"אבא אווזה".
עם אנימציה יפה ותסריט שבלוני, "אבא אווזה" לא מצליח להתרומם ולהיות יותר מבידור בינוני. אבל צריך לזכור שקהל היעד שלו הוא באופן מובהק ילדים צעירים, והילדים שלי נהנו ממנו מאוד.
זהו סרטו הראשון כבמאי וכותב של כריס ג'נקינס, שעובד בתחום סרטי האנימציה כבר משנות ה-80, אבל בתפקידיו אלה הוא לא מביא לא ייחוד ולא בשורה לתחום. זהו סרט אנימציה קטן שהופק בשיתוף פעולה על ידי גורמים מארה"ב וסין. בארה"ב הוא בסופו של דבר לא יצא בקולנוע והגיע שם ישירות לנטפליקס.
"שחור על לבן". ג'ון דיויד וושינגטון, אדם דרייבר.
לפני כמה שנים כשספייק לי הריץ פרויקט מימון המונים לסרטו "The Sweet Blood of Jesus", סטודנטית שלי לשעבר, שידעה שאני מעריץ שלו, שאלה אם אני משתתף. עניתי לה שראיתי את "רד הוק סאמר" ולכן אני פטור. אי אפשר להתעלם שב-12 השנים האחרונות, מאז "האיש שבפנים", הסרטים של ספייק לי כמעט ובלתי ניתנים לצפיה. ברם, אחרי שהסדרה "לא יכולה בלי זה" (עיבוד לסרט הביכורים שלו משנת 1986) יצאה בשנה שעברה כסדרה בנטפליקס, נראה היה שהוא במסלול הנכון. עתה עם "שחור על לבן" ניתן לומר שהוא חוזר לעצמו עם סרט מעניין ומוצלח. למרות הרצינות של הנושא והרלוונטיות שלו לימינו לי משלב בו הומור ונמנע מלהפוך את זה לסרט דוגמתי. יש חריקות פה ושם אבל בניגוד לסרטים האחרונים שלו זה בהחלט סרט ראוי.
"כוח הטיטאנים! חיים בסרט".
על אף השם העברי הכל כך גרוע שלו, הסרט המצויר "כוח הטיטאנים! חיים בסרט" הינו קומדיה נהדרת לילדים ולמבוגרים שאוהבים גיבורי על.
הסרט מבוסס על דמויות הטיטאנים הצעירים כפי שהן מופיעות בסדרת הטלוויזיה GO Teen Titans. דמויות הסדרה הן גרסאות קומיות לטיטאנים הצעירים מסדרת הקומיקס.
"האישה". ג'ונתן פרייס, גלן קלוז.
"האישה" הוא סרט דרמה על דינמיקה זוגית בוגרת שמתפתח באיטיות וחושף את עומק הדמויות שכבה אחר שכבה ובכך מקרב אותן לצופה ממקום אנושי ומזדהה, לעומת שטחי ונוסחתי. הוא מדוד ובזה סוד הקסם שלו. אמנם ישנן מעט סצינות שמצליחות ממש לרגש, זה לא מפריע לצפייה בחתיכת החיים המוצגת על המסך. כפי שניתן להבין משמו, הסרט שם דגש על דמותה של האישה ומקומה בתוך מארג החיים של הזוג.
על אף היותו גבר, הבמאי השוודי ביורן רונגה נותן נקודת מבט נשית מורכבת. הייצוג הגברי נוכח ובולט, אבל בדיוק זה מה שמעניק את הייחוד בדרך בה מוצג הסיפור. מן הסתם, נקודת המבט הנשית נובעת מן התסריט שנכתב על ידי התסריטאית ג'יין אנדרסון שמבוסס על ספר של הסופרת מג ווליצר. התסריט עשיר ברגעים אותנטיים מאוד, כמו שיחות לילה במיטה, מעבר חד מריב קשוח לשמחה וקרבה בין הזוג, התנהלות שונה של זוג מול ילדיו. למרות הקצב האיטי יחסית של הסרט, הוא מצליח להישאר מעניין לכל אורכו.
"קוסמים ליום אחד: הפרח המכושף".
סרט הילדים "קוסמים ליום אחד: הפרח המכושף" אינו קסום ואינו מכושף. שרוי בבינוניות – הוא לא יותר מאופציה סבירה ליומית במזגן עם הילדים.
בפרסומים של הסרט נכתב כי "קוסמים ליום אחד" הוא סרט אנימציה מרתק ומרגש בסגנון הייחודי של סטודיו ג'יבלי ("המסע המופלא", "הטירה הנעה", "פוניו על הצוק ליד הים"). הגדרה נכונה יותר היתה כי הסרט הוא נסיון העתקה חסר רגש וברק ליכולות של אותו אולפן נפלא ולאוטר המרכזי שלו, היאהו מיאזקי האחד והיחיד. ובאופן מדוייק יותר – זהו נסיון להעתיק את "שירות המשלוחים של קיקי" הנפלא כל כך.
"משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות". טום קרוז.
"משימה בלתי אפשרית: התרסקות" מהנה ומבדר, והנעימה האלמותית של לאלו שיפרין מנצחת כתמיד ומוסיפה המון לכל קטע שבו היא מתנגנת.
זהו הסרט השישי והארוך ביותר בסדרת סרטי "משימה בלתי אפשרית" בכיכובו של טום קרוז שהחלה ב-1996! המקור, כמובן, הוא שתי סדרות הטלוויזיה (משנות ה-60 בכיכובו של מרטין לנדאו, ומסוף שנות ה-80). כריסטופר מקוורי, שביים את הסרט הקודם, "משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים", וכתב את "החשוד המיידי". הוא הראשון שמביים שני סרטים בסדרה. הרביעי ("משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים"), שביים ברד בירד, עדיין האהוב עליי.
"משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות". טום קרוז.
"משימה בלתי אפשרית: התרסקות", השישי בסדרת הסרטים של טום קרוז, הוא סרט פעולה מסעיר, וגם אם הוא נופל מקודמו כסרט שלם, המערכה האחרונה שלו היא מופתית.
"משימה בלתי אפשרית" כמותג, הוא הבייבי של טום קרוז. די מדהים לחשוב על זה שהוא התחיל את סדרת הסרטים הזו כבר לפני 22 שנים, בשנת 1996 (זה הסרט הראשון עליו היה חתום כמפיק). אבל יש להודות, גם היום, בגיל 56, קרוז עדיין מבצע את התפקיד בצורה נהדרת. מה שעוד כל כך יפה במותג, הוא שלמרות שקרוז הוא ללא ספק הפנים המזוהות איתו, הצוות הקבוע שלו, וינג ריימס ובעיקר סיימון פג, הם חלקים בלתי נפרדים מהקסם.
"אהבתה מרתיחה את מי האמבט".
"אהבתה מרתיחה את מי האמבט" הוא סרט דרמה יפני שעיקרו יחסי הורים וילדים ובפרט יחסי אם ובת, המציג סיטואציות טעונות רגשית ולפעמים מרגיש שמפספס את המטרה. עלילת הסרט מלאת פיתולים, מה שגורם לה לעתים להיות לא אותנטית, למרות הנטייה הכללית של הסרט לריאליסטיות. סצינות רבות מדי מלוות בסחטנות רגשית שהמלווה שלי לסרט תיאר שמרגיש כאילו חותכים לו בצל מול הפנים.
את הסרט ביים ריוטה נאקאנו, שזהו סרטו השני באורך מלא, וקיבל מועמדות לפרס האקדמיה היפני על עבודתו. הבימוי מעט מפוזר מבחינת רכבת ההרים הרגשית. המתח לא נבנה כראוי ומרגיש שפשוט מפילים על הצופים מנות גדושות של סצינות כבדות ללא הכנה מוקדמת. הסרט מרגיש ארוך יותר מאורכו האמיתי, כי הקצב שלו לא עקבי. לעומת "פרידות", שהשכיל להציג סיפור אנושי ישיר בתוך מסגרת של תרבות יפנית מסורתית, העומס של סרט זה לא מאפשר התמקדות במסר העיקרי של הסרט.
"אנטמן והצרעה".
פרט ל"קפטן אמריקה: חייל החורף", היקום הקולנועי של מארוול לא מצטיין בסרטים השניים בסדרה. לפעמים זה אסון כמו "ת'ור: העולם האפל" ולפעמים פשוט קצת מאותו דבר כמו "שומרי הגלקסיה 2". "אנטמן והצרעה" מצליח לקחת את כל מה שטוב בקודם, לשפר ולא להרגיש שהוא חוזר על עצמו. התוצאה היא שוב סרט המנותק מהיקום בעלילה (אך כן מקדם את גיבוריו) שונה סגנונית משאר הסרטים, מצחיק והפעם גם מרגש יותר. במקום לחזור על אותם טריקים, אנו מקבלים ואריאציה על יכולות הכיווץ/הגדלה שראינו בסרט הקודם. בין אם זה בניינים, מלחיות או סוכריות פז. יש מגוון של מצבים וחשוב מכל – זה משרת את העלילה ולא בא רק להשוויץ.
הסרט הזה נהנה מהמשכיות בצוות היוצר ולא סבל מהחלפת הבמאי כפי שהיה בסרט המקורי עם אדגר רייט. הפעם פייטון ריד ישב על כיסא הבמאי מהרגע הראשון, דבר שאפשר לו להמשיך לשחק עם הקונספט הוויזואלי הייחודי של הסרט ולהוסיף מטעמים קומיים המבוססים על שינויי גודל ופרספקטיבה.
"אושן 8". אווקוופינה, קייט בלאנשט, ריהאנה, שרה פולסון, סנדרה בולוק.
הסרט "אושן 8", בנוי על גימיק – במקום אותם פושעים אלגנטים שליוו את הסרטים הקודמים ("אושן 11", "אושן 12" ו"אושן 13"), הפעם מוצבות בקדמת הבמה פושעות אלגנטיות – והגימיק עובד.
דבי אושן (סנדרה בולוק), אחותו של דני אושן מהסדרה הגברית ('הכח' כנראה חזק במשפחה שלהם), יוצאת מהכלא עם תוכנית לשוד מושלם. היא פונה אל השותפה הותיקה שלה, לו (קייט בלאנשט), ויחד הן מקימות צוות פושעות ממולחות במטרה לגנוב ענק יהלומים יחודי ויקר במיוחד.
"באהבה, סיימון". ניק רובינסון.
"באהבה, סיימון" הוא דרמת נעורים ממוצעת כשבמקום נערה שמחפשת את הבחור הנכון, גיבור הסרט הוא נער הומוסקסואל שמחפש את הבחור הנכון, תוך התמודדות כ"שונה" בחברה הטרוסקסואלית. בהתאם, זהו סרט שאוהבי הז'אנר יהנו ויתרגשו ממנו. הוא מתאים לקהל צעיר (בגילו או בנפשו) שמחפש סיפור רומנטי קצת פחות שגרתי. כמו בשאר הסרטים מהסוג הזה, מהלך הסרט צפוי (למרות המסתורין שמלווה אותו לאורכו), אך הוא מרגש במידה ומשעשע.
הסרט מבוסס על ספר מאת בקי אלברטלי ועובד לתסריט על ידי אליזבת' ברגר ואייזק אפטייקר. זהו התסריט הראשון שכתבו לסרט, לאחר ניסיון רב בכתיבת תסריטים לסדרות (על רובן עבדו במקביל). מאחר שלא קראתי את חומר המקור, אוכל רק להניח שהרבה מהעולם הפנימי של הדמות הראשית הולך לאיבוד לטובת זרימת הסרט. הבמאי גרג ברלנטי, בעל ניסיון נרחב בכתיבה לסדרות סופר גיבורים ("החץ", "הפלאש", "סופרגירל" ועוד) וניסיון דל בבימוי (הקומדיה הרומנטית הצולעת "החיים כמו שמכירים" משנת 2010 הייתה הסרט השני שביים), מצליח ליצור סרט שמתאים לקהלים גדולים ומעניין ברובו. הדרך בה נקט ברלנטי כדי להתאים את הסרט לרוב הצופים, היא השטחתו והשארתו עם ייחוד מינימלי, כדי שיוכל לרדת בגרון בקלות.
"אושן 8". ריהאנה, סנדרה בולוק, שרה פולסון.
"אושן 8" הוא סרט מהנה ומבדר עם רגעים מצחיקים, שמספק את הסחורה: מקבלים בדיוק את מה שמצפים, עם שחקניות טובות. גם הקטעים הצפויים עשויים בחן, והכול בקצב טוב ובתנופה.
בתחילת הסרט משתחררת דברה (סנדרה בולוק) מהכלא אחרי חמש שנים שבמהלכן תכננה את השוד שהיא מתחילה לארגן ברגע שהיא יוצאת לחופשי. היא צריכה שש נשים נוספות לביצוע שוד באירוע הגאלה השנתי שמארגן מגזין "ווג" במוזאון המטרופוליטן במנהטן. לשם כך היא מגייסת את חברתה לו (קייט בלנשט) וחמש הנוספות הן: עקרת בית שהן מכירות מהעבר (שרה פולסון), מומחית במחשבים -מה שכל אחד צריך בימינו- שחורה (ריהאנה), יהלומנית הודית (מינדי קלינג), מעצבת אופנה בריטית (הלנה בונהם קרטר) וכייסת-נוכלת רחוב ממוצא מזרח רחוק (אווקוופינה; זה שמה, Awkwafina). המטרה שלהן היא שחקנית מפורסמת (אן האת'ווי). בין לבין משתתפים גם ריצ'רד ארמיטג' ("קפטן אמריקה" וסרטי "ההוביט") וג'יימס קורדן, ושני שחקנים מטרילוגיית "אושן".