מגזין סרטים (עמוד 281)

"חמש מצלמות שבורות" הישראלי זכה בפרס עין הקולנוע 2013

"5 מצלמות שבורות".

הסרט התיעודי הישראלי "5 מצלמות שבורות" של גיא דוידי ועימאד בורנאט, קטף את הפרס הראשי 'עין הקולנוע' לסרט הלא-בדיוני הטוב ביותר של מוזיאון הסרט הנע באסטוריה 2013 (ה-6 במספר) שבקווינס, ניו יורק, ארה"ב. את הפרס קיבל בשם היוצרים הקולנוען מייקל מור.

הסרט הוא יומן אישי של צלם הווידאו בורנאט על פני חמש שנים בהן תיעד את האירועים הדרמטיים סביבו וסביב המאבק נגד גדר ההפרדה בכפרו, בילעין. לצד האירועים הסביבתיים, מתעדת המצלמה גם את התבגרות בנו הצעיר.

הסרט מתמודד על מקום בחמישיה הסופית של הסרטים הזרים המועמדים לאוסקר 2013, ועל פרסיו הקיימים ניתן למנות את פרס הבימוי של פסטיבל סאנדנס 2012.

"לרדת מהעץ" – טריילר – גור בנטביץ' חוזר לביים לקולנוע אחרי 13 שנה

הסרט הישראלי "לרדת מהעץ" של גור בנטביץ', התחדש בטריילר רשמי לקראת העליה לאקרנים ב-14 בפברואר. מדובר בפרויקט הקולנועי הראשון של בנטביץ' מזה 13 שנה, אז יצא "משהו טוטאלי" שלו. בינתים, הספיק הבמאי והשחקן לביים מספר סרטי טלויזיה תיעודיים ועלילתיים, ואף לככב בסרטה החביב של זוגתו מאיה קניג, "אורחים לרגע". כמו בסרט אחר שעשוי לצאת השנה לאקרנים/לפסטיבלים ("10% ילדה שלי" של אורי בר-און) בנטביץ' מופיע גם כאן בתפקיד משנה, כשאת התפקידים הראשיים תופסים גל תורן ("המיוחדת") ושרה אדלר ("איה", "בוקר טוב אדון פידלמן").

עלילת "לרדת מהעץ" מספרת על בטלן חסר-שקט וציניקן חסר-תקנה, שחוזר מנדודיו בתקווה להשיב אליו את חברתו שעזב וכלבם האהוב. כשחברתו לשעבר לא מסכימה לקחת אותו בחזרה, הוא מוצא עצמו תקוע על צמרת עץ, בתווך בין מאבק אקולוגי נגד כרישי נדל"ן וטייקוניי חניונים. תהנו:

איתן פוקס יושב ב"קומונה" של "פלורנטין"

הבמאי-תסריטאי-יוצר המוערך איתן פוקס ("יוסי וג'אגר", "הבועה") עובד על סדרת טלויזיה חדשה עם הערוץ הראשון בשם הזמני "קומונה".

הסדרה מתעתדת להיות ה"פלורנטין" (גם היא פרי יצירתו של פוקס) של העשור השני בשנות האלפיים. פוקס בונה את הסדרה תוך כדי ריאיונות עם האנשים שיופיעו בה, בדומה לאופי היצירה "פלורנטין".

את הפרויקט תפיק חברת אבוט רייף המאירי, אשר הפיקה עבור פוקס גם את "הסיפור של יוסי" שהוקרן ב-2012 בבתי הקולנוע בארץ, ואת "בננות" (במקור "בננות לאירוויזיון") שיעלה בקרוב.

הוכרז: סינמה סיטי נתניה

סינמה סיטי נתניה.

גם העיר נתניה תזכה למתחם סינמה סיטי משלה, לצד באר שבע, חדרה, כפר סבא, חיפה, ירושלים, ראשון לציון וגלילות. המתחם יתווסף לקומפלקס המסחרי 'רוגובין פדרמן' הסמוך לאצטדיון הכדורגל החדש של העיר, ויוקם בהשקעה של 80 מיליון ש"ח.

מתחם סינמה סיטי נתניה יהיה השמיני שעוטה את המותג המצליח של ניו לינאו סינמה מבית האחים אדרי, ויכלול 10 בתי קולנוע, מתוכם שני אולמות VIP ואולם תיאטרון ומופעים. בסך הכל יכיל המתחם 1,500 מקומות ישיבה, מסעדות, בתי קפה, חנויות מסחר ו-1,000 מקומות חניה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שומרי הסף" זוכה בפרס מאיגוד מבקרי הקולנוע NSFC 2012

"שומרי הסף".

הסרט הישראלי "שומרי הסף" של דרור מורה זכה בפרס הסרט הלא-בדיוני (התעודה) הטוב ביותר של איגוד מבקרי הקולנוע NSFC 2012 האמריקאי. בפרס הסרט הטוב ביותר של האיגוד זכה "אהבה" של מיכאל הנקה, והזה גם זכה בפרס הבימוי.

"שומרי הסף" כולל ראיונות עם שישה מראשי השב"כ לשעבר: עמי איילון, אבי דיכטר, יובל דיסקין, כרמי גילון, יעקב פרל ואברהם שלום. הם מדברים על חוויותיהם מהעבודה בשירות לאורך השנים, ועל חלקם בלקיחת ההחלטות של ראשי הממשלה בישראל. על רקע אלה, בוחן הסרט כיצד יכולים להתקיים ערכי יסוד וצדק אוניברסאלים ודמוקרטים כנגד המציאות הביטחונית המורכבת של מדינת ישראל.

הסרט הופק כקו-פרודוקציה ישראלית-צרפתית-גרמנית-בלגית, והוא עלה לפני כשבוע להקרנות סדירות בסינמטק תל אביב – מאז קשה מאד להשיג כרטיסים להקרנות הצפופות.

"ארגו" – ביקורת

"ארגו". בן אפלק.

"ארגו" הוא פשוט סרט מצוין: מרתק, סוחף, מעניין ואפילו מרגש – ומובטח כי תישארו דבוקים לכיסא מבלי שתשימו לב שחלפו שעתיים. עבור הבמאי וכוכב הסרט בן אפלק, מדובר גם ב'תיקון' של "גנב עירוני", הסרט הקודם בו כיכב וביים – והרס, באמצעות כפיה של עצמו על הצופה בתצלומי קלוז-אפ עצמיים ארוכים-להחריד, ומיותרים.

נראה כי אפלק השחק-במאי התבגר ב"ארגו", והפנים כי טובת הסרט לא תמיד מחייבת את הצגת פרצופו הסובל על המסך, בכל רגע נתון. ביחס ל"גנב עירוני", כאן אפלק לוקח צעד אחורה מתפקיד השחקן, ובה בעת זינק קדימה כבמאי – ואפשר רק להתרשם ולהתפעל מהתוצאה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

השחקנית זהרירה חריפאי הלכה לעולמה

השחקנית זוכת פרס ישראל, זהרירה חריפאי, הלכה הבוקר (ד') לעולמה, בגיל 83. היא נפטרה בבית החולים בילינסון, אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן.

חריפאי נולדה בתל אביב, ושימשה אלחוטנית בחטיבת גולני בזמן מלחמת העצמאות. עם שחרורה, הופיעה בלהקת הצ'יזבטרון, ומשם הופיעה בתיאטרון ובסרטי קולנוע דוגמת "סלאח שבתי", "השוטר אזולאי", "אבו אל בנאת" ו"מדוזות". היא קטפה את פרס שחקנית השנה 1963 על הופעתה בהצגה "מעגל הגיר הקווקזי", 1973 על משחקה ב"השחף", ו-1978 על משחקה ב"סוחרי גומי". ב-1983 זכתה בפרס 'כינור דוד' על משחקה ב"יונו והטווס". ב-1989 זכתה בפרס איזאק שטרן על תרומתה לאמנות התיאטרון. בשנת 2001 זכתה בפרס על מפעל חיים בתיאטרון, ושנתיים מאוחר יותר קטפה את פרס ישראל. בשנת 2011 קיבלה את פרס התיאטרון הישראלי לשחקנית הטובה עבור תפקידה בהצגה "סוף טוב" שכתבה ענת גוב, אשר הלכה גם היא לעולמה רק לאחרונה.

חריפאי הותירה אחריה בעל, הסופר שלמה שבא, ובת, שחקנית הקאמרי והבמאית איה שבא.

"סקייפול" חצה את קו מיליארד הדולרים בקופות

"סקייפול". דניאל קרייג.

בלי תלת מימד ועם סוכן חשאי 007 יחיד בגילומו של דניאל קרייג, "סקייפול" של סם מנדז, הרוויח עד כה למעלה ממיליארד הדולרים בקופות ברחבי העולם (1.000.2 מיליארד), והצטרף למועדון האקסקלוסיבי.

הסרט ה-23 בסדרת ג'יימס בונד רץ כ-8 שבועות בבתי הקולנוע והתברג בינתים למקום ה-14 ברשימת הסרטים המצליחים ביותר בכל הזמנים בעולם, מתחת ל"האביר האפל" (1.004 מיליארד דולרים). מבין הסרטים המצליחים ביותר בהיסטוריה ללא תלת מימד, נמצא "סקייפול" כרגע במקום השביעי, גם כן מתחת ל"אביר האפל".

"שומרי הסף" – ביקורת

"שומרי הסף".

"שומרי הסף" הוא סרט ישראלי טוב, וכמו רוב הסרטים הישראלים הטובים של השנים האחרונות הוא סרט תיעודי. סרטי התעודה שנעשים כאן מתחלקים לשני סוגים: על 'המצב' ואלה שלא. "שומרי הסף" שייך לסוג הראשון, אך כמו "שלטון החוק" המוצלח, "שומרי הסף" מספק שיעור היסטוריה מאלף, מבט מבפנים לנעשה פה עד היום, דרך עדויותיהם של דמויות מפתח שהיו בשטח, שהיו בסוד העניינים.

