"מרדף לילי" – ביקורת
קל לטעות ולחשוב ש"מרדף לילי", החדש בכיכובו של ליאם ניסן, הוא למעשה חלק מסדרת סרטי "חטופה". היסוד העלילתי זהה: גיבור עם עבר אלים שמנע ממנו להיות הורה טוב, יוצא להגן על אחד הצאצאים שלו (רק שהפעם חידוש! בן זכר, ככה שהוא יוכל גם לקחת חלק באקשן). אבל הסרט שעולה לי בראש הוא דווקא "היסטוריה של אלימות". אין ספק שהנוכחות של אד האריס בתור הנבל תורמת לאסוציאציה, אבל המהות של הסרט – בעקבות אירוע מקרי אדם צריך להתמודד עם ההשלכות של העבר האלים שלו – מזכירה את הסרט הנפלא של דיויד קרוננברג. אבל תחת ידיו של גיום קולט-סרה ("נון-סטופ", "בית השעווה") הדבר זוכה לטיפול פשטני. רק שגם ברמה הוויזואלית, קולט-סרה עושה שימוש בכל מיני טריקים ויזואליים שאמורים להרשים (מצלמה שמרחפת מעל העיר בין המקומות השונים, וזאת כדי להעניק תחושת קרבה) ולא מתקרב לריאליזם הנוקב של קרוננברג.












