"אנקאנטו" – ביקורת #1: צבעוני ומקסים
"אנקאנטו".
"אנקאנטו", סרט האנימציה באורך מלא ה-60 של דיסני, נראה מקסים, עם צבעוניות ועיצוב נהדרים, אך הוא רחוק מהסרטים הטובים ביותר של דיסני, ואף נופל ברמתו משלושת הסרטים הקודמים של ביירון האוורד, אחד הבמאים החתומים עליו: "בולט", "פלונטר" ו"זוטרופוליס" היו טובים ומבדרים יותר, וגם מצחיקים יותר.
כמו ברוב הסרטים המצוירים של דיסני בשנים האחרונות, יש מישהי במרכז העלילה והפעם מדובר במירבל מדריגל, שמגיל צעיר עד בגרות מרכיבה את אותם המשקפיים. היא הכבשה השחורה במשפחה שמתגוררת בקולומביה, שכוללת סבתא, שלושה ילדים ונכדים רבים. לכל אחד מהם יכולת קסומה (כמו "כוח-על" אבל לא מדובר במשפחה של גיבורי-על): לשנות צורה, חוזק יוצא דופן, יכולת ריפוי וכדומה. הם משתמשים ביכולת שלהם בעיקר באופן חד-גוני שחוזר על עצמו. מירבל היא האכזבה של המשפחה אחרי שבטקס החגיגי לגילוי היכולת שלה התברר שלא ניחנה בדבר, היא רגילה.