ישראל הפכה למעצמה בתחום סרטי התעודה. בשנים האחרונות מוקרן סרט תעודה ישראלי במסגרת כלשהי בכל פסטיבל נחשב, כולל הגדולים ביותר (קאן, ברלין, ונציה, סאנדאנס, טורונטו). גם ל"ואלס עם באשיר" המצויר, שזכה להצלחה בינלאומית, יש מבנה של סרט תעודה. וכך, הזרקור שהופנה לסרטים השונים מאיר גם את הסרטים הישראלים העלילתיים, שנופלים בהרבה באיכותם לעומת סרטי התעודה שנעשים כאן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סיכום שנת 2012 בקולנוע

"מלחמת החיים"

במהלך 2012 ראיתי כ-200 סרטים שלא ראיתי לפני כן, כ-150 מהם בבית הקולנוע. אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי השנה לא הוקרן באופן מסחרי: "מלחמת החיים" הצרפתי (נקרא גם "הכרזת מלחמה"). הסרט מתאר את ההתמודדות של גבר ואישה נשואים שבנם הפעוט חולה בסרטן. נשמע כמו דרמה מדכאת? זו לא קומדיה, אך הסרט אינו משעמם לרגע, הוא מרגש, הוא מקורי, הוא יצירתי, (הוא מבוסס על סיפורם של הבמאית ובעלה-לשעבר שמככבים בסרט) ומוכיח שסרט דרמה על נושא כבד לא צריך להיות אטי ומתמשך. הוא היה נציג צרפת לאוסקר בשנה שעברה וסביר להניח שלו היה זוכה למועמדות הוא היה נחשף בארץ לקהל רחב יותר.

סרטים רבים שראיתי השנה גרמו לי לתהות מדוע נמצאו ראויים להקרנה בארץ, הדבר נכון לסרטים אמריקאיים מסוימים ובעיקר במקרה של סרטים זרים (כלומר בשפה שאינה אנגלית). אלה מיטב הסרטים מכל מדינות אירופה? וגם- האם אין סרטים ספרדים ראויים להקרנה שפדרו אלמודובר לא ביים?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אופטימיות היא שם המשחק" – ביקורת

"אופטימיות היא שם המשחק". מימין: רוברט דה נירו, ג'קי וויבר ובראדלי קופר.

הבטחה לקומדיה רומנטית בנושא לא-שגרתי, במאי טוב וקאסט מרשים – כל אלה מאפיינים את הסרט החדש "אופטימיות היא שם המשחק". הרבה לפני צאת הסרט לאקרנים נוצר סביבו באז משמעותי ונבנו ציפיות גבוהות, ולאחר צפייה ששמחה להגדיר את עצמה "ראשונה", נראה כי יש סיבה להיות אופטימים. גם אם לא הכל מושלם, גם אם ניכר שמדובר בסרט המבוסס על ספר ובהתאם יש ניסיון לדחוס פרטים, עצם החשק לצפות בסרט שוב, אומרת הכל. הסרט נעים, מצחיק, שומר על ערנות ובעיקר מתהדר בקאסט מלא דינמיקה מחשמלת.

דיויד או. ראסל ביים וגם עיבד לתסריט את הספר בעל השם הזהה. היצירה המצליחה ביותר שלו עד היום היא "פייטר" שהעניקה את פרס האוסקר לכריסטיאן בייל, אך הוא גם זה שעומד מאחורי הסרט "אני אוהב האקביז". חשוב לציין גם את הסרט הזה מכיוון שגם בעזרתו, בדומה לדמותו של בייל ב"פייטר", ניתן לראות שראסל אוהב לעסוק בדפוסי התנהגות שאינם נורמטיביים. במה שעוד אפשר להבחין דרך שני סרטים אלה הוא שראסל אינו עוסק בנושא זה בצורה כבדה מדי ומקפיד לשמור על הומור. ב"אופטימיות היא שם המשחק" הוא לוקח את ההומור סביב הנושא צעד אחד קדימה ומצליח לייצר דרמה מקסימה, רומנטית מאוד, שלא מעלה שאלות הרות גורל סביב התנהגות שאינה נורמטיבית – אלא חוגגת אותה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רובוט ופרנק" – ביקורת

"רובוט ופרנק". פרנק לנג'לה.

בסרט "רובוט ופרנק", פרנק, הנאבק בשלביה הראשונים של מחלת האלצהיימר, נאלץ להתמודד עם מטפל סיעודי חדשני אותו הוא מקבל מבנו. העלילה, המתרחשת 'בעתיד הקרוב', מציגה עולם בו רובוטים הם חלק מכוח העבודה הנפוץ וכך מתמקד הסיפור בקשר הנרקם בין קשיש זעוף לבין רובוט טיפולי מתוחכם. הסרט מתחיל כקומדיית פשע משעשעת ומעלה חיוך מדי פעם אך בסופו של דבר מתפספס ואינו יותר מסתמי ומלאה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »