ביקורות קולנוע (עמוד 46)

"נקמה חריפה" – ביקורת #2

"נקמה חריפה". ג'ניפר גארנר.

הסרט "נקמה חריפה" ארוך מהנדרש בערך ב-102 דקות. במהלך הדקות הארוכות האלה הצופה יוכל לחוות דז'ה וו לכל כך הרבה סרטים אחרים, לתכנן את הקניות שהוא צריך לעשות בסופרמרקט או לנמנם על כתף הצופה שלידו (בתקווה שהם מכירים וזה בהסכמה). מה שהוא לא יעשה זה להצטער כשהאורות ידלקו והוא ישוחרר אל האוויר הצח.

אדם נכנס לאולם קולנוע עם רצון למנה מדממת של סרט נקמה. אני חושב שתסכימו כי אין זו דרישה מוגזמת. ג'ניפר גארנר בתפקיד הראשי זה בונוס נאה, שכן היא תמיד מקסימה. מצד שני, עם בחירת התסריטים שלה זה היה צריך להדליק נורה אדומה, אבל כמה רע זה כבר יכול להיות?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"נקמה חריפה" – ביקורת #1

"נקמה חריפה". ג'ניפר גרנר

אין שום דבר טוב בסרט הפעולה (כביכול) "נקמה חריפה"; אפילו השם שלו מורה על חוסר המעוף והעצלנות שבו.

נסלח שהכול צפוי ואין שום דבר מקורי, גם סרט כזה יכול להיות מבדר, מהנה, מצחיק, מעניין, מסקרן, מותח ומילות תואר אחרות שמתחילות במ"ם, אך הכול פה רע: הבימוי, הצילום, העריכה, חוסר ההיגיון, השימוש החוזר בהילוך אטי (שרק מאריך את הסבל).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כל מה שתרצה" – ביקורת

"כל מה שתרצה". ג'וליאנו מונטאלדו, אנדראה קרפנזנו.

"כל מה שתרצה" הוא סרט דרמה איטלקי שעוסק בהתבגרות ובהתפכחות של גבר צעיר במהלך הכרותו עם משורר זקן שחולה בשיטיון ומבלבל בין העבר להווה. למרות שיש בו מספר סצינות אותנטיות ומרגשות, הסרט לא מצליח לתפוס ומרגיש חזרתי ומרוח. ללא ספק, הנופך האיטלקי מוסיף הרבה חן, אבל לא מספיק בשביל להחזיק את הסרט באוויר או לגרום לעלילה להיות פחות צפויה.

לבמאי הסרט פרנצ'סקו ברוני יש בעיקר ניסיון כתסריטאי ("הון אנושי") וזהו הסרט השלישי שביים. הניסיון הדל ניכר בקצב הלא אחיד שהסרט סובל ממנו. יש דיסוננס בולט בין העומק של הדמויות, כמעט אף אחת מהן לא שטוחה, לבין העלילה עצמה. מלבד הדמות הראשית, שאר הדמויות כמעט ולא מתפתחות. ישנה גם שבלוניות בדו השיח שכתב ברוני לדמויות. נראה כאילו היו לו רעיונות טובים לסרט, אבל הם לא התחברו לכדי יצירה קוהרנטית אחת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בובה של רצח" – ביקורת

"בובה של רצח". מליסה מקארתי.

"בובה של רצח" (אני כבר באמת לא יודע מה אפשר לומר על השמות האיומים שבוחרים פה לסרטים) הוא סרט מוזר שמחפש את הטון שלו לכל אורכו. לכן הוא מאוד לא אחיד ונע בין המוצלח מאוד למביך למדי. עדיין מדובר בניסיון מיוחד ומסקרן שכדאי לראות.

בריאן הנסון, במאי הסרט, הוא בנו של ג'ים הנסון הגדול, יוצר "החבובות", אבל הוא אינו ג'ים הנסון. את היכולת של הנסון האב לקחת בובות דוממות ולהפיח בהם רוח חיים כך שתתאהב בהם ותשכח שהן בובות, הוא לא ירש. זו אולי הסיבה שכל מוצר חבובות שהוא היה קשור אליו היה כישלון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עשיר בהפתעה" – ביקורת

"עשיר בהפתעה". מישל יו.

