאל.

הסרט מתרחש במיאמי בעתיד שבו העולם עבר להתנהל בעיקר במשך הלילה בשל ההתחממות הגלובלית, שגם הובילה לעליית מפלס המים בכדור הארץ. ג'קמן מגלם את ניק באניסטר (שאמור להיות בהשראת בלש מסרטי פילם נואר), שמנהל עסק שבו אנשים נשכבים בבגדים תחתונים בקפסולה עם מים ויכולים לצפות בזיכרונות שלהם. הם לא היחידים שרואים את מהלך הדברים מעברם. ניק והשותפה שלו וואטס (ניוטון) רואים את ההתנהלות בתלת ממד מולם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עד במנוסה" – ביקורת: שחקנים טובים שמשדרגים מותחן מעניין

"עד במנוסה". אנג'לינה ג'ולי.

"עד במנוסה" הוא אמנם לא סרט שיזכה בפרסים או ייזכר לאורך זמן רב, אבל הוא כובש את הצופה למרבית 100 דקותיו. הוא עשוי היטב (כולל שריפות ענק מרשימות) והוא דוגמה מובהקת לשחקנים מפורסמים וטובים שמשדרגים מותחן מעניין.

השם התפל "עד במנוסה" גרוע כמו השם המקורי Those Who Want Me Dead ("אלו שרוצים שאמות") והעלילה שלו נפרשת בהדרגה, בסבלנות ראויה להערכה. אלמן ובנו קונור, נער צעיר, נסים על חייהם כשבעקבותיהם שני רוצחים להשכרה נחושים, שלא בוחלים באמצעים ובפגיעה בחפים מפשע כדי להשיג את מטרתם ולכסות את העקבות שלהם. נחמד לראות רשעים שאינם מטומטמים, לשם שינוי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פאלם ספרינגס" – ביקורת: הסרט האולטימטיבי לאסקפיזם קליל וכיפי

"פאלם ספרינגס". כריסטין מילוטי, אנדי סמברג.

"פאלם ספרינגס" היא קומדיה רומנטית בסגנון "לקום אתמול בבוקר" (1993) עם טוויסט, שמצליחה לשמור על עניין והנאה לכל אורכה, גם כשכבר חשבנו שאין מה לחדש בסרטים מהסוג הזה. הבחירה לתפקידים הראשיים בשחקנים קומיים מטה בבירור את הכף לכיוון הקומדיה (ולרגעים מסוימים אפילו קומדיה מטורפת), אך זו הרומנטיות ששולטת על רגעי השיא של הסרט. מלבד צופים שלא אוהבים את הרעיון החזרתי שיש בסרטים כאלו, זהו הסרט האולטימטיבי לערב אסקפיזם קליל וכיפי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שרלטן" – ביקורת: סרט מענין ברובו על אדם וסיפור מרתקים

"שרלטן". איוון טרויאן.

שבוע הקולנוע הצ'כי בסינמטקים – "שרלטן" של אגנישקה הולנד הוא סרט דרמה היסטורי צ'כי על פי סיפור אמיתי. האיש שבמרכזו והסיפור שלו מרתקים והסרט מעניין ברובו, אך הוא נשאר בגדר "בסדר, טוב" ולא מעבר לכך.

הסרט מוקרן בסינמטקים במסגרת שבוע הקולנוע הצ'כי, ונרכש להפצה בקולנוע "לב" מכיוון שהוא של במאית מפורסמת ונבחר כנציג צ'כיה לאוסקר האחרון (לו היה מועמד -ובוודאי שאילו היה זוכה- כבר היה מוקרן בארץ במסגרת קבועה).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ענת גוב: על החיים ועל המוות" – ביקורת: השפעה מאד חזקה

"ענת גוב: על החיים ועל המוות", צילום באדיבות הפקת הסרט והמשפחה.

ענת גוב הייתה אישה מדהימה, ללא ספק. אפשר להקשיב לה מדברת שעות ולצערי, הסרט ארך רק כשעה. מותר לא לאהוב את הדעות שלה, אבל אי אפשר שלא להעריך את החכמה, הרהיטות, השנינות, הישירות והרגישות שזרמו ממנה כמו נהר. וזה עוד מבלי לדבר על הכשרון העצום שלה בכתיבה, במחזות המאוד ישראליים שלה, שהתעסקו בעיקר במציאות משפחתית וחברתית יומיומית, ובכתיבה ההומוריסטית, ביניהם לתכנית המערכונים "זהו זה", בה כיכב בעלה גידי גוב. גם אם אתם לא מכירים את פועלה, אל דאגה, כל זה מוצג בסרט בהרחבה (כולל שורות שונות מכתיבתה).

עמוד השדרה של הסרט התיעודי "ענת גוב: על החיים ועל המוות" הוא ראיון מצולם בינה לבין סוכן האמנים ששכרה לטפל בעזבון היצירתי שלה, אריק קנלר (שהיה המפיק והיוצר השותף של הסרט), כשידעה שימיה ספורים. הראיון התנהל בשאלות הכי פשוטות של קנלר ותשובותיה הישירות והפשוטות בהתאם של גוב, וכשם הסרט, מדבר בעיקר על החיים ועל המוות. לגוב הייתה הסתכלות כנה על חייה והוקירה תודה על כך שניתנה לה הזדמנות להיפרד מהחיים בצורה מסודרת ולהכין את משפחתה לכך. היא סיפרה מבלי בושה על המחשבות הכי אינטימיות שלה וגם כאלו שלא יורדות בגרון כמו שצריך לכולם, ותמהה על הצורך האנושי להימלט ממחשבות על מוות, כשזו חד משמעית החוויה היחידה שמשותפת לכל ההוויה האנושית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לשחרר את גאי" – ביקורת #1: בידור, קלילות והנאה

"לשחרר את גאי". ריאן ריינולדס.

"לשחרר את גאי" הוא סרט מבדר, משעשע פה ושם, שנועד בראש ובראשונה למעריצי ריאן ריינולדס. הסרט וההומור שבו -כולל השירים בפסקול- הם בני דמותו של ריאן ריינולדס והפרסונה הקולנועית שלו, שהוא בין מפיקי הסרט. הסגנון לא כל כך רחוק מסרטי "דדפול" בכיכובו.

גאי (ריינולדס) חי במשחק מחשב, ואין לו מושג שהוא NPC, דמות רקע בלבד, בניגוד לדמויות האחרות ששחקנים ברחבי העולם שולטים בהן. גאי מנהל חיים שגרתיים שחוזרים על עצמם והוא נהנה מהם. תמיד לבוש באותם בגדים, בכל בוקר הולך לעבוד כפקיד בבנק ונהנה משיחת החולין עם המאבטח שם. הוא, כמובן, כמו מיליוני אנשים בכל העולם (האמיתי). הוא מתקשה לקבל את התגלית שהוא חי בעולם שלא קיים, מומצא. לא צריך להכיר יותר מדי את עולם משחקי המחשב כדי ליהנות מהסרט (גם מי שלא רצה שמע על "פורטנייט").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »