"כוכב נולד". ליידי גאגא, בראדלי קופר
הסיפור של "כוכב נולד" הוא קלאסי ומעניין, פשוט ומוצלח, לכן שבים וחוזרים אליו בשם זה או אחר: סיפור אהבה בין גבר מפורסם ואישה שמתפרסמת וההתמודדות שלהם עם ההצלחה שלה. יש המון שירים בגרסת הסרט של 2018 וכולם על במה. זה לא סרט מוזיקלי שבו הולכים במסדרון שרים ורוקדים ברחוב. הסרט מתחיל בתנופה טובה שלא מגיעה רחוק. הוא מרגיש כמו סרט עצמאי (כולל שוט הסיום הטיפוסי) שמתחפש לסרט הוליוודי, ורוב הזמן זה לא עובד.
"חיפוש". ג'ון צ'ו.
הסרט "חיפוש" מצליח לעורר עניין למרות השבלוניות של התסריט שלו, בזכות עשייה מרתקת וייחודית שהופכת אותו ראוי לצפייה.
הסרט מספר על אב (אותו מגלם ג'ון צ'ו) שמחפש את בתו שנעלמת. במקביל לפנייתו למשטרה הוא פועל לבד למציאתה ומגלה תוך כדי כך שהוא לא מכיר את בתו כלל. הוא חושף את הפרטים על חייה דרך חיפוש במדיות החברתיות שלה, שכבה אחר שכבה, ותוך כך מצליח למצוא פרטים שעוזרים לו ולמשטרה בפיענוח המקרה.
"נורמנדי בעירום". פרנסואה קלוזה, טובי ג'ונס.
"נורמנדי בעירום" הוא סרט דרמה צרפתי עם אלמנטים קומיים ממוצע למדי העוסק בעיירה כפרית קטנה שנאבקת לשפר את מצבה הכלכלי בדרך לא שגרתית. העלילה די צפויה ורדודה, ובעיקר מרגישה לא מקורית – "ללכת עד הסוף" ו"נערות לוח השנה" עשו את זה טוב יותר, גם אם בעצמם לא היו סרטי מופת. יחד עם זאת, צופים מבוגרים עשוים להנות מאוד מההומור שמתרכז במודרניות מול שמרנות ואינטריגות בין אישיות.
את הסרט ביים פיליפ לה גיי שגם כתב את התסריט, בשיתוף עם אוליבייה דזה וויקטוריה בדו. כמו בסרטו משנת 2010 "הנשים בקומה השישית", אותו כתב וביים, גם בסרט זה ישנו עיסוק במצב חברתי וכלכלי. לעומתו, בסרט זה יש הרבה פחות קסם, הדמויות שטוחות יותר והמסר עובר מבולבל. הקצב שלו די טוב וקורים מספיק דברים על גבי המסך בשביל לא לשעמם, אך מה שקורה שם לא מספיק מעניין בשביל לעורר תיאבון לעוד. הוא מצטייר כאותנטי למדי ונשען על נושא אקטואלי ומדאיג.
"טובת הילד". אמה תומפסון
מהדרמה הבריטית מאוד "טובת הילד" ייהנה מי שמסתפק בתצוגת משחק טובה, כי מלבד אמה תומפסון (וסטנלי טוצ'י) אין פה הרבה עניין.
אמה תומפסון נפלאה כמו תמיד, ומזמן לא היה לה תפקיד דרמטי טוב וראוי לכישרונה. היא מגלמת את פיונה מיי, שופטת בית משפט לענייני משפחה (מתמחה בענייני ילדים, הורים, משמורות וזכויות). בעלה האוהב ג'ק (סטנלי טוצ'י) מרגיש שהיא מרוחקת ומזניחה אותו מזה זמן רב.
"בקשה מסתורית". בלייק לייבלי, אנה קנדריק.
"בקשה מסתורית" (במקור "טובה פשוטה" – לעולם לא אצליח להבין עיוותים מיותרים בתרגום שמות הסרטים) הוא סרט דרמת מסתורין קומית (כן, קראתם נכון) שעוסק באמהות, חברות וחקירת אמת ועושה זאת בחיוך ובקלילות, אך גם ברצינות ובביקורתיות חברתית. הוא אמנם לא השאיר אותי על קצה המושב בציפייה לתפנית העלילתית הבאה שתגיע, אבל הוא כן החזיק אותי על רכבת ההרים של העלילה – דבר שאני לא לוקח כמובן מאליו.
במאי הסרט פול פיג לא זר לסרטים קומיים שמככבות בהם נשים – "מסיבת רווקות", "עצבניות אש", "מרגלת", "מכסחות השדים" – והפעם החליט לנסות משהו ללא מליסה מקארת'י, עם סגנון מהודק וזוהר יותר, בעל הומור עם פחות אלמנטיים פיזיים וזה עובד.
"בקשה מסתורית". אנה קנדריק.
לשמחתי אין לביקורות שלי כותרת מעבר לשם הסרט, אולם אם הייתי צריך לתת שם הפעם זה היה קל: "המופע של אנה קנדריק". סרטיו הקודמים של הבמאי פול פיג היו בעיקר קומדיות עם שחקניות ראשיות, כולל "מכסחות השדים", "מסיבת רווקות", "מרגלת" עם מליסה מקארת'י. "בקשה מסתורית" הוא עירוב נדיר של מתח וקומדיה שרוב הזמן עובד כמו שצריך. הסרט מותח ומצחיק, גם אם לפעמים צפוי מדי. הוא מהנה עם מספר השגות, כולל: האורך שלו ומסיבה לא מובנת יש בו המון שירים בצרפתית. אין רע בשירים עצמם אך הבעיה ב"מסיבה לא מובנת".
"נקמה חריפה". ג'ניפר גארנר.
הסרט "נקמה חריפה" ארוך מהנדרש בערך ב-102 דקות. במהלך הדקות הארוכות האלה הצופה יוכל לחוות דז'ה וו לכל כך הרבה סרטים אחרים, לתכנן את הקניות שהוא צריך לעשות בסופרמרקט או לנמנם על כתף הצופה שלידו (בתקווה שהם מכירים וזה בהסכמה). מה שהוא לא יעשה זה להצטער כשהאורות ידלקו והוא ישוחרר אל האוויר הצח.
אדם נכנס לאולם קולנוע עם רצון למנה מדממת של סרט נקמה. אני חושב שתסכימו כי אין זו דרישה מוגזמת. ג'ניפר גארנר בתפקיד הראשי זה בונוס נאה, שכן היא תמיד מקסימה. מצד שני, עם בחירת התסריטים שלה זה היה צריך להדליק נורה אדומה, אבל כמה רע זה כבר יכול להיות?
"נקמה חריפה". ג'ניפר גרנר
אין שום דבר טוב בסרט הפעולה (כביכול) "נקמה חריפה"; אפילו השם שלו מורה על חוסר המעוף והעצלנות שבו.
נסלח שהכול צפוי ואין שום דבר מקורי, גם סרט כזה יכול להיות מבדר, מהנה, מצחיק, מעניין, מסקרן, מותח ומילות תואר אחרות שמתחילות במ"ם, אך הכול פה רע: הבימוי, הצילום, העריכה, חוסר ההיגיון, השימוש החוזר בהילוך אטי (שרק מאריך את הסבל).
"כל מה שתרצה". ג'וליאנו מונטאלדו, אנדראה קרפנזנו.
"כל מה שתרצה" הוא סרט דרמה איטלקי שעוסק בהתבגרות ובהתפכחות של גבר צעיר במהלך הכרותו עם משורר זקן שחולה בשיטיון ומבלבל בין העבר להווה. למרות שיש בו מספר סצינות אותנטיות ומרגשות, הסרט לא מצליח לתפוס ומרגיש חזרתי ומרוח. ללא ספק, הנופך האיטלקי מוסיף הרבה חן, אבל לא מספיק בשביל להחזיק את הסרט באוויר או לגרום לעלילה להיות פחות צפויה.
לבמאי הסרט פרנצ'סקו ברוני יש בעיקר ניסיון כתסריטאי ("הון אנושי") וזהו הסרט השלישי שביים. הניסיון הדל ניכר בקצב הלא אחיד שהסרט סובל ממנו. יש דיסוננס בולט בין העומק של הדמויות, כמעט אף אחת מהן לא שטוחה, לבין העלילה עצמה. מלבד הדמות הראשית, שאר הדמויות כמעט ולא מתפתחות. ישנה גם שבלוניות בדו השיח שכתב ברוני לדמויות. נראה כאילו היו לו רעיונות טובים לסרט, אבל הם לא התחברו לכדי יצירה קוהרנטית אחת.
"בובה של רצח". מליסה מקארתי.
"בובה של רצח" (אני כבר באמת לא יודע מה אפשר לומר על השמות האיומים שבוחרים פה לסרטים) הוא סרט מוזר שמחפש את הטון שלו לכל אורכו. לכן הוא מאוד לא אחיד ונע בין המוצלח מאוד למביך למדי. עדיין מדובר בניסיון מיוחד ומסקרן שכדאי לראות.
בריאן הנסון, במאי הסרט, הוא בנו של ג'ים הנסון הגדול, יוצר "החבובות", אבל הוא אינו ג'ים הנסון. את היכולת של הנסון האב לקחת בובות דוממות ולהפיח בהם רוח חיים כך שתתאהב בהם ותשכח שהן בובות, הוא לא ירש. זו אולי הסיבה שכל מוצר חבובות שהוא היה קשור אליו היה כישלון.
"עשיר בהפתעה". מישל יו.
"עשיר בהפתעה" היא קומדיה רומנטית חדשה חסרת השראה, חסרת חן אבל עשירה ברעש ושעמום.
הסרט, שמעובד מספר, מחליט להפתיע ולהגיש לנו קומדיה רומנטית בה במקום גיבורים ילידי אמריקה יככבו – אתם מחזיקים חזק – גיבורים אסייתים!!! וזהו. זה כל מה שיש לסרט למכור, כי כל שאר הדברים הבונים אותו הם מחזור חסר טעם של קטעים שראיתם נעשים טוב יותר בסרטים אחרים.
"משודרג". לוגאן מרשל-גרין.
סרט המדע הבדיוני "משודרג" מאוד לא אחיד ברמתו. לרגעים מדובר בסרט נפלא ולרגעים בסרט ממש מביך. זה חבל במיוחד לנוכח הפוטנציאל הגדול הטמון בו. עם זאת הוא עדיין מספיק מעניין בכדי שאמליץ עליו.
זהו סרטו השני כבמאי של לי ואנל (הידוע ככותב של "מסור" הראשון) והוא גם כתב את התסריט לסרט זה, כך שאני מניח שאפשר להפיל עליו את האחריות לדברים הרעים שבסרט, אך גם לזקוף לזכותו את הדברים הטובים.