"עשיר בהפתעה" היא קומדיה רומנטית חדשה חסרת השראה, חסרת חן אבל עשירה ברעש ושעמום.

הסרט, שמעובד מספר, מחליט להפתיע ולהגיש לנו קומדיה רומנטית בה במקום גיבורים ילידי אמריקה יככבו – אתם מחזיקים חזק – גיבורים אסייתים!!! וזהו. זה כל מה שיש לסרט למכור, כי כל שאר הדברים הבונים אותו הם מחזור חסר טעם של קטעים שראיתם נעשים טוב יותר בסרטים אחרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משודרג" – ביקורת #2

"משודרג". לוגאן מרשל-גרין.

סרט המדע הבדיוני "משודרג" מאוד לא אחיד ברמתו. לרגעים מדובר בסרט נפלא ולרגעים בסרט ממש מביך. זה חבל במיוחד לנוכח הפוטנציאל הגדול הטמון בו. עם זאת הוא עדיין מספיק מעניין בכדי שאמליץ עליו.

זהו סרטו השני כבמאי של לי ואנל (הידוע ככותב של "מסור" הראשון) והוא גם כתב את התסריט לסרט זה, כך שאני מניח שאפשר להפיל עליו את האחריות לדברים הרעים שבסרט, אך גם לזקוף לזכותו את הדברים הטובים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משודרג" – ביקורת #1

"משודרג". לוגאן מרשל-גרין

"משודרג" הוא סרט מדע בדיוני עם כמה דברים שחוקים וכמה דברים מקוריים. החלק האחרון מעט חלש אך יש קטעי פעולה מוצלחים ורגעים קומיים טובים מאוד.

אַשה ובעלה גריי גרים בבית עם טכנולוגיה מתקדמת. בעוד היא נוסעת במכונית אוטונומית, הוא מתקן מכוניות מהדור הישן.
הוא מוכר מכונית שתיקן לארון קִין, יזם עשיר שמסתגר בביתו התת-קרקעי. בדרך חזרה מביתו של קין תקלה במכונית שלה גורמת לתאונה, שאחריה אשה וגריי מותקפים בידי חמושים, כשהכול מתועד ברחפנים של המשטרה. בעקבות התאונה גריי עובר שדרוג רפואי ניסויי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'ולייט, הגרסה העירומה" – ביקורת #3

"ג'ולייט, הגרסה העירומה". איתן הוק, רוז בירן.

"ג'ולייט, הגרסה העירומה" הוא לא סרט פורנו, אלא דרמה על תוצאות של בחירות בחיים ועל הקשיים בניתובם למקום הרצוי תוך נאמנות לסביבה ולחיים הנוכחיים. הוא מצליח להצחיק וגם מעט לרגש ובעיקר שומר על קצב נכון ועניין, בשילוב של רגעים אנושיים שקל להזדהות איתם. לא מדובר בדרמה כבדה, למרות הנושאים הכבדים שהוא נוגע בהם.

עם ניסיון נרחב בבימוי סדרות טלוויזיה מצליח הבמאי ג'סי פרץ להציג את האישיויות העגולות שעיבדה אחותו התסריטאית יבגניה פרץ ביחד עם הזוג ג'ים טיילור ותמרה ג'נקינס מספרו של ניק הורנבי. הוא משכיל להדגיש דווקא את הדמויות (כמו שחשוב בסדרות), לעומת ההתרחשויות הלא מעטות בסרט, ובכך גורם לצופים להיות מושקעים יותר בגורלן. הסרט מתקדם ברוגע, ועל אף האירועים הלא שגרתיים שבו, הוא שומר על מציאותיות רבה וגם ההומור בו שאוב מהחיים עצמם ולא מטורף.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'ולייט, הגרסה העירומה" – ביקורת #2

"ג'ולייט, הגרסה העירומה". רוז בירן, איתן הוק.

"ג'ולייט, הגרסה העירומה", הוא סרט נפלא שמצליח להיות רומנטי ואופטימי בלי לוותר על הלכלוך שהחיים מוסיפים להכל.

זהו סרט נוסף שנעשה על פי ספר של ניק הורנבי, שלעיתים נדמה לי שהסרטים שנעשים על פי ספריו טובים מספריו – שתי דוגמאות מצוינות מהעבר הן "נאמנות גבוהה" ו"רווק פלוס ילד".

הסרט מספר על דאנקן (כריס אודאוד הנפלא), מעריץ מושבע של טאקר קרואו, זמר שהוציא תקליט מושלם לפני 25 שנים ומאז נעלם. דאנקן מתפעל בלוג ויש לו קהילה של מעריצי טאקר קרואו איתה הוא דן בכל פרט בקריירה ובחיים שלו ובכל תאוריה אפשרית על הימצאו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אימה במצולות" – ביקורת

"אימה במצולות".

"אימה במצולות" הוא שם מטעה, כי יש סיכוי שמי ששומע אותו יחשוב שקיימת בסרט איזושהי אימה או מתח. לכן ראוי היה אולי לתרגם את שמו ל"שעמום במצולות" או "חוסר השראה במצולות", כי בכל מקרה אין שום קשר בין השם העברי לשם המקורי.

לא משנה כמה ננסה להתעלם מכך, כאשר סרט מספר על אנשים בסירה בים כשמסביבם חג כריש, "מלתעות", סרטו המופלא של סטיבן שפילברג מ-1975, עולה באופן מיידי כמקור להשוואה. זה אולי לא הוגן, אבל כאלה הם החיים. בהשוואה הזו, ובהנחה שאתם מסכימים איתי ש"מלתעות" הוא סרט מעולה, "אימה במצולות" יקבל ציון של כוכבים במינוס, כלומר, יהיה חייב לי על השעתיים שבזבזתי מחיי. מדובר בסרט כל כך מגוחך שבאמת קשה להבין מה רצו להשיג היוצרים (לזכותם של במאי הסרט ג'ון טורטלטאוב וכוכב הסרט ג'ייסון סטיית'האם יאמר שהם טוענים כי האולפן חתך קטעים שלמים כדי להגיע לדירוג צפייה של 'מוגבל לגיל 13').

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'ולייט, הגרסה העירומה" – ביקורת #1

"ג'ולייט, הגרסה העירומה". אית'ן הוק, רוז ברן

על אף ששמו עשוי לרמוז אחרת, "ג'ולייט, הגרסה העירומה" הוא סרט קומדיה מוצלח מאוד. הוא מצחיק, אנושי, מקורי, בוגר ועשוי טוב. אני מקווה שיזכה לתשומת הלב הראויה כי עם הפגמים שיש בו הוא אחד הסרטים המהנים שראיתי השנה עם כמה רגעי שיא מרגשים. הוא מומלץ גם לאלו שאהבו את "התחלה חדשה" (2013) שבו מארק רופאלו גילם מפיק מוזיקלי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אי הכלבים" – ביקורת

"אי הכלבים".

"אי הכלבים" הוא סרט אנימצית הרפתאות קומי שמכוון לקהל בוגר ומתרכז בכלבים שהורחקו לאי מבודד ביפן העתידית. אנימצית הסטופ-מושן (Stop Motion) מהפנטת ביופיה ויצירתית, אך העלילה צפויה, נמרחת ואפילו מעט משעממת בחציו השני של הסרט (הייתי צריך לעורר את המלווה שלי משינה). הנושאים הכבדים שהסרט נוגע בהם, בליווי הגרפיות המעט אלימה, לא יתאימו לקהל צעיר מאוד.

זהו סרט האנימציה השני של הבמאי ווס אנדרסון וגם הקודם, "מר שועל המהולל", נעשה באנימצית סטופ-מושן, כך שהוא לקח את הניסיון שצבר צעד אחד קדימה. כמו בשאר סרטיו – גם סרט זה מסוגנן באופן מובהק והאסתטיות שלו ברמה גבוהה מאוד. שלא כמו "מר שועל", הפעם הוא לא מבוסס על ספר ילדים, מה שאיפשר לאנדרסון לחזור לתמות שהוא רגיל לעסוק בהן – חבורות משונות של אנשים עם אג'נדות מאוד ספציפיות. כמו בשאר הסרטים שלו, גם כאן הדיאלוגים שנונים, אך חסרי רגש. וכמו בסרטיו האחרונים, ישנה האדרה רבה של טוהר הילדים מול שחיתות המבוגרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